(יח) וַיִּרְא֥וּ אֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק וּבְטֶ֙רֶם֙ יִקְרַ֣ב אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּֽתְנַכְּל֥וּ אֹת֖וֹ לַהֲמִיתֽוֹ׃ (יט) וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו הִנֵּ֗ה בַּ֛עַל הַחֲלֹמ֥וֹת הַלָּזֶ֖ה בָּֽא׃ (כ) וְעַתָּ֣ה ׀ לְכ֣וּ וְנַֽהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו׃ (כא) וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ׃ (כב) וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם ׀ רְאוּבֵן֮ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒ הַשְׁלִ֣יכוּ אֹת֗וֹ אֶל־הַבּ֤וֹר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר וְיָ֖ד אַל־תִּשְׁלְחוּ־ב֑וֹ לְמַ֗עַן הַצִּ֤יל אֹתוֹ֙ מִיָּדָ֔ם לַהֲשִׁיב֖וֹ אֶל־אָבִֽיו׃ (כג) וַֽיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָ֑יו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת־יוֹסֵף֙ אֶת־כֻּתָּנְתּ֔וֹ אֶת־כְּתֹ֥נֶת הַפַּסִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו׃ (כד) וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם׃
(ב) אֵ֣לֶּה ׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם׃
1. He was putting Yosef in a situation to be judged BiDei Shayamim in which case he is under 20 and is Patur.
(ה) ויצילהו מידם בזוה"ק האריך מה זה הצלה אם יוטל בבור מלא נחשים ועקרבים ונראה לפענ"ד כי חשבו כי הוא מחויב מיתה בידי אדם, ובידי אדם דנין מבן י"ג ובידי שמים אין דנין עד בן כ' והוא לא הגיע לכ' ודו"ק.
2. He was putting him in the hands of animals who only kill when instructed by Hashem and he was Patur BiDei Shamayim
(א) ויצילהו מידם. פי' לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה משא"כ חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים, והוא אומרו ויצילהו מידם פי' מיד הבחירי ובזה סתר אומרו ונראה מה יהיו חלומותיו וגו' כי הבחירה תבטל הדבר ואין ראיה אם יהרגוהו כי שקר דבר:
(1) ויצילהו מידם. "He saved him from harm at their hands. This action was applauded by the Torah as man is a free creature possessing freedom of choice and able to kill people who are not guilty or have not been convicted, as distinct from wild beasts which do not kill humans unless the latter are guilty of death in the eyes of G'd. The words ויצילהו מידם mean that he saved them from the evil consequences of carrying out their freedom of choice to kill. By doing what he did Reuben nullified the brothers' statement: "we shall see what happens to his dreams."
3. He tried to save him even though he was ultimately unsuccesful
(ב) וישמע ראובן ויצלהו מידם. מבואר שתחלה רצה להצילו לגמרי שלא יעשו לו מאומה, וזה ויצילהו פי' שהשתדל להצילו לגמרי, וכאשר לא שמעו לו ויאמר לא נכנו נפש, עכ"פ אל תהרגו אותו, שדי בעונש אחר,
4. He wanted to save his body even if he couldn't save his life
(ו) וְהָכָא אִי יְמוּת, לָא יָכְלִין לֵיהּ וְיִשְׁתָּאַר כָּל גּוּפֵיהּ שְׁלִים, וַאֲתִיב לֵיהּ לְאַבָּא שְׁלִים. וְעַל דָּא לְמַעַן הַצִּיל אוֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו, אַף עַל גַּב דִּימוּת הָתָם. וּבְגִין כָּךְ אָמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ. וְלָא אָמַר אֵינְנּוּ חַי, אֶלָּא אָמַר אֵינֶנּוּ, אֲפִילּוּ מֵת.
5. Reuven was certain he would be saved through the Shemirah of the Ketonet Pasim that his father gave him which was made through the Tzirf of the 22 letter name of Hashem
(ז) וישמע ראובן ויצילהו מידם כו' ויאמר אליהם ראובן כו השליכו אותו אל הבור כו' למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו כו' ויפשיטו את יוסף כו' והבור ריק אין בו מים ובמדרש מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו ולכאורה קשה מה הוא הצלות ראובן במה שציוה להשליך אותו אל הבור אשר בו נחשים ועקרבים ובפרט לפי דרשת חכמז"ל שרו"הק העיד עליו שכוונתו הי' למען הציל אותו מידם ובזו"הק איתא למען הציל אותו להשיבו אל אביו אף מת גם זאת לכאורה אינו מובן שזאת יהי' ההצלה גם קשה מפני מה הפשיטו הכתונת הפסים מעליו האם הי' הכתונות הפסים אשר עליו למחסה ולמסתיר מפני הנחשים ועקרבי' ונ"ל עפ"י פשוטו דהנה ידוע שיעקב מסר ליוסף השם כ"ב אותיות היוצא מברכת כהנים ובפרט השם "פסים אשר הוא מסוגל לחן ולשמירה ולכן עשה לו כתונת "פסים בכוונה זו עפ"י היחוד וצרוף של השם כ"ב אותיות והנה אחי יוסף היו מסופקים ביוסף שראו אותו הולך במקום סכנה למדבר והלך יחידי ושום מורא לא עבר על ראשו ובפרט במה שהלך אצל אחיו שהי' יודע בהם שהיו שונאים אותו אם הוא סומך א"ע על צדקו או רק על סמך השמירה שעשה לו אביו במה שהלבישו כתונת הפסים שהוא מסוגל לשמירה כנ"ל כי בוודאי עשאו אביו עפ"י כוונה השם של כ"ב אותיות כנ"ל ולמען יעמדו על המבחן הפשיטו מעליו הכתונת ואם גם אז לא יוזק הוא בוודאי מחמת צדקו והוא מהראוי שצדיק באמונתו יחי' ואם אינו צדק כל כך אזי יוזק אמנם ראובן במה שאמר השליכו אותו אל הבור לא היה כוונתו שיפשיטו מעליו הכתונת ולא הי' יודע שכן יעשו וע"כ הי' לבו נכון ובטוח שלא יוזק מחמת שמירת אביו שעשה לו ושפיר אמר הכתוב ורו"הק העיד עליו למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו וק"ל.
6. He didn't know that the pit was dangerous and therefore thought that it was safe and OK to send him there.
(א) והבור רק וגו'. דרש רב נתן בר מניומי משמי' דר' תנחום, והבור רק אין בו מים, ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים, ומה ת"ל אין בו מים, לומר לך, מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו כוצ"ל שראובן ואחיו לא ידעו שבבור יש נחשים ועקרבים, שהרי חשב ע"פ עצה זו להשיבו אל אביו, וגם אחיו אלו היו יודעים וראו אח"כ שנצל ממקום סכנה ודאית, א"כ זכותו גדול מאד, ואז הלא בודאי לא היו הולכים עמו אח"כ בקרי, במכירה למדינים, כי הלא אפילו נבוכדנצר שהי' רשע מוחלט, בכ"ז אחרי שראה לחנניה מישאל ועזריה שנצולו מכבשן האש, הרהר תשובה בלבו, וכש"כ בני יעקב.
ולא יפלא אם לא ראו מה שבתוך הבור, כי לפי מה שכתב המפרש למס' תמיד ספ"ק דאין השלכה פחות מעשרים אמה, וכאן דכתיב וישליכו, א"כ הי' הבור עמוק עשרים אמה ויותר, וקיי"ל דלמעלה מעשרים אין עינו של אדם שולטת כמו דקיי"ל לענין נר חנוכה וסוכה [ויש לכוין לפי"ז סמיכות ושייכות דרשא זו בגמרא עם הדין נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה משום דלא שלטא בה עינא, ולבד הסמיכות שנאמרו שני הענינים מחד אמורא, י"ל עוד משום דטעם שניהם שוה, להורות דלמעלה מעשרים אמה אין העין שולטת, ודו"ק]. –
ודע דע"כ צ"ל דהא דניצל יוסף מן הבור הי' בנס, שהרי קיי"ל בסוף יבמות קכ"א א' נפל לבור מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת ומתירים את אשתו, משום דאמרינן ודאי מת שם, יעו"ש, וא"כ בדרך הטבע לא הי' יכול להנצל משם. .
(שבת כ"ב א')