זכור. תְּנוּ לֵב לִזְכֹּר תָּמִיד אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁאִם נִזְדַּמֵּן לְךָ חֵפֶץ יָפֶה תְּהֵא מַזְמִינוֹ לְשַׁבָּת (מכילתא):
זכור: take care to remember always the Sabbath day — that if, for example, you come across a nice article of food during the week, put it by for the Sabbath (Beitzah 16a).
ועל דרך הפשט אמרו (במכילתא כאן) שהיא מצוה שנזכור תמיד בכל יום את השבת שלא נשכחהו ולא יתחלף לנו בשאר הימים, כי בזכרנו אותו תמיד יזכור מעשה בראשית בכל עת...
In the manner of simple understanding, they said that it is an obligation to remember Shabbat always, every day. We should not forget or confuse it for another day, because by always remembering Shabbat, we always remember the act of creation...
וכן כשמונין מנין הימים יהיו מונין על שם השבת דהיינו יום ראשון בשבת ויום שני בשבת וכן כולם
כי קדושת השבת הוא נמשך לכל יום כי הוא המרכז האמצעי שכל ימי השבוע יונקים ממנה יום א' ב' ג' נקראין אחר השבת שהם מקבלים קדושה משבת העבר ויום ד' ה' ו' נקראים קודם שבת כי הם מושפעים ומקבלים קדושה משבת הבאה
ולכן ההולך במדבר או שנשבה בין העובדי כוכבים ואינו יודע מתי הוא שבת מונה ז' ימי' מיום שנתן אל לבו ושכחו ומקדש השביעי בקידוש והבדלה...
הטעם לפי שקדושת שבת מתפשט בכל יום ולכן כל יום שישבות מכל מקום יש בו מקצת קדושת שבת:
Similarly, when we count the days, we should count based on Shabbat, that is to say "the first day, the second day, etc."
Because the holiness of Shabbat extends into every day. For it is the central part from which all the days of the week draw sustenance from: the first three days are called "after the Shabbat," because they derive sanctity from the past Shabbat; and the next three days are called "before Shabbat," because they are impacted by the sanctity of the coming Shabbat.
And therefore one who walks in the desert or is captured by idolators, and does not know when Shabbat is, counts seven days from the day he realized his confusion, and sanctifies the 7th day with Kiddush and Havdala....
The reason is the sanctity of Shabbat extends all week. Therefore, any day that he rests, it has a partial sanctity of Shabbat.