אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֮ וְהַתּוֹרֹת֒ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן יְהוָ֔ה בֵּינ֕וֹ וּבֵ֖ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֥ר סִינַ֖י בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ (פ)
These are the laws, rules, and instructions that the LORD established, through Moses on Mount Sinai, between Himself and the Israelite people.
"אלה החוקים והמשפטים והתורות", "החוקים", אילו המדרשות, "והמשפטים", אילו הדינים, "והתורות", מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל, אחד בכתב ואחד בעל פה.
Sifra B'Chukotai 8:13
"These are the statues and the ordinances and the Torahs..." "the statutes"--these are the midrash "and the ordinances"--these are the judgements. "And theTorahs"- this teaches that two Torahs were given to Israel- one wirtten and one oral.
. וא"ר לוי בר חמא אמר ר' שמעון בן לקיש מאי דכתיב (שמות כד, יב) ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם לוחות אלו עשרת הדברות תורה זה מקרא והמצוה זו משנה אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים להורותם זה גמרא מלמד שכולם נתנו למשה מסיני:
And Rabbi Levi Bar Chama said that Rabbi Shimon Ben Lakish said: Why does it say 'And I will give you the tablets of stone and the Torah and the Mitzvah that I have written to teach them.' (Exodus 24;12) The tablets- these are the ten utterances. Torah- this is the chumash. And the Mitzvah- this is the Mishna. That I have written- these are the Prophets and the Writings. To teach them--This is the Gemara This teaches you that all of them were given to Moses on Sinai.
דָּבָר אַחֵר, וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כָּל אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁעָשָׂה משֶׁה לְמַעְלָה, הָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה וְשׁוֹכֵחַ, אָמַר לוֹ רִבּוֹן הָעוֹלָם יֵשׁ לִי אַרְבָּעִים יוֹם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ דָּבָר, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשֶּׁהִשְׁלִים אַרְבָּעִים יוֹם נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה מַתָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה. וְכִי כָּל הַתּוֹרָה לָמַד משֶׁה, כְּתִיב בַּתּוֹרָה (איוב יא, ט): אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם, וּלְאַרְבָּעִים יוֹם לְמָדָהּ משֶׁה. אֶלָּא כְּלָלִים לִמְדָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, הֱוֵי: כְּכַתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ, שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, מַהוּ שְׁנֵי לֻחֹת, כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כְּנֶגֶד חָתָן וְכַלָּה, כְּנֶגֶד שְׁנֵי שׁוֹשְׁבִינִין, כְּנֶגֶד הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לֻחֹת כְּתִיב, לֹא זוֹ גְּדוֹלָה מִזּוֹ, לֻחֹת אֶבֶן, וְלָמָה שֶׁל אֶבֶן, שֶׁרֻבָּן שֶׁל עֳנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה בִּסְקִילָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: לֻחֹת אֶבֶן. דָּבָר אַחֵר, לֻחֹת אֶבֶן, בִּזְכוּת יַעֲקֹב שֶׁנִּקְרָא אֶבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, כד): מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, לֻחֹת אֶבֶן, כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מֵשִׂים לְחָיָיו כָּאֶבֶן הַזּוֹ אֵינוֹ זוֹכֶה לַתּוֹרָה.
... SH'NEI LUHOT HA'EDUT. What is "two tablets"? Corresponding to heaven and earth. Corresponding to groom and bride. Corresponding to the two shoshvinim [agents/groomsmen]. Corresponding to this world and the world to come. SH'NEI LUHOT HA'EDUT. R' Hanina said, "It is written [as if it were vocalized] luhat [an apparently singular form] -- neither of them bigger than the other. ...
א"ר יוחנן משום רבי בנאה תורה מגילה מגילה ניתנה שנא' (תהלים מ, ח) אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי (רש''י - כשנאמרה פרשה למשה היה כתובה ולבסוף מ' שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן)....
ר"ש בן לקיש אומר תורה חתומה ניתנה שנאמר (דברים לא, כו) לקוח את ספר התורה הזאת (רש''י - לא נכתבה עד סוף מ' שנה לאחר שנאמרו כל פרשיות כולן והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן)
The Gemara returns to discuss the previously mentioned dispute. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Bana’a: The Torah was given from the outset scroll by scroll, as it is stated: “Then I said, behold, I come with the scroll of the book that is written for me” (Psalms 40:8). [King David is saying about himself that there is a section of the Torah, “the scroll of the book,” that alludes to him, i.e., “that is written for me.” This indicates that each portion of the Torah, which includes Tanakh, constitutes a separate scroll. RASHI goes the direction of saying that when Moshe experienced or was told a parsha - a section of scripture - it was then written down, and so on, for 40 years of their wandering in the desert. When all the parashiyot (sections) were said and written Moshe sewed them together with sinew.] Rabbi Shimon ben Lakish says: The Torah was given as a complete book, as it is stated: “Take this scroll of the Torah” (Deuteronomy 31:26), which teaches that from the outset the Torah was given as a complete unit. [Rashi - it was written only after 40 years of wandering in the desert after all the sections were spoken - the ones spoken at earlier times, the first year and the second year, for instance, were kept track of and organized by memory (orally) until they were committed to written form.
אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות אמר לפניו רבש"ע הראהו לי אמר לו חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו חזר ובא לפני הקב"ה אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני אמר לפניו רבונו של עולם הראיתני תורתו הראני שכרו אמר לו חזור [לאחורך] חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני
§ Rav Yehuda says that Rav says: When Moses ascended on High, he found the Holy One, Blessed be He, sitting and tying crowns on the letters of the Torah. Moses said before God: Master of the Universe, who is preventing You from giving the Torah without these additions? God said to him: There is a man who is destined to be born after several generations, and Akiva ben Yosef is his name; he is destined to derive from each and every thorn of these crowns mounds upon mounds of halakhot. It is for his sake that the crowns must be added to the letters of the Torah. Moses said before God: Master of the Universe, show him to me. God said to him: Return behind you. Moses went and sat at the end of the eighth row in Rabbi Akiva’s study hall and did not understand what they were saying. Moses’ strength waned, as he thought his Torah knowledge was deficient. When Rabbi Akiva arrived at the discussion of one matter, his students said to him: My teacher, from where do you derive this? Rabbi Akiva said to them: It is a halakha transmitted to Moses from Sinai. When Moses heard this, his mind was put at ease, as this too was part of the Torah that he was to receive. Moses returned and came before the Holy One, Blessed be He, and said before Him: Master of the Universe, You have a man as great as this and yet You still choose to give the Torah through me. Why? God said to him: Be silent; this intention arose before Me. Moses said before God: Master of the Universe, You have shown me Rabbi Akiva’s Torah, now show me his reward. God said to him: Return to where you were. Moses went back and saw that they were weighing Rabbi Akiva’s flesh in a butcher shop [bemakkulin], as Rabbi Akiva was tortured to death by the Romans. Moses said before Him: Master of the Universe, this is Torah and this is its reward? God said to him: Be silent; this intention arose before Me.
משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:
Moshe received the Torah from Sinai and transmitted it to Yehoshua, and Yehoshua to the Elders, and the Elders to the Prophets, and the Prophets transmitted it to the Men of the Great Assembly. They said three things: Be deliberate in judgment, raise up many disciples and make a fence for the Torah.
משה קבל כו'. שנאמר (ויקרא כ״ו) אלה החקים והמשפטי' והתורות כו' בהר סיני ביד משה. אדר״נ. בת״כ פ' צו כאשר צוה ה' את משה בהר סיני כו'. אלה לרבות את כולם שכולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני. ובריש פרשה בהר מה ענין שמיטה אצל סיני כו' אלא מה שמיטה כו' מסיני אף כלם כו' ודקדוקיהם מסיני. ובפרשה בחוקותי שם בהר סיני ביד משה מלמד שנתנה התורה הלכותי' ודקדוקיה ופירושי' על ידי משה מסיני דדריש שם אלה החקי' אלו המדרשות כו' ע״ש ושם אלה המצו' כו' שכולם נמסרו למשה מסיני. ובירושלמי פ״ב דפאה ריב״ל אמר ועליה' ככל הדברים מקרא משנה תלמוד ואגדה אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה מסיני כו' יש דבר ראה זה חדש וגו' משיבו חבירו ואומר לו כבר היה לעולמי' ע״ש. ובגמרא פ״א דברכות (ה' א') מאי דכתיב ואתנה לך את לוחות כו' מלמד שכולם כו' מסיני ובפ״ב דמגילה (י״ט ב') מאי דכתיב ועליהם כל הדברים כו':
וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי (במדבר א, א), לָמָּה בְּמִדְבַּר סִינַי, מִכָּאן שָׁנוּ חֲכָמִים בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים נִתְּנָה הַתּוֹרָה, בָּאֵשׁ, וּבַמַּיִם, וּבַמִּדְבָּר. בָּאֵשׁ מִנַּיִן (שמות יט, יח): וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ וגו'. וּבַמַּיִם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, ד): גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. וּבַמִּדְבָּר מִנַּיִן וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, וְלָמָּה נִתְּנָה בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, אֶלָּא מָה אֵלּוּ חִנָּם לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה חִנָּם הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה, א): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כַּמִּדְבָּר, הֶפְקֵר, אֵינוֹ יָכוֹל לִקְנוֹת אֶת הַחָכְמָה וְהַתּוֹרָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּמִדְבַּר סִינָי.
"And God spoke to Moses in the Sinai Wilderness" (Numbers 1:1). Why the Sinai Wilderness? From here the sages taught that the Torah was given through three things: fire, water, and wilderness. How do we know it was given through fire? From Exodus 19:18: "And Mount Sinai was all in smoke as God had come down upon it in fire." How do we know it was given through water? As it says in Judges 5:4, "The heavens dripped and the clouds dripped water [at Sinai]." How do we know it was given through wilderness? [As it says above,] "And God spoke to Moses in the Sinai Wilderness." And why was the Torah given through these three things? Just as [fire, water, and wilderness] are free to all the inhabitants of the world, so too are the words of Torah free to them, as it says in Isaiah 55:1, "Oh, all who are thirsty, come for water... even if you have no money." Another explanation: "And God spoke to Moses in the Sinai Wilderness" — Anyone who does not make themselves ownerless like the wilderness cannot acquire the wisdom and the Torah. Therefore it says, "the Sinai Wilderness."
How does a person learn Torah from fire, water and wilderness? (derive meaning from the above text)
How does a person learn Torah? From texts? From teachers? Both? How? (see below)
כָּל הַתּוֹרָה – כְּתָבָהּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ קֹדֶם שֶׁיָּמוּת, בִּכְתָב יָדוֹ. וְנָתַן סֵפֶר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט; וְסֵפֶר אֶחָד – נְתָנָהוּ בָּאָרוֹן לְעֵד, שֶׁנֶּאֱמָר "לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית־ה' אֱלֹהֵיכֶם; וְהָיָה־שָׁם בְּךָ, לְעֵד" (דברים לא, כו).
The whole Torah was written by Moses our Master, before his demise, by his own hand; and he gave a Book to each and every tribe, and one Book he deposited in the Ark as testimony, even as it is said; "Take this Book of the Torah and put it by the side of the Ark of the Covenant of the Lord your God, that it may be there as a witness against thee" (Deut. 32.26.);
וְהַמִּצְוָה, שְׁהִיא פֵּרוּשׁ הַתּוֹרָה – לֹא כְתָבָהּ; אֵלָא צִוָּה בָּהּ לַזְּקֵנִים וְלִיהוֹשׁוּעַ וְלִשְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמָר "אֵת כָּל־הַדָּבָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם – אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ, לַעֲשׂוֹת . . ." (דברים יג, א). וּמִפְּנֵי זֶה נִקְרֵאת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.
but the commandment, which is the oral explanation of the Torah, he did not reduce to writing, but he charged the Elders and Joshua and the rest of all Israel concerning its observance, even as it is said: "All the word which I command you, that shall ye observe to do" (Ibid. 23.1.); therefore, is this word of the commandment called, Oral Torah.
אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְתְּבָה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, לִמְּדָהּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ כֻּלָּהּ בְּבֵית דִּינוֹ לְשִׁבְעִים זְקֵנִים; וְאֶלְעָזָר וּפִינְחָס וִיהוֹשׁוּעַ, שְׁלָשְׁתָּן קִבְּלוּ מִמֹּשֶׁה. וְלִיהוֹשׁוּעַ שְׁהוּא תַּלְמִידוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מָסַר תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וְצִוָּהוּ עָלֶיהָ; וְכֵן יְהוֹשׁוּעַ, כָּל יְמֵי חַיָּיו לִמַּד עַל פֶּה.
Although the Oral Torah was not reduced to writing, Moses our Master gave instructions in its full scope at his tribunal-seat, to seventy Elders. Eleazar, Phinehas and Joshua, all the three of them received it from Moses; yet, unto Joshua, because he was the disciple of Moses our Master, he transmitted the Oral Torah and charged him concerning its observance. Joshua likewise continued throughout his lifetime to study it orally;
וּזְקֵנִים רַבִּים קִבְּלוּ מִיְּהוֹשׁוּעַ, וְקִבַּל עֵלִי מִן הַזְּקֵנִים וּמִפִּינְחָס; וּשְׁמוּאֵל קִבַּל מֵעֵלִי וּבֵית דִּינוֹ, וְדָוִיד קִבַּל מִשְּׁמוּאֵל וּבֵית דִּינוֹ. וַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם הָיָה וְלֵוִי הָיָה, וְשָׁמַע מִמֹּשֶׁה, וְהָיָה קָטָן בִּימֵי מֹשֶׁה; וְהוּא קִבַּל מִדָּוִיד וּבֵית דִּינוֹ.
and many Elders received it from Joshua. Eli received it from the Elders and from Phinehas; Samuel received it from Eli and his tribunal; David received it from Samuel and his tribunal; Ahijah the Shiloite who was among those who went forth out of Egypt, and a Levite, heard Moses expounding it; but, as he was an infant in the days of Moses, he became the recipient from David and his tribunal;
אֵלִיָּהוּ קִבַּל מֵאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי וּבֵית דִּינוֹ, וֶאֱלִישָׁע קִבַּל מֵאֵלִיָּהוּ וּבֵית דִּינוֹ, וִיהוֹיָדָע הַכּוֹהֵן קִבַּל מֵאֱלִישָׁע וּבֵית דִּינוֹ, וּזְכַרְיָהוּ קִבַּל מִיְּהוֹיָדָע וּבֵית דִּינוֹ, וְהוֹשֵׁעַ קִבַּל מִזְּכַרְיָה וּבֵית דִּינוֹ, וְעָמוֹס קִבַּל מֵהוֹשֵׁעַ וּבֵית דִּינוֹ, וִישַׁעְיָהוּ קִבַּל מֵעָמוֹס וּבֵית דִּינוֹ, וּמִיכָה קִבַּל מִיְּשַׁעְיָה וּבֵית דִּינוֹ, וְיוֹאֵל קִבַּל מִמִּיכָה וּבֵית דִּינוֹ, וְנַחוּם קִבַּל מִיּוֹאֵל וּבֵית דִּינוֹ, וַחֲבַקּוּק קִבַּל מִנַּחוּם וּבֵית דִּינוֹ, וּצְפַנְיָה קִבַּל מֵחֲבַקּוּק וּבֵית דִּינוֹ, וְיִרְמְיָה קִבַּל מִצְּפַנְיָה וּבֵית דִּינוֹ, וּבָרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה קִבַּל מִיִּרְמְיָה וּבֵית דִּינוֹ, וְעֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ קִבְּלוּ מִבָּרוּךְ וּבֵית דִּינוֹ.
Elijah received it from Ahijah the Shiloite and his tribunal; Elisha received it from Elijah and his tribunal; Jehoiadah the priest received it from Elisha and his tribunal; Zechariah received it from Jehoiadah and his tribunal; Hosea received it from Zechariah and his tribunal; Amos received it from Hosea and his tribunal; Isaiah received it from Amos and his tribunal; Micha received it from Isaiah and his tribunal; Joel received it from Micha and his tribunal; Nahum received it from Joel and his tribunal; Habakkuk received it from Nahum and his tribunal; Zephaniah received it from Habakkuk and his tribunal; Jeremiah received it from Zephaniah and his tribunal; Baruch son of Neriah received it from Jeremiah and his tribunal; Ezra and his tribunal received it from Baruch son of Neriah and his tribunal.
בֵּית דִּינוֹ שֶׁלְּעֶזְרָא, הֶם הַנִּקְרָאִין אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. וְהֶם חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, וְדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, וּנְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה, וּמָרְדֳּכַי, וּזְרֻבָּבֶל; וְהַרְבֵּה חֲכָמִים עִמָּהֶם, תַּשְׁלוּם מֵאָה וְעֶשְׂרִים זְקֵנִים. הָאַחֲרוֹן מֵהֶם הוּא שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, וְהוּא הָיָה מִכְּלַל הַמֵּאָה וְעֶשְׂרִים, וְקִבַּל תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִכֻּלָּן; וְהוּא הָיָה כּוֹהֵן גָּדוֹל, אַחַר עֶזְרָא.
The members of Ezra's tribunal are called Men of the Great Assembly, namely: Haggai, Zechariah, Malachi, Daniel, Hananiah, Mishael, Azariah, Nehemiah son of Hacaliah, Mordecai, Bilshan2Ibn Ezra supports the contention that Bilshan is the name of one of Zerubbable's associates (Ibn Ezra; Ezra. 2.2.) See Megilah, 16b. G., Zerubbable and many other scholars with them, totaling the number of an hundred and twenty Elders. The last surviving Elder of among them was Simeon the Just, who was included among the one hundred and twenty, and received the Oral Torah from all of them, and succeeded Ezra to the High Priesthood.
אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ שׂוֹכוֹ וּבֵית דִּינוֹ קִבְּלוּ מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וּבֵית דִּינוֹ, וְיוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵף בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מֵאַנְטִיגְנוֹס וּבֵית דִּינוֹ, וִיהוֹשׁוּעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מִיּוֹסֵף וְיוֹסֵף וּבֵית דִּינָם, וִיהוּדָה בֶּן טָבַאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מִיְּהוֹשׁוּעַ וְנִתַּאי וּבֵית דִּינָם. שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן גֵּרֵי הַצֶּדֶק וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מִיְּהוּדָה וְשִׁמְעוֹן וּבֵית דִּינָם. וְהִלֵּל וְשַׁמַּאי וּבֵית דִּינָם קִבְּלוּ מִשְּׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן וּבֵית דִּינָם. וְרַבַּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבַּן שִׁמְעוֹן בְּנוֹ שֶׁלְּהִלֵּל קִבְּלוּ מֵהִלֵּל וּבֵית דִּינוֹ.
Antigonus of Soko and his tribunal, received it from Simeon the Just and his tribunal; Jose son of Joezer of Zereda and Joseph son of Johanan of Jerusalem and their tribunal, received it from Antigonus and his tribunal; Joshua son of Perahya and Nittai of Arebela and their tribunal, received it from Jose son of Joezer and Joseph son of Johanan and their tribunal; Judah son of Tabbai and Simeon son of Shetah and their tribunal, received it from Joshua son of Perahyah and Nittai of Arebela and their tribunal; Shemaiah and Abtalion the Just Proselytes and their tribunal, received it from Judah and Simeon and their tribunal; Hillel and Shammai and their tribunal, received it from Shemaiah and Abtalion and their tribunal; Rabbin Johanan son of Zakkai and Simeon son of Hillel the Elder3Simeon I., received it from Hillel and (Shammai) and their (his) tribunal(s).
חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבַּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְהֶם גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ; וְאֵלּוּ הֶם – רִבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, וְרִבִּי יְהוֹשׁוּעַ, וְרִבִּי יוֹסֵי הַכּוֹהֵן, וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. וְרִבִּי עֲקִיבָה בֶּן יוֹסֵף קִבַּל מֵרִבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל, וְיוֹסֵף אָבִיו גֵּר צֶדֶק הָיָה. וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי מֵאִיר בֶּן גֵּר הַצֶּדֶק קִבְּלוּ מֵרִבִּי עֲקִיבָה, וְגַם קִבַּל רִבִּי מֵאִיר וַחֲבֵרָיו מֵרִבִּי יִשְׁמָעֵאל.
Rabbin Johanan son of Zakkai had five disciples who were the greatest among the scholars to receive it from him, they are: Rabbi Eliezer the Great4Son of Hyrcanus., Rabbi Joshua5Son of Hananiah., Rabbi Jose the Priest6The Pious., Rabbi Simeon son of Nathaniel, and Rabbi Eleazar son of Arak. Rabbi Akiba son of Joseph received it from Rabbi Eliezer the Great, and his father Joseph was a just proselyte; Rabbi Ishmael and Rabbi Meir7The Miracle Worker. son of the just proselyte, received it from Rabbi Akiba; Rabbi Meir and his Associates, however, received it also from Rabbi Ishmael.
חֲבֵרָיו שֶׁלְּרִבִּי מֵאִיר – הֶם רִבִּי יְהוּדָה, וְרִבִּי יוֹסֵי, וְרִבִּי שִׁמְעוֹן, וְרִבִּי נְחֶמְיָה, וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ, וְרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר, וְשִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, וְרִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן. וְכֵן קִבְּלוּ חֲבֵרָיו שֶׁלְּרִבִּי עֲקִיבָה מֵרִבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל; וַחֲבֵרָיו שֶׁלְּרִבִּי עֲקִיבָה – הֶם רִבִּי טַרְפוֹן רִבּוֹ שֶׁלְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי, וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, וְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי.
These are the names of Rabbi Meir's Associates; Rabbi Judah8Son of Ilia., Rabbi Jose9Son of Halafta. G. Rabbi Simeon10Son of Johai., Rabbi Nehemiah11See Ex. Rabba 98., Rabbi Eleazar son of Shamua, Rabbi Johanan ha-Sandler, Simeon son of Azai and Hananajah son of Teradion. The associates of Rabbi Akiba also received it from Rabbi Eliezar the Great. The associates of Rabbi Akiba are: Rabbi Tarphon Master of Jose the Galilean, Simeon son of Eleazar and Johanan son of Nuri.
רַבַּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן קִבַּל מֵרַבַּן שִׁמְעוֹן אָבִיו, בְּנוֹ שֶׁלְּהִלֵּל; וְרַבַּן שִׁמְעוֹן בְּנוֹ קִבַּל מִמֶּנּוּ, וְרַבַּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ קִבַּל מִמֶּנּוּ, וְרַבַּן שִׁמְעוֹן בְּנוֹ קִבַּל מִמֶּנּוּ. וְרִבִּי יְהוּדָה בְּנוֹ שֶׁלְּרַבַּן שִׁמְעוֹן, זֶה הוּא הַנִּקְרָא רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְהוּא קִבַּל מֵאָבִיו, וּמֵרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וּמֵרִבִּי שִׁמְעוֹן חֲבֵרוֹ.
Rabbin Gamaliel the Elder received it from Simeon son of Hillel the Elder; his son, Simeon received it from him; from him, his son Rabbin Gamaliel12The II. received it; from him, his son Rabbin Simeon received it; and Judah, the son of this Rabbin Simeon, is he who is called our Holy Master; and he received it from his father, and from Eleazar son of Shamua and from Rabbi Simen13Son of Johai. G. his Associates.
רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ חִבַּר הַמִּשְׁנָה. וּמִיְּמוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, לֹא חִבְּרוּ חִבּוּר שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתוֹ בָּרַבִּים בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה; אֵלָא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹ נָבִיא שֶׁיִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ זִכָּרוֹן בַּשְּׁמוּעוֹת שֶׁשָּׁמַע מֵרִבּוֹתָיו, וְהוּא מְלַמֵּד עַל פֶּה בָּרַבִּים.
Our Holy Master compiled the Mishna. From the days of Moses our Master till our Holy Master no text book of the Oral Torah for public instruction had been issued, the practice theretofore being for the president of a tribunal or a prophet who flourished in a given generation to keep privately written memoranda of his Masters' oral teachings, out of which he, in turn, instructed the public orally.
וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ כְּפִי כּוֹחוֹ, מִבֵּאוּר הַתּוֹרָה וּמֵהִלְכּוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע, וּמִדְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּדִינִים שֶׁלֹּא לְמָדוּם מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אֵלָא בְּמִדָּה מִשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת וְהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶן בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. וְכֵן הָיָה הַדָּבָר תָּמִיד, עַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.
Like practice was resorted to by each and every individual scholar to write down, according to his ability of understanding the exposition on the Torah and its laws, as he heard it. So was also the practice in preserving new acts in each and every generation which were not based on tradition but upon one of the thirteen hermeneutical rules, to which the Great Tribunal had assented. This procedure was followed continuously until the advent of our Holy Master,
אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן
The Gemara relates: The Sages said about Rabban Yoḥanan ben Zakkai that he did not neglect Bible; Mishna; Gemara; halakhot and aggadot; minutiae of the Torah and minutiae of the scribes; the hermeneutical principles of the Torah with regard to a fortiori inferences and verbal analogies; the calculation of the calendrical seasons; and numerology [gimmatreyaot]. In addition, he did not neglect esoteric matters, including the conversation of ministering angels; the conversation of demons, and the conversation of palm trees; parables of launderers, which are folk tales that can be used to explain the Torah; parables of foxes; and more generally, a great matter and a small matter.
דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר (משלי ח, כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא וכי מאחר שקטן שבכולן כך גדול שבכולן על אחת כמה וכמה אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף:
The Gemara elaborates: A great matter is referring to the secrets of the Design of the Divine Chariot, the conduct of the transcendent universe. A small matter is, for example, halakhot that were ultimately formulated in the framework of the disputes of Abaye and Rava. He did not neglect any of these disciplines so as to fulfill that which is stated: “That I may cause those that love me to inherit substance and that I may fill their treasuries” (Proverbs 8:21), as Rabban Yoḥanan was filled with the disciplines of Torah and wisdom. And if the youngest of them was so prolific, the greatest of them was all the more so prolific. The Gemara relates that the Sages said of Yonatan ben Uzziel, the greatest of Hillel’s students, that when he sat and was engaged in Torah study, the sanctity that he generated was so intense that any bird that flew over him was immediately incinerated.
רבי ישמעאל אומ':
R. Yishmael says: The Torah is expounded by thirteen hermeneutical principles:
בשלש עשרה מדות התורה נדרשת: (א) מקל וחומר; (ב) מגזירה שוה; (ג) מבנין אב מכתוב אחד, מבנין אב משני כתובים; (ד) מכלל ופרט; (ה) מפרט וכלל; (ו) מכלל ופרט וכלל – אי אתה דן אלא כעין הפרט; (ז) מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל;(ח) כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא. (ט) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ליטען טען אחר שהוא כענינו – יצא להקל ולא להחמיר. (י) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ליטען טען אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר. (יא) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. (יב) דבר הלמד מעניינו, ודבר הלמד מסופו; (יג) וכן שני כתובין המכחישין זה את זה – עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהן.
1) kal vachomer (a fortiori). 2) gezeirah shavah (Identity). 3a) Binyan av vekathuv echad (a general rule implicit in one verse). 3b) binyan av mishnei kethuvim (a general rule derived from two verses). 4) kllal ufrat (general-specific). 5) prat ukllal (specific-general). 6) kllal ufrat ukllal (general-specific-general). 7) kllal shehu tzarich lifrat ufrat shehu tzarich lichllal (general requiring specific and specific requiring general). 8) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lelamed, lo lelamed al atzmo yatza ela lelamed al hakllal kulo yatza. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category to teach (something) — not in order to teach about itself did it depart, but in order to teach about the entire category did it depart). 9) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lit'on to'an acher shehu ke'inyano, yatza lehakel velo lehachmir. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a particular requirement thereof, departed for leniency and not for stringency). 10) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lit'on to'an acher shelo ke'inyano, yatza lehakel ulehachmir. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a particular requirement foreign to it, departed both for leniency and for stringency). 11) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lidon badavar hechadash, ē ata yachol lehachziro lichllalo ad sheyachzirenu hakathuv lichlallo befeirush. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a new learning, cannot be restored to that category unless Scripture restores it explicitly). 12a) davar halamed me'inyano (something learned from context). 12b) davar halamed misofo (something learned from its end). 13) shnei kethuvim hamakchishim zeh eth zeh ad sheyavo hakathuv hashlishi veyachriya beneihem (two verses that contradict each other until a third verse comes and resolves the contradiction).
(א) מקל וחומר – כיצד? ויאמר יי' אל משה: ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים? תסגר...! 'שבעת ימים' – קל וחומד לשכינה ארבעה עשר יום? אלא: דיו לבא מן הדין להיות כנדון – תסגר מרי' שבעת ימים מחוץ למחנה – ואחר תאסף.
1) kal vachomer (a fortiori): (Bamidbar 12:14): "And the L rd said to Moses: Now if her (Miriam's) father had spat in her face, would she not be in shame for seven days!" — Kal vachomer, if the Shechinah does so, it should be fourteen days! (see Tosfoth, Bava Kamma 25a). But it suffices that a kal vachomer deduction parallel what it is deduced from; therefore, (Ibid.): "Let her be sequestered seven days outside the camp, and then let her be gathered in."
(ב) מגזירה שוה כיצד? נאמ׳ בשומר חנם: אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ונא׳ בשומ' שכר: אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. מה בשומר הנם שנאמ' בו "אם לא שלח ידו" – פטר את היורשין אף בשומר שכר שנאמ' בו "אם לא שלח ידו" – יפטור בו את היורשים.
2) gezeirah shavah (Identity): It is stated in respect to a shomer sachar (a hired watchman) (Shemoth 22:9): "The oath of the L rd shall be between both, that he (the watcher) did not send his hand against the deposit of his neighbor," and, in respect to a shomer chinam (one who watches gratis) (Ibid. 7): "that he did not send his hand, etc." Just as in the instance of a shomer sachar, in which it is written "that he did not send his hand," the heirs (of the watcher) are exempt (from an oath that their father did not send his hand, etc., it being written: "The oath of the L rd shall be between both" [the owner and the watcher — and not between the heirs]), so, in the instance of a shomer chinam, where it is written "that he did not send his hand," the heirs are exempt.
(ג) מבנין אב מכתוב אחד – כיצד? לא המשכב כהרי המושב – ולא המושב כהרי המשכב. הצד השוה שבהן: שהן כלים, עשויין לנוח אדם לבדו, וזב – מטמא אותו ברובו: לטמא אדם במגע וכמשא, ולטמא בגדים... אף כלים – שהן עשויין לנוח אדם לבדו – יהא הזב מטמא אותו ברובו: לטמא אדם במגע ובמשא, ולטמא כלים? יצא המרכב – שהוא עשוי לסיבלון אחד ׳
3a) Binyan av vekathuv echad (a general rule implicit in one verse), viz.: "Mishkav" (what is lain upon) is not like "moshav" (what is sat upon [see Vayikra 15]), and moshav is not like mishkav. What is common to them is that they are articles designed for man's (bodily) comfort alone, and a zav (see Vayikra 15:2, Rashi,) defiles them by (their supporting) most of his weight, to (in turn) defile a man by maga (touching) and by massa (carrying), to (in turn) defile clothing. So, (all) articles which are designed for man's (bodily) comfort alone are defiled by a zav, by (supporting) most of his weight to (in turn) defile a man by maga and massa, to (in turn) defile clothing. This excludes (from such defilement) tarkav (a measuring instrument [which was employed for mishkav or moshav]), it being designed for a different purpose (i.e., measuring, and not "man's bodily comfort." (In sum, then, anything designed for man's bodily comfort and used for mishkav is governed by the "one verse" of mishkav, and anything designed for man's bodily comfort and used for moshav is governed by the "one verse" of moshav.)
(ד) מבנין אב משני כתובי׳ – כיצד? לא פרשת הנידות כהרי פרשת שלוח טמאים ולא פרשת שלוח טמאים כהרי פרשת הנידות הצד השוה שבהן שהם ב"צו" – מיד ולדורו'. אף כל דבר שהוא ב"צו" – יהא מיד ולדורו׳
3b) binyan av mishnei kethuvim (a general rule derived from two verses). viz.: The topic of the lamps (on the menorah) is not like that of sending the unclean outside (of the encampment), and the latter is not like the former. What is common to them is that they are introduced by "Tzav" ("Command") — [the lamps, (Vayikra 24:2); sending, etc., (Bamidbar 5:2)] — and apply both immediately and for future generations. [The lamps: immediately — (Bamidbar 8:3): "And Aaron did so. He kindled its lamps towards the face of the menorah, etc."; for future generations — (Vayikra 24:3): "… an eternal statute throughout your generations." Sending the unclean outside: immediately — (Bamidbar 5:4): "And the children of Israel did so, and they sent them outside the camp"; for future generations — (Ibid. 19:21): "And it shall be for them an everlasting statute."] So, all commandments introduced by "Tzav" apply both immediately and for future generations.
(ה) מכלל ופרט – כיצד? "מן הבהמה" – כלל, "מן הבקר ומן הצאן" – פרט. 'כלל ופרט' – אין בכלל אלא מה שבפרט ׳ ח.
4) kllal ufrat (general-specific): (Vayikra 1:2): "A man, if he offer from you an offering to the L rd, from the beasts, from the cattle and from the sheep shall you offer your offering." "from the beasts" — general (i.e., all animals); "from the cattle and from the sheep" — specific (i.e., domesticated animals) — the general subsumes only the specific (i.e., domesticated, and not non-domesticated animals).
(ו) מפרט וכלל – כיצד? "כי יתן איש אל רעהו – חמור או שור או שה" – פרט, "...וכל בהמה לשמור" – כלל. 'פרט וכלל' נעשה כלל – מוסף על הפרט ׳
5) prat ukllal (specific-general): (Shemoth 22:9): "If a man give to his neighbor an ass or an ox or a lamb — specific; "or any beast to watch" — general: specific-general — the general adds to the specific.
(ז) מכלל ופרט וכלל – כיצד? "ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך" – כלל ׳ "בבקר ובצאן ביין ובשכר" – פרט "ובכל אשר תשאלך נפשך" – חזר וכלל. 'כלל ופרט וכלל' – אי אתה דן אלא כעין הפרט: לומר לך – מה הפרט מפורש: דבר שהוא וולד – וולדות הארץ וגדולי קרקע, אף אין לי אלא 'כל דבר', שהוא וולד – וולדות הארץ וגדולי קרקע. יעאו כמהין ופטריות ׳
6) kllal ufrat ukllal (general-specific-general): (Devarim 14:26): "And you shall give the money for all that your soul desires" — general; "of herd, flock, wine, and strong drink" — specific; "and for all that your souls asks" — reversion to the general: general-specific-general — ē ata dan ela ke'ein haprat (the rule is in accordance with the specific), viz.: Just as the specific is: one fruit from another, (e.g., wine from grapes), originating from the earth, so, everything of this nature is purchasable with ma'aser money) — to exclude mushrooms and truffles (which, although they are fruit, do not come from another fruit).
(ח) מכלל שהוא צריך לפרט, ומפרט שהוא צריך לכלל – כיצד? "קדש לי כל בכור – יכול אף נקבה במשמע? ת"ל "זכר". אי 'זכר' – יכול אפילו יצאת לפניו? תלמוד לומר "פטר רחם". אי 'פטר רחם' – יכול אפילו לאחר יוצא דופן? תלמוד לומד "בכור". – זהו כלל הצריך לפרט, ופרט שהוא צריך לכלל.
7) kllal shehu tzarich lifrat ufrat shehu tzarich lichllal (general requiring specific and specific requiring general): (Shemoth 13:2): "Sanctify unto Me every bechor (first-born), the opener of each womb." I might think that even females are included; it is, therefore, written (Devarim 15:19): "the male." If "the male," (I would think that) even a yotze dofen (Caesarian birth) were a bechor. It is, therefore, written "the opener of the womb." This is an instance of "general" (bechor) requiring "specific." I might think that even if it were born after a yotze dofen it were a bechor (being the first opener of the womb); it is, therefore, written "bechor," (which connotes first in all respects; not only first opener of the womb, but also first in birth). This is an instance of "specific" ("opener of the womb") requiring "general" (bechor).
[א] כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא – אלא ללמד על הכלל כלו יצא – כיצד? "והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליי' – וטמאתו עליו, ונכרתה הנפש ההיא..." – והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו? דכתיב "זאת התורה לעולה ולמנחה, לחטאת ולאשם, ולמלוא׳ ולזבח השלמים". ׳ וכשיצאו מן הכלל ללמד – לא ללמד על עצמן יצאו, אלא ללמד על הכלל כלו יצאו׳ לומ' לך: מה שלמים מיוחדין – קדשי', שקדושתן קדושת מזבח׳ אף אין לי אלא כל דבר – שקדושתו קדושת מזבח... יצאו קדשי בדק הבית ׳
8) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lelamed, lo lelamed al atzmo yatza ela lelamed al hakllal kulo yatza. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category to teach (something) — not in order to teach about itself did it depart, but in order to teach about the entire category did it depart): (Vayikra 7:20): "And the soul that eats flesh of the sacrifice of the peace-offerings which is the L rd's, and his uncleanliness is upon him, that soul shall be cut off from its people." Now were peace-offerings not in the category of all sacrifices? viz. (Ibid. 37): "This is the law of the burnt-offering, of the meal-offering, and of the sin-offering, and of the guilt-offering, and of the offering of investiture (miluim), and of the sacrifice of the peace-offerings," and (Ibid. 22:3): "Every man who draws near of all your seed to (eat) the holy things that the children of Israel make holy unto the L rd, with his uncleanliness upon him, that soul will be cut off from before Me." (Why, then, do peace-offerings "depart" from the category for special, additional, mention?) When they depart from the category to teach, it is not to teach about themselves, but about the entire category, viz.: Just as peace-offerings are distinctive in that their sanctity is altar sanctity (i.e., bodily sanctity), so, all whose sanctity is altar sanctity (are included in the interdict) — to exclude those things dedicated to bedek habayith (Temple maintenance, where the sanctity is not body-related but value-related).
[ב] כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל – לטעון טען אחר שהוא כענינו. יצא להקל ולא להחמיר – כיצד? "ובשר כי יהיה בו בעורו שחין – ונרפא" וכתיב "או בשר כי יהיה בעורו מכוֵת אש..." ׳ והלא השחין והמכוה בכלל כל הננעים היו? ׳ וכשיצאו מן הכלל: ליטעון טען אחד שהוא כענינו – יצאו להקל ולא להחמיר ׳ להקל עליהן – שלא ידונו במחיה, ושלא ידונו אלא בשבוע אחד ׳
9) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lit'on to'an acher shehu ke'inyano, yatza lehakel velo lehachmir. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a particular requirement thereof, departed for leniency and not for stringency.): (Vayikra 13:18): "And flesh, if there be in it, in its skin, a boil, and it be healed," and (Ibid. 24): "Or flesh, if there be in its skin a burn by fire, etc." — Now boil and burn were in the category of all plague-spots (see Ibid. 13:2, etc.) (for apparently no distinction should be made between whether or not the plague-spot is on the site of a boil or a burn), and when they departed from that category for (special mention of) a particular requirement thereof (i.e., white hair, a sign of uncleanliness), they departed thus for leniency and not for stringency — that they not be affected by michyah (another uncleanliness sign of the general category), and that one week of quarantine suffice (in an instance of the plague-spot remaining in its place and not spreading — as opposed to the two-week requirement of the general category).
[ג] כל דבר שהיה בכלל – ויצא מן הכלל, לטען טען אחד שלא כענינו. יצא להקל ולהחמיר – כיצד? "ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן" ...׳ והלא 'הראש והזקן' – בכלל 'עור ובשר' היו – וכשיצאו מן הכלל: ליטען טען אחד שלא כענינו – יצאו להקל ולהחמיר: להקל עליהן: שלא ידונו כשער לבן ׳ ולהחמיר עליהן: שידונו כשער צהוב ׳
10) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lit'on to'an acher shelo ke'inyano, yatza lehakel ulehachmir. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a particular requirement foreign to it, departed both for leniency and for stringency.): (Vayikra 13:29): "And a man or a woman — if there be in him a plague-spot in the head or in the beard, etc." — Now head and beard were in the general category of skin and flesh, and when they departed from that category for (special mention of) a particular requirement (for uncleanliness) foreign to that category (white hair being a sign of uncleanliness in the category, and yellow hair, in the "departure"), they departed both for leniency and for stringency. For leniency — that they not be affected by white hair; for stringency — that they be affected by yellow hair.
[ד] כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש – ואי אתה יכל להחזירו לכללו, עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש – כיצד? "ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקו' הקדש..." שאין תלמוד לו' "כי כחטאת האשם הוא לכהן"? אלא – לפי שיצא לידון בדבר חדש – בבוהן יד ובבוהן רגל, ובאזן ימנית – יכול יהא טעון מתן דמים למזכח? ת"ל: "כי כחטאת – כאשם, הוא לכהן"... הרי החזירו הכתוב לכללו בפירוש. לומר לך: מה חטאת – טעונה מתן מזבח, אף אשם – טעון מתן מזבח.
11) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lidon badavar hechadash, ē ata yachol lehachziro lichllalo ad sheyachzirenu hakathuv lichlallo befeirush. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a new learning, cannot be restored to that category unless Scripture restores it explicitly.): (Vayikra 14:13): "And he shall slaughter the lamb (the guilt-offering) in the place where the sin-offering is slaughtered, and the burnt-offering, in the holy place. For as the sin-offering, is the guilt-offering to the Cohein." Let this ("For as, etc.") not be stated, (for this guilt-offering is subsumed in the general category of guilt-offerings [Ibid. 7:11]). But because it (this guilt-offering of the metzora) departed (from the category) for a new learning — (the placing of the blood on) the thumb of his (the offerer's) right hand and of his right foot and on his right ear, I might think that it did not require the placing of blood and imurim (devoted portions) on the altar; it is, therefore, written: "For as the sin-offering (i.e., as all sin-offerings) is the (i.e., this) guilt-offering to the Cohein" (i.e., it is subject to all of the Cohein's services for a sin-offering.) Scripture explicitly restored it to its category to tell us that just as a sin-offering requires the placing of blood and imurim on the altar, so does this guilt-offering require it.
[ה] דבר הלמד מענינו – כיצד? "ואיש כי ימרט ראשו – קרח הוא: טהור הוא" ׳ יכל – יהא טהור 'מכל טומאה'? תלמוד לומד: "וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם"... דבר למ' מענינו – שאיגו טהור מכל טומאה, אלא מטומאת נתקים בלבד.׳
12a) davar halamed me'inyano (something learned from context): (Vayikra 13:40): "And a man, if the hair of his head (from the slope of his head towards the nape [karachath]) fall out, he is kereach (bald); he is clean." I might think that he is clean of all (plague-spot) uncleanliness; it is, therefore, written (in that context, of other types of uncleanliness) (Ibid. 42): "And if there be on the karachath or the gabachath (temples) a reddish white plague-spot, etc." We learn from the context that he is not clean of all types, but of nethakim (scalls) alone.
[ו] דבר למד מסופו – כיצד? "ונתתי ננע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" משמע – בית שיש בו אבנים ועצים ועפר מטמא... יכל – אף בית שאין אבנים ועצים ועפר, שמטמא? תלמוד לומר: "ונתץ את הבית" – את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית! בר למד מסופו – שאין הבית מטמא, עד שיהא בו אבנים ועצים ועפר.
12b) davar halamed misofo (something learned from its end): (Vayikra 13:34): "And I shall put a plague-spot of leprosy in a house of the land of your possession." This implies that a house which has stones, wood, and mortar is susceptible of such uncleanliness. __ But I might think that even a house lacking these is likewise susceptible! It is, therefore, written (Ibid. 45): "Then he shall break down the house — its stones, its wood, and all the mortar of the house." From the end we learn that a house is not susceptible of such uncleanliness unless it has stones, wood, and mortar.
[ז] שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבא השלישי ויכריע ביניהם – כיצד? כתוב אחד אומר: "וירד יי על הר סיני – אל ראש ההר". וכתוב אחד אומר: "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ׳ הכריע השלישי: "כי מן השמים דברתי עמכם". ׳ מלמד שהרכין הקדוש ברוך הוא שמי שמים העליונים על הר סיני – ודבר עמהם׳ וכן אמר דוד בספר תלים: "ויט שמים וירד, וערפל תחת רגליו" ׳ הלל הזקן דרש שבע מדות לפני זקני בתירה (א) קל וחומר * (ב) וגזרה שוה * (ג) ושני כתובים * (ד) וכלל ופרט * (ה) וכיוצא בו * (ו) במקום אחר * (ז) ודבר למד מענינו * אלו שבע מדות שדרש הלל הזקן לפני זקני בתירה ׳
13) shnei kethuvim hamakchishim zeh eth zeh ad sheyavo hakathuv hashlishi veyachriya beneihem (two verses that contradict each other until a third verse comes and resolves the contradiction): One verse states (Shemoth 19:20): "And the L rd descended upon Mount Sinai, upon the top of the mountain," and another (Ibid. 20:19): "… that from the heavens I spoke to you!" A third verse comes and resolves the contradiction, viz. (Devarim 4:36): "From the heavens He made you hear His voice to exhort you, and on the earth He showed you His great fire, and His words you heard from the midst of the fire." — His voice from the heavens and His speech on the earth. Another resolution: We are hereby taught that the Holy One Blessed be He bent the heavens over Mount Sinai and spoke with them. As David said (Psalms 18:10): "And He bent the heavens and came down, and thick darkness was under His feet."
[ח] כתוב אחד אומר "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו..."׳ וכתוב אחד אומ' "ולא יכול משח לבא אל אהל מועד..." הכריע "כי שכן עליו הענן" אמור מעתה – כל זמן שהיה הענן שם, לא היה משח נכנס לשם ׳ נסתלק הענן – היח נכנס ומדבר עמו...׳ רבי יוסי הגלילי אומר: הרי הוא אומר "ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן, כי מלא כבוד יי' את בית י" מלמד שנתנה רשות למלאכים לחבל. וכך הפסוק אומר "ושכותי כפי עליך עד עברי..." – מלמד שנתנה דשות למלאכים לחבל... וכך הפסוק אומ' "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי.": כשישוב אפי – יבואון אל מנוחתי.
One verse states (Bamidbar 7:89): "And when Moses came to the tent of meeting to speak with him, etc." and another, (Shemoth 40:35): "And Moses could not come to the tent of meeting!" This is resolved by (Ibid.): "for the cloud rested upon it." Say: Whenever the cloud was there, Moses did not enter. When the cloud departed, he entered and spoke with Him. R. Yossi Haglili says: It is written (I Kings 8:11): "And the Cohanim were not able to stand to minister because of the cloud, for the glory of the L rd filled the house of the L rd" — whence it is seen that the angels were given license to destroy (all who would approach). And, similarly, (Shemoth 33:22): "And I shall cover you with My 'palm' until I have passed" — whence it is seen that the angels were given license to destroy. And, similarly, (Psalms 95:11): "So I swore in My wrath that they would not enter My rest" — When My wrath abates, they will enter My rest."