יופי של רועה - הנזיר מן הדרום-שרון קפלינסקי

Bysharon kap

ואהבת לרעך כמוך ברנרים

במדבר ו׳:ב׳-ג׳

דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַפְלִא֙ לִנְדֹּר֙ נֶ֣דֶר נָזִ֔יר לְהַזִּ֖יר לַֽיהוָֽה׃

מִיַּ֤יִן וְשֵׁכָר֙ יַזִּ֔יר חֹ֥מֶץ יַ֛יִן וְחֹ֥מֶץ שֵׁכָ֖ר לֹ֣א יִשְׁתֶּ֑ה וְכָל־מִשְׁרַ֤ת עֲנָבִים֙ לֹ֣א יִשְׁתֶּ֔ה וַעֲנָבִ֛ים לַחִ֥ים וִיבֵשִׁ֖ים לֹ֥א יֹאכֵֽל׃

Numbers 6:2-3

Speak to the Israelites and say to them: If anyone, man or woman, explicitly utters a nazirite’s vow, to set himself apart for the LORD, he shall abstain from wine and any other intoxicant; he shall not drink vinegar of wine or of any other intoxicant, neither shall he drink anything in which grapes have been steeped, nor eat grapes fresh or dried.

כותרת המקור: אני אוהב אותך

סוגה: שירה

מקור: מיכה שיטרית, ארקדי דוכין, החברים של נטאשה

זמן: ימינו

מקום: ארץ ישראל

אני אוהב אותך בגלל שאני אוהב אותי
אני פותר את בדידותך ואת את בדידותי
אני אוהב אותך ואת אותי
ואם תראי לי את שלך אני אראה לך את שלי.

אני אוהב אותך בגלל שאני אוהב אותי
וזאת כל האמת אני לא משקר אותי
אני אוהב אותך ואת אותי
ואם תראי לי את שלך אני אראה לך את שלי

המרחב הזה מלא באנשים
שלא רואים דבר מלבד עצמם
כמו במועדון ריקודים ענק
נעים לצליל מאוד מיוחד
שאיש אינו שומע מלבדם
שאיש אינו שומע מלבדם
שאיש אינו שומע מלבדם.

אני אוהב אותך בגלל שאני אוהב אותי
אני פותר את בדידותך ואת את בדידותי
אני אוהב אותך ואת אותי
ואם תראי לי את שלך אני אראה לך את שלי

המרחב הזה מלא באנשים
שלא רואים דבר מלבד עצמם
כמו במועדון ריקודים ענק
נעים לצליל מאוד מיוחד
שאיש אינו שומע מלבדם
שאיש אינו שומע מלבדם
שאיש אינו שומע מלבדם.

נדרים ט׳ ב

דתניא אמר (רבי) שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית להשחית את שערך זה הנאה אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו. אמרתי לו בני כמוך ירבו גוזרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'

Nedarim 9b

When Rabbi Meir said that one should abstain from making vows, he was referring only to a vow; he did not say it with regard to a gift offering. The Gemara asks: But it is taught in the mishna that if one said: Like the gift offerings of the virtuous, he has vowed with regard to becoming a nazirite or bringing an offering; this indicates that the virtuous vow to become nazirites and bring offerings. The Gemara answers: Teach the mishna in the following emended formulation: He has volunteered with regard to becoming a nazirite or bringing an offering. The Gemara asks: What is different about one who vows, i.e., one who says: It is incumbent upon me to bring an offering, which is not proper to do due to the concern that perhaps he will encounter a stumbling block and not bring it promptly, thereby violating the prohibition against delaying? One should also not designate a particular animal as a gift offering due to the concern that perhaps he will encounter a stumbling block with it. Once the animal is consecrated, anyone who unwittingly benefits from it, e.g., by shearing it or working with it, transgresses the prohibition against misusing consecrated property. The Gemara answers: In the case of a gift offering, he can act like Hillel the Elder. As it is taught in a baraita: They said about Hillel the Elder that no person misused his burnt-offering in his lifetime. How did he ensure this? He was careful not to consecrate the animal in advance; rather, he would bring it when it was unconsecrated to the Temple courtyard and there he would consecrate it, and then immediately he would place his hand on its head and slaughter it. Consequently, there was no opportunity to misuse it. The Gemara asks: This works out well with regard to voluntary gifts in the context of offerings, but with regard to the voluntary acceptance of naziriteship, what is there to say? There is still room for concern that he will not fulfill the obligations incumbent upon him as a nazirite. The Gemara answers: Rabbi Meir holds in accordance with the opinion of Shimon HaTzaddik. As it is taught in a baraita that Rabbi Shimon HaTzaddik said: In all my days as a priest, I never ate the guilt-offering of a ritually impure nazirite except for one occasion. One time, a particular man who was a nazirite came from the South and I saw that he had beautiful eyes and was good looking, and the fringes of his hair were arranged in curls. I said to him: My son, what did you see that made you decide to destroy this beautiful hair of yours by becoming a nazirite? A nazirite must shave off his hair at the completion of his term. If he becomes impure before the completion of his term, he shaves off his hair and starts his term of naziriteship again. He said to me: I was a shepherd for my father in my city, and I went to draw water from the spring, and I looked at my reflection [babavua] in the water and my evil inclination quickly overcame me and sought to expel me from the world. I said to myself: Wicked one! Why do you pride yourself in a world that is not yours? Why are you proud of someone who will eventually be food in the grave for worms and maggots, i.e., your body? I swear by the Temple service that I shall shave you for the sake of Heaven. Shimon HaTzaddik continues the narrative: I immediately arose and kissed him on his head. I said to him: My son, may there be more who take vows of naziriteship like you among the Jewish people. About you the verse states: “When either a man or a woman shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite, to consecrate himself to the Lord” (Numbers 6:2). This is an example of voluntary acceptance of naziriteship, i.e., becoming a nazirite with entirely pure intentions rather than as a rash statement, e.g., while in a fit of anger. Rabbi Mani strongly objects to the statement of Shimon HaTzaddik. What is different about the guilt-offering of a ritually impure nazirite that Shimon HaTzaddik did not eat, because it came as a result of sin when the individual violated the terms of his naziriteship by becoming impure? Let him also not eat all other guilt-offerings, as they too come as a result of sin. Rabbi Yona said to him: This is the reason: When they regret their misdeeds they become nazirites, and when they become ritually impure and the days of their naziriteship are increased, as they must become pure and then begin their terms of naziriteship again, they regret having become nazirites. They will then turn out to be bringing non-sacred animals into the Temple courtyard. Since they do not wish to bring the offerings of a nazirite, their offerings are undesirable, and it is as though the animals are non-sacred. The Gemara asks: If so, then Shimon HaTzaddik should have abstained from eating even the offerings of a ritually pure nazirite as well for the same reason; perhaps he too regretted his decision to become a nazirite. The Gemara answers: In the case of a pure nazirite there is no concern because he assessed himself and realized that he was able to vow and to keep his vow for the term of his naziriteship. However, in the case of a ritually impure nazirite, where the naziriteship was extended for longer than he had estimated due to his contracting impurity, there is concern that he regrets having become a nazirite. The Gemara suggests a different answer to the question of the identity of the tanna whose opinion is expressed in the mishna. And if you wish, say:

שיער ראשו של הנזיר יגדל פרא עד לאחר שלושים יום לפחות, (כאשר הנזיר לא אמר במפורש את אורכה בשעת נדרו) . גידול השער בא לבודד, להרחיק השפעה מן החוץ; תוך ויתור על כל רצון לחיות לעצמו – מסומלת על ידי תגלחת מצורע ותגלחת לויים. הניגוד, גידול השער פרא , מבטא התבודדות והתכנסות לתוך עצמו.
זה התפקיד שהנזיר קיבל על עצמו לתקופת הנזירות; הוא מבקש להתבודד ולשקוע בתוך עצמו., לעבוד עבודה רוחנית ומוסרית של חינוך עצמי, ולפיכך הוא מבקש קשר עם ה', עם מקדשו, עם תורתו – ועם עצמו.

גידול השער היה אות להתבודדות ולפרישה מן הכלל, ואילו התגלחות מבטאת שהתבודדות זו הגיע עתה לקיצה, והנזיר חוזר למעגל החברתי. (על פי לוינס "תשע קריאות תלמודיות" עמ' 153-170)

דיוקנך נשקף אליך מן המראה, מחלונות הראווה ומן השלוליות.

אולם במקום אחד משתקפת נפשך- בתוך עיניך שלך.

הבט בהן אל תוכך פנימה והתבונן למען תדע את עצמך.
(אל תוכך פנימה / איה, )

לא הבל היופי לא שקר החן

שאלות לחברותא:
1. מדוע ביקש הרועה מהדרום להיות נזיר?
2. מה המטרה המקורית של הנזירות באופן כללי ?
3. מה התהליך שהנזיר אמור לעבור עם עצמו?

כיצד גידול השער וגילוחו משרת את המטרה ?
4. הציעו פעילות שאתם מכירים, שמביאה אדם לעבור את התהליך הרוחני הפנימי
שהנזיר אמור לעבור? הסבירו כיצד התהליך מתרחש?
5. כתבו כל העולה על דעתכם לאחר הלימוד.

6. לחצו על המקור ממסכת נדרים אודות הנזיר מהדרום<מפרשים> <חידושי אגדות.
קראו בעיון ובאטיות בחברותא זה לזה את "חידושי אגדות"
כתבו בפירוט : לפי הפרשנות של "חידושי אגדות",

א. מה קשה לפרשן ? (באיזו שאלה הוא פותח)
ב. באיזה פתגם הוא נעזר?
ג. חפשו את הפתגם בספריא והעלו אותו לדף.
ד. מדוע הרועה החליט להיות נזיר לפי הפרשן?

7. כתבו חיבור על הנושא: "הבל היופי ושקר החן".

1. הרועה מהדרום ביקש להיות נזיר מאחר וראה את בבואתו היפה משתקפת אליו מין המים. הרועה היה גבר נאה עם תלתלים ועינים יפות-כך העיד רבי שמעון הצדיק, פתאום רואה אותו רבי שמעון כששערו הושחת ושואל אותו מדוע. הרועה אומר שהוא פחד שיופיו יביא אותו למעשים/התנהגות לא ראויה , שהוא יוכל לנצל את יופיו למעשים רעים ולכן החליט להתנזר לעבודת שמיים בלבד- עבודה כשרה ולא טמאה.

מתוך ביאור שטיינזלץ:

"אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי(בדמותי המשתקפת במים) ופחז (מיהר, גבר) עלי יצרי ובקש לטורדני (לאבדני) מן העולם, שראה כמה הוא יפה, ועלתה בו מחשבה להשתמש ביופיו למטרות שאינן כשרות. אמרתי לו ליצרי: רשע! למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, ולמה אתה מתגאה בגוף במי שהוא עתיד להיות מאכל בקבר לרמה ותולעה? העבודה כלומר, נודר אני בעבודת המקדש שאגלחך לשמים! כך אמר לו אותו אדם."

2. נזיר הוא אדם הנוטל על עצמו לתקופה קצובה או לכל חייו סייגים הקשורים בתענוגות החיים. סייגים אלה משתנים בהתאם לתרבות ממנה בא הנזיר. המטרה בסייגים היא להקדיש את עצמו לבורא לעשות תיקון לנשמה או מתוך התבוננות פנימית. מקובל להבדיל בין סגפן, החי בחברה אך מוותר על הנאות שונות לבין נזיר הפורש במידה חלקית או מלאה מהחברה.

ביהדות, הנזיר קובע תקופה מוגדרת מראש לצורך ההתנזרות, בה הוא מחויב להימנע מצריכת כל מוצר הקשור בענבים ויין (כגון חומץ, וצימוקים), להימנע מטומאת מת (לדוגמה מגע במתים או קברים) ושלא לספר או לגלח את שיער ראשו וזקנו. להבדיל מדתות אחרות, ביהדות הנזיר אינו אסור ביחסי אישות. קבלת איסורי הנזירות היא לפי תקופת זמן שהנזיר בוחר מראש, כאשר תקופת הנזירות יכולה לנוע בין נזירות מינימלית למשך חודש, ועד קבלת נזירות לכל החיים, שמקבלה קרוי "נזיר עולם". בתום תקופת הנזירות, הנזיר מצווה לגלח את כל שיער ראשו ולהקריב שלושה קורבנות.

לאחר חורבן בית המקדש השני, הפכה תופעת הנזירות ביהדות לנדירה, כיוון שללא בית מקדש אין אפשרות להקריב את הקרבנות ההכרחיים לצורך סיום תקופת הנזירות והתרת איסורי הנזיר, ועל כן אין הנזירות יכולה להסתיים (אלא אם הנזיר יתיר את ניזרותו).

3. הנזיר צריך לעבור תהליך של התבוננות פנימית, סוג של התנקות שתביא אותו לשרת את אלוהיו ממקום נקי יותר, טוב יותר. חלק מהתהליך הזה נעשה גם בהתבודדות.

גידול שיער ללא מעצור מבטא התבודדות והתכנסות. הנזיר מעוניין להתבודד ולשקוע בתוך עצמו כדי לעבוד עבודה רוחנית ומוסרית של חינוך עצמי. השיער המגודל מהווה סוג של מחסום בין האדם לחברה, וכך מתאפשרת לנזיר התבודדות.

השיער איננו מהווה רק אמצעי להבדלה מן החברה, אלא יש בו קדושה מיוחדת כמו שערו של שמשון הגיבור. סוג של כוח אינסופי. קיצוץ השיער מפסיק את הכוח המיוחד הזה - מתאים להוראה של הפסקת הנדר.

4. פעילות המעוררת התבוננות פנימית יכולה להיות מסע של טייל לטרק (טיול) ארוך בתנאי שטח בסיסיים. פתאום אדם יוצא למסע שמלמד אותו איך ניתן לחיות בלי כל אותם אמצעים טכנולוגים הסובבים אותנו היום או אפילו תנאי שטח שלא כמו שאנו מכירים(גז,מים זורמים,חשמל וכו...). גם הנוף והקשר איתו ורק איתו הוא סוג של התבונננו פנימית. ויתור על הנאות החיים (טכנולוגי קיומי) והחלפתם במשהו בסיסי יותר המעורר מחשבה.

6. חידושי אגדות על נדרים ט׳ ב:א׳

"בא נזיר אחד מן הדרום כו'. יש לעיין מה לו להזכיר שבא מן הדרום גם שהיה רועה לאביו בעירו גם מה שפרש"י שפחז עלי יצרי להבאני לידי הרהור עבירה הוא דחוק מה ענין מתגאה לזה ונראה שרמז שבא מדרום שהיה חכם כמ"ש הרוצה להחכים ידרים ואמר שאע"פ כן היה רועה לאביו במצות כבוד אב ואמר גם בעירו במקום שהיה מכירין בו ובמעלתו ואמר מצורף לזה כשהיה מסתכל עצמו בבבואה שהיה גם יפה עינים פחז עליו היצר הרע להתגאות וכי איש כמוהו במעלת החכמה ויפה עינים יהיה רועה וז"ש שביקש לטורדו מן העולם לעבור על מצות כבוד אביו שנאמר בו למען יאריכון ימיך גו' ואמר מפני מה אתה מתגאה שלא להיות עוד רועה לאביך שסופך למות ע"י שתעבור מצוה זו של כבוד אב והוא ענין מעשה אבשלום בעצמו שהיה מתגאה בשערו ומרד באביו כדאמרינן פ"ק דסוטה וזה שמסיים כאן להזיר לה' שהיה זה נזיר להתגלח לש"ש לקיים מצות כבוד אב ואמר נסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני כו' הוא היצה"ר הוא מלאך המות וע"ז נאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו הרשע הוא היצה"ר מסתכל וצופה ביופי הצדיק ובמעלותיו וע"י זה מבקש להביאו לידי מעשים רעים כדי להמיתו וקרוב לזה דרשוהו בפ"ק דקידושין ע"ש:"

א. אני חושב שמה שקשה לפרשן הוא מצוות כבד את אביך. הוא מציג את הנזיר כמי שמתגאה על כך שהפך לנזיר במקום לכבד את אביו. משווה אותו למרד של אבשלום שהתגאה על שערו השופע. כאילו אומר הוא - יכול להיות שאתה נזיר אבל שכחת את מצוות כיבוד אביך. למעשה אומר שאם הרשע יחפש הוא ימצא כבר איזה שהוא חטא גם לצדיק...

ב+ג+ד.

תהילים ל״ז:ל״ב

(לב) צוֹפֶ֣ה רָ֭שָׁע לַצַּדִּ֑יק וּ֝מְבַקֵּ֗שׁ לַהֲמִיתוֹ׃

Psalms 37:32

(32) The wicked watches for the righteous, seeking to put him to death;

זהו הפתגם בו נעזר הפרשן.

תורה תמימה על פסוק זה:

צוֹפֶה רָשָׁע אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול לו שנאמ' ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו וכו':
(סוכה קב ע"א) ,צוֹפֶה רָשָׁע: ת"ר קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר רק רע כל היום ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר אלהים לא יעזבנו בידו תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע אם אבן הוא נימוח שנאמר הוי כל צמא לכו למים ואומר אבנים שחקו מים:
(קידושין ל ע"ב)

לפי מה שאני מבין-" הצופה הרשע= מלאך המוות= היצר הרע"- הוא זה שרוצה שהצדיק יסטה מדרכו ויקצר ימיו הוא זה שגרם לנזיר להפוך לנזיר - לראות עצמו כאילו יופיו הוא מה שדורש תיקון- הוא המכשול שיסית אותו - למרות שלהבנתי הפרשן אומר שלא היה צורך בתיקון שכן היה מדובר בצדיק עכשיו הוא בעצם עובר על מצוות כבוד האב בכך שהפך לנזיר.

נרי הצעירה ישבה בביתה ערב ערב בודדה. יום אחד החליטה לקחת יוזמה ולחפש חבר ברשת החברתית. אחרי חיפושים לא מעטים בפורומים כאלו ואחרים מצאה את חבר האמת שלה בפורום על אחת מתחביבה האהובים - גידול סחלבים. לחבר החדש קרו מתי ועל פי תמונתו בפייסבוק הוא היה גבר מושך בן גילה. הם שוחחו רבות. לא התאפשר להם להיפגש כי הם גרו במרחקים גדולים מאוד זה מזה.

יום אחד הודיעה נרי למתי כי בכוונתה לעבור ניתוח שצריך להציל את חייה. מתי היה נחוש בדעתו להגיע וללוות אותה בניתוח ובהתאוששות שכן לנרי לא היה אף אחד שיעשה זאת בשבילה.

הם קבעו להיפגש בבית החולים מספר שעות לפני הניתוח. נרי מאוד התרגשה לפגוש סוף סוף פנים מול פנים את חברה הטוב ואהבתה הגדולה בחודשים האחרונים- מתי.

בעוד נרי מארגנת את חפציה בחדר האישפוז נכנס גבר זר לחדר עם סחלב. הגבר מבוגר, נעזר במקל הליכה ולא דומה במאום לאף אחד שהיא מכירה ובכל זאת הסחלב בידו. נרי שואלת את הזר לשמו והוא משיב: "אני הוא מתי".

נרי נדהמת - הרי הדמות במחשב אינה זהה! הגבר שלה הוא נאה וצעיר...

נרי המומה, לא די בכך שבעוד מספר שעות היא תעבור ניתוח קשה, הזר הזה שאותו מסתבר שהיא לא מכירה בא לכאן מהקצה השני של המדינה לסעוד אותה.

נרי מתחילה לבכות - מתי מתיישב לידה ואומר לה-" נכון - התמונה במחשב היא לא שלי. הייתי בודד ואילו הייתי שם תמונה שלי אמיתית לא היינו מתחברים לעולם. באיזה שהוא שלב כבר התמונה לא היתה חשובה , הקשר ביננו כלכך חזק ואמיתי שהמעטפת החיצונית שלי פתאום נראתה כלכך לא משמעותית אפילו לא חשבתי על כך לפני שבאתי לכאן."

נרי הסתכלה בעיניו והקשיבה לשיח המרגיע שלו. היא התחברה שוב לאותו אדם בו היא התאהבה בחודשים האחרונים. היא הבינה שנכון - הדמות החיצונית היא לא הדמות המוכרת אבל הנפש היא זו שאליה היא התחברה.

אחרי כמה שעות נרי עברה את הניתוח ומתי סעד אותה עד שהחלימה.

כעבור מספר שבועות נרי עזבה את עבודתה ומגוריה ועברה להתגורר עם מתי.