אין לך דבר שבעולם שעומד בפני התשובה כלל

(א) ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו

(ב) ויאמר לאמו אלף ומאה הכסף אשר לקח לך ואת אלית וגם אמרת באזני הנה הכסף אתי אני לקחתיו ותאמר אמו ברוך בני לה'

(ג) וישב את אלף ומאה הכסף לאמו ותאמר אמו הקדש הקדשתי את הכסף לה' מידי לבני לעשות פסל ומסכה ועתה אשיבנו לך

(ד) וישב את הכסף לאמו ותקח אמו מאתים כסף ותתנהו לצורף ויעשהו פסל ומסכה ויהי בבית מיכיהו

(ה) והאיש מיכה לו בית אלקים ויעש אפוד ותרפים וימלא את יד אחד מבניו ויהי לו לכהן

(ו) בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה

(ז) ויהי נער מבית לחם יהודה ממשפחת יהודה והוא לוי והוא גרשם

(ח) וילך האיש מהעיר מבית לחם יהודה לגור באשר ימצא ויבא הר אפרים עד בית מיכה לעשות דרכו

(ט) ויאמר לו מיכה מאין תבוא ויאמר אליו לוי אנכי מבית לחם יהודה ואנכי הלך לגור באשר אמצא

(י) ויאמר לו מיכה שבה עמדי והיה לי לאב ולכהן ואנכי אתן לך עשרת כסף לימים וערך בגדים ומחיתך וילך הלוי

(יא) ויואל הלוי לשבת את האיש ויהי הנער לו כאחד מבניו

(יב) וימלא מיכה את יד הלוי ויהי לו הנער לכהן ויהי בבית מיכה

(יג) ויאמר מיכה עתה ידעתי כי ייטיב ה' לי כי היה לי הלוי לכהן

(1) There was a man in the hill country of Ephraim whose name was Micah.

(2) He said to his mother, “The eleven hundred shekels of silver that were taken from you, so that you uttered an imprecation which you repeated in my hearing—I have that silver; I took it.” “Blessed of the LORD be my son,” said his mother.

(3) He returned the eleven hundred shekels of silver to his mother; but his mother said, “I herewith consecrate the silver to the LORD, transferring it to my son to make a sculptured image and a molten image. I now return it to you.”

(4) So when he gave the silver back to his mother, his mother took two hundred shekels of silver and gave it to a smith. He made of it a sculptured image and a molten image, which were kept in the house of Micah.

(5) Now the man Micah had a house of God; he had made an ephod and teraphim and he had inducted one of his sons to be his priest.

(6) In those days there was no king in Israel; every man did as he pleased.

(7) There was a young man from Bethlehem of Judah, from the clan seat of Judah; he was a Levite and had resided there as a sojourner.

(8) This man had left the town of Bethlehem of Judah to take up residence wherever he could find a place. On his way, he came to the house of Micah in the hill country of Ephraim.

(9) “Where do you come from?” Micah asked him. He replied, “I am a Levite from Bethlehem of Judah, and I am traveling to take up residence wherever I can find a place.”

(10) “Stay with me,” Micah said to him, “and be a father and a priest to me, and I will pay you ten shekels of silver a year, an allowance of clothing, and your food.” The Levite went.

(11) The Levite agreed to stay with the man, and the youth became like one of his own sons.

(12) Micah inducted the Levite, and the young man became his priest and remained in Micah’s shrine.

(13) “Now I know,” Micah told himself, “that the LORD will prosper me, since the Levite has become my priest.”

(א) בימים ההם אין מלך בישראל ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה

(ב) וישלחו בני דן ממשפחתם חמשה אנשים מקצותם אנשים בני חיל מצרעה ומאשתאל לרגל את הארץ ולחקרה ויאמרו אלקם לכו חקרו את הארץ ויבאו הר אפרים עד בית מיכה וילינו שם

(ג) המה עם בית מיכה והמה הכירו את קול הנער הלוי ויסורו שם ויאמרו לו מי הביאך הלם ומהאתה עשה בזה ומהלך פה

(ד) ויאמר אלקם כזה וכזה עשה לי מיכה וישכרני ואהילו לכהן

(ה) ויאמרו לו שאל נא באלקים ונדעה התצליח דרכנו אשר אנחנו הלכים עליה

(ו) ויאמר להם הכהן לכו לשלום נכח ה' דרככם אשר תלכו בה

(ז) וילכו חמשת האנשים ויבאו לישה ויראו את העם אשר בקרבה יושבת לבטח כמשפט צדנים שקט ובטח ואין מכלים דבר בארץ יורש עצר ורחקים המה מצדנים ודבר אין להם עם אדם

(ח) ויבאו אל אחיהם צרעה ואשתאל ויאמרו להם אחיהם מה אתם

(ט) ויאמרו קומה ונעלה עליהם כי ראינו את הארץ והנה טובה מאד ואתם מחשים אל תעצלו ללכת לבא לרשת את הארץ

(י) כבאכם תבאו אל עם בטח והארץ רחבת ידים כי נתנה אלקים בידכם מקום אשר אין שם מחסור כלדבר אשר בארץ

(יא) ויסעו משם ממשפחת הדני מצרעה ומאשתאל ששמאות איש חגור כלי מלחמה

(יב) ויעלו ויחנו בקרית יערים ביהודה עלכן קראו למקום ההוא מחנה דן עד היום הזה הנה אחרי קרית יערים

(יג) ויעברו משם הר אפרים ויבאו עד בית מיכה

(יד) ויענו חמשת האנשים ההלכים לרגל את הארץ ליש ויאמרו אל אחיהם הידעתם כי יש בבתים האלה אפוד ותרפים ופסל ומסכה ועתה דעו מה תעשו

(טו) ויסורו שמה ויבאו אל בית הנער הלוי בית מיכה וישאלו לו לשלום

(טז) וששמאות איש חגורים כלי מלחמתם נצבים פתח השער אשר מבני דן

(יז) ויעלו חמשת האנשים ההלכים לרגל את הארץ באו שמה לקחו את הפסל ואת האפוד ואת התרפים ואת המסכה והכהן נצב פתח השער ושש מאות האיש החגור כלי המלחמה

(יח) ואלה באו בית מיכה ויקחו את פסל האפוד ואת התרפים ואת המסכה ויאמר אליהם הכהן מה אתם עשים

(יט) ויאמרו לו החרש שים ידך על פיך ולך עמנו והיה לנו לאב ולכהן הטוב היותך כהן לבית איש אחד או היותך כהן לשבט ולמשפחה בישראל

(כ) וייטב לב הכהן ויקח את האפוד ואת התרפים ואת הפסל ויבא בקרב העם

(כא) ויפנו וילכו וישימו את הטף ואת המקנה ואת הכבודה לפניהם

(כב) המה הרחיקו מבית מיכה והאנשים אשר בבתים אשר עם בית מיכה נזעקו וידביקו את בני דן

(כג) ויקראו אל בני דן ויסבו פניהם ויאמרו למיכה מהלך כי נזעקת

(כד) ויאמר את אלקי אשר עשיתי לקחתם ואת הכהן ותלכו ומהלי עוד ומהזה תאמרו אלי מה לך

(כה) ויאמרו אליו בני דן אל תשמע קולך עמנו פן יפגעו בכם אנשים מרי נפש ואספתה נפשך ונפש ביתך

(כו) וילכו בני דן לדרכם וירא מיכה כי חזקים המה ממנו ויפן וישב אל ביתו

(כז) והמה לקחו את אשר עשה מיכה ואת הכהן אשר היה לו ויבאו על ליש על עם שקט ובטח ויכו אותם לפי חרב ואת העיר שרפו באש

(כח) ואין מציל כי רחוקה היא מצידון ודבר אין להם עם אדם והיא בעמק אשר לבית רחוב ויבנו את העיר וישבו בה

(כט) ויקראו שם העיר דן בשם דן אביהם אשר יולד לישראל ואולם ליש שם העיר לראשנה

(ל) ויקימו להם בני דן את הפסל ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ

(לא) וישימו להם את פסל מיכה אשר עשה כלימי היות בית האלקים בשלה.

(1) In those days there was no king in Israel, and in those days the tribe of Dan was seeking a territory in which to settle; for to that day no territory had fallen to their lot among the tribes of Israel.

(2) The Danites sent out five of their number, from their clan seat at Zorah and Eshtaol—valiant men—to spy out the land and explore it. “Go,” they told them, “and explore the land.” When they had advanced into the hill country of Ephraim as far as the house of Micah, they stopped there for the night.

(3) While in the vicinity of Micah’s house, they recognized the speech of the young Levite, so they went over and asked him, “Who brought you to these parts? What are you doing in this place? What is your business here?”

(4) He replied, “Thus and thus Micah did for me—he hired me and I became his priest.”

(5) They said to him, “Please, inquire of God; we would like to know if the mission on which we are going will be successful.”

(6) “Go in peace,” the priest said to them, “the LORD views with favor the mission you are going on.”

(7) The five men went on and came to Laish. They observed the people in it dwelling carefree, after the manner of the Sidonians, a tranquil and unsuspecting people, with no one in the land to molest them and with no hereditary ruler. Moreover, they were distant from the Sidonians and had no dealings with anybody.

(8) When [the men] came back to their kinsmen at Zorah and Eshtaol, their kinsmen asked them, “How did you fare?”

(9) They replied, “Let us go at once and attack them! For we found that the land was very good, and you are sitting idle! Don’t delay; go and invade the land and take possession of it,

(10) for God has delivered it into your hand. When you come, you will come to an unsuspecting people; and the land is spacious and nothing on earth is lacking there.”

(11) They departed from there, from the clan seat of the Danites, from Zorah and Eshtaol, six hundred strong, girt with weapons of war.

(12) They went up and encamped at Kiriath-jearim in Judah. That is why that place is called “the Camp of Dan” to this day; it lies west of Kiriath-jearim.

(13) From there they passed on to the hill country of Ephraim and arrived at the house of Micah.

(14) Here the five men who had gone to spy out the Laish region remarked to their kinsmen, “Do you know, there is an ephod in these houses, and teraphim, and a sculptured image and a molten image? Now you know what you have to do.”

(15) So they turned off there and entered the home of the young Levite at Micah’s house and greeted him.

(16) The six hundred Danite men, girt with their weapons of war, stood at the entrance of the gate,

(17) while the five men who had gone to spy out the land went inside and took the sculptured image, the ephod, the teraphim, and the molten image. The priest was standing at the entrance of the gate, and the six hundred men girt with their weapons of war,

(18) while those men entered Micah’s house and took the sculptured image, the molten image, the ephod, and the household gods. The priest said to them, “What are you doing?”

(19) But they said to him, “Be quiet; put your hand on your mouth! Come with us and be our father and priest. Would you rather be priest to one man’s household or be priest to a tribe and clan in Israel?”

(20) The priest was delighted. He took the ephod, the household gods, and the sculptured image, and he joined the people.

(21) They set out again, placing the children, the cattle, and their household goods in front.

(22) They had already gone some distance from Micah’s house, when the men in the houses near Micah’s mustered and caught up with the Danites.

(23) They called out to the Danites, who turned around and said to Micah, “What’s the matter? Why have you mustered?”

(24) He said, “You have taken my priest and the gods that I made, and walked off! What do I have left? How can you ask, ‘What’s the matter’?”

(25) But the Danites replied, “Don’t do any shouting at us, or some desperate men might attack you, and you and your family would lose your lives.”

(26) So Micah, realizing that they were stronger than he, turned back and went home; and the Danites went on their way,

(27) taking the things Micah had made and the priest he had acquired. They proceeded to Laish, a people tranquil and unsuspecting, and they put them to the sword and burned down the town.

(28) There was none to come to the rescue, for it was distant from Sidon and they had no dealings with anyone; it lay in the valley of Beth-rehob. They rebuilt the town and settled there,

(29) and they named the town Dan, after their ancestor Dan who was Israel’s son. Originally, however, the name of the town was Laish.

(30) The Danites set up the sculptured image for themselves; and Jonathan son of Gershom son of Manasseh, and his descendants, served as priests to the Danite tribe until the land went into exile.

(31) They maintained the sculptured image that Micah had made throughout the time that the House of God stood at Shiloh.

שאלות:

  • מאיזה שבט היה הנער הלוי? (יז,ז)
  • למה שמיכה ירצה את אותו נער נודד בתור כהן? ועוד בכל כך הרבה משכורת? (יז,י)
  • הנער הלוי הסכים או לא הסכים להצעת מיכה? (יז, י-יא)
  • מה עניין הפסוק "עתה ידעתי כי ייטיב לי ה"? (יז,יג)
  • למה שיכירו את קול הנער הלוי? (יח, ג)
  • למה שירצו איתם את הנער בתור כהן לכל השבט? (יח, יח-כ)
  • למה האות נ' במילה מנשה תלויה למעלה? (יח,ל)

בן מנשה. מפני כבודו של משה כתוב נו"ן לשנות את השם, ונכתב תלויה לומר שלא היה מנשה אלא משה:

Ben Menasheh. In deference to Moshe, the letter "nun" was included, thus altering the name. It is scripturally suspended to indicate that he was actually not Menasheh, but Moshe.10Bava Basra 109b.

ויהונתן בן גרשום בן מנשה (שופטים י״ח ל')

נו״ן של מנשה תלויה, הוא משה וכתיב מנשה, ללמדך כי אותו יונתן בן בנו של משה רבינו היה, וכיון שנעשה מומר לע״ז לא זכה לקרות שמו על שם משה, משום שנאמר כי אין זכרון לחכם עם הכסיל (קהלת ב' ט״ז).

ולמה נקרא שמו על שם מנשה לפי שעשה מעשה מנשה.

בוא וראה כמה דורות יש בין יהונתן ומנשה וקרא יהונתן על שמו ועדיין לא נברא מנשה. משל לגנב שהיה בעיר, כל מה שאחרים גונבים בעיר תולין בו

שאלות:

  • שתלאו במנשה מובן, אם כן למה האות נ' נשארה תלויה?
  • למה הוזכר בשם שבט יהודה?

וכי מה עשה מנשה?

כתיב בימים ההם חלה חזקיהו למות וגו' עד כי מת אתה ולא תחיה - כי מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעתיד לבוא.

א"ל ולמה?

א"ל דלא בעית מיקמה לך בנין. א"ל למה לא בעית מיקמה לך בנין?

א"ל חמית דאנא מיקים בר רשיע, בגין כן לא בעית מיקמה בנין.

א"ל סב ברתי דילמא מיני ומינך היא מיקים בר נש טב.

אע"ג לא קם אלא ב"נ ביש הדא דכתיב וכלי כליו רעים.

א"ל לא לך אנא שמע. איני קופץ אלא למה שאמר לי זקיני, שאמר לי - אם ראית חלומות קשים או חזיונות קשים קפוץ לשלשה דברים ואת ניצול ואילו הן לתפלה ולצדקה ולתשובה...

מיד ויסב דכתיב ויסב חזקיה פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'... כתיב ויהי דבר ה' אל ישעיה הנביא לאמר לך ואמרת אל חזקיה נגיד עמי כה אמר ה' אלקי דוד אביך שמעתי את תפילתך ראיתי את דמעתך הנני מוסיף על ימיך חמש עשרה שנה...

דקם מנשה הוה פרי חורי ישעיה, בעי מיקטליניה והוא ערק מן קדמוי ערק לארזא ובלעיה ארזא, חסר ציציתה דגולתיה, אתון ואמרין קדמוי, אמר לון - אזלון ונסרון ארזא ונסרו לארזא ואיתחמי דמא נגד. ולא אבה ה' לסלוח מיכן שאין לו חלק לעתיד לבוא...

כתיב וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא עליהם את שרי הצבא אשר למלך וילכדו את מנשה בחחים.
מהו בחחים בכירו מניקייא. א"ר לוי מולא של נחושת עשו לו, ונתנו אותה בתוכה והיו מסיקין תחתיו. שכיון שראה שצרתו צרה, לא הניח ע"ז בעולם שלא הזכירה, כיון שלא הועיל לו כלום אמר - זכור אני שהיה אבי מקרא אותי את הפסוק הזה בבית הכנסת בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו כי אל רחום ה' אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם הרי אני קורא אותו אם עונה אותי מוטב ואם לאו הא כל אפייא שוין.
והיו מלאכי השרת מסתמין את החלונות שלא תעלה תפילתו של מנשה לפני הקב"ה, והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקב"ה רבונו של עולם, אדם שעבד ע"ז והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה אמר להן אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה.


מה עשה לו הקב"ה? חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו, ושמע תחינתו. הדא היא דכתיב ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו..
וישיבהו ירושלם למלכותו. במה השיבו שמואל בר בונא בשם רבי אחא ברוח השיבו כמה דתימר משיב הרוח וידע מנשה כי ה' הוא האלקים באותה שעה אמר מנשה אית דין ואית דיין.

ולמה נו״ן תלויה? לומר אם זכה ועשה תשובה נקרא בן משה, ואם לא בן מנשה.

מה נאמר בבני דן: הם באו עם בית מיכה ויאמרו לו מי הביאך הלום, אין אתה בן בנו של משה שנאמר בו אל תקרב הלום? ומה אתה עושה בזה, אמרו לו לא כתיב במשה זקנך ויאמר אליו ה' מה זה בידך? ומה לך פה, לא כך כתיב במשה ואתה פה עמוד עמדי!

אמר להם כזאת וכזאת עשה לי מיכה.

ולאחר כך עשה תשובה, שראה דוד שהיה חמדן בממון ומינהו על האוצרות.

כדכתיב ושבואל בן גרשם נגיד על האוצרות (דהי״א כ״ו כ״ד)

שבואל, ששב לאל בכל לבו.

רב אשי אוקי אשלשה מלכים אמר למחר נפתח בחברין אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה אמר חברך וחבירי דאבוך קרית לן מהיכא בעית למישרא המוציא אמר ליה לא ידענא א"ל מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן א"ל אגמריה לי ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא א"ל מהיכא דקרים בישולא א"ל מאחר דחכימתו כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת כוכבים א"ל אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי למחר אמר להו לרבנן נפתח ברבוותא

[ תרגום: רב אשי היה דורש בעניין שלושה מלכים, אמר - מחר נתחיל ללמוד מחברנו.

בא מנשה לרב אשי בחלום ואמר לו - חבר וחבר של אבא שלך קראת לי, מאיזה צד בוצעים את הלחם?

אמר לו - לא ידעתי.

אמר לו מנשה מאיפה בוצעים את הלחם אתה לא יודע, וחבר אתה קורא לי?

אמר לו רב אשי - תגיד לי את התשובה, ומחר אדרוש זאת משמך בבית המדרש, ענה לו מנשה - מהיכן שהלחם התבשל יותר.

אמר לו רב אשי - מאחר ואתה חכם כל כך, מה הטעם שעבדת עבודת כוכבים?

אמר לו מנשה - אם היית בזמני, הייתה מרים גלימתך ורץ לעבוד עבודה זרה.

למחרת אמר לחכמים בבית מדרש - נפתח ברבותינו...]

One day Rav Ashi ended his lecture just before reaching the matter of the three kings. He said to his students: Tomorrow we will begin the lecture with our colleagues the three kings, who, although they were sinners, were Torah scholars like us. Manasseh, king of Judea, came and appeared to him in his dream. Manasseh said to him angrily: You called us your colleague and the colleagues of your father? How dare you characterize yourself as our equal? Manasseh said to him: I will ask you, from where are you required to begin cutting a loaf of bread when reciting the blessing: Who brings forth bread from the earth? Rav Ashi said to him: I do not know. Manasseh said to him: Even this, from where you are required to begin cutting a loaf of bread when reciting the blessing: Who brings forth bread from the earth, you did not learn, and yet you call us your colleague? Rav Ashi said to Manasseh: Teach me this halakha and tomorrow I will lecture and cite it in your name during my public lecture delivered on the Festival. Manasseh said to him: One cuts the loaf from where it crusts as a result of baking. Rav Ashi said to him: Since you were so wise, what is the reason you engaged in idol worship? Manasseh said to him: Had you been there at that time, you would have taken and lifted the hem of your cloak and run after me due to the fierce desire to engage in idol worship and due to the fact that it was a common faith. The next day Rav Ashi said to the Sages as a prelude to his lecture: We will begin with the treatment of our teachers, those kings who were greater than us in Torah knowledge but whose sins caused them to lose their share in the World-to-Come.

כלומר, לסיכום -

מה שבאתי בסה"כ לספר ולומר הוא - שאין יאוש בעולם כלל או כמו שאמר רבי שמעון "אין לך דבר שבעולם שעומד בפני התשובה כלל".

כל הסיפור הזה בכללותו בא ללמד אותנו לא שהכתוב הזכיר אותו בשם מנשה בגלל חטאיו של מנשה, אלא בגלל שמנשה חזר בתשובה.

ובעומק, להבין שאין מקום רחוק מידי, ואין מקום ואין אדם שלא יכול לחזור בתשובה.

וכל עוד הנר דולק אפשר לתקן.

ולמה הוזכר בשם שבט יהודה?

שיהודה היה הראשון בעולם לחדש את עניין התשובה עם מעשה תמר - "ויאמר צדקה ממני".