The poskim disagree whether it is permitted on Shabbos to have two mohelim split the milah. On the one hand, milah is permitted on Shabbos and combined there is a valid milah. On the other hand, neither one is performing the whole mitzvah.
(יד) יש ליזהר שלא ימולו שני מוהלים מילה אחת בשבת שזה ימול וזה יפרע () אלא המל הוא עצמו יפרע: הגה ולא מצאתי ראיה לדבריו ואדרבה נראה לי דשרי דהא מילה דחיא שבת כמו עבודה במקדש שכמה כהנים היו עובדים ומחללים שבת דמאחר דשבת ניתן לדחות הרי הוא כחול לכל דבר וכן מצאתי בספר התרומה ישן כתוב בקלף שכתב בסוף הלכות שבת בהדיא דשרי אמנם מצאתי בקובץ שיש לאסור ועל כן טוב להחמיר לכתחלה אף על פי שמדינא נראה לי מה שכתבתי (ד"ע ודלא כב"י):
The Mechaber rules that two mohelim may not split the milah on Shabbos.
However, the Rama says that he doesn't know where the Mechaber sees this from, and says it's permitted.
The Rama brings a proof from the avodas haKohanim in the Beis Hamikdash where it was permitted for many Kohanim to perform the avodah together, because once Shabbos is pushed off for the avodah, it is considered like a weekday for all things in relation to the avodah. (And so too by milah.)
He continues that in the old editions of the Sefer Hatrumah it is written explicitly on klaf at the end of hilchos Shabbos that it is permitted.
The Rama continues and says however that in the Koveitz that one should not do it.
Therefore the Rama rules that even though he holds it is permitted, it is good to be stringent l'chatchila.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
Now let us understand the background for this machlokes.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
תנו רבנן מהלקטין את המילה ואם לא הילקט ענוש כרת מני אמר רב כהנא אומן
The Braisa teaches that when one performs a bris milah and doesn't cut off all the strands that are essential to the effectiveness of the milah, he is chayav kareis.
The Gemara asks, who is chayav?
Rav Kahana explains, the mohel is chayav.
Rashi explains that Rav Kahana is saying that we are discussing a person who is performing a bris on Shabbos. The halacha is that when a bris falls out on Shabbos, one performs the bris even though normally one would not be allowed two injure his friend on Shabbos. Therefore, when one performs the bris but doesn't finish it off (in a way that the bris isn't effective), he was mechalel Shabbos without performing a bris and is therefore chayav kareis.
מתקיף לה רב פפא אומן לימא להו אנא עבדי פלגא דמצוה אתון עבדיתו פלגא דמצוה אלא אמר רב פפא גדול
Rav Papa asks on Rav Kahana's explanation, why should the mohel be chayav? Why can't he say, "I did part of the mitzvah, now let someone else do part of the mitzvah"?
Rashi explains that Rav Papa is asking, being that when he injured the baby, he did it permissibly (because he was performing a bris), he did nothing wrong by making that cut, so why should he be obligated? Let someone else come and finish off the milah and between the two of them there will have been a valid milah and no chill Shabbos?
Therefore, Rav Papa explains that the braisa is referring to any milah, even one done during the week, and the person getting the milah is an adult (13yrs+ and two pubic hairs), and the braisa says that the person getting the milah is chayav.
Rashi explains that he is chayav because he is an adult (and therefore chayav b'mitzvos) and has no valid milah.
Rav Ashi asks on Rav Papa's explanation, why do I need the Braisa to teach me this? The Torah explicitly says that one who doesn't have a valid milah is chayav kareis? (See Tosfos.)
Therefore, Rav Ashi explains that indeed the Braisa is referring to a milah done to a baby on Shabbos, and it is the mohel who is chayav, because he performed the milah around the time of bein hashmashos, and they told him he wouldn't have time to finish it before nightfall, but he disagreed and said he would have time, and he didn't have time to finish before it became night, and so it turned out that all he did was injure someone for no reason on Shabbos and is chayav kareis.
(He cannot say that someone else should finish the milah because it's already nighttime on motzaei Shabbos and there is no time to finish the milah.)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
The Beis Yosef (who is the Mechaber of the Shulchan Aruch's commentary on the Tur), infers from Rashi' phraseology in the explanation of Rav Papa's question, that even though when a mohel stops mid-milah he is not chayav kareis, it is nevertheless prohibited for him to do so. (Rashi says "why should he be chayav" which implies that even though he won't be the best he can say is that he shouldn't be chayav but it is nevertheless prohibited.)
Therefore, says the Beis Yosef, one should be careful not to initially split the milah between two mohelim on Shabbos.
גרסינן בפרק רבי אליעזר דמילה (דף קלג:) מהלקטין את המילה ואם לא הילקט ענוש כרת מני אמר רב כהנא אומן מתקיף לה רב פפא אומן לימא להו אנא עבדי פלגא דמצוה אתון עבדיתו פלגא דמצוה ואסקה רב אשי הכא במאי עסקינן כגון דאתא בין השמשות דשבת ואמרו ליה לא מספקא ואמר להו מספקינא ועבד ולא איסתפיק ואשתכח דחבורה הוא דעבד וענוש כרת. ופירש"י מהלקטין. בציצין המעכבין: ונימא אנא עבדי פלגא. כלומר הואיל וכשהתחיל ברשות התחיל וחבורה שעשה ברשות עשה אמאי חייב נימא להו לכו אתם וסיימו המלאכה עכ"ל ויש לדקדק מדבריו דנהי דחיובא דכרת ליכא איסורא מיהא איכא כיון שלא גמר המצוה ולפ"ז יש ליזהר שלא ימולו שני אומנין מילה אחת לכתחלה בשבת כגון שיתנו ביניהם שזה ימול וזה יפרע אלא המל הוא יפרע :
However, the Bedek Habayis (brought at the end of the above piece in the Beis Yosef) disagrees, and brings from the Orchos Chayim (hilchos Shabbos, siman 6) in the name of the Ba'al Hatrumos (quoted by the Rama we saw b'ezras Hashem earlier), that it is permitted to split the milah on Shabbos being that the second one finishes the mitzvah and therefore we have a complete milah, as we see from the Gemara that Rav Papa says the mohel can tell someone else to finish the milah.
(It would appear that these shitos do not understand Rashi to imply that even though the mohel is not chayav, it is still prohibited.)
ב"ה ובא"ח כתוב בשם בעל התרומות ב' מוהלים בשבת א' יכול למול וא' יעשה פריעה ואין חיוב בראשון על החבורה כיון שהשני גומר המצוה כדאמר רב פפא אנא עבדית פלגא מצוה ואתון עבדיתון אידך פלגא עכ"ל:
The Darchei Moshe (which is the Rama's commentary on the Tur) also disagrees and holds that it is permitted.
However, he agrees to the inference in the words of Rashi, but says that there is a fundamental difference between the case of the Gemara - in which the mohel initially agreed to do the whole thing and then backed out midway, in which it is initially prohibited - to where two mohelim made up initially to split the milah, in which it is permitted.
(א) ואין משם ראיה דשאני התם דלא נגמר מצוה ולכן פי' רש"י התם אמאי חייב הא איסור איכא אבל במקום שגמרו אדעתא דהכי פסק בראשונה ונראה דשרי וכן מצאתי בסוף סה"ת ישן שכתב בהדיא דשרי:
הב"י הביא הא דת"ר דאם לא חתך הציצין המעכבין את המילה אומן המל ענוש כרת מתקיף ליה רב פפא אומן לימא להו אנא עבדי פלגא דמצוה אתון עבדיתו פלגא דמצוה ואסקה רב אשי הב"ע כגון דאתא ב"ה דשבת וא"ל לא מספקא וא"ל מספקינא ועבד ולא איסתפיק ואישתכח דחבורה הוא דעבד וענוש כרת ופירש"י ונימא אנא עבדי פלגא כלומר הואיל וכשהתחיל ברשות התחיל וחבורה שעשה ברשות עשה אמאי חייב נימא להו לכו אתם וסיימו המלאכה עכ"ל וכתב ב"י ויש לדקדק מדבריו דנהי דחיובא דכרת ליכא איסורא מיהא איכא כיון שלא גמר המצות ולפ"ז יש ליזהר שלא ימולו ב' אומנים מילה אחת לכתחלה בשבת כגון שיתנו ביניהם שזה ימול וזה יפרע אלא המל הוא יפרע עכ"ל ואני שמעתי ולא אבין דדוקא היכא דלא אספיק קאמר דחיובא ליכא ומינה דאיסורא מיהא איכא אבל היכא דאתא חבריה וגמר המצוה לא קא עביד איסורא ואדרבה נראה להביא ראיה מכאן דלכתחלה שרי דאל"כ לא מצי למימר להו אנא עבדית פלגא דמצוה וכו' דהא כופין אותו למיעבד אף אידך פלגא דלא ליעבד איסורא אלמא דליכא איסורא אף בפלגא קמא היכא דאתא חבריה וגמר המצוה וכך נוהגים היתר זה בקהלות גדולות:
(א) בע"ה פראג יום ד' כ"א חשון תקל"ט לפ"ק.
(ב) תשובה
(ג) לכבוד אהובי ידידי הרב הגדול המופלא ומופלג כבוד מוה' דור כהן נ"י אב"ד דק"ק טרענשין.
(ד) מכתבו קבלתי ועל דבר שאלתו בנדון שני מוהלים בשבת. הנה גם אני נוהג כן שאינני מקבל להיות מוהל בשבת מחמת שאינני פורע. אבל לעצמי אני מחמיר וח"י להורות לאחרים איסור וכל דברי מעלתו המה חלושים ואין כאן שום ראיה לאיסור כלל. ודברי רמ"א בתשובה סימן ע"ו המה ברורים בטעמים. וראייתו מקרבנות שכמעשיהם בחול כן מעשיהם בשבת זה שוחט וזה זורק נכונה. ומ"ש מעלתו דבשבת דף קט"ז ע"ב ובדף קל"ג ע"ב פליגי ר"י ורבנן בזה. במחילה מכבודו הם פליגי במה שהוא אחר שנעשה צורך גבוה כגון הפשט העור מן החזה ולמטה אבל קודם שנעשה צורך גבוה ליכא פלוגתא ובהדיא שנינו בפסח כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת. ולא עוד אלא שעל מאור עינינו הרמ"א שם בתשובה אני תמה שהביא ראיה ממשנה בפסחים כמעשהו בחול הנ"ל ובזה יש למתעקש לומר שאעפ"כ בדבר זה לא היו שוים ובשבת הי' נעשה בכהן אחד והיהלו להביא ראיה ממימרא מפורשת ביומא דף כ"ו ע"ב תנא ר' חייא פייס פעמים י"ג פעמים י"ד וכו' פעמים ששה עשר והיינו בשבת שבתוך החג הרי מפורש שגם בשבת הי' זה שוחט והשני זורק וזו ראיה שאין עליה תשובה. ומה בין שחיטה וזריקה שהשחיטה לחודא אינה כלום אלא ע"י הזריקה שאחר כך לשני מוהלים שזה מל וזה פורע גם כן ע"י הפריעה שאחר כך אפילו על ידי מוהל שני גם הראשון רשאי לעשות המילה. ועל כל פנים כבר יצאנו מידי חשש איסור תורה. וראיתי לרש"ל בים של שלמה ביבמות פרק הערל סימן ג' הפריז על המדה לומר שאפילו חיוב כרת יש על המוהל כשאינו פורע הוא בעצמו בשבת. ומה שכתב במס' שבת בפרק ר"א דמילה שאם לא הלקיט מצי אמר אנא עבידנא פלגא דמצוה התם במל ופרע רק שנשארו ציצים אף שהציצין הללו מעכבים מ"מ עביד עכ"פ פלגא דמצוה. אבל המל ולא פרע לא עשה מצוה כלל ואם חבירו יפרע נמצא שהוא המל הראשון לא עשה מצוה כלל רק הפורע הוא העושה ולכן חייב ראשון כרת כי אפי' חצי מצוה לא עביד. הנה דבריו תמוהים והתוס' השוו ציצים המעכבים למל ולא פרע כמו שהביא הוא בעצמו שם דברי תוס' ומעולם לא שמענו דבר זה:
(ה) ולדעתי יש סתירה רבה לדבריו דלדבריו על מגן מלו דור המדבר כלם במדבר כיון שלא פרעו לפי המבואר בפרקי ר"א ועיין בתוס' במסכת יבמות דף ע"א ע"ב בד"ה מ"ט, ולדברי רש"ל למה מלו כלל, ואי משום דזריזים מקדימים הלא לדבריו אין המילה שום מצוה. אלא על כרחך הא דאמרינן מל ולא פרע כאלו לא מל היינו בלא פרע אחר כך כלל אבל אם פרע אחר כך הותחל המצוה למפרע בשעת החיתוך [הג"ה מבן המחבר לדעתי דבר זה אי המילה בלא כריעה הוה חצי מצוה או לא נפתח בגדולים במחלוקת בין הרנב"ר ובין רבינו יהוסף הלוי ז"ל הובא בנימוקי יוסף במסכת ב"מ דף ל' בסוגיא דוהתעלמת פעמים שאתה מתעלם ע"ש ודוק. ועיין בספר שאגת ארי' סימן כ"ט וסימן למ"ד שנעלם ממנו דברי הנ"י הנ"ל:] ומעתה אין שום מקום לחלק בין מילה ופריעה ובין שחיטה וזריקה דקרבנות וגם בקרבנות אם שחט ולא זרק דם כלל אין כאן שום מצוה ואם זרק הדם כבר הותחל המצוה משעת שחיטה ולכן השחיטה דוחה שבת אף שהזריקה בכהן אחר ויצא לנו שעכ"פ ליכא איסור תורה בזה. ולומר שיש בזה איסור דרבנן ובזה שפיר יש מקום לחלק בין מילה לעבודת הקרבנות שאין שבות במקדש אבל למה לנו להוציא איסור דרבנן מלבנו מה שאין הכרח בש"ס בזה. ועוד דלר"א בריש פרק ר"א דמילה שכורתין עצים לעשות פחמין אטו כל אלו מלאכות יעשה המוהל בעצמו. גם לשון המשנה ר"א אומר אם לא הביא כלי מע"ש מביאו בשבת מגולה נקט לשון יחיד ואח"כ נקט כורתין עצים לשון רבים כורתין לפי שזה דרך מלאכה לרבים למהר הכריתה ולדעת האוסר בשני מוהלים למה יותר כריתת העצים למי שאינו מוהל. ומדר"א במכשירין נשמע לרבנן בגוף המצוה. והרש"ל עצמו ביש"ש שם הסכים שאם אין בזה איסור תורה לא שייך בי' איסור דרבנן. סוף דבר בהא נחיתנא ובה סליקנא שאם הוא מחמיר לעצמו שפיר עביד אבל להורות לאחרים חלילה להורות לאיסור ופוק חזי מה עמא דבר בכל מדינות פולין תמיד הם שני מוהלים זה חותך וזה פורע בין בחול ובין בשבת. דברי הד"ש:
(א) ביאור אם שני מוהלין רשאים למול בשבת וביאור הסוגי' דמנחות ר"פ ר' ישמעאל:
(ב) ר' ישמעאל בשבת הי' בא וכו' כאן מבואר דלר' ישמעאל אפשר שיהי' בד"ו פסח דאם יהי' קצירת עומר בשבת ע"כ יחול פסח בע"ש וקשה לי"מ דמייתי רש"י ותוס' ר"פ תמיד נשחט וכו' נ"ט ע"ב ד"ה כאלו נשחט בשני בשבת וכו' ע"ש וק"ל:
(ג) אחד שבת ואחד חול משלש הי' בא דברי התוס' בכאן צע"ג אדרבא דוק מסיפא איפכא דנקט שבת שאינו פשוט ברישא ולענ"ד היינו דפשיטא לש"ס בשמעתין דרבנן דר' ישמעאל פליגי וס"ל דמותר להרבות במלאכות ורש"י נדחוק בזה דהיכא רמיזא דלמא ס"ל בהכא סגי בין בחול ובין בשבת אלא ע"כ מסתמא כי היכא בסיפא נקיט שאינו פשוט תחילה ה"נ ברישא דאי נמי נימא דמצינו כמה פעמים הכי והכי מ"מ בחד משנה אין נכון לשנות הסדר וכיון דבסיפא נקיט שאינו פשוט תחילה ה"ה ברישא וע"כ צ"ל דס"ל לרבנן דבג' סאין יכול להוציא סולת נקיה בלי טורח וממילא בטורח יכול להוציא כן מב' סאין ואפ"ה מתירים לקצור בשבת ג' כמו בחול משום דלא חשו לאפושי במלאכות דס"ל אפי' היכי דאפשר טרחינן ונקטו שבת שאינו פשוט תחילה ע"כ דברי תוס' דכאן צע"ג ועיין תוס' כתובות כ' ע"ב סוגי' דתלוליות:
(ד) ר"ח סגן הכהנים וכו' צלע"ג מ"ט לא פריך הש"ס מכהנים בעבודה שכמה כהנים זכו בהקטרת האברים ולא עשו ע"י כהן א' וראי' זו הביאו רמ"א בד"מ והגהות ש"ע סוף הלכות מילה ובתשובות פ"י ע"ו וביש"ש פ"ח דיבמות בשם ס' התרומות להתיר לשני מוהלים למול בשבת ששום אדם לא יחלוק על כהנים בעבודה ע"ש וגם הרב"י בבד"ה שם מייתי לי' ועש"כ שם וא"כ צע"ג אשמעתין דאין לומר דבעבודה שייך ברב עם הדרת מלך טפי מבקצירת עומר מ"מ ה"ל למשקל ולמטרי דאין סברא זו פשוטה כל כך דהרי כמה כרכורים כרכרו הפוסקים בזה ולא עלתה בידם ולכאורה י"ל דמעבודה אין ראי' כלל שהותרה בציבור כמבואר ביומא מ"ו ע"ב דאפי' למ"ד טומאה דחוי' מ"מ עבודה הותרה ע"ש וא"כ לא משנינן כלל למיעבד בלא חילול שבת ואיסור נמי איכא לשנויי' בשבת מבחול וכ"כ בחידושי רשב"א ר"פ ראד"מ ע"ש וכ"כ בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קל"א בסוף דבריו ומדמי לי' להא דאמרינן בעלמא לה יטמא מצוה ע"ש ובקצירה קיפה יש לעיין מ"ט לא הרבו בקוצרים עד שיגיע לכל א' פחות מגרוגרת אע"כ מצוה לחלל שבת וצ"ע, וא"כ ה"נ בעבודה והכא בקצירת עומר והפשטת פסח לצורך הבשר הנאכל לבעלים וכן קבלת עדות החדש ובהא פליגי הואיל והוה אביזריהו דעבודה אי נימא ג"כ הותרה או אינו אלא דחוי' ואין ראי' מעבודה עצמה דלכולי עלמא הותרה ולפ"ז צ"ל דהבעל התרומות דמייתי ראי' מעבודה למילה ס"ל דמילה נמי הותרה ויש לזה ראי' לכאורה מפ' ראד"מ דבעי' למילף מילה ק"ו מעבודה וא"כ ממילא נשמע דלפי אותה הילפותא יהי' גם מילה הותרה כעבודה אע"ג דלמסקנא יליף לי' מביום אפי' בשבת מ"מ בהא לא פליגי אהס"ד דהות בעי' למילף מעבודה דהותרה וה"נ במילה ומשו"ה התיר לשני מוהלי' בשבת:
(ה) אמנם לדין יש תשובה חדא דכד הוה בעי למילף מעבודה הוה אתי' מתרתי מצרעת ומעבודה וא"כ נימא דיו כצרעת מה מילה בצרעת דחוי' ולא הותרה כמבואר דפריך הש"ס גבי צרעת ואי איכא אחר למול אחר ואי הותרה לא הוה פריך הכי בפשיט' אע"כ דצרעת דחוי' וה"ה מילה בשבת ותו אפי' נימא דבהס"ד דאתי' מעבודה נימא דון מינה ומינה ומה עבודה הותרה ה"ה מילה מ"מ כדמסיק דאתי' מביום הוה מילה דחוי' ולא הותרה דלא דמי לעבודה דאיתא בספרי מחללי' מות יומת וביום השבת שני כבשים בדיבור א' נאמרו וע"כ היינו להורות שהותרה עבודה בשבת ולא ניתן שבת לזה מעיקרא ובמקום אחר ביארתי טעם וסברא לדבר משום שא"א לשבת בלי עבודה רוצה לומר שאין שבת שלא יהי' העבודה מצוה בו משא"כ מילה שהוא במקרה ובהזדמן ואפשר שיהי' שבת בלי מילה א"כ אינו אלא דחוי' ולא הותרה ואין להתרומות לסמוך עליו בזה, וגם הגאון בשאגת ארי' סי' נ"ט שדא בי' נרגא דדיו כעבודה דכל אבר הנקטרת הוא חלול בפ"ע וא"כ מה לי אם א' מחלל שבת עשרה פעמים בהשלכת איברים למערכה או עשרה כן לעולם איכא כאן עשרה חילולי שבת רק סברת אפושי גברא לזה נימא ברוב עם הדרת מלך או כמו שכתבתי לעיל משום דהותרה בשבת אבל במילה אי המל הוא פורע ולא פירש ליכא אלא חילול א' דכל זמן שלא פירש חוזר אפי' על ציצין שאינן מעכבי' המילה ש"מ חילול א' מיחשב ואם יפרוש ויניח לאחר לפרוע הו"ל שני חילולי שבת ומי התיר זה ודבר גדול דבר הנביא:
(ו) אמנם יש להמליץ עפ"י מ"ש רמ"א עוד בתשובת דע"י ב' מוהלי' ה"ל שנים שעשו מלאכה זה עוקר וזה מניח ע"ש הגם כי דבריו מאוד תמוהים וכמ"ש הגאון בשאגת ארי' הרי כל א' עושה חבורה שלימה מ"מ כבר ביארתי במקום אחר בסוגי' דמפקיד פקיד דלע"ד חבורה אינו אב מלאכה כלל רק כמה מלאכו' נעשי' ע"י חבורה כגון השוחט נוטל נשמה ע"י חבורה ולחד מ"ד צובע ולפעמים תולש וגוזז ע"י חבורה ולפעמים מפרק ע"י חבורה ולפעמים מתקן גברא משום בונה כמבואר בסוגי' הנ"ל מדכתיב ויבן ה' אלקים את הצלע ובשבת ק"ו הוה בעי למילף מדאיצטריך למישרי מילה ש"מ מקלקל בחבורה חייב פי' כל אב מלאכה שנעשי' ע"י חבורה חייב ודחי מה לי תקוני גברא כו' והוכחתי זה בראיות עצומות מסלקות ק' גדולות:
(ז) וא"כ לפי"ז י"ל כיון דחבורה בעצמה ליכא מלאכה כלל רק התיקון גברא דהוה כמו בונה ולא גמר הבנין אלא ע"י מילה ופריעה ה"ל ממש כמו זה עוקר וזה מניח ואפי' אם נאמר דהוה מפרק שצריך לדם ברית מ"מ פשוט שאינו יי"ח דם ברית אלא ע"י דם היוצא ממילה ופריעה דמל ולא פרע כאלו לא מל וכן אי משום גוזז ותולש אע"ג שאינו צריך לדבר הנגזז מ"מ כיון שצריך לייפות הגוף להסיר ממנו ערלה המאוסה יחשב כגוזז עיין ב"ש א"כ ה"נ במל לחוד אפילו שהסיר קצת מ"מ הוא לא צריך להנגזז והגוף לא נתיפה דה"ל כאלו לא מל ולא נגמר המלאכה אלא ע"י שניהם ופטור כיון שהחבורה בעצמה אינה אב מלאכה וצדקו דברי רמ"א אעפ"י שהוא לא נתכוון לכך וצריך לומר לפי"ז מה דאמרי' פראד"מ אומן שלא הלקיט חייב כרת ואמאי הא לא גמר תיקונו ולא מידי עביד י"ל כמ"ש מהרש"ל יש"ש פ"ח דיבמות לחלק בין מל ולא פרע דה"ל כאלו לא מל כלל ולא נגמר תיקון גברא משא"כ בלא הלקיט והשאיר ציצין זה אינו כאלו לא מל אלא מעכבי' את המילה ע"ש וה"ל שגברא כבר מתוקן ונגמר תיקונו אעפ"י שהשאיר ציצין אלו המעכבין וא"כ לפי"ז מותרי' שני מוהלים:
(ח) אך לפי"ז אי הותרה מילה בציבור וכתבתי לעיל שאסור לשנות בשבת ממה שעושה בחול כמו לה יטמא מצוה א"כ במקום שלא נהגו בחול בשני מוהלים לא ימולו שבת ב' מוהלים ממ"נ אי סברתי אמת שע"י ב' מוהלים ה"ל ב' שעשאו מלאכה א"כ ה"ל שוני' בשבת ואסור לעשות כן ואי אין סברתי אמת אלא כל א' מחלל שבת א"כ הדרי' סברת שאגת אריה למקומה דמנ"ל להרבות חילולי שבת דבעבודה לא אשכחן כה"ג אמנם במקום שנוהגי' דגם בחול מוהלי' בשנים יש לסמוך אהתרומות למול גם בשבת בשני מוהלים ומ"מ שומר נפשו ירחק:
(ט) ומ"מ נראה לכ"ע ליכא אלא איסורא לאפושי גברא אבל חיובא ליכא בודאי מי שמל במקום שאין אומן יודע לפרוע והוא אינו רוצה לפרוע וא"כ אי אמרי' חבורה היא אב מלאכה בפ"ע חייב כרת ולא דמי לאומן שלא הלקיט דפריך הש"ס לימא אתון עבדיתו פלגא דמצוה ולא משני שאין כאן מי שיודע להלקיט והוא אינו רוצה להלקיט ז"א כיון דלקיטת ציצין אינו נעשה בכוונת מכוון דמתחילה כשחותך ופורע דעתו לגמור מלאכתו בבת א' ואח"כ כשנשארו ציצין והוא רשע ואינו רוצה להלקיט מ"מ לא יתחייב כרת למפרע דתחילת מילתו הי' בהיתר וזה מבואר מאוד בלשון רש"י שם למעיין במתק לשונו משא"כ במל ע"מ שלא לפרוע ואין כאן מי שיפרע הרי הוא חייב כרת בלי ספק אי ליתא לסברתי הנ"ל וכל זה במל ואינו רוצה לפרוע היום כלל אבל שנים שנגשו למול ולפרוע בין שניהם אפי' אי לא נלמוד מילה מעבודה ואיכא איסורא באפושי גברא מ"מ איסורא איכא אבל חיוב ליכא ולא לשתמיט תנא בשמעתין למימר אי מפיש במלאכות או בגברא או בהפשט או בעדות החדש דלחייב חטאת לכל מר כדאית לי' אלא ע"כ לכ"ע ליכא אלא איסורא ולאפוקי מיש"ש פ"ח דיבמות דבמח"כ הפריז על המידה בזה ושארי דברי תשובות רמ"א ושאגת ארי' בזה יבוארו לפנינו בעזה"י:
(י) אמר רבא קסבר ר' ישמעאל וכו' לקמן בעי רבא חולה שאמדוהו לשתי גרוגרת וכו' ע"ש הנה מה שאמר רבא כאן הוא למסקנא לבתר דשמע סברת הש"ס פשיטי' דשלש מייתי וכו' אבל להס"ד הוה ס"ל לרבא דר' ישמעאל משום אפושי שיעורי' לחוד מחמיר וס"ל טוב לרבות בהרקדה בשיעור מצומצם לצורך עבודה ולא יותר מלהרבות בשיעורא והיותר ישאר להדיוט אע"ג דממעט במלאכה ודחי ש"ס ע"כ לא קאמר ר"י אלא משום דאיכא מלאכות הרבה וכו' ועפ"י זאת המסקנה אזלו דברי רבא דהכא אבל להס"ד לא אסיק רבא אדעתי' הכי:
(יא) ואי תימא א"כ מה קמבעי' לי' רבא תפשוט מר' ישמעאל דבהא לא פליגי רבנן עליה ואי נמי פליגי א"כ פליגי תנאי בהכא ומה קמבעי' לי' י"ל דהנה פליגי הפוסקים אי שבת אצל פיקוח נפש הותרה או דחוי' עיין הרא"ש פ' יה"כ וב"י בא"ח סי' שכ"ח וא"כ אי פ"נ הותרה נ"ל עדיף לרבות בקצירה מלרבות בשיעורי' דלרבות בשיעורי' הרי כח איסור מעורב בו דהגרוגרת השלישי שהוא נשאר לבריא שאין בו שום היתר ואפי' נימא רק איסורי' דרבנן מ"מ איסורי' מיה' הוה משא"כ ב' הקצירת בשני עוקצין שהם לצורך החולה הם היתר גמור דשבת הותרה גבי פיקוח נפש ואין בו שום נדנוד איסור כלל משא"כ אי שבת דחוי' ונימא עשה דקיום נפש דוחה שבת א"כ פשוט דטוב למעט בקצירה שהוא מלאכה אע"ג דמפיש בשיעורי דליכא אלא איסורא ולא חיוב חטאת עכ"פ ואפשר אי' דרבנן בעלמא וזה הי' ספיקתו של רבא ולא הו"מ למפשיט מר' ישמעאל דשאני עבודה דהותרה בשבת ומשום הכי טוב לצמצם בשיעורי' ואפי' להרבות בהרקדה ודחי הש"ס דאפי' ר"י לא קאמר וכו' ויבואר לקמן בעזה"י דלמסקנא לר' ישמעאל קצירת עומר דחוי' ולא הותרה:
(יב) ובזה מיושב היטב קושי' הר"ן פ"ב דביצה על שיטת תוס' דשמעתין דאפושי בשיעור' איסור דרבנן בעלמ' היא א"כ מאי מבעי' לי' פשיטא דבקצירה חמיר שהוא מלאכה דאורייתא ולהנ"ל ניחא וכן מיושב נמי מה דקשי' לדידי אפי' אי בעלמא אפושי בשיעורי' דאורייתא מ"מ בחולה שיש בו סכנה בודאי דרבנן בעלמא הוא דהתוס' הקשו בפסחים פ' אלו עוברי' למאן דאית לי' הואיל בטלת כל מלאכת שבת דהואיל דחזי' לחולה שיש בו סכנה ותי' דלא שכיחא ע"ש וא"כ הכא דאמדוהו לב' גרוגרת אין ספק דשכיח שיצטרך להשלישית ג"כ ונימא הואיל ואין כאן איסורא דאורייתא משא"כ במפיש בקצירה לא שייך הואיל דהקצירה לא חזי' לי' והרי עכשיו הוא צריך לשלם ואותם היינו יכולים בקצירה א' ומה שאנו מוסיפים בקצירה אין בו תועלת השתא ולא לעתיד וא"כ מאי מבעי' לרבא אע"כ כמ"ש דהספק אי שבת דחוי' או הותרה. ומתוך הדברים למדנו תשובה למ"ש רמ"א בתשובה הנ"ל דהש"ס מדמה אפושי גברא דר"ח סגן הכהני' לאפושי מלאכה דר' ישמעאל ודר' ישמעאל מדמה הש"ס לאפושי שיעורי דרבא וא"כ כי היכי דכ' תוס' דמשום מילה מותר לאפושי בשיעורי' דניחום אגב אימי' ה"נ מותר לאפושי גברא דכולי' בחדא מחתא מחתינה ע"ש ומה מאוד תמוהים דבריו ולא זכיתי להבינם דודאי ש"ס דמדמה דר' ישמעאל לדר"ח סגן הכהנים היינו למסקנא דטעמא דר' ישמעאל משום אפושי במלאכות הרבה קוצר זורה ובורר וטוחן וכי היכי דעדיפא לחלל שבת בהרקדה עשרה פעמים ולא לחלל ה' פעמים בהרקדה וה' פעמים בשארי מלאכות ה"נ לר"ח סגן הכהנים בגברי ניחא לי' דלחלל חד גברא עשרה פעמים ולא תלתא גברי כל ג' פעמים וזה הדמיון עולה יפה ולזה המסקנא אינו דומה למפיש בשיעורי' דקיל טובא והותר מכללו לצורך מילה ובהס"ד דהוה ס"ל דטעמי' דר' ישמעאל משום מפיש בשיעורי' ולא ס"ד דמשום מלאכות הרבה נוגע בי' א"כ לפי אותה הה"א באמת אינו דומה לדר"ח סגן הכהנים דאפושי גברא חמירי טובא עוד צלע"ג על דמיונו למ"ש תוס' דמשום דמילה דחי' שבת לא החמירו להרבות בשבילו:
(יג) איך ילמוד מזה היתר פשוט לאפושי גברי ע"כ לא אמרו אלא כיון דמותר להחם לצורך האם מותר להרבות כדי שעי"ז ימולו התינוק כיון שמילת גופא דוחה שבת מותר להרבות ונימא נמי אי הוי אפושי גברי לצורך המילה דאי לא אפושי גברא לא נוכל למול הי' מותר אבל מנ"ל לאפושי שיעורא או גברא כל שיכול למול בלא"ה:
(יד) אמנם מה שמשיג שאגת ארי' על הרמ"א בזה דלמאי שקיי"ל כשיטת רש"י ור"ח דניחום אגב אמו מיירי ע"י גוי א"כ מוכח להיפוך דאסור לאפושי בשיעורי' ע"י ישראל וה"ה לאפושי גברא אלו דבריו ז"ל אומר אני מוצל אותו צדיק מאותה שגיאה דס"ל דרש"י ור"ח נמי מודי' אי הוה חולה שיש בו סכנה דשרי למיחם לי' מיא ע"י ישראל הי' מותר להוסיף בשביל התינוק ע"י ישראל נמי ובהא לא פליגי על ה"ג ואינהי לא אמרו ע"י גוי אלא משום דס"ל דאמי' בתר ז' ימים אסור להחם ע"י ישראל ובהא פליגי דה"ג ס"ל ז' מעל"ע בעי' עיין זה בתוס' גטין ח' ע"ב וב"ק פ' ע"ב ע"ש וק"ל, ומ"מ מ"ש על הרמ"א צל"ע:
(טו) כי היכי דאפשר לא טרחי' וכו' כבר כתבתי דבהא פליגי דלרבנן עבודה וכל אביזריי' דעבודה הותרה בציבור משו"ה מקלינן ואינך תנאי ס"ל עבודה הוא דהותרה אבל הנך לאו עבודה הוא ודחוי' בציבור ולפי"ז מילה דלפע"ד דחוי' היא לכ"ע גם לרבנן איסורא:
(טז) דאיתעביד לי' צורך גבוה ולא צריך אחולי שבת וכו' יש לפרש כיון דצורך גבוה שעליו ניתן שבת לדחות דהיינו הקטרת האימורי' אותו הצורך כבר איתעבד לי' והבשר הנשאר אין בו דחיות שבת א"כ אין להפשיט משום בזיון דילי' משא"כ בעומר אע"ג דליכא אלא שביחא מלתא בעלמא מ"מ ס"ל דהותרה עבודה בשבת ואפי' משום עילוי כל דהו מותר ור' ישמעאל ס"ל דחוי' היא קצירת עומר וכל אביזריי' דעבודה מה שאינו עבודה גמורה ומשום שביחא מלתא בעלמא לא דחינן שבת אבל משום בזיון גדול דחינן:
(יז) דאיכא פרסומי מילתא הכא וכן לקמן גבי מכשילן לע"ל צריך טעם מנ"ל לחלל שבת עבור זה ובתשובת יעב"ץ סי' קל"א וקל"ב נדחק ומיהא רמב"ם בפירוש המשנה מפרש פרסומי מילתא כמו זרוזי מילתא או שגרס כן ולפע"ד נפקא מקרא דמייתי פ' יה"כ פ"ה ע"ב ושמרו ב"י את השבת לעשות את השבת אמרה תורה חלל שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה ה"נ כל מכשול העתיד עי"ז יתחללו שבתות הרבה בקלקול המועדי' וכן ע"י ביתוסים ע"כ התירו לחלל שבת א' כדי שישמרו שבתות הרבה:
(יח) צורך גבוה מתעביד כהלכתו נראה לפרש דבקצירת עומר לרבנן דר' ישמעאל כיון שאין החילול אלא באפושי מלאכות שונות דהרי מה שמרויח בקצירה וטחינה מפסיד בהרקדה וליכא אלא שביח בעלמא בשמירת שבת א"כ יבוא שביח דקצירת עומר וידחה שביח דמלאכות שבת משא"כ בדר"ח סג"ה דשביח במלאכות שבת איכא שביח בעבודה ליכא וק"ל:
(יט) אם נראה בעליל אין מחללי' עליו את השבת במתני' שם מסיים מעשה ועברו יותר מארבעים זוג ועכבן ר' עקיבא בלוד שלח לו ר"ג אם אתה מעכב את הרבים וכו' ובברייתא בגמ' שם אמר ר' יהודה ח"ו שר"ע עכבן וכו' ובשאילת יעב"ץ הנ"ל נתקשה השואל מה ח"ו אמר ר' יהודא אי עביד ר"ע כשמעתי' דהכי ס"ל ולכאורה י"ל לפי דמדמה הש"ס כל הני אהדדי א"כ מאן דס"ל נראה בעליל אין מחללי' הה"נ דס"ל כר"ח סג"ה ואוסר באפושי גברא א"כ מה יענה בכהנים בבהמ"ק דכמה כהני' זכו בעבודה מיהו לר"י ולכל הני מ"ד דשמעתין י"ל דס"ל כמ"ש ר"ן פ"ב דביצה לענין אפושי בשיעורי' לחלק בין איסור לאו לאיסור סקילה וא"כ ה"נ הא ר' יוסי ס"ל הבערה ללאו יוצאת ובעבודה ליכא חילול בהקטרה זולת א' ששוחט ואותו מפשיט באמת אבל אינך אינם מחללים אלא באיסור לאו וכמבואר ביבמות גבי זר ששמש בשבת וא"כ שאני עבודה דליכא אלא לאו משא"כ לעדים שמחללי' בהעברת ד' אמות ברה"ר שלוקחים עמהם מזונות ולוקחי' עמהם מקלות כמבואר במתניתי' דר"ה וכ"כ בשאילת יעב"ץ הנ"ל ולק"מ וכן ר' ישמעאל נמי ס"ל כר' יוסי בפרק קמא דיבמות והפ"י פ"ק דשבת מוכיח כן דאל"כ כשקרא והטה מ"ט לא כתב לאתויי' ב' חטאות משום מכבה ומשום מבעיר אע"כ משום הבערה ליכא אלא לאו וכן לר"י בנו של ריב"ב ור"ח סג"ה אבל לר"ע קשה חדא דבעובדא דארבעי' זוג לא הוזכר שהעבירו ד' אמות ברה"ר אלא עברו ברגלם ומשום תחומין דאורייתא נגע בי' ר"ע וא"כ הא ליכא אלא לאו ועוד הא ר' עקיבא ס"ל פסחים ה' ע"ב הבערה לחלק יוצאת וא"כ האיך מצא ידיו ורגליו בכהנים בעבודה אי אפי' בלאו דתחומין מחמיר מכ"ש בהבערה דעבודת בהמ"ק ומיהו לפמ"ש דס"ל לר"ע שאני עבודה דהותרה בציבור משא"כ כל הני דחוי' ננהו אך נ"ל מאן דס"ל אפי' טומאה הותרה בציבור מכ"ש כל הני והדר קשי' מעבודה בבהמ"ק והיינו דקאמר ר' יהודה לשיטתו דס"ל בפ"ק דיומא טומאה הותרה בציבור ואיהו קאמר ח"ו שר"ע עכבן דא"כ מה יענה בכהנים שבבית המקדש:
(כ) ובזה ניחא מה דהירושלמי שם מקדים לאתוי' רישא דברייתא דאלו הי' זוג א' לא עכבן ר"ע דמשום זוג א' מחללי' אבל כיון שהיו רבים כל כך עכבן ועיין קרבן עדה ובתר הכי אמר ר' יהודה ח"ו שר"ע עכבן ע"ש ועיין תוי"ט שם וי"ל משום דאכתי אין כאן ח"ו דשאני כהנים בעבודה דכבר ניתן שבת לדחות משא"כ בשנראה בעליל, אמנם עתה דקאמר דלזוג א' ניתן לדחות א"כ אפי' טובא נמי ע"כ קאמר ח"ו שר"ע עכבן ונראה היינו דפליג תנא דמתנית' וס"ל ר' עקיבא עכבן משום דס"ל את כולם עיכב ואפי' זוג א' לא הניח לעבור ולא ניתן שבת לדחות כלל ולק"מ מכהנים בעבודה:
(כא) ובזה י"ל דהשואל בשיל"ת יעב"ץ הנ"ל הקשה מ"ט לא קאמר בשמעתין ר' ישמעאל ור' עקיבא אמרו דבר א' ותי' מהריעב"ץ ז"ל משום דלא פסיקא לי' דר"י פליג ואמר ח"ו שר"ע עכבן ע"ש ועדיין צ"ע דעכ"פ להירושלמי דזוג א' לא הי' מעכבן א"כ אכתי לא משני הש"ס מידי דלא ניתן שבת לדחות דהא לר"ע ניתן לדחות ואפ"ה לא דחי שבת וא"כ ר"י ור"ע אליבא תנא דמתניתן אמרו דבר א' ולפי הנ"ל ניחא דממ"נ אי ס"ל לר"ע זוג א' מותר לחלל א"כ ע"כ כולם נמי יעברו וח"ו שר"ע עכבן דמה יענה בכהני' בעבודה ותנא דמתניתן דס"ל ר"ע עכבן ע"כ לא ס"ל דניתן שבת לדחות וק"ל מיהו למ"ש לעיל י"ל אפי' אי הכא ניתנה שבת לדחות מ"מ שאני עבודה דהותרה בציבור משא"כ אינך דחוי' נינהו עיין וק"ל. פה ק"ק פ"ב ר"ח שבט תקע"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
(לו) נהגו ששני מוהלים מלין בשבת אע"ג דיש מחמירין ונ"ל דעכ"פ במקום שנהגו שמכבדין ג' למציצה בשבת לא יעשו כן אלא הפורע ימצוץ (ססי' רס"ו):
ביו"ד סוף סימן רס"ו כתב בהג"ה שטוב להחמיר לכתחלה שלא ימולו שני מוהלין מילה אחת בשבת שזה ימול וזה יפרע אלא המל הוא עצמו יפרע אבל הרבה אחרונים כתבו שיש להקל בזה וכן המנהג בכל מדינת פולין תמיד הם שני מוהלים זה חותך וזה פורע בין בחול ובין בשבת ובחכמת אדם כלל קמ"ט כתב דעכ"פ לא יכבד שלשה בני אדם אלא הפורע יהיה המוצץ אבל בישועות יעקב דחה זה וכתב דהמציצה יכול להיות באחר דהוא ענין בפ"ע: