(ו) וַיַּעֲזֹ֣ב כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ֮ בְּיַד־יוֹסֵף֒ וְלֹא־יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁר־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃
(6) He left all that he had in Joseph’s hands and, with him there, he paid attention to nothing save the 'Lechem' that he ate. Now Joseph was well built and handsome.
1. It means that the only thing that Yosef didn't have access to was his wife
(ב) כי אם הלחם. הִיא אִשְׁתּוֹ, אֶלָּא שֶׁדִּבֵּר בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה:
(ט) אֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֮ מִמֶּנִּי֒ וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֙נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־אוֹתָ֖ךְ בַּאֲשֶׁ֣ר אַתְּ־אִשְׁתּ֑וֹ וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים׃
(א) היא אשתו כו'. וא"ת דלמא לחם ממש הוא. וי"ל דרש"י דייק מדכתיב בדבריו של יוסף (להלן פסוק ט) ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך משמע דכל דבר הפקיד בידו חוץ מאשתו לכך צ"ל דלחם הוא אשתו:
(ו) וּשְׁבַק כָּל דְאִית לֵיהּ בִּידָא דְיוֹסֵף וְלָא יְדַע עִמֵיהּ מִדַעַם אֱלָהֵן אִנְתְּתֵיהּ דִשְׁכִיב גַבָּהּ וַהֲוָה יוֹסֵף שַׁפִּיר בְּרֵיוָא וְיָאִי בְּחֶזְוָא
(6) And he left all that he had in Joseph's hand, and took no knowledge of anything of his, except his wife with whom he lay. And Joseph was of goodly form and beautiful aspect.
(א) כי אם הלחם אשר הוא אוכל בגימטריא היא אשתו:
(א) וְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת־חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וַתַּ֙הַר֙ וַתֵּ֣לֶד אֶת־קַ֔יִן וַתֹּ֕אמֶר קָנִ֥יתִי אִ֖ישׁ אֶת־יְהוָֽה׃
(1) Now the man knew his wife Eve, and she conceived and bore Cain, saying, “I have gained a male child with the help of the LORD.”
(א) הלחם אשר היא אוכל היא אשתו וכו' קשה מנא לו י"ל שכן מצינו במקום אחר דנקט תשמיש בלשון אכילה שנא' אכלה ומחתה פיה דלעיל מיניה כתי' כן דרך אשה מנאפת. ועו' שכתו' אח"כ ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו. וכו':
2. It is literally referring to bread as Jews and Egyptians would not eat together
(א) ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם. יש אומרים שהוא כנוי לשכיבת אשתו וזה רחוק. ועוד כי אדוני יוסף סריס היה. והנכון בעיני שכל אשר לו היה בידו חוץ מן הלחם שלא היה אפילו נוגע בו בעבור היותו עברי כי הנה מפורש כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם. כי פוטיפר ידע שיוסף עברי הוא וכן אשתו אומרת ראו הביא לנו איש עברי
(1) Except for the bread he ate. He would not allow Yoseif to touch his bread because he was a Hebrew; see 43:32.
(א) כי אם הלחם אשר הוא אוכל וגו'. בפרשת ויהי מקץ כי לא יוכלון המצרים לאכול וגו' ולקמן כשאמר ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך וגו' לא חשש להזכיר הלחם:
לא ידע אתו מאומה רק הלחם, שלא היה ת"י כי לא יוכלון המצריים לאכול את העברים לחם כמ"ש הראב"ע.
(א) ולא ידע אתו מאומה, לא היה מסתכל ונזקק לשום דבר שהיה לו אלא היה הכל מטיל עליו, ומה שיעשה הוא יהיה עשוי לבד מענין מאכלו שלא היה עוזב בידו, לפי שהיה מעם אחר כמו שאמר "כי לא יוכלו המצרים לאכל את העברים לחם". ויש דרש לחם זה אשתו, ולשון נקייה.
3. The only thing that Potifar would care about would be the finished product, like the finished meal that Yosef would put on the table
(א) ולא ידע אתו מאומה - בבית. (ב) כי אם הלחם אשר הוא אוכל - לא היה מעיין ומביט כלל בכל צרכי ביתו מהיכן בא לו עד שעה שרואה את מאכלו על השלחן ואוכלו. כל מיני מאכל קורא אותו לחם, כדכתיב: עבד לחם רב. וכן: כי לפני לחמי אנחתי תבוא. מאכלי.
(1) ולא ידע אתו מאומה, in the house (2) כי אם הלחם אשר הוא אוכל, he did not oversee any of the affairs of his household, not caring where everything originated until the food came on his table, when he proceeded to eat it. The word לחם is an inclusive term applying to any manner of food. It is used in the same sense in Daniel 5,1 עבד לחם רב, “he made a great banquet.” Also in Job 3,24 כי לפני לחמי אנחתי, “my groaning serves me as my food.”
(א) כי אם הלחם. לא היה מונה עמו כלום ולא שם לב עליו רק הלחם שהיה יוסף נותן לו היה אוכל: