אהבה - עמית גיל וליבי סברסקי

לס

Byליבי סברסקי

ואהבת לרעך כמוך ברנרים

משנה אבות ה׳:ט״ז

כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן:

Pirkei Avot 5:16

Any love that is dependent on something, when that thing perishes, the love perishes. But [a love] that is not dependent on something, does not ever perish. What's [an example of] a love that is dependent on something? That's the love of Amnon and Tamar. And [a love] that is not dependent on something? That's the love of David and Jonathan.

ברטנורא על משנה אבות ה׳:ט״ז:א׳

כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר בָּטֵל. שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם, כְּשֶׁיִּתְבַּטֵּל הַדָּבָר שֶׁהָיָה סִבָּה לְאוֹתָהּ אַהֲבָה, גַּם הָאַהֲבָה בְּטֵלָה. וְכָל אַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר בָּטֵל אֶלָּא בְּדָבָר קַיָּם, כְּגוֹן אַהֲבַת הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. כְּשֵׁם שֶׁהַדָּבָר שֶׁהוּא סִבָּה לְאוֹתָהּ אַהֲבָה אֵינָהּ בָּטֵל, כָּךְ אֵין הָאַהֲבָה בְּטֵלָה:

Bartenura on Pirkei Avot 5:16:1

Any love that is dependent on something transient: that does not last. When the thing that was the cause for that love perishes, the love will also perish. But any love that is not dependent on something transient, but rather on something lasting - for example, the love of the righteous men and the sages - never perishes. In the same way that the thing which is the cause of that love does not perish, so [too] does the love not perish.

לא ניתן היה לכתוב דוגמא לאהבה שאינה תלויה בדבר, מפני שלפי ברטנורא, לא קיימת אהבה שאינה תלויה בדבר.

האהבה של הנער בשיר היא אהבה התלויה בדבר, הדבר בו תלויה אהבתם של הנערים בשיר הוא שהנער מעוניין רק ביחסים מיניים ובלי התחייבות ואהבה.

סיפור אהבה מן התלמוד

רבי עקיבא היה רועה של בן כלבא שבוע [אדם מפורסם ועשיר],

ראתה אותו [רחל] בתו של בן כלבא שבוע שהיה צנוע ומעולה,

אמרה לו:" אם אתקדש לך, תלך לבית המדרש [ללמוד תורה]"?

אמר לה, "כן".התקדשה לו בצנעה.

שמע אביה, הוציא אותה מביתו והדירה הנאה [נדר שלא תהנה] מכל נכסיו.

בימות החורף היו ישנים במתבן, היה מלקט תבן מתוך שערותיה.

אמר לה:" אילו היה בידי הייתי נותן לך ירושלים של זהב" [תכשיט יקר]…

אמרה לו:" לך ולמד בבית המדרש"!

הלך וישב שתים עשרה שנה בבית המדרש. כאשר בא [לביתו בחלוף שתים עשרה שנה] הביא עמו שנים עשר אלף תלמידים.

שמע (רבי עקיבא) זקן אחד שאומר לה: "עד מתי את מתהלכת אלמנות חיים"?

אמרה לו: "אם הוא שומע לי ישב שתים עשרה שנים נוספות".

אמר [לעצמו] רבי עקיבא: "ברשות אני עושה".

חזר, הלך וישב שתים עשרה שנים נוספות בבית המדרש.

כשבא [בפעם השניה] באו איתו עשרים וארבעה אלפי תלמידים.

שמעה אשתו, ויצאה לפניו.

אמרו לה השכנות : "שאלי כלים [בגדים יפים] ללבוש והתכסי".

אמרה להן: "יודע צדיק נפש בהמתו". (משלי יב, י)

כשהגיעה אצלו, נפלה על פניה והייתה מנשקת לו רגלו, דחפו אותה תלמידיו.

אמר להם:" עזבוה, שלי ושלכם - שלה הוא"!

שמע אביה שבא אדם גדול למקום אמר:" אלך אצלו, אולי הוא יפר לי נדרי"?

אמר לו (רבי עקיבא): "על דעת [לו ידעת] שהוא אדם גדול האם נדרת?

אמר לו:"רבי, אפילו פרק אחד ואפילו הלכה אחת."

אמר לו: "אני הוא".

נפל על פניו, נשקו ברגלו ונתן לו מחצית ממונו.

קראנו לאב "בן כלבא" למרות ששמו האמיתי הוא יהושע בין קפוס, מכיוון שעל פי התלמוד, הוא היה נדיב מאוד וכל עני שהיה נכנס אליו רעב ככלב היה יוצא שבע.

סיפור אהבה מן התלמוד - תשובות

רחל נמשכה לרבי עקיבא מכיוון שהיא ראתה כמה צנוע הוא וכמה מעולה (טוב ונחמד) הוא, דבר שלרבים היה קשה לראות ברבי עקיבא.
מספר התלמידים מעיד על חוכמתו ותבונתו של רבי עקיבא, על יכולתו לסחוף אנשים ועל הכריזמטיות שלו.
לפי דעתי, רבי עקיבא נמנע מלפגוש את רחל מכיוון שהוא רצה להרשים אותה ולא רצה לחזור לאחר 12 השנים שבילו בנפרד בלי המצב הכי טוב להתגאות בו.
רחל הייתה בטוחה שרבי עקיבא יזהה אותה מכיוון שאהבתם לא גוועה ונעלמה, מכיוון שאדם אינו שוכח את אהובתו " יודע צדיק נפש בהמתו" - היא אמרה שהוא יזהה אותה, לא משנה מה תלבש.
בן כלבא שינה את יחסו לביתו מכיוון שהוא גילה שרבי עקיבא למד במשך שנים רבות, השכיל והפך לאדם גדול. מעמדו וחוכמתו של רבי עקיבא השפיע על יחסו של בן כלבא שבוע אליו.

קטע מתוך יומנה של רחל על געגועיה לרבי עקיבא (פרי דמיוננו)

יום ראשון, ח' טבת 21 דצמבר שנת 60

שלום יומני!

חלפו כבר שבע שנים מאז הפרידה מעקיבא...

מהרגע הראשון שראיתי אותו הרגשתי כי יש בינינו אהבה, אהבתי את הצניעות שלו וראיתי בו אישיות טובה ושופעת שיכולה להחיל בתוכה כל נפש חיה, אהבתי את זה שהוא היה מוכן ללכת וללמוד תורה במשך זמן רב למעני, זה מראה על נאמנותו הרבה אלי.

אני יודעת שאהבתי אליו לא התפוגגה ואני מתפללת בכל ערב שהוא עדיין אוהב אותי ורוצה לראותי.

אני מתגעגעת אליו מאוד ומצפה לראותו בכל רגע ורגע.

אהבת רבי עקיבא ורחל - תשובות - הרחבה והעמקה:

1. לדעתנו גיבור הסיפור הוא רבי עקיבא, מכיוון שבסיפור ראינו את התהליכים שעבר בכדי להיות עם רחל, את מעברו מרועה צאן למשכיל ואת שנות לימודיו אשר סחפו אחריו תלמידים רבים.

2. בשל אהבתה, רחל איבדה את כספו וירושתו של אביה. לפי דעתנו, המחיר ששילמה היה מוצדק, מכיוון שאהבתה לרבי עקיבא חשובה יותר מרכושה ומצבה הכלכלי. בנוסף, לאחר לימודיו של רבי עקיבא הוא הפך לאדם גדול ודגול, בעל תלמידים רבים, ומצבם הכלכלי עלה והיטיב.

3. המסר הנובע מכך הוא די שוביניסטי - האישה עובדת קשה ואחראית לטיפול בבית בעוד הגבר משכיל, עולה במעמדו וסוחף אחריו עוקבים רבים. האישה נשארת במקומה, לא מתקדמת האלה ורק ממתינה לרבי עקיבא שיחזור אליה, בעוד שרבי עקיבא לא תלוי בה וממתין לה, אלא מתקדם בעצמו ומשתפר בלעדיה.

4. אנו חושבות שלא, מכיוון שכאשר בני הזוג לא שותפים בדרכם ובאמונתם, הם לא יכולים לתמוך אחד בשני באופן מוחלט ולהתמסר באהבתם.

5. לדעתנו הגעגועים לאהבה לא משמרים אותה אלא מדכאים אותה: לאחר כל הזמן ששהו בנפרד, אהבתם תגבע ותיעלם, עד כדי כך שכאשר ייפגשו, הם יתלהבו וישמחו על איחודם, אך שמחתם לא תישאר זמן רב ואהבתם תיעלם אט אט.

6. הקשיים של רחל ורבי עקיבא דומים: שניהם צריכים לחיות 24 שנים בלי חברתו של האחר, אך רחל צריכה לדאוג לביתם ולעבודות הפיזיות הכרוכות בכך, בעוד רבי עקיבא צריך ללמוד ולהשכיל בכדי שיוכל להיות עם רחל.

7. אהבת רחל ורבי עקיבא היא אהבה התלויה בדבר: רחל אמרה לרבי עקיבא שתינשא לו בתנאי שילך ללמוד תורה. היא הציבה לו אולטימטום אשר קובע אם יחסם ייקרו או לא, מה שמעיד על כך שאהבתם תלויה בחוכמתו והשכלתו.

8. סוד הצלחת אהבתם של רבי עקיבא ורחל הוא העובדה שרבי עקיבא היה מוכן להקדיש 24 שנים מחייו ללימודים בכדי שיוכל להיות עם רחל, והעבודה שרחל ויתרה על כספו של אביו בכדי להיות עם רבי עקיבא. גם רחל וגם רבי עקיבא הקריבו רבות בכדי להיות אחד עם השני, ולכן אהבתם שרדה שנים רבות כל כך.

"רחוק מהעין קרוב אל הלב"

לדעתנו זה לא נכון, מכיוון שניתן לראות את אהבתם של דוד ופולה כאהבה טהורה אשר דבר לא יפיגה וימעיט בערכה, בעוד שניתן לראות שאהבתם של רחל ורבי עקיבא תלויה בהשכלתו של רבי עקיבא, אשר הייתה תנאי לחתונתם של השניים מצד רחל. אהבתם של דוד ופולה היא אהבה אשר לא תלויה בדבר - אהבה טהורה, בניגוד לאהבתם של רחל ורבי עקיבא, אשר תלויה בדבר (לימודיו של רבי עקיבא).

שיר השירים ח׳:ז׳

מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת־הָאַֽהֲבָ֔ה וּנְהָ֭רוֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ אִם־יִתֵּ֨ן אִ֝ישׁ אֶת־כָּל־ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַֽהֲבָ֔ה בּ֭וֹז יָב֥וּזוּ לֽוֹ: (ס)

Song of Songs 8:7

Vast floods cannot quench love, Nor rivers drown it. If a man offered all his wealth for love, He would be laughed to scorn.

מצודת דוד על שיר השירים ח׳:ז׳:א׳

מים רבים. לפי שהמשיל את האהבה באש, לכן אמר מים רבים וכו׳ לשון הנופל בכבוי האש ורוצה לומר לא יועיל שום הסתה ופתוי לבטל את האהבה. ואם מי יתן כל הון ביתו בעבור האהבה להמיר אותה בשנאה, הנה כל בני עולם יבוזו אותו וילעגו עליו, על שלא השכיל לדעת שאי אפשר לבטל אהבה עזה זאת בשום דבר. ומוסב למעלה לומר מהראוי שלא תסיר עוד אהבתך ממני, הואיל וגם אהבתי אליך חזקה מאד. והנמשל הוא לאחדים עם המשל:

Metzudat David on Song of Songs 8:7:1

...

בתמונה זו ניתן לראות את הים, אשר מסמל את המים מציטוט זה בשיר השירים.

ניתן לראות שלמרות המים הרבים אשר נמצאים בים, הם לא יוכלו לכבות ולשטוף את האהבה העזה: האהבה כל כך חזקה אשר תעמוד בכל דבר, כולל מים רבים שינסו לשטוף אותה.

יבמות ס״ג א:ב׳

סי' אש"ה וקרק"ע עז"ר זא"ת שת"י הברכו"ת תגר"י פחת"י: א"ר אלעזר כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר (בראשית ה, ב) זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם ואמר רבי אלעזר כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם שנא' (תהלים קטו, טז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם

Yevamot 63a:2

§ The Gemara provides a mnemonic device for a series of statements cited in the name of Rabbi Elazar: Woman; and land; helper; this; two; the blessings; merchants; lowly. The Gemara presents these statements: Rabbi Elazar said: Any man who does not have a wife is not a man, as it is stated: “Male and female He created them…and called their name Adam” (Genesis 5:2). And Rabbi Elazar said: Any man who does not have his own land is not a man, as it is stated: “The heavens are the heavens of the Lord; but the earth He has given to the children of men” (Psalms 115:16).

חידושי אגדות על מסכת יבמות ס״ג א:א׳

כל אדם שאין לו אשה אינו אדם כו' הוא מבואר ע"פ מ"ש פ"ב דעירובין כל אותן שנים שהיה אדם הראשון בנדוי הוליד רוחין ושידין ולילין שנאמר ויחי אדם ק"ל שנה ויולד בדמותו כצלמו מכלל דעד השתא לאו כצלמו אוליד ולפי שכל המוליד מוליד בדומה וזה שאין לו אשה הרוחות ושידין מתחממין בו ומולידין ממנו רוחין ושידין הרי גם הוא אינו נקרא אדם דהמוליד מוליד בדומה והוא הענין בעצמו שאמר כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם כו' דהיינו שאין לו קרקע מיוחדת לדירה ולפרנסתו כמ"ש התוס' לקמן אינו אדם דהוי כמו הרוחות והשידין שאין להם דירה מיוחדת בארץ והוא ענין קין שא"ל הקב"ה אחר שהיה עובד אדמה ארורה האדמה גו' לא תוסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ שלא תהיה לך עוד קרקע מיוחדת ובפרקי ר"א אמרו ויולד בדמותו מכאן אתה למד שלא היה קין לא מדמותו ולא מצלמו עד שנולד שת והיינו שנטרד מן האדמה שהיתה מיוחדת לו כי האדם נקרא ע"ש אדמה וק"ל:

Chidushei Agadot on Yevamot 63a:1

...

אנו לא מסכימות עם ציטוט זה, מכיוון שאנו לא חושבות שאדם הוא איננו אדם אם אין לו בת זוג, כשם שאישה היא אישה גם אם היא רווקה ואין לה בין זוג.

אדם אינו תלוי בבת זוגתו והיא איננה מגדירה אותי.

בנוסף, ניתן לראות אנשים רווקים רבים אשר חייהם יותר טובים ומלאים מאנשים בעלי בני זוג.

אחד ממכתביו של בן גוריון לפולה אשתו

ויזינדור, 14 ביוני 1918

יקירתי,

קיבלתי היום את מכתבך מיום 11 ב יוני. את חושבת, יקירתי, שאילו אהבתי אותך יותר לא הייתי מתנדב ללגיון. מדוע את מכירה אותי כל כך מעט? לאהוב אותך יותר משאני אוהב אותך עכשיו, לאחר שלקחת על עצמך העול הכבד ביותר שאישה יכולה לקבל על עצמה בגלל איש שהיא אוהבת, איני יודע אם יש בעולם איש שיכול לאהוב יותר. אם אהבה גדולה, עמוקה, יש ביכולתה להביא אושר - אז פולה יקרה, תהיי את המאושרת ביותר. אני אגאל אותך מהכאבים שלך עכשיו. איני יכול לנחם אותך עכשיו בצערך ובסבלך. אני יודע איזה מחיר את משלמת בנעורייך ובאושרך למעני, למען האידיאל שלי. המחיר הוא גדול, נורא גדול, ואיני יודע אם אוכל לגמול לך כראוי, אבל זוהי האכזריות של אהבה עמוקה, ואילו הייתי נשאר עכשיו איתך, לא הייתי ראוי שאת תלדי ילד שלי, וכל חיינו היו חיי חולין ופעוטים וחסרי טעם - לא חיים כאלו אני רוצה לחיות איתך, לא בזול כזה, באפסות כזו, בקטנות כאלה.

שמרי בריאותך, חזקי גופך ורוחך, כי עתיד גדול רב אור ומאושר מחכה לך.

לעולם שלך

דוד בן גוריון, מכתבים לפולה

החלטנו לערוך השוואה בין אהבת רבי עקיבא ורחל לאהבת דוד ופולה בן גוריון, וראינו שההבדל הגדול הוא שאהבתם של רחל ורבי עקיבא תלויה בדבר - בחוכמתו של רבי עקיבא ולימודיו, בעוד אהבתם של דוד בן גוריון ופולה חזקה, לא תלויה בדבר, למרות שהם רחוקים אחד מהשני לזמן רב.

רחל הציבה את לימודיו של רבי עקיבא כאולטימטום לקשר שלהם, אך דוד בן גוריון כותב מכתב לפולה שבו הוא אומר עד כמה הוא אוהב אותה למרות הזמן שהם רחוקים ואת אהבתם הרבה ועתידם הורוד.

עיין ערך אהבה

אהבה

נ', חיבה עזה, רגש של משיכה גדולה או חשק למישהו או למשהו. אהבה אפלטונית, אהבה רוחנית טהורה, אהבה שאינה חושנית. אהבה זרה, אהבה הנוגדת את המוסר הרשמי והמקובל. אהבה חפשית, יחסי אהבים בין שני המינים שלא לפי חוקי הדת או המדינה בענייני אישות ונישואין. אהבה עצמית, אנכיות אגואיזם.

מילון אבן שושן

כוח האהבה

האהבה היא תגובה רגשית חיובית כלפי הזולת, שבלעדיה לא תיווצר ולא תתקיים כל חברה אנושית. קיום החברה בכל צורותיה ומוסדותיה, למרות המשברים הקשים העוברים עליה מדי פעם בפעם, מאשר את הדיעה כי כוח האהבה חזק מכל כוחות ההריסה...המאיימים על קיומה והוא מתגבר על כולם

מתוך האנציקלופדיה העברית ערך אהבה

רוצים לקבל לא מוכנים לתת (בפורמט עיתון)

בניסיון לעמוד על הגורמים לאחוז הגירושים הגבוה, נערך בעיר ניו יורק שבארה"ב סקר מקיף אשר בחן את השאלה מהן הסיבות לגירושין? עורכי הסקר הופתעו לגלות כי אחד הגורמים המרכזיים להתפרקות המשפחה היה הצפיות מחיי הזוגיות. הללו נעו בין הרצון לקבל - 80% לעומת הרצון לתת רק 20%.

מן העיתונות

כותרת שאנו חושבות שמתאימה לסיפור היא:

מעשה בהתנזרות, שיער ונזיר יפה תואר

נדרים ט׳ ב

דתניא אמר (רבי) שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית להשחית את שערך זה הנאה אמר לי רועה הייתי לאבא בעירי הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו. אמרתי לו בני כמוך ירבו גוזרי נזירות בישראל עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'

Nedarim 9b

When Rabbi Meir said that one should abstain from making vows, he was referring only to a vow; he did not say it with regard to a gift offering. The Gemara asks: But it is taught in the mishna that if one said: Like the gift offerings of the virtuous, he has vowed with regard to becoming a nazirite or bringing an offering; this indicates that the virtuous vow to become nazirites and bring offerings. The Gemara answers: Teach the mishna in the following emended formulation: He has volunteered with regard to becoming a nazirite or bringing an offering. The Gemara asks: What is different about one who vows, i.e., one who says: It is incumbent upon me to bring an offering, which is not proper to do due to the concern that perhaps he will encounter a stumbling block and not bring it promptly, thereby violating the prohibition against delaying? One should also not designate a particular animal as a gift offering due to the concern that perhaps he will encounter a stumbling block with it. Once the animal is consecrated, anyone who unwittingly benefits from it, e.g., by shearing it or working with it, transgresses the prohibition against misusing consecrated property. The Gemara answers: In the case of a gift offering, he can act like Hillel the Elder. As it is taught in a baraita: They said about Hillel the Elder that no person misused his burnt-offering in his lifetime. How did he ensure this? He was careful not to consecrate the animal in advance; rather, he would bring it when it was unconsecrated to the Temple courtyard and there he would consecrate it, and then immediately he would place his hand on its head and slaughter it. Consequently, there was no opportunity to misuse it. The Gemara asks: This works out well with regard to voluntary gifts in the context of offerings, but with regard to the voluntary acceptance of naziriteship, what is there to say? There is still room for concern that he will not fulfill the obligations incumbent upon him as a nazirite. The Gemara answers: Rabbi Meir holds in accordance with the opinion of Shimon HaTzaddik. As it is taught in a baraita that Rabbi Shimon HaTzaddik said: In all my days as a priest, I never ate the guilt-offering of a ritually impure nazirite except for one occasion. One time, a particular man who was a nazirite came from the South and I saw that he had beautiful eyes and was good looking, and the fringes of his hair were arranged in curls. I said to him: My son, what did you see that made you decide to destroy this beautiful hair of yours by becoming a nazirite? A nazirite must shave off his hair at the completion of his term. If he becomes impure before the completion of his term, he shaves off his hair and starts his term of naziriteship again. He said to me: I was a shepherd for my father in my city, and I went to draw water from the spring, and I looked at my reflection [babavua] in the water and my evil inclination quickly overcame me and sought to expel me from the world. I said to myself: Wicked one! Why do you pride yourself in a world that is not yours? Why are you proud of someone who will eventually be food in the grave for worms and maggots, i.e., your body? I swear by the Temple service that I shall shave you for the sake of Heaven. Shimon HaTzaddik continues the narrative: I immediately arose and kissed him on his head. I said to him: My son, may there be more who take vows of naziriteship like you among the Jewish people. About you the verse states: “When either a man or a woman shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite, to consecrate himself to the Lord” (Numbers 6:2). This is an example of voluntary acceptance of naziriteship, i.e., becoming a nazirite with entirely pure intentions rather than as a rash statement, e.g., while in a fit of anger. Rabbi Mani strongly objects to the statement of Shimon HaTzaddik. What is different about the guilt-offering of a ritually impure nazirite that Shimon HaTzaddik did not eat, because it came as a result of sin when the individual violated the terms of his naziriteship by becoming impure? Let him also not eat all other guilt-offerings, as they too come as a result of sin. Rabbi Yona said to him: This is the reason: When they regret their misdeeds they become nazirites, and when they become ritually impure and the days of their naziriteship are increased, as they must become pure and then begin their terms of naziriteship again, they regret having become nazirites. They will then turn out to be bringing non-sacred animals into the Temple courtyard. Since they do not wish to bring the offerings of a nazirite, their offerings are undesirable, and it is as though the animals are non-sacred. The Gemara asks: If so, then Shimon HaTzaddik should have abstained from eating even the offerings of a ritually pure nazirite as well for the same reason; perhaps he too regretted his decision to become a nazirite. The Gemara answers: In the case of a pure nazirite there is no concern because he assessed himself and realized that he was able to vow and to keep his vow for the term of his naziriteship. However, in the case of a ritually impure nazirite, where the naziriteship was extended for longer than he had estimated due to his contracting impurity, there is concern that he regrets having become a nazirite. The Gemara suggests a different answer to the question of the identity of the tanna whose opinion is expressed in the mishna. And if you wish, say:

שיער ראשו של הנזיר יגדל פרא עד לאחר שלושים יום לפחות, (כאשר הנזיר לא אמר במפורש את אורכה בשעת נדרו) . גידול השער בא לבודד, להרחיק השפעה מן החוץ; תוך ויתור על כל רצון לחיות לעצמו – מסומלת על ידי תגלחת מצורע ותגלחת לויים. הניגוד, גידול השער פרא , מבטא התבודדות והתכנסות לתוך עצמו.
זה התפקיד שהנזיר קיבל על עצמו לתקופת הנזירות; הוא מבקש להתבודד ולשקוע בתוך עצמו., לעבוד עבודה רוחנית ומוסרית של חינוך עצמי, ולפיכך הוא מבקש קשר עם ה', עם מקדשו, עם תורתו – ועם עצמו.

גידול השער היה אות להתבודדות ולפרישה מן הכלל, ואילו התגלחות מבטאת שהתבודדות זו הגיע עתה לקיצה, והנזיר חוזר למעגל החברתי.

(על פי לוינס "תשע קריאות תלמודיות" עמ' 153-170)

1. הרועה מהדרום ביקש להיות נזיר מכיוון שרצה להתבודד ולהתמקד בעצמו: הוא רצה לעבוד עבודה רוחנית ומוסרית של חינוך עצמי.

המקרה אשר גרם לו לרצות להפוך לנזיר - הרועה מן הדרום הלך למלא מים מן המעיין, הסתכל בבבואתו ופחז עליו יצרו (הוא התאהב במראהו ובדמותו שלו - ביופיו). הוא טען שבבואתו הייתה כמין רשע אשר בא לקחתיו מהעולם, ואיננו רצה שזה יקרה ולכן גילח את שיערו והתמקד בעבודתו לה'.

2. נזירות נועדה להתמקדות בחיזוק הקשר עם ה', ללמידת התנ"ך, לעבודה עצמית מבחינה מוסרית ולהתמקד בעצמם. הנזירות נועדה לעזור לאדם לשפר את עצמו, ולעיתים כורכת זאת בהתנתקות מחברתו וסביבתו של האדם.

3. הנזיר אמור לעבוד עם עצמו על התמקדות בעבודה מוסרית ובעזרתה לחנך את עצמו ולהשתפר מבחינת חינוכו העצמי. הורדת השיער מאפשרת לו להפחית את כמות הנרקיסיזם שלו, לא לתת לדבר להפריע לו בדרכו החדשה ולהתמקד באופיו ועבודתו הפנימית ולא ביופיו החיצוני.

4. כל סוגי ההתנדבות גורמים לאדם לעבור תהליך הדומה לתהליך ההתנזרות, לדוגמא:

אדם אשר נרתע ממום גופני ומאנשים אשר לוקים בהם, ויבחר להתנדב במקום בו מטפלים באנשים כאלו, ישפר את דרך גישתו אליהם ואת יכולת התמודדותו איתם.

5. אנו תוהות האם הנזיר הצליח להשיג את מבוקשו בעקבות ההתבודדות. האם ההתבודדות הזו בכלל עזרה לנזיר מסוים בעבר ושינתה אותו לטובה? האם לנזיר הייתה משפחה, ואם כן, האם היא תמכה בו כאשר התנזר?

חידושי אגדות על נדרים ט׳ ב:א׳

בא נזיר אחד מן הדרום כו'. יש לעיין מה לו להזכיר שבא מן הדרום גם שהיה רועה לאביו בעירו גם מה שפרש"י שפחז עלי יצרי להבאני לידי הרהור עבירה הוא דחוק מה ענין מתגאה לזה ונראה שרמז שבא מדרום שהיה חכם כמ"ש הרוצה להחכים ידרים ואמר שאע"פ כן היה רועה לאביו במצות כבוד אב ואמר גם בעירו במקום שהיה מכירין בו ובמעלתו ואמר מצורף לזה כשהיה מסתכל עצמו בבבואה שהיה גם יפה עינים פחז עליו היצר הרע להתגאות וכי איש כמוהו במעלת החכמה ויפה עינים יהיה רועה וז"ש שביקש לטורדו מן העולם לעבור על מצות כבוד אביו שנאמר בו למען יאריכון ימיך גו' ואמר מפני מה אתה מתגאה שלא להיות עוד רועה לאביך שסופך למות ע"י שתעבור מצוה זו של כבוד אב והוא ענין מעשה אבשלום בעצמו שהיה מתגאה בשערו ומרד באביו כדאמרינן פ"ק דסוטה וזה שמסיים כאן להזיר לה' שהיה זה נזיר להתגלח לש"ש לקיים מצות כבוד אב ואמר נסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני כו' הוא היצה"ר הוא מלאך המות וע"ז נאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו הרשע הוא היצה"ר מסתכל וצופה ביופי הצדיק ובמעלותיו וע"י זה מבקש להביאו לידי מעשים רעים כדי להמיתו וקרוב לזה דרשוהו בפ"ק דקידושין ע"ש:

Chidushei Agadot on Nedarim 9b:1

...