Strangers
מפני מה הזהירה תורה בל"ו מקומות (ואמרי לה במ"ו מקומות) בגר? מפני שסורו רע.
Why did the Torah call our attention in thirty-six (and some say, forty-six) places about the stranger (ger)? Because their nature is precarious.
(לג) וְכִֽי־יָג֧וּר אִתְּךָ֛ גֵּ֖ר בְּאַרְצְכֶ֑ם לֹ֥א תוֹנ֖וּ אֹתֽוֹ׃ (לד) כְּאֶזְרָ֣ח מִכֶּם֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם הַגֵּ֣ר הַגָּ֣ר אִתְּכֶ֗ם וְאָהַבְתָּ֥ לוֹ֙ כָּמ֔וֹךָ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יי אֱלֹקֵיכֶֽם׃
(33) When a stranger resides with you in your land, you shall not wrong him. (34) The stranger who resides with you shall be to you as one of your citizens; you shall love him as yourself, for you were strangers in the land of Egypt: I the LORD am your God.
אני יי אלקיכם. אלקיך ואלקיו אני:
(2) אני ה' אלהיכם I AM THE LORD YOUR GOD — Your God and his God am I!
Samson Raphael Hirsch (1808 - 1888), Pentateuch-Kommentar
You should not oppress him - There, in Exodus, it was written [in the singular] לא תונה, referring to individual obligations. Here, the State and all its component institutions is warned against embittering the life of a stranger, and against using harsh words to make him feel his foreignness in civil society (ihn nicht im bürgerlichen Gesellschaftsverkehr seine Fremdlingsschaft, auch nicht mit einem kränkenden Worte fühlen zu lassen). Moreover, he shall be as one of your citizens, ... like one of you that was born in the land. This implies full equality of rights and equal treatment - not only in the laws of the state, but also in your duty to do acts of lovingkindness...
For you were strangers in the land of Egypt - you yourselves have experienced what kinds of cruelty a stranger is exposed to when not protected by human rights. Your suffering in Egypt was that you were strangers: this was the origin of your slavery and your misery... The constitution of your land should stem from the principal of full equality before the law of all residents, whether native or migrants.
Escaped Slaves
(טז) לֹא־תַסְגִּ֥יר עֶ֖בֶד אֶל־אֲדֹנָ֑יו אֲשֶׁר־יִנָּצֵ֥ל אֵלֶ֖יךָ מֵעִ֥ם אֲדֹנָֽיו׃ (יז) עִמְּךָ֞ יֵשֵׁ֣ב בְּקִרְבְּךָ֗ בַּמָּק֧וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֛ר בְּאַחַ֥ד שְׁעָרֶ֖יךָ בַּטּ֣וֹב ל֑וֹ לֹ֖א תּוֹנֶֽנּוּ׃
ואמרו "לא תסגיר עבד אל אדוניו" עם היותו רחמנות - יש בזאת המצוה תועלת גדולה והיא שנתנהג בזאת המידה הנכבדת והוא - שנעזור מי שיעזר בנו ונשמרהו ולא נסגירהו ביד מי שברח ממנו. ולא די שתעזור מי שיעזר בך אלא שאתה חייב לעיין בתיקוניו ותיטיב לו ולא תכאיב לבבו בדברים - והוא אמרו ית' "עמך ישב בקרבך... באחד שעריך בטוב לו לא תוננו". ועוד שחיב זה הדין בפחות שבבני אדם והוא העבד - כל שכן אם יעזר בך איש נכבד שראוי לך לעשות מה שראוי לו. ונגד זה הענין - שהעובר המעול כשיעזר בנו לא יעזר ולא ירוחם ולא יחסרו ממנו דין כלל - ואפילו בא להעזר בנכבד שבדברים והגדול שבהם - והוא אמרו "מעם מזבחי תקחנו למות" - הנה זה בא להעזר באלוק ית' ונתלה במה שהוא מיוחס לשמו ולא עזרו אבל צוה להסגירו ביד בעל דין אשר ברח מלפניו - כל שכן מי שבא להושע באיש מבני אדם שאין צריך להושיעו ולא לרחם עליו שהרחמנות על העברינים - אכזריות היא על כל הברואים. אלו הם המדות השוות בלא ספק אשר הם מכלל 'חוקים ומשפטים צדיקים'; ולא כמדות הסכלים אשר יחשבו למעלות שישובח האיש בהם על עזרו ושמרו מי שיזדמן עושק או עשוק כמו שהוא מפורסם בדבריהם ושיריהם:
Mercy is also the object of the law, "Thou shalt not deliver unto his master the servant that is escaped from his master" (Deut. 23:15); but it teaches besides a very useful lesson, namely, that we must always practise this virtue, help and protect those who seek our help, and not deliver them unto those from whom they flee; and it is not sufficient to give assistance to those who are in need of our help; we must look after their interests, be kind to them, and not hurt their feeling by words. Thus the Law says: "He shall dwell with thee, even among you, in that place which he shall choose in one of thy gates, where it liketh him best: thou shalt not vex him" (ibid. ver. 16). This we owe to the lowest among men, to the slave; how much more must we do our duty to the freeborn, when they seek our assistance? ... However, mercy on sinners is cruelty to all creatures. These are undoubtedly the meaning of "righteous statutes and judgments" (Deut. 4:8), and different from the ways of the fools, who consider a person praiseworthy when he helps and protects his fellow-men, without discriminating between the oppressor and the oppressed. This is well known from their words and songs.
Who deserves help?
עָנִי שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְאָמַר רָעֵב אֲנִי הַאֲכִילוּנִי אֵין בּוֹדְקִין אַחֲרָיו שֶׁמָּא רַמַּאי הוּא אֶלָּא מְפַרְנְסִין אוֹתוֹ מִיָּד. הָיָה עֵרוֹם וְאָמַר כַּסּוּנִי בּוֹדְקִין אַחֲרָיו שֶׁמָּא רַמַּאי הוּא. וְאִם הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ מְכַסִּין אוֹתוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ מִיָּד וְאֵין בּוֹדְקִין אַחֲרָיו:
If a poor person who is unknown in the area says, "I am hungry; please feed me," we do not check into his background lest he be an impostor, but rather we feed him immediately. However, if he was naked and said, "Clothe me," we do check on his background lest he be an impostor, but if he is known, we clothe him according to his honor immediately and do not check on him.
It is related that a certain poor person who was going door to door requesting charity came before Rav Pappa, the local charity collector, but Rav Pappa did not attend to him. Rav Sama, son of Rav Yeiva, said to Rav Pappa: If the Master does not attend to him, nobody else will attend to him either; should he be left to die of hunger? Rav Pappa said to him: But isn’t it taught in a baraita: If a poor person was going door to door asking for charity, one is not required to attend to him? Rav Sama said to him: That baraita means to say that one is not required to attend to him and give him a large gift, since he is already collecting money as he goes door to door, but one does attend to him and give him a small gift.