'With an outstretched Arm' - Should a synagogue have armed guards?

Questions this session addresses:

How does Judaism relate to weapons?

What is the nature of a gun?

What is a synagogue meant to be and for whom?

Who should protect a synagogue and what are the implications?

How does Judaism relate to weapons?

Tanach vs. Halacha

(יב) וַיִּקְח֨וּ אֶת־ל֧וֹט וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב בִּסְדֹֽם׃ (יג) וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּעֲלֵ֥י בְרִית־אַבְרָֽם׃ (יד) וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן׃ (טו) וַיֵּחָלֵ֨ק עֲלֵיהֶ֧ם ׀ לַ֛יְלָה ה֥וּא וַעֲבָדָ֖יו וַיַּכֵּ֑ם וַֽיִּרְדְּפֵם֙ עַד־חוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר מִשְּׂמֹ֖אל לְדַמָּֽשֶׂק׃
(12) They also took Lot, the son of Abram’s brother, and his possessions, and departed; for he had settled in Sodom. (13) A fugitive brought the news to Abram the Hebrew, who was dwelling at the terebinths of Mamre the Amorite, kinsman of Eshkol and Aner, these being Abram’s allies. (14) When Abram heard that his kinsman had been taken captive, he mustered his retainers, born into his household, numbering three hundred and eighteen, and went in pursuit as far as Dan. (15) At night, he and his servants deployed against them and defeated them; and he pursued them as far as Hobah, which is north of Damascus.
(יז) וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֮ אֶת־הָעָם֒ וְלֹא־נָחָ֣ם אֱלֹקִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י ׀ אָמַ֣ר אֱלֹקִ֗ים פֶּֽן־יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה׃ (יח) וַיַּסֵּ֨ב אֱלֹקִ֧ים ׀ אֶת־הָעָ֛ם דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּ֖ר יַם־ס֑וּף וַחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
(17) Now when Pharaoh let the people go, God did not lead them by way of the land of the Phillistines, although it was nearer; for God said, “The people may have a change of heart when they see war, and return to Egypt.” (18) So God led the people roundabout, by way of the wilderness at the Sea of Reeds. Now the Israelites went up armed out of the land of Egypt.
(י) וַיְהִ֣י ׀ מִן־הַיּ֣וֹם הַה֗וּא חֲצִ֣י נְעָרַי֮ עֹשִׂ֣ים בַּמְּלָאכָה֒ וְחֶצְיָ֗ם מַחֲזִיקִים֙ וְהָרְמָחִ֣ים הַמָּגִנִּ֔ים וְהַקְּשָׁת֖וֹת וְהַשִּׁרְיֹנִ֑ים וְהַ֨שָּׂרִ֔ים אַחֲרֵ֖י כָּל־בֵּ֥ית יְהוּדָֽה׃ (יא) הַבּוֹנִ֧ים בַּחוֹמָ֛ה וְהַנֹּשְׂאִ֥ים בַּסֶּ֖בֶל עֹמְשִׂ֑ים בְּאַחַ֤ת יָדוֹ֙ עֹשֶׂ֣ה בַמְּלָאכָ֔ה וְאַחַ֖ת מַחֲזֶ֥קֶת הַשָּֽׁלַח׃ (יב) וְהַ֨בּוֹנִ֔ים אִ֥ישׁ חַרְבּ֛וֹ אֲסוּרִ֥ים עַל־מָתְנָ֖יו וּבוֹנִ֑ים וְהַתּוֹקֵ֥עַ בַּשּׁוֹפָ֖ר אֶצְלִֽי׃
(10) From that day on, half my servants did work and half held lances and shields, bows and armor. And the officers stood behind the whole house of Judah (11) who were rebuilding the wall. The basket-carriers were burdened, doing work with one hand while the other held a weapon. (12) As for the builders, each had his sword girded at his side as he was building. The trumpeter stood beside me.

Tanach takeaway: Moments of holiness - fulfilling the mitzvah of redeeming captives, experiencing divine ordained redemption, or building sacred spaces - and the presence of weapons need not be incongruent.

לא תבנה אתהן גזית בו אי אתה בונה, אבל אתה בונה בהיכל ובקדש הקדשים. שהיה בדין, ומה אם מזבח הקל אסור לבנות בו, ההיכל וקדש הקדשים החמורים דין הוא שלא יהו בונין בו גזית. תלמוד לומר לא תבנה אתהן גזית, בו אי אתה בונה גזית אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקדש הקדשים. ומה אני מקיים ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו (מלכים א' ו), בבית אינו נשמע אבל בחוץ נשמע כי חרבך הנפת עליה וגו' (מכאן) היה רבי שמעון בן אלעזר אומר, המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם והברזל לקצר שנותיו של אדם, אינו רשאי להניף המקצר על המאריך. רבי יוחנן בן זכאי אומר, הרי הוא אומר אבנים שלמות תבנה אבנים שמטילות שלום. והרי דברים קל וחומר, ומה אם אבני מזבח שאינם לא רואות ולא שומעות ולא מדברות, על שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, אמר הקב"ה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו בין עיר לעיר בין אומה שומה בין ממשלה לממשלה בין משפחה למשפחה על אחת כמה וכמה שלא תבא עליו פורענות.
(Ibid.) "Do not build them hewn": In it (the altar) you may not build them hewn, but you may build them hewn in the sanctuary and in the holy of holies. For it would follow (otherwise), viz.: If in the altar, the less formidable, it is forbidden to build them hewn, how much more so, in the sanctuary and the holy of holies, the more formidable. It is, therefore, written (of the altar) "Do not build them hewn." In it, you may not build them hewn, but you may build them hewn in the sanctuary and in the holy of holies. How, then, am I to understand (I Kings 6:7) "And hammers, chisels, or any iron tools were not heard in the Temple when it was being built"? In the Temple they were not heard, but outside (where they were hewn) they were heard. (Exodus, Ibid.) "For if you lift your sword upon it": R. Shimon b. Elazar was wont to say (Devarim 27:6) "Of whole (shleimoth) stones shall you build the altar of the L rd" — stones which repose peace ("shalom"). Now does this not follow a fortiori, viz.: If the stones of the altar, which do not see or hear or speak — because they repose peace between Israel and their Father in heaven, the Holy One Blessed be He says: Do not lift iron upon them, then one who reposes peace between a man and his wife, between one city and another, between one nation and another, between one government and another, between one family and another — how much more so will he not meet with adversity!

...ויש אוסרים ליכנס בו בסכין ארוך או בראש מגולה:

There are those who forbid one from entering [into a synagogue] with a long knife or uncovered head.

בסכין ארוך. לפי שהתפלה מארכת ימיו של אדם וסכין מקצרת וק"ל דכאן משמע דבסכין שאינו ארוך אין חשש זה שהסכין מקצר ימי אדם...

"A long knife." Since prayer lengthens one's days, and a knife shortens. And we rule that, here, it implies that with regard to a knife that is not long, there is no concern that the knife will shorten one's days...

Halacha takeaway: The synagogue is a place where, through prayer, we aim to prolong life. Knives, however, and weapons more broadly, we can say, are meant to shorten life. Such a contradiction mission is incompatible. If necessary, be discreet.

What is the nature of weapons? Primarily killing machines or "guns don't kill people, people kill people?"

יש כלי שמלאכתו להיתר והוא הכלי שמותר לעשות בו בשבת דבר שנעשה לו בחול. כגון כוס לשתות בו וקערה לאכול בה וסכין לחתוך בו בשר ופת וקורנס לפצוע בו אגוזים וכיוצא בהן.

There are utensils that are used for permitted purposes - i.e., a utensil that may be used on the Sabbath for the same purpose for which it is used during the week - e.g., a cup to drink from, a bowl to eat from, a knife to cut meat or bread, a hatchet to crack open nuts, and the like.

ויש כלי שמלאכתו לאיסור והוא הכלי שאסור לעשות בו בשבת דבר שנעשה בו. כגון מכתשת וריחים וכיוצא בהן שאסור לכתוש ולטחון בשבת.

There are utensils that are used for forbidden purposes - i.e., a utensil that is forbidden to be used on the Sabbath for the same purpose that it is [ordinarily] used - e.g., a grinder, a mill, and the like - for it is forbidden to crush or grind on the Sabbath.

(ג) כָּל כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר בֵּין הָיָה שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל אֶבֶן אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת. בֵּין בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ שֶׁל כְּלִי בֵּין לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ בֵּין לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ. וְכָל כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר בֵּין הָיָה שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל חֶרֶס אוֹ שֶׁל אֲבָנִים אוֹ שֶׁל מַתֶּכֶת מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת בֵּין לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ בֵּין לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ אֲבָל בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ שֶׁל כְּלִי אָסוּר:

All utensils used for purposes that are permitted may be carried on the Sabbath, whether they are made of wood, earthenware, stone, or metal. [They may be moved] for the sake of the utensil, for the use of the place [it occupies], or to use it [for a purpose that is permitted].

שלחן שלמה, או״ח ס׳ ש״ח טז

ומ”מ מסתבר דרובה או אקדח מותר לטלטלו כדי להפחיד בו את הרואים ולהטיל בהם אימה, דמסתבר דשלא בשעת מלחמה רוב תשמישם רק להרתיע משום דהפחדה שפיר חשוב כצורך...וכיון שכך חושבני דהו”ל ככלי שמלאכתו להיתר, הואיל ועומד גם להפחדה. ועיין בביאור הלכה [סוד”ה קורדום לחתוך סימן ש”ח] דאפילו אם רוב תשמישו לאיסור אם עומד גם לתשמיש היתר הו”ל כלי שמלאכתו להיתר, וה”נ גם כאן. ואף הכדורים שבתוכו, כיון שההפחדה היא גם על ידם הו”ל כחלק מאקדח.

Shulchan Shlomo, Orach Chaim, 108:16

And nevertheless, it's reasonable to say that it is permitted to carry a rifle or pistol (on Shabbat) in order to intimidate onlookers, for it's reasonable to say that at a time that is not wartime, most of a rifle's function is to intimidate/deter, and because of this intimidation, it's considered necessary...and thus I think that it should be akin to a "kli sh'melachto l'heter" since it is designated to intimidate. And see the Biur Halacha that says that even if most of its use is for prohibited purposes, if it is also used to permitted purposes, it would be a "kli sh'melachto l'heter" and so too here. And even the bullets that are in it, since they are intimidating as well, they are considered to be part of the gun.

שמירת שבת כהלכתא פ׳ כ:יב:כח

...ומ״מ נראה דרובה ואקדח כדי להטיל הבם אימה, שפיר חשוב כצורך גופו (מסתבר דשלא בשעת מלחמה רוב תשמישם רק להרתיע)

Shmirat Shabbat keHilchata, 20:12:28

And nevertheless, it seems that a rifle and pistol, in order to inflict fear on them, it's good to think of it as "tzorech gufo" (it's reasonable to say that when it is not a time of war, most of their function is to intimidate/deter)

Takeaway: Is a gun muktzeh (kli sh'melachto l'issur) or not (kli sh'melachto l'heter)? The former would suggest the primary purpose of guns is to fire and kill. Rav Shlomo Zalman Auerbach argues that the gun can be used l'tzorech gufo and would be permitted to handle. Its permitted and primary function, says Rav Shlomo Zalman, would be as a deterrant and intimidation. Due to its positive functions, it may be a kli sh'melachto l'heter. (Rav Goren, uncited here, says a gun is primarily used to save lives). In short, the gun is not muktzeh according to these positions, and as such, there is a case to be made that guns are not all bad or value neutral.

Should a gun be brandished in public?

מתני׳ לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת רבי אליעזר אומר תכשיטין הן לו וחכמים אומרים אינן אלא לגנאי שנאמר וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה בירית טהורה ויוצאין בה בשבת כבלים טמאים ואין יוצאין בהן בשבת: גמ׳ מאי באלה קולפא: רבי אליעזר אומר תכשיטין הן לו: תניא אמרו לו לרבי אליעזר וכי מאחר דתכשיטין הן לו מפני מה הן בטלין לימות המשיח אמר להן לפי שאינן צריכין שנאמר לא ישא גוי אל גוי חרב ותהוי לנוי בעלמא אמר אביי מידי דהוה אשרגא בטיהרא

MISHNA: Just as it is prohibited for a woman to carry out certain items unique to a woman into the public domain, the Sages said that a man may neither go out on Shabbat with a sword, nor with a bow, nor with a shield [teris], nor with an alla, nor with a spear. And if he unwittingly went out with one of these weapons to the public domain he is liable to bring a sin-offering. Rabbi Eliezer says: These weapons are ornaments for him; just as a man is permitted to go out into the public domain with other ornaments, he is permitted to go out with weapons. And the Rabbis say: They are nothing other than reprehensible and in the future they will be eliminated, as it is written: “And they shall beat their swords into plowshares and their spears into pruning hooks; nation will not raise sword against nation, neither will they learn war anymore” (Isaiah 2:4). With regard to women’s ornaments, they added that a garter placed on her leg to hold up stockings is pure and cannot become ritually impure as a utensil, and she may even go out with it on Shabbat. However, ankle chains, which were also women’s ornaments, can become ritually impure, and she may not go out with them on Shabbat. GEMARA:...We learned in the mishna that Rabbi Eliezer says: These weapons are ornaments for him. It was taught in a baraita that elaborates on this subject: The Rabbis said to Rabbi Eliezer: And since, in your opinion, they are ornaments for him, why are they to be eliminated in the messianic era? He said to them: They will not be needed anymore, as it is stated: “Nation will not raise sword against nation” (Isaiah 2:4). The Gemara asks: And let the weapons be merely for ornamental purposes, even though they will not be needed for war. Abaye said: It is just as in the case of a candle in the afternoon. Since its light is not needed, it serves no ornamental purpose. Weapons, too; when not needed for war, they serve no ornamental purpose either.

אמר רבי אבין: משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן הוא נוצח, אלא מאן דנסב באיין בידיה, אנן ידעין דהוא נצוחייא. כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה בר"ה ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן, אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא. לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: ולקחתם לכם ביום הראשון:

This commandment is a parable that describes two people who contend in a legal battle before the King. Although the two people were not informed in whose favor the judgment was issued, they can figure it out by looking to see who walks out still holding his weapons. Thus Israel along with the nations of the world face the Divine judgment on the Day of Atonement. We cannot tell which one emerged victorious, which is why God commanded You shall take for yourselves ... You can see from the fact that Israel emerges from before God holding its palm leaves and citrons, its lulav and etrog, that Israel emerged victorious.

Takeaway: There is a debate between Rabbi Eliezer and the Sages (Chachamim). The former believes a weapon is an adornment, something to display and wear. The Sages consider weapons to be disgraceful, anticipating the Messianic Era in which Isaiah says there will be no more war. Some communities in America see weapons as a sign of pride, strength, masculinity, or fulfilling their 2nd Amendment right. This aligns with Rabbi Eliezer. Similarly, the lulav is positive compared to a weapon as a sign of victory. The Chachamim wholeheartedly disagree with the suggestion that weapons are something to brandish.

What is a shul supposed to be and for whom?

בית הכנסת לוקחין תיבה: אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן לא שנו אלא בית הכנסת של כפרים אבל בית הכנסת של כרכין כיון דמעלמא אתו ליה לא מצו מזבני ליה דהוה ליה דרבים
§ The mishna states: If they sold a synagogue, they may purchase an ark. The Gemara cites a qualification to this halakha: Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: They taught this only with regard to a synagogue of a village, which is considered the property of the residents of that village. However, with regard to a synagogue of a city, since people come to it from the outside world, the residents of the city are not able to sell it, because it is considered to be the property of the public at large and does not belong exclusively to the residents of the city.
אבל של כרכין - הוה להו בתי כנסיות דרבים והכל בעליהן ואין בני העיר לבדם בעלים להם:

"But synagogues of a city" - They would have synagogues for the public, and all were owners, and the residents of the city were not the sole owners of them.

כיון דמעלמא קאתו לה - נראה לפרש הכי כיון שרוב בני אדם רגילים ללכת שם להתפלל אף על פי שאין נותנים כלום בבנינו מכל מקום כיון דלדעת אותן רבים נעשה חמורה קדושתו ואינן יכולין למוכרו...

It seems fitting to explain this that since most people are used to going there to pray, even though they don't give anything to help build it, nevertheless, since it was made with the public in mind, it's holy status is greater and then can't sell it...

Takeaway: Two models - a synagogue with a select, captive audience, and a synagogue that is more open to the public and accessible to all. Armed guards may help members of the former feel safe inside without care or nee for outward-facing aesthetics. Armed guards may protect the latter's members inside, but visitors may feel alarmed or turned off. As newcomers, they may not think it is an safe place because of the need for armed guards. They may also be concerned they themselves might be perceived as a threat. These are two different models with different concerns and audiences.

Who should be protecting shuls?

*Above tweet has been included with permission of the author, who did not want their name included here.

(ח) כִּ֤י תִבְנֶה֙ בַּ֣יִת חָדָ֔שׁ וְעָשִׂ֥יתָ מַעֲקֶ֖ה לְגַגֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תָשִׂ֤ים דָּמִים֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ כִּֽי־יִפֹּ֥ל הַנֹּפֵ֖ל מִמֶּֽנּוּ׃ (ס)
(8) When you build a new house, you shall make a parapet for your roof, so that you do not bring bloodguilt on your house if anyone should fall from it.
אֶחָד הַגַּג וְאֶחָד כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה וְרָאוּי שֶׁיִּכָּשֵׁל בָּהּ אָדָם וְיָמוּת. כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה לוֹ בְּאֵר אוֹ בּוֹר בַּחֲצֵרוֹ בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַיִם בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ מַיִם חַיָּב לַעֲשׂוֹת חֻלְיָא גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים. אוֹ לַעֲשׂוֹת לָהּ כִּסּוּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפּל בָּהּ אָדָם וְיָמוּת. וְכֵן כָּל מִכְשׁל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנַת נְפָשׁוֹת מִצְוַת עֲשֵׂה לַהֲסִירוֹ וּלְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ וּלְהִזָּהֵר בַּדָּבָר יָפֶה יָפֶה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ט) "הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ". וְאִם לֹא הֵסִיר וְהֵנִיחַ הַמִּכְשׁוֹלוֹת הַמְּבִיאִין לִידֵי סַכָּנָה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעָבַר בְּ(דברים כב ח) "לֹא תָשִׂים דָּמִים":
There is no difference between a roof or anything else that is dangerous and likely to cause death to a person who might stumble. If, for instance, one has a well or a pit in his courtyard — — he must build an enclosing ring ten handbreadths high, or put a cover over it, so that a person should not fall into it and die. So too, any obstruction that is a danger to life must be removed as a matter of positive duty and extremely necessary caution.

(ח) וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה שנאמר השמר לך ושמור נפשך ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות עשה ועובר בלא תשים דמים:

And so too any obstacle that endangers life, it is a positive commandment to remove it and to be very careful around it as it is said, “Protect yourself and guard yourself." (Deuteronomy 4:9) And if he did not remove and set aside these obstacles that are dangerous, he violated the positive commandment and also violated the commandment, “Do not bring bloodguilt upon yourself” (Deuteronomy 22:8). [AJWS translation]

אלמא לא חשידי ועוד תניא אין מוכרין להם לא זיין ולא כלי זיין ואין משחיזין להן את הזיין ואין מוכרין להן לא סדן ולא קולרין ולא כבלים ולא שלשלאות של ברזל אחד עובד כוכבים ואחד כותי מ"ט אי נימא דחשידי אשפיכות דמים ומי חשידי האמרת ומייחדין עמהן אלא משום דאתי לזבונה לעובד כוכבים וכי תימא כותי לא עביד תשובה ישראל עביד תשובה והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כדרך שאמרו אסור למכור לעובד כוכבים כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים רהיט בתריה תלתא פרסי וא"ד פרסא בחלא ולא אדרכיה א"ר דימי בר אבא כדרך שאסור למכור לעובד כוכבים אסור למכור ללסטים ישראל ה"ד אי דחשיד דקטיל פשיטא היינו עובד כוכבים ואי דלא קטיל אמאי לא לעולם דלא קטיל והב"ע במשמוטא דזימנין דעביד לאצולי נפשיה תנו רבנן אין מוכרין להן תריסין וי"א מוכרין להן תריסין מ"ט...איכא דאמרי תריסין היינו טעמא דלא דכי שלים זינייהו קטלי בגוייהו ויש אומרים מוכרים להם תריסין דכי שלים זינייהו מערק ערקי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הלכה כיש אומרים אמר רב אדא בר אהבה אין מוכרין להן עששיות של ברזל מ"ט משום דחלשי מינייהו כלי זיין אי הכי אפילו מרי וחציני נמי אמר רב זביד בפרזלא הינדואה והאידנא דקא מזבנינן א"ר אשי לפרסאי דמגנו עילוון:

Evidently, Samaritans are not suspected of engaging in bestiality, yet livestock may not be sold to them, as they are suspected of selling it to gentiles. And furthermore, it is taught in a baraita: One may not sell weapons to gentiles or the auxiliary equipment of weapons, and one may not sharpen weapons for them. And one may not sell them stocks used for fastening the feet of prisoners, or iron neck chains [kolarin], or foot chains, or iron chains. This prohibition applies equally to both a gentile and a Samaritan. Abaye analyzes this baraita: What is the reason for the prohibition against selling these items to Samaritans? If we say that they are suspected of bloodshed, that is difficult: But are they suspected of this? Didn’t you say that one may seclude oneself with them, which indicates that they are not suspected of bloodshed? Rather, it is prohibited to sell these items to Samaritans because they will come to sell them to a gentile. According to this reasoning, it should likewise be prohibited to sell a donkey to a Jew who is suspected of selling animals to gentiles. And if you would say that there is a difference between a Jew and a Samaritan, as a Samaritan will likely not repent and will sell to a gentile, whereas a Jew will likely repent and not sell these items, this reasoning is incorrect. But doesn’t Rav Naḥman say explicitly that Rabba bar Avuh says: Just as the Sages said that it is prohibited to sell to a gentile, so too it is prohibited to sell to a Jew who is suspected of selling to a gentile? When Rabba heard this and realized that Abaye was correct, he ran three parasangs after the buyer who purchased his donkey to revoke the sale, as the Jew was suspected of selling to gentiles; and some say that he ran one parasang through sand. But he did not succeed in overtaking him...The Sages taught: One may not sell shields [terisin] to gentiles, despite the fact that they are used for protection, not to attack others. And some say: One may sell shields to them. The Gemara asks: What is the reason behind the opinion that prohibits selling shields to gentiles?...There are those who say: With regard to shields, this is the reason that one is not allowed to sell them to gentiles: As when their use of their weapon is finished in battle, they kill with these shields. And accordingly, the reason that some say in the baraita that one may sell shields to them is because they maintain that this is not a concern, as when their weapon is finished they flee, rather than use their shield as a weapon. Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The halakha is in accordance with the opinion cited as: Some say. Rav Adda bar Ahava says: One may not sell blocks [ashashiot] of iron to gentiles. What is the reason? It is because they forge weapons from them. The Gemara asks: If so, then even hoes and axes should not be sold to them, as they too can be used to forge weapons. Rav Zevid said in response: The ruling of Rav Adda bar Ahava was stated with regard to Indian iron, which is of a superior quality and used only for crafting weapons. The Gemara clarifies: And as for the fact that nowadays we do sell all weapons, Rav Ashi said: We sell the weapons to the Persians, who protect us.

אָסוּר לִמְכֹּר לְעַכּוּ''ם כָּל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה וְאֵין מַשְׁחִיזִין לָהֶם אֶת הַזַּיִן וְאֵין מוֹכְרִין לָהֶן לֹא סַכִּין וְלֹא קוֹלָרִין וְלֹא כְּבָלִים [שֶׁל בַּרְזֶל] וְלֹא שַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הִינְדּוּאָה וְלֹא דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת וְלֹא כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֵזֶק לָרַבִּים. אֲבָל מוֹכְרִין לָהֶן תְּרִיסִין שֶׁאֵינָן אֶלָּא לְהָגֵן:

It is forbidden to sell arms of any kind to heathen ; one should not sharpen their weapons; one should not sell them a knife — — or anything that is likely to be a public danger. Shields, however, may be sold to them, since they are used only for defense.

"Gun Control in Halachah" Jewish Action
https://jewishaction.com/religion/jewish-law/gun-control-halachah/

As noted earlier, the Talmud prohibits selling a weapon to a mashmuta—a Jewish bandit who has no history of violence but may use the weapon to escape capture. Rashi (Avodah Zarah 15b, s.v.L’Olam) notes that even if one is certain that the bandit won’t use the weapon to kill someone, he may use it to threaten someone and commit a crime (steal, et cetera). Thus, selling weapons to a bandit could make one guilty as an accessory to a crime. Rabbeinu Nissim (Avodah Zarah 5a), however, has a different explanation. He suggests that even if the bandit does not have a violent past, he will eventually be in a situation where he will use the weapon to avoid being captured. According to Rabbeinu Nissim, we are not only prohibited from selling weapons to people who are actually prone to commit murder, we may not sell weapons to those who have a greater than average propensity to use the weapon in a destructive manner.

הרב עמנון בדק, מסטטוס בפייסבוק, פרשת נח

אמנם ייתכן שהקשת מבטאת הפסקת לחימה בדרך שונה במקצת. המילה ‘קשת‘ אינה מופיעה בפרשה בגפה. בכל שלוש הופעותיה היא סמוכה למילה ‘ענן‘, וצירוף זה – הוא הוא אות הברית: “אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ… וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן… וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם“. הווה אומר: לא הקשת גרידא היא אות הברית, כי אם נתינתה בענן. הענן משמש במקרא ככיסוי, כגון לכבוד ה‘ (“וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה‘ עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים” [שמות כ“ד, טז]), לכפורת (“וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת” [ויקרא ט“ז, יג]) ולמשכן (“וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן” [במדבר ט‘, טו]). נתינת הקשת בענן מסמלת אפוא את כיסויהּ – אות ל‘הפסקת אש‘, כמו השבת חרב לנדנה: הקב“ה מכסה אחד מכלי מלחמתו ומתחייב שלא להשתמש בו עוד.

Rabbi Amnon Bazak, Facebook Status, Parashat Noah

Indeed, it's conceivable to say that the rainbow (keshet) expresses an end to war in a slightly different way. The word "keshet" (bow) doesn't appear in the parasha by itself. In all three appearances, "keshet" (bow) is alongside the word for "cloud" (anan), and this combination - this is the sign of the covenant...It's not the bow alone that is the sign of the covenant, but only when it is given in the cloud. In the Torah, a cloud serves as a protective covering from God's presence...the bow in the cloud symbolizes, therefore, the bow's covering - a sign of "ceasefire"...God covers one of his weapons of war, the bow, and promises that God won't use it anymore [after the flood].

(א) אין מוכרין להם דובים וכו':
כל דבר שיש בו נזק לרבים כגון כלי מלחמה כולן וכלי יסורין כגון שלשלאות וכבלי ברזל וצינוקי' וכמו כן אין מתקנין להם כלי מלחמה ואין מלטשין להם החרבות והרמחים וכיוצא בהם שלא לעזור המשחיתין בארץ להשחית:

(ה) אֵין מוֹכְרִים לָהֶם וְלֹא לְיִשְׂרָאֵל הֶחָשׁוּד לִמְכֹּר לָהֶם, וְלֹא לְיִשְׂרָאֵל לִסְטִים, דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶזֶק לָרַבִּים כְּגוֹן דֻּבִּים וַאֲרָיוֹת, וְלֹא שׁוּם כְּלֵי זַיִן, וְלֹא סַדָּן. שטא''ק בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז כֵּן פֵּרֵשׁ רַשִׁ''י בַּעֲבוֹדָה זָרָה דַּף ט''ו, וְלֹא כְּבָלִים וְקוֹלָרִין (פֵּרוּשׁ מֵעִנְיַן וַיִּתְּנֻהוּ בַסוּגַר (יְחֶזְקֵאל יט, ט) וְיַהֲבוּהוּ בְּקוֹלָרִין (פֵּרוּשׁ בַּרְזֶל סְבִיב הַצַוָּאר) וְשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וַאֲפִלּוּ עֶשֶׁת שֶׁל בַּרְזֶל; וְלֹא מַשְׁחִיזִים לָהֶם כְּלִי זַיִן; וְלֹא בּוֹנִים לָהֶם מָקוֹם שֶׁדָּנִים בּוֹ בְּנֵי אָדָם.

(ו) הָיוּ יִשְׂרָאֵל שׁוֹכְנִים בֵּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְכָרְתוּ לָהֶם בְּרִית, מֻתָּר לִמְכֹּר כְּלֵי זַיִן לְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וּגְיָסוֹתָיו, מִפְּנֵי שֶׁעוֹשִים עִמָּהֶם מִלְחָמָה עִם צָרֵי הַמְּדִינָה, לְהַצִּילָהּ, וְנִמְצְאוּ מְגִנִּים עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי הֵם שְׁרוּיִים בְּתוֹכָהּ.

(ג) אסור לגדל כלב רע אא"כ הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם ובעיר הסמוכה לספר מותר לגדלו וקושרו ביום ומתירו בלילה: הגה וי"א דהשתא שאנו שרוין בין העכו"ם ואומות בכל ענין שרי ופוק חזי מאי עמא דבר (הגהת אלפסי החדשים) מיהו נראה אם הוא כלב רע שיש לחוש שיזיק בני אדם דאסור לגדלו אא"כ קשור בשלשלאות של ברזל:

ה"ג לעולם דלא קטיל ובמשמוטא דעביד לאצולי נפשיה - לסטים השומט ממון מיד בעליו ונמלט והולך וכשרודפין אחריו נלחם ומציל עצמו ומאבד זה את ממונו:
(כ) כי גרים הייתם בארץ מצרים לא הוכשרו כל הגרים בעבור היותנו גרים בארץ זמן, ואין טעם שיהיו מובטחים לעולם בעבור כן. ופירש רש''י כי הוא טעם ללא תונו אותו, יזהיר שלא תונה אותו בהונאת דברים, שאם הוניתו אף הוא יכל להונותך ולומר לך אף אתה מגרים באת, מום שבך אל תאמר לחברך. ור''א אמר זכור כי גרים הייתם כמוהו. ואין בכל זה טעם בעיקר: והנכון בעיני כי יאמר, לא תונה גר ולא תלחצנו ותחשבו שאין לו מציל מידך, כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם ועשיתי בהם נקמה, כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כח, ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו וכן האלמנה והיתום לא תענו כי אשמע צעקתם, שכל אלה אינם בוטחים בנפשם, ועלי יבטחו: ובפסוק האחר הוסיף טעם ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (להלן כג ט) כלומר, ידעתם כי כל גר נפשו שפלה עליו והוא נאנח וצועק ועיניו תמיד אל ה' וירחם עליו כאשר רחם עליכם, כמו שכתוב (לעיל ב כג) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה. כלומר לא בזכותם רק שרחם עליהם מן העבודה:

Rabbi Moses ben Nahman (1194–1270), commonly known as Nachmanides

(20) For you were strangers in the land of Egypt: Not all strangers are made fitting [for special treatment just] because we were strangers in [some] land for a time. And there is no reason that they should be assured [of this treatment] forever because of this. And Rashi on Exodus 22:20 explained that it is the reason why "you should not oppress him with words [...], for if you oppress him, he can oppress you [also] by saying to you, 'You also come from strangers' - [regarding] a blemish in you, do not speak about it in your fellow." And Rabbi Avraham (Ibn Ezra on Exodus 22:20) said, "Remember that you were strangers like him." But I do not believe these explanations fundamentally address the issue. Rather, what is correct in my eyes is that when it states, "Do not oppress the stranger and do not harry him," you may think that he has no one to save him from your hand, since you know that you were strangers in the land of Egypt, and you saw the harrying that Egypt harried you and that I took vengeance for you, 'since I see the tear of the oppressed who has no comforter and has no power from the hand of their oppressors' and I save every person 'from the hand of one stronger than he.' And so [too], do not afflict the widow and the orphan, since I hear their cries. As all of these do not rely on themselves and [so] upon Me do they rely. And in a different verse, it adds another reason (Exodus 23:9), "For you know the feelings of the stranger, since you were strangers in the land of Egypt." This is to say, you know that any stranger has low self esteem, and he sighs and cries, and his eyes are always to God - and He will have mercy upon him, as He had mercy upon you, as it is written (Exodus 2:23), "and the Children of Israel sighed from the work and they cried out, and their prayer ascended to God, from the work." This is to say that not because of their merit [did God hear], but rather He had mercy upon them due to their [heavy] work.

(ט) וגר לא תלחץ להטות דינו. ולמעלה הזהיר עליו אפילו שלא בשעת הדין סמכו כאן לפי שאין לו גואלים וקל ונוח הוא ללחצו ולעוותו בדין.

Hezekiah ben Manoah (c.1250-1310)

(9) וגר לא תלחץ, “and do not oppress the stranger.” Here too the Torah speaks about the treatment strangers may have to endure at court. In the earlier reference to the stranger, (22,2), the Torah referred to how we are not to treat the stranger in every day life, not particularly when he is involved in litigation. It is repeated here as he is also one of the sections of society that is likely to be taken advantage of, as they have no one to stand up on their behalf; It is easy to get away with taking advantage of them.

(ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. דרך ארץ הוא לקדם את הבאים בדרך במאכל ובמשתה, לא שהיו ישראל חסרים במדבר, שהרי המן יורד להם והבאר הולך עמהם.

Bahya ben Asher ibn Halawa (1340 – 1255)

(5) It is common courtesy to welcome newcomers with food and drink; not that the Israelites had any needs in the desert--they had Manna falling [from heaven] for them and a well that traveled with them.

(ח) כי אחיך הוא. רצה הקב״ה להרגיל את ישראל במעלת הנפש. וכל שהנפש גבוה יותר מקרב את קרוביו. ע״כ צוה אותו לזכור אחוה לבני אדום:

Naftali Zvi Yehuda Berlin (1816-1893)

For [the Edomite] is your relative. G-d wanted to accustom Israel to the virtues of a sensitive soul. And the higher the soul, the more he brings his relatives closer. This is why he commanded him to remember the brotherhood of the Edomites.