וַאֲמַרְתֶּ֕ם גַּ֗ם הִנֵּ֛ה עַבְדְּךָ֥ יַעֲקֹ֖ב אַחֲרֵ֑ינוּ כִּֽי־אָמַ֞ר אֲכַפְּרָ֣ה פָנָ֗יו בַּמִּנְחָה֙ הַהֹלֶ֣כֶת לְפָנָ֔י וְאַחֲרֵי־כֵן֙ אֶרְאֶ֣ה פָנָ֔יו אוּלַ֖י יִשָּׂ֥א פָנָֽי׃
And you shall add, ‘And your servant Jacob himself is right behind us.’” For he reasoned, “If I propitiate him with presents in advance, and then face him, perhaps he will show me favor.”
וַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱ-לֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃
But Jacob said, “No, I pray you; if you would do me this favor, accept from me this gift; for to see your face is like seeing the face of God [or divine being], and you have received me favorably.
אכפרה פניו. אֲבַטֵּל רָגְזוֹ; וְכֵן וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת מָוֶת (ישעיהו כ"ח), לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ (שם מ"ז). וְנִרְאֶה בְעֵינַי שֶׁכָּל כַּפָּרָה שֶׁאֵצֶל עָוֹן וְחֵטְא וְאֵצֶל פָּנִים כֻּלָּן לְשׁוֹן קִנּוּחַ וְהַעֲבָרָה הֵן, וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא, וְהַרְבֵּה בַּתַּלְמוּד וְכַפֵּר יְדֵיהּ, בָּעֵי לְכַפּוּרֵי יְדֵי בְּהַהוּא גַבְרָא, וְגַם בִּלְשׁוֹן הַמִּקְרָא נִקְרָאִים הַמִּזְרָקִים שֶׁל קֹדֶשׁ כְּפוֹרֵי זָהָב (עזרא א'), עַל שֵׁם שֶׁהַכֹּהֵן מְקַנֵּחַ יָדָיו בָּהֶן בִּשְׂפַת הַמִּזְרָק:
אכפרה פניו I WILL APPEASE HIM — I will remove his anger. Similarly, (Isaiah 28:18) "and your covenant with death shall be annulled (וכפר)”; (Isaiah 47:11) “Thou shalt not be able to put it away (וכפרה”. I am of the opinion that wherever the verb כפר is used in association with iniquity and sin and in association with anger (פנים), it always signifies wiping away, removing. It is an Aramaic expression occurring frequently in the Talmud: “He wiped his hand off (כפר ידיה)”, and (Gittin 56a) ‘‘he wants to wipe (לכפורי) his hands off on this man” (i.e. he desires to put the responsibility upon me). In Biblical Hebrew, also, the bowls of the Sanctuary are called, (Ezra 1:10) "כפורי of gold” — and they are so called because the priest wiped his hands on them — on the rim of the bowl (Zevachim 93b).
(ב) ופי' אכפרה פניו. אכסה ואסתיר. ופניו כעסו וכן ופניה לא היו לה
אכפרה פניו: נראין דברי גוסעציוס כי לשון כפרה וכפר (פדיון) נגזר מן וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפר, וענינו כסוי הדבר המגין, כמו הכפר שהוא מגין על הספינות, או כסוי על החטא שיהיה כלא נראה (כטעם כסוי חטאה), וכן אכפרה פניו אכסה פניו במנחתי (כי השחד יעור פקחים), כאלו לא יראה אותי, כלו' שלא יראני בעין שנאה כמו שהיה רואה אותי לפנים. גם הראב"ע פירש אכפרה אכסה ואסתיר. גם רנה"ו פירש ל' כפרה ל' כסוי (והסכים עמו רמבמ"ן). אלא שהוא אומר כי גם כפר הספינות נקרא כן לפי שמכסין אותן בו, וכן היה דעת געז', וגוסעלציוס אומר כי הוראת הכסוי באה לשרש כפר מן השם כפר, ואני מוסיף כי כפר נגזר מעצי גפר. ותלמידי מוהר"ר מרדכי מורטארה אומר כי מענין זה של כסוי נגזר ג"כ לשון כפירה שבל"ח, כי הכופר בדבר מכסה עליו כאלו איננו. ויש לסייעו ממה שאומרים ג"כ בל"ח כפוי טובה, שענינו כופה כלי על הטובה לכסותה. ודע כי גם רש"י (שפירש כאן לשון קינוח) פירש בשמות ל"ב ל' (מפני מלת בעד) אשים כופר וקינוח וסתימה בעד חטאתכם.
אכפרה פניו במנחה ... אבל הנכון כי עתה הוסיף לפרש להם שיאמרו הנה גם הוא אחרינו בלשון כבוד כלשון זה גם הנה עבדך יעקב אחרינו והקדים אותנו לפניו לתת כופר נפשו על ראותו פני כבודך במנחה הזאת כאשר יתנו העבדים כפרם בתת להם רשות לראות פני המלך ואחרי כן אראה פניו כי אולי ישא פני ויכבדני להיותי מרואי פני המלך וזה דרך מעלה מיראתו ממנו ובא אכפרה פניו כדרך ואיש חכם יכפרנה (משלי טז יד) יתן כפר על החמה ולשון קנוח בכפור איננו לשון קדש רק לשון ארמית וכן כפורי זהב שם המזרקים בבבל כי לעולם לא תבא כפרה בחטא אבל יאמר לכפר על נפשותיכם (שמות ל טו) לכפר עליו ונסלח לו (במדבר טו כח) על נפשו ויאמר אכפרה בעד חטאתכם (שמות לב ל) וכולן מלשון ונתנו איש כופר נפשו (שם ל יב) שהוא פדיון