כלי זמר בשבת ובבית הבנסת

אור שמח הלכות יום טוב פרק ו

הלכה יד
[יד] אבל היום שבני ארץ ישראל סומכין על החשבון כו', אין יו"ט שני להסתלק מן הספק, אלא מנהג בלבד.
הנני לכתוב פה מה שנשאלתי, במה שהורה חכם מפורסם להתיר לישראל לנגן בכלי שיר ביו"ט שני ביום גנוסיא של מלך לכבוד המלך. אם יפה הורה, והשבתי לכאורה הלא גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה (ברכות יט, ב), מאן ל"ת, לא תסור, ורב אשי איפסוק ליה קרנא דחוטי בכרמלית ולא שדי ליה בכרמלית בסוף הקומץ רבה (מנחות לח, א) אולם זה דוקא במידי דבזיונא הוא לבריות, אבל במידי דאין בו משום בזיון, אלא ענין של כבוד שצריך לנהוג למלכים צ"ב מי שרי. והנה אשכחן בפרק מי שמתו(ברכות שם) דמוקי הך דמדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים לקראת מלכים כו', דרוב ארונות יש בהן פותח טפח כו', ומשום כבוד מלכים לא גזרו רבנן. הרי דמשום כבוד מלכים מותר במידי דהוי טומאה מדברי סופרים, ובמסקנא דסוגיין (שם כ, א) מסיק לחדגירסא שהובא בתוספות (ד"ה שב ואל תעשה) דלאו שאינו שוה בכל דחי ליה מידי דכבוד הבריות, ולפ"ז הא תו מצי למימר דמדלגין בטומאה דבר תורה, ומשום דהוי לאו דטומאת כהנים אינו שוה בכל וצ"ל דמה דלא הוי בזיון, אלא משום כבוד מלכים, שזהאינו בכל אדם רק במלך, לא אלים למדחי דבר תורה אף שאינו שוה בכל.
ונראה לי דעד כאן לא אשכחן דמידי דכבוד מלכים לא גזרו רבנן, דוקא היכא דאשכחן דהתורה לא גזרה על טומאתו במקום בזיון גדול, כמו קבורת מת מצוה, אבל במקום שהתורה לא חילקה ולא מחלה על מצותה משום כבוד הבריות תו גם חכמים לא הקילו עלמצותן משום כבוד מלכים אף בדבריהם. ומה"ט נ"ל איסור להוציא ס"ת לכרמלית בשבת משום כבוד מלכים [אשר מצאנו כזה ירושלמי יומא פרק בא לו (פ"ז ה"א) והא תמן מובלין אורייתא גבי ריש גלותא, אר' יוסי בר"ב כו'] דכיון דלא שריא רחמנא משום כבוד הבריות תו לא הקילו חכמים משום כבוד מלכים, ולפ"ז ביו"ט של גליות דהותרה אפילו מלאכה גמורה לגבי מת, דכחול שויוהו רבנן (ביצה ו, א), הוא הדין דשבות דידיה כמו לנגן בכלי שיר שריא משום כבוד מלכים, אף על גב דעיקר דהך דרבנן הוא יו"ט ראשון, לא אשכחן דניהוי שרי מלאכה גמורה משום כבוד הבריות מ"מ מסתברא כדאמרן, ויפה הורה.

שו"ת מלמד להועיל חלק א (אורח חיים) סימן טז

שאלה. בעיר אחת הסכימו הפרנסים להעמיד בביהכ"נ שלהם כלי שיר הארגעל /האלף קמוצה; עוגב/ הידוע, והרב אשר שם אף שהשתדל בכל כחו לא עלתה בידו לבטל הסכמה זאת, אשר ע"כ רצונו לבחור הרע במעוטו ולהתיר להם שינגנו בארגעל בימי החול,כגון בחתונות וביום הולדת של המלך יר"ה וע"י זה יגרום כי לכל הפחות לא יחללו שבתות ומועדות. חוץ מזה הוא חושש שאם יניח את משרת הרבנות ויעזוב את מקומו בשביל הארגעל, יבוא לשם רב אחר אשר לא לבד הארגעל יתיר להם כי אם יגרום עוד קלקולים אחרים גדולים, וע"כ שואל הרב דעיר הנ"ל, אם יכול לשבת במקומו ולהניח לנגן בארגעל בימי החול.

תשובה. טרם נחוה את דעתנו הקלושה נפן נא אל משכנות הרועים המה הגבורים אנשי השם אשר כתבו פסק דינם בשנת התקע"ט בעת אשר פרצה הרעה בראשונה, בעיר האמבורג, והתחילו שם מהרסים לפרוץ כמה פרצות בדת למרות עיני בד"צ דשם,והבד"צ דהאמבורג אסף מכתבים ופסקים מכל גדולי הדור ויחוקו דבריהם בספר הידוע אשר נקרא בשם: אלה דברי הברית. ושם קמו הגאונים חסידים וקדושים לאסור איסר על שלשה פשעים, ואחד מהם הוא אסור לנגן בביהכ"נ בשום כלי שיר בשבת ובי"ט אפילו ע"י אינו ישראל. והנה הגאונים דשם הסכימו כולם פה אחד שאסור לנגן בכלי שיר בביהכ"נ בשבת ובי"ט אפילו ע"י נכרי; אך אם מותר לנגן בחול בארגעל או אסור לא ראיתי הסכמה ביניהם.

ויש מהגאונים שהתירו בפירוש לנגן בחול ואלה הם: ב"ד דק"ק פראג ה"ה ר' אליעזר פלעקלש, ר' שמואל לאנדא, ר' ליב מעליש, וכתבו (שם צד י"ז): ומה שמנגנים בכלי שיר (ארגעל) בשבת קדש איסור גמור הוא לנגן, אפילו ע"י נכרי בשום כלי זמר,והמנגנים בקהלתנו בכלי זמרים בקבלת שבת, המנהג פה שמחוייבים המזמרים להסיר ולסלק מידם כלי זמר חצי שעה קודם ברכו עכ"ל. (ואפשר דלא התירו בחול אלא בשאר כלי זמרים ולא בארגעל) וכן פסקו עשרה רבנים דק"ק ליווארנא החתומים שם (שםצד ס"ז) וז"ל: וכולנו יחד אסרנו איסר לבלתי ינגנו (בארגעל) ביום ש"ק וי"ט ח"ו. ולא התרנו רק בחה"מ וערב שבת וערב י"ט קודם שתכנס קדושת שבת וי"ט לצאת ידי כל הדיעות בידוע וגם את זה לא התרנו כי אם ע"י ישראלים אנשים אשר יראת ד' בלבםוכו' עכ"ל.

הגאון בעל הח"ס (שם צד ט') במכתבו הראשון כתב מדלא תקנו אבותינו כלי שיר בתפלה אע"ג שמאתנו יצא השיר בעבודת בית המקדש ש"מ לא הוי ניחא להו בהא מטעם מיום שחרב ביהמ"ק אין שמחה לפניו וכו' איך נשיר וכו', ובמכתב שנית למד איסור חדש מדברי רב ספרדי בס' נוגה צדק (אשר החליטלהתיר) והעלה דאסור משום חוקותיהם,

.....וכן כתוב בהודעה נאמנה שלנו, אשר אנחנו נותנים לכל תלמיד בית - מדרשנו פה ברלין ביחד עם התרת הוראה, איסור הארגעל משום חוקותיהם. וא"כ אסור בין בחול בין בשבת

פראג

והחתם סופר (שם צד ל"א) ז"ל ואבותינו ספרו לנו, שבימי קדם היה עוגב בפראג בבית הכנסת על תנאי וכו' גם אנו מקובלים שפסקו נגינתם בפראג טרם אמרם מזמור שיר ליום השבת, ומ"מ אמת שבפראג השיר היה להם בעוגב, גם שנו מהנגון המיוחד להם, אבל בכל שאר בתי כנסיות שבעיר גדולה לא' הלזו לא עשו ככה, וגם זו משנתקלקלה שוב לא תקנוהו עכ"ל. (אמנם הרב דהאמבורג כתב לי שלא הי' ארגעל בבהכ"נ אלטנייא אלא בבהכ"נ מייזעל).

סדור אחד ישן משנת תל"ח לפ"ק (ואח"כ הראה לי תלמידי הב' הנעלה כ"ה אלכסנדר מארקס סידור זה מכורך ביחד עם ספר שפתי ישנים שנדפס באמשטרדם שנת ת"מ, ונראה מזהשגם אותו סידור נדפס באמשטרדם) שנדפס בו זמר קודם לכה דודי וכתוב על גבו וז"ל: זמר נאה מר' שלמה זינג"ר ז"ל שמנגנים בק"ק פראג בב"ה מייזל ז"ל בעוגב ובנבלים קודם לכה דודי, עכ"ל

פסק

מיהו אם רב אחד מאונס או מדוחק יתקע עצמו לדבר הלכה להתיר את הארגעל לחתונות ולכבוד המלך, באשר שהוא סומך עצמו על קצת המתירין שלא אסרו אלא בשבת, וגם יש לו קצת התנצלות שכיון שאינו מנהג לעבודת ד' רק לכבוד חתן וכלה ולכבוד המלך אינו הולך בחוקותיהם, שהם מנגנים בעבודה ובימי החג שלהם.הסומך עצמו בשעת דוחקו על היתירים כאלו, בשביל חטא זה אין בדעתי לבטל רשות התרת הוראה שנתתי לתלמיד. אך חוב עליו לפרסם הדבר איך וכיצד התיר כדי שלא ילמדו ממנו להתיר מכל וכל וצ"ע. וכשיבוא מעשה כזה לידנו נעיין ונתיישב בדבר. נעשהונכתב יום ד' ב' דר"ח אדר ראשון תרנ"ז לפ"ק