יצר הרע והדרכים להתגבר עליו

הא

Byהראל אברהם

עמל עם חיוך י'2 שדה יעקב

קידושין כ״ט ב

משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא. א"ל: כשיבא לידך הביאהו לידי. כי אתא, חזייה דלא פריס סודרא. א"ל: מאי טעמא לא פריסת סודרא? א"ל: דלא נסיבנא. אהדרינהו לאפיה מיניה! א"ל: חזי דלא חזית להו לאפי עד דנסבת. רב הונא לטעמיה, דאמר: בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה. בעבירה סלקא דעתך?! אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה. אמר רבא, וכן תנא דבי ר' ישמעאל: עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיון שהגיע כ' ולא נשא, אומר תיפח עצמותיו. אמר רב חסדא: האי דעדיפנא מחבראי, דנסיבנא בשיתסר; ואי הוה נסיבנא בארביסר - הוה אמינא לשטן גירא בעיניך! א"ל רבא לר' נתן בר אמי: אדידך על צוארי דבריך, משיתסר ועד עשרים ותרתי. ואמרי לה: מתמני סרי עד עשרים וארבעה, כתנאי "חנוך לנער על פי דרכו". ר' יהודה ורבי נחמיה, חד אמר משיתסר ועד עשרים ותרתין, וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים וארבעה.

Kiddushin 29b

that anywhere that there are only five sela available, i.e., enough to redeem only one man, and one is obligated to redeem both himself and his son, he, the father, takes precedence over his son. What is the reason? It is that his own mitzva is preferable to one that he performs on behalf of others. When they disagree is in a case where there is land worth five sela that is liened property that has been sold, i.e., he sold this land to other people but it can be reclaimed by his prior creditor, and five sela which is entirely unsold property. And the reasoning behind the dispute is as follows: Rabbi Yehuda maintains that a loan that is written in the Torah, i.e., any financial obligation that applies by Torah law, is considered as though it is written in a document, and therefore it can be collected from liened property, like any loan recorded in a document. This means that the liened property worth five sela is available for one’s own redemption, but not for that of his son, as the sale of the property occurred before the birth of his firstborn. Consequently, with these five sela upon which there is no lien he redeems his son, and the priest goes and repossesses the land worth five sela that is liened property for his own redemption. In this manner one can fulfill both mitzvot. And the Rabbis maintain: A loan that is written in the Torah is not considered as though it is written in a document, since buyers will not be aware of this obligation, so that they should be aware that the land may be repossessed. And therefore there is no advantage for this man to redeem his son with the five sela upon which there is no lien, and his own mitzva is preferable, which means he redeems himself with the free land. With the liened property that is left he cannot redeem his son, as the land was sold before the birth of his firstborn. The Sages taught: If one has money to redeem his son and to ascend to Jerusalem on the pilgrimage Festival, he redeems his son and then ascends to Jerusalem on the pilgrimage Festival. Rabbi Yehuda says: He ascends to Jerusalem on the pilgrimage Festival and then redeems his son. His reasoning is that this trip to Jerusalem for the pilgrimage Festival is a mitzva whose time soon passes, and this, the redemption of the firstborn son, is a mitzva whose time does not soon pass, as it can be fulfilled later. The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Yehuda, it is as he stated in his reasoning, i.e., Rabbi Yehuda provided the rationale for his opinion. But what is the reasoning of the Rabbis, who say that he should first redeem his son? The Gemara answers that the reason is that the verse states: “All the firstborn of your sons you shall redeem” (Exodus 34:20), and it then states, in the same verse: “And none shall appear before me empty,” referring to the pilgrimage Festival in Jerusalem. The order of the verse indicates that one should redeem his firstborn son before traveling to Jerusalem on the pilgrimage Festival. The Sages taught: From where is it derived that if one had five firstborn sons, from five different women, he is obligated to redeem them all? The verse states: “All the firstborn of your sons you shall redeem” (Exodus 34:20), and the emphasis of “all” includes any of one’s firstborn sons. The Gemara asks: Isn’t it obvious this is the case? After all, the Merciful One made this mitzva dependent upon the opening of the womb, as it states: “Sanctify to Me all the firstborn, whoever opens the womb” (Exodus 13:2). Since each of these sons is the firstborn of his mother, it is clear that the father is required to redeem each of them. The Gemara answers that this ruling is necessary lest you say that we should derive a verbal analogy between “firstborn” stated here and “firstborn” from the verses dealing with inheritance: Just as there, the verse describes a firstborn who receives a double portion of the inheritance as: “The first fruit of his strength” (Deuteronomy 21:17), i.e., he is the firstborn son to his father, and not the first child born to his mother; so too here, with regard to the redemption of the firstborn son, it is referring to the first fruit of his strength, which would mean that the father need redeem only his oldest child. Therefore, this baraita teaches us that this is not the case. Rather, every firstborn son to his mother must be redeemed. § The baraita teaches that a father is obligated to teach his son Torah. The Gemara asks: From where do we derive this requirement? As it is written: “And you shall teach them [velimadtem] to your sons” (Deuteronomy 11:19). And in a case where his father did not teach him he is obligated to teach himself, as it is written, i.e., the verse can be read with a different vocalization: And you shall study [ulmadtem]. From where do we derive that a woman is not obligated to teach her son Torah? As it is written: “And you shall teach [velimadtem],” which can be read as: And you shall study [ulmadtem]. This indicates that whoever is commanded to study Torah is commanded to teach, and whoever is not commanded to study is not commanded to teach. Since a woman is not obligated to learn Torah, she is likewise not obligated to teach it. The Gemara asks: And from where do we derive that she is not obligated to teach herself? The Gemara answers: As it is written: “And you shall teach [velimadtem],” which can be read as: And you shall study [ulmadtem], which indicates that whoever others are commanded to teach is commanded to teach himself, and whoever others are not commanded to teach is not commanded to teach himself. And from where is it derived that others are not commanded to teach a woman? As the verse states: “And you shall teach them to your sons” (Deuteronomy 11:19), which emphasizes: Your sons and not your daughters. The Sages taught: If one wishes to study Torah himself and his son also wants to study, he takes precedence over his son. Rabbi Yehuda says: If his son is diligent and sharp, and his study will endure, his son takes precedence over him. This is like that anecdote which is told about Rav Ya’akov, son of Rav Aḥa bar Ya’akov, whose father sent him to Abaye to study Torah. When the son came home, his father saw that his studies were not sharp, as he was insufficiently bright. Rav Aḥa bar Ya’akov said to his son: I am preferable to you, and it is better that I go and study. Therefore, you sit and handle the affairs of the house so that I can go and study. Abaye heard that Rav Aḥa bar Ya’akov was coming. There was a certain demon in the study hall of Abaye, which was so powerful that when two people would enter they would be harmed, even during the day. Abaye said to the people of the town: Do not give Rav Aḥa bar Ya’akov lodging [ushpiza] so that he will be forced to spend the night in the study hall. Since Rav Aḥa bar Ya’akov is a righteous man, perhaps a miracle will occur on his behalf and he will kill the demon. Rav Aḥa found no place to spend the night, and he entered and spent the night in that study hall of the Sages. The demon appeared to him like a serpent with seven heads. Rav Aḥa bar Ya’akov began to pray, and with every bow that he bowed one of the demon’s heads fell off, until it eventually died. The next day Rav Aḥa said to the townspeople: If a miracle had not occurred, you would have placed me in danger. The Sages taught: If one has to decide whether to study Torah or to marry a woman, which should he do first? He should study Torah and afterward marry a woman. And if it is impossible for him to be without a wife, he should marry a woman and then study Torah. Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is that one should marry a woman and afterward study Torah. Rabbi Yoḥanan says: How can one do this? With a millstone hanging from his neck, i.e., with the responsibility of providing for his family weighing upon him, can he engage in Torah study? The Gemara comments: And the amora’im do not disagree; this is for us and that is for them. In other words, one statement applies to the residents of Babylonia, whereas the other is referring to those living in Eretz Yisrael. § With regard to marriage, the Gemara relates: Rav Ḥisda would praise Rav Hamnuna to Rav Huna by saying that he is a great man. Rav Huna said to him: When he comes to you, send him to me. When Rav Hamnuna came before him, Rav Huna saw that he did not cover his head with a cloth, as Torah scholars did. Rav Huna said to him: What is the reason that you do not cover your head with a cloth? Rav Hamnuna said to him: The reason is that I am not married, and it was not customary for unmarried men to cover their heads with a cloth. Rav Huna turned his face away from him in rebuke, and he said to him: See to it that you do not see my face until you marry. The Gemara notes: Rav Huna conforms to his standard line of reasoning, as he says: If one is twenty years old and has not yet married a woman, all of his days will be in a state of sin concerning sexual matters. The Gemara asks: Can it enter your mind that he will be in a state of sin all of his days? Rather, say that this means the following: All of his days will be in a state of thoughts of sin, i.e., sexual thoughts. One who does not marry in his youth will become accustomed to thoughts of sexual matters, and the habit will remain with him the rest of his life. Rava said, and similarly, the school of Rabbi Yishmael taught: Until one reaches the age of twenty years the Holy One, Blessed be He, sits and waits for a man, saying: When will he marry a woman. Once he reaches the age of twenty and has not married, He says: Let his bones swell, i.e., he is cursed and God is no longer concerned about him. Rav Ḥisda said: The fact that I am superior to my colleagues is because I married at the age of sixteen, and if I would have married at the age of fourteen,

רש"י על קידושין ל׳ א:א׳:ב׳

אדידך על צוארי דבריך - בעוד ידך תקיפה על בנך קודם שיגדיל ולא יקבל תוכחתך השיאו אשה:

Rashi on Kiddushin 30a:1:2

...

רב חסדא לא בא להתגאות ולהתפאר, אלא הוא רצה להדגיש - וכן הגמרא שהביאה דבריו, באה ללמדנו - שכמה שיותר מוקדם יותר טוב, ואפילו בגיל ארבע עשרה.
והמהרש"א (שמואל אליעזר הלוי איידלס) ביאר שם: דקודם י"ד לאו בר עונשין, מכאן שהבין שכוונת רב חסדא לומר שעדיף להתחתן בגיל בר מצוה, ומה שנקט רב חסדא 'ארביסר' הכוונה לתחילת שנת י"ד.

בראשית כ״ה:כ׳

וַיְהִי יִצְחָק בֶּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת־רִבְקָה בַּת־בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה׃

Genesis 25:20

Isaac was forty years old when he took to wife Rebekah, daughter of Bethuel the Aramean of Paddan-aram, sister of Laban the Aramean.

שני לוחות הברית, תורה שבכתב, תולדות, דרך חיים ב׳

ומתרצים רש"י רוצה לתרץ למה עבר יצחק על הא דאמרו רז"ל (קדושין כט, ב) מי שהוא בן ך' שנה ואינו נושא אשה אמר הקב"ה תפח עצמותיו. על כן ממציא רש"י החשבון שלא היה אפשר לו לישא אשה קודם מ' שנה, כי לא היתה בת זוגו מוכנת לו:

Shenei Luchot HaBerit, Torah Shebikhtav, Toldot, Derekh Chayim 2

The usual answer given is that Rashi wanted to explain why Isaac had not married earlier. Our sages say that if someone is not married by the time he is twenty years old G–d makes such a person's bones swell up (Kidushin 29). Rashi therefore gives an accounting of all these years to show that Isaac had not been able to marry a suitable wife sooner.

משנה תורה, הלכות אישות ט״ו:ב׳

הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. וְאֵימָתַי הָאִישׁ נִתְחַיֵּב בְּמִצְוָה זוֹ מִבֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה. וְכֵיוָן שֶׁעָבְרוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה הֲרֵי זֶה עוֹבֵר וּמְבַטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. וְאִם הָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְטָרוּד בָּהּ וְהָיָה מִתְיָרֵא מִלִּשָּׂא אִשָּׁה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְרַח בִּמְזוֹנוֹת בַּעֲבוּר אִשְׁתּוֹ וְיִבָּטֵל מִן הַתּוֹרָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִתְאַחֵר. שֶׁהָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִן הַמִּצְוָה וְכָל שֶׁכֵּן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה:

Mishneh Torah, Marriage 15:2

Men are obligated in procreation (periyya u-reviyya), but not women. When is a man obligated in this mitzva? From the age of seventeen. Once he reaches [the age of] twenty years and has not married, he has transgressed and neglected a positive commandment. However, if he is involved in Torah and engrossed in it, and he fears that if he marries, he will have to busy himself with supporting a wife and thereby come to neglect Torah study, then it is permissible for him to delay [marriage]; for one who is involved in a mitzva is exempt from another mitzva – all the more so regarding Torah study.

משנה תורה, הלכות תלמוד תורה א׳:ה׳

לְעוֹלָם יִלְמֹד אָדָם תּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה שֶׁאִם נָשָׂא אִשָּׁה תְּחִלָּה אֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה לִלְמֹד. וְאִם הָיָה יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵין לִבּוֹ פָּנוּי יִשָּׂא וְאַחַר כָּךְ יִלְמֹד תּוֹרָה:

Mishneh Torah, Torah Study 1:5

Let man ever study the Torah and thereafter take a wife unto himself; for, if he takes a wife first, his mind will not be as clear to study. If the urge of marriage will over-burden him, even finding his heart not free to understand his studies, he should marry first and thereafter study the Torah.⁷Ibid. 33a. G.

ו. התמודדות עם יצרים (נב ע"א-ע"ב)

17. הרב יוסף חיים, בן יהוידע, סוכה נב ע"ב

יש להקשות הוה ליה למימר: 'ברח והכנס לבית המדרש', ולשון 'משכהו' משמע שיוליכהו לבית המדרש, ומה יעשה שם?...

אם פגע בך מנוול זה להחטיאך בחמדה וקנאה ותאווה גשמית, אל תדחהו ותשליכהו לגמרי, אלא משוך אותו לבית המדרש להשתמש בו בדבר טוב. ששם יהיה לך קנאה מלומדי תורה וחמדה ותאווה להסביר סברה ולעשות חידושי תורה ויהיה לו מכוחו חדוותא דשמעתא. כי כאשר דבר סתום ומוקשה שלא יעלו לפתרו ולפתרו כל חכמי המדרש ואתה זכית לפרשו ולפותרו, כמה שמחה יצא לך מזה. הוא הדבר אשר אמר אדונינו דוד מלך ישראל: "שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב" (תהילים קיט, קסב).

הרב אורי שרקי, קדושה וטבע, עמ' 31-27 [בדילוגים]

"אמר אביי: ובתלמידי חכמים יותר מכולם" (סוכה נב ע"א). ע"פ התלמוד ככל שמתקדמים יותר במעלות הקדושה מתגבר יצר הרע יותר על מנת להכשיל את ההתקדמות. על פי המהר"ל (נצח ישראל פרק ב) יצר הרע הוא המתח שנוצר כתוצאה מקיומם של שתי העולמות: העולם הטבעי והעולם הנבדל. האדם נברא בצלם אלוקים וצלם אלוקים הוא נטע זר בתוך עולם הטבע. לכן כאשר האדם מנסה לבטא את עובדת היותו בצלם אלוקים, הטבע מושך אותו אליו ומשפיל אותו. ככל שעולים יותר במעלות הקדושה – אדם, עם ישראל, תלמידי חכמים – נוצר מתח גדול יותר שעלול להביא לנפילות חמורות.

הגדרת המהר"ל יוצרת הגדרה נוספת. היצר הרע הוא המתח הקיים בין העבדות ובין החירות. הנטייה אל החטא היא בקשת העבדות שבנפש האדם. כאשר אדם נכנע ליצר הרע הוא מבקש עבדות. זו הגדרה מפתיעה, משום שברוב המקרים הנימוקים שמעלה יצר הרע נסמכים על החירות ('עשה מה שאתה חפץ') – ודווקא הנימוקים שכנגדו נסמכים על תבניות וכללים ('עשה כך ואל תעשה כך'). אולם מצד האמת, הכניעה אל היצר הרע נוצרת כאשר האדם מבקש להוכיח לעצמו שאין הוא מסוגל לעמוד בפני פיתויי העולם הזה שאין הוא בן חורין ולכן זו גם איננה אשמתו. ברגע שהאדם מסיר מעליו את האחריות הוא מוסר אותה למישהו אחר, ובעצם מאשר את הגדרתו כעבד.

בתלמוד הירושלמי (יומא ו, ד) מסופר שביום כיפור היה ר' חגי חלש וצמא ושאל את ר' מנא אם מותר לו לשתות. ר' מנא אמר לו שישתה, ולאחר כמה זמן שאל ר' מנא את ר' חגי האם אכן שתה. ר' חגי ענה שהוא לא שתה. "כד שרית לי אזלת לה" – מרגע שהתרת לי, כבר לא הרגשתי צמא. התלמוד חושף בפנינו עיקרון חשוב. ברגע שר' מנא התיר לר' חגי לשתות הוא העמיד אותו על חומרת האחריות שלו. כל זמן שר' חגי סבר שהוא מנוע מצד ההלכה לשתות, היה לו מלחמה עם היצר. אולם אם מותר לו לשתות והדבר נתון לבחירתו- אין בנמצא גורם שחזק ממנו. האחריות עליו.

בקרב מחנכים אנו רואים לעיתים קרובות התנהלות הפוכה. מרוב דאגה למצבו הרוחני של המתחנך הם נוטים ליטול ממנו את האחריות. וברגע שאדם מרגיש שהאחריות למעשיו אינה שלו, הוא מתנהג בהתאם. בני נוער בבית ספר תיכון כבר הגיעו למודעות מלאה וליכולת לבחור באופן חופשי. בהורים או כמורים יש לנו רק אחריות אחת והיא: לספק את המידע הנכון. אין לנו יכולת להחליט במקום המתחנך והחלטותיו אינן באחריותנו. השאלה אם המתחנך יהיה צדיק או רשע תלויה אך ורק בבחירתו החופשית. מנגד יש לתלמיד חובה של 'עשה לך רב'. שכן התקדמות רוחנית תלויה גם בקבלת סמכות. קבלת הסמכות איננה ציות עיוור או השתעבדות אלא ציר שאליו האדם יכול להתייחס.

מערך שיעור הערכה חלופית בגמרא

שלום חברה...בשביל שיהיה באמת לימוד טוב ושכדי שנצליח להעביר את השיעור הזה אנחנו מבקשים ממכם להשתתף כשאנחנו מבקשים ולא להפריע בבקשה.

אז ככה אנחנו בחרנו ללמוד את הסוגייה של יצר הרעה-והדרכים להתגבר עליו.לפי הגמרא יש שתי דרכים להתגבר על הרהורי הלב(הרהורי חטא):אחת להתחתן בגיל מוקדם ושנייה ללמוד תורה.אנחנו ננסה לגעת בשתי הדרכים האלו כשאנחנו מנסים למצוא תשובה לשאלה באיזה גיל צריך להתחתן.

טוב אחרי כל זה נפתח בשאלה: אוקיי חברה אז מהו בעצם הגיל שבו צריך להתחתן? בואו תחשבו על זה שנייה ותענו לי.(בהצבעה-כותבים כמה תשובות על הלוח עם השמות של הילדים שענו)

לימוד הקטע בגמרא

כתיבה על הלוח את הדעות של הרבנים של הגילאים שבהם צריך להתחתן לפי הגמרא(לפי איזה רב ומה דעתו)

אוקיי אני והראל כש למדנו את הגמרא הזאת עלתה לנו ישר שאלה: למה דווקא גיל 14 הוא הגיל הנמוך ביותר שבו אפשר להתחתן? למה לא 10,11,12 וביוחד למה לא בגיל 13 שזה גיל הבר מצווה?(שאלה רטורית עונים עליה מיד אחרי השאילה)

מקור המאירי והמהרש"א(מסבירים כמו שהרב היסביר לנו+מציירים את הגרף שהרב צייר,על הלוח)

שאלה: מי יודע באיזה גיל התחתן יצחק אבינו?(אומרים אוקיי הוא חושב ככה והוא חושב ככה האמת ש...) בגיל ארבעים, לראות פסוק.

שאלה: יכול להיות שיצחק אבינו יצחק אבינו!! בעצם חטא בכך שלא קיים את דברי חז"ל?! (שצריך להתחתן בגיל מוקדם) איך הוא התחתן בגיל כלכך מאוחר? לראות תירוץ רש"י

שאלה: מה בא קודם-להתחתן או ללמוד תורה?(גם שאלה רטורית)

לראות 2 מקורות ולהסביר כל אחד

סרטון סיום.

הסבר שלכל אחד יש את הגיל שמתאים לו להתחתן בו והדילמות שלו ולכן אין גיל שבו מומלץ להינשא אבל יש טווח של גילאים לפי הגמרא שבהם מומלץ להינשא.

שהטווח הוא מגיל 14 עד לגיל 20.