מצא או מוצא?

חבורה של חסידים שהיו בדרכם לרבם רבי ישראל מרוּז'ין, נכנסו לאכסניה אחת. ראו את בעל האכסניה עומד ומתפלל בשעה מאוחרת, לאחר שכבר עבר זמן התפילה. גערו בו החסידים. אמר להם בעל האכסניה: "הלוא כמה וכמה צדיקים מפורסמים אינם מקפידים על זמן התפילה."
על כך השיבו לו החסידים במשל ששמעו מפי רבם:
מעשה באדם אחד, שבכל יום בשובו מעבודתו הייתה אשתו מגישה לו את ארוחתו – לחם ובּוֹרשְט, מרק סלק. פעם אחת התעכבה, ורק לאחר כמה שעות הביאה לו את ארוחתו. גער בה בעלה ואמר: "שתקתי והמתנתי בסבלנות, כי חשבתי שאת בוודאי טורחת ומכינה סעודה שלמה, בשר ומטעמים. והנה זו הסעודה הרגילה! סעודה כזאת היית יכולה להביא לי בזמן הרגיל."
"למד מכך והבן," הוסיפו החסידים, "כי ראוי היה לך שתתפלל בזמן."
ענה להם בעל האכסניה ואמר: "אדם זה שסיפרתם עליו, כנראה שלא היה שלום בינו ובין אשתו. שהרי, אילו היה שלום ואהבה ביניהם, היה מקבל באהבה את האיחור, ולא היה אכפת לו אם בשר הביאה או בּוֹרשְט של סלק."
כשבאו החסידים אל רבם ברוז'ין סיפרו לו את דברי בעל האכסניה. אמר להם הרבי: "דעו לכם, כי ישנם אנשים שנשמתם ירדה אל העולם הזה בשביל דבר אחד שצריכים הם לומר."
כשחזרו החסידים לביתם עברו דרך אותה האכסניה, וראו שנפטר אותו האיש ונסתלק.

עיבוד של המקור

חיים יוסף דוד ויינברג, מאמר מרדכי חלק ב, ירושלים, י"ז סלאנים, תשס"ב, עמ' קפד

הסיפור לקוח מהאתר "זושא", באתר הרחבה נוספת.

מעשה בבנו של ר' עקיבא שנשא אשה.

מה עשה?

כיון שהכניסה עמד לו כל הלילה והיה קורא בתורה (בפרשה),

אמר לה: סיבי בוצינא ואנהירי לי,

סבת לה כל ליליא בוצינא והות קיימא קמיה מנהרא עד דאתא צפרא,

בצפרא קרב רבי עקיבא לגביה ואמר ליה: ברי, מצא או מוצא, אמר ליה מצא.

תרגום:

מַעֲשֶׂה בִּבְנוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה.

מֶה עָשָׂה?

כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיסָהּ עָמַד לוֹ כָּל הַלַּיְלָה וְהָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה.

אָמַר לָהּ: טְלִי נֵר וְהָאִירִי לִי.

נָטְלָה נֵר וְעָמְדָה לְפָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר.

בַּבֹּקֶר קָרַב אֶצְלוֹ רַ' עֲקִיבָא

וְאָמַר לוֹ: בְּנִי, "מָצָא" אוֹ "מוֹצֵא"?

אָמַר לוֹ "מָצָא".

הרחבה על המדרש באתר האגדה

"(משלי יח, כב). וכן נהגו לקרוא כך לנישואי אשה, כמו שבמערבא כי נסיב אינש אתתא [במערב, בארץ ישראל כאשר נושא אדם אשה] אמרי ליה הכי [אומרים לו כך]: "מצא או "מוצא"? ששואלים אותו ברמז, מה היא האשה שנשא, האם ראוי לקרוא עליה את הפסוק המתחיל ב"מצא" וכעין זה דכתיב [שנאמר]: "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'", או שמא היא מאלו שעליהן נאמר הלשון "מוצא" וכעין דכתיב [שנאמר]: "ומוצא אני מר ממות את האשה" (קהלת ז, כו).