(ה) מִיָּד שָׁמַע יַעֲקֹב שֶׁהָיָה שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם, וְאָמַר לְבָנָיו רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ וְגוֹ'. וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה. וְלָמָּה עֲשָׂרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כֹּחַ לִדְחוֹת הַפֻּרְעָנוּת, שֶׁכֵּן כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲרִיב אֶת סְדוֹם וְהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶן רַחֲמִים מִן הַשָּׁמַיִם, הִתְחִיל מְסַפֵּר מִן חֲמִשִּׁים עַד עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה (בראשית יח, לב), כִּי עֲשָׂרָה הִיא עֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: עַד מָתַי לָעֵדָה וְגוֹ' (במדבר יד, כז), וּכְתִיב: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל (תהלים כב, א). לְכָךְ נֶאֱמַר וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה, שֶׁכֵּן בִּסְדוֹם אָמַר עַד עֲשָׂרָה. וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים, שֶׁלֹּא יַכִּירֵם אָדָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם אֲמַרְתֶּם וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו, הֵיכָן הַחֲלוֹם מִתְקַיֵּם. וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ, שֶׁלֹּא רִחֲמוּ עָלָיו. אֲבָל יוֹסֵף וַיַּכִּרֵם, שֶׁרִחֵם עֲלֵיהֶם.
(5) As soon as Jacob heard that there was corn in Egypt, he said to his sons: Get you down thither, and buy for us from them, etc. And Joseph’s ten brethren went down (ibid. 42:2–3). Why did all ten go? Because in that number resides the power to set aside retribution.4Because ten comprise a minyan and so they could beseech God as a congregation. For example, when the Holy One, blessed be He, was about to destroy Sodom, our patriarch Abraham pleaded for heavenly mercy in their behalf. He spoke first of fifty men, but finally reduced the number to ten, as it is said: Peradventure ten shall be found there (ibid. 18:31). Ten men also comprise a congregation, as is said: How long shall I bear with this evil congregation (Num. 14:27), and God standeth in the congregation of God (Ps. 82:1). Hence Scripture states: Joseph’s ten brethren went down (Gen. 42:3). Just as in the case of Sodom, Scripture speaks here of ten. And the sons of Israel came to buy among those that came (Gen. 42:5), in order that no one would recognize them. The Holy One, blessed be He, declared: Because you have said: We shall see what will become of his dreams (ibid. 37:20), his dream was fulfilled. Joseph saw his brothers and recognized them, but they did not recognize him, for they had felt no compassion for him, while Joseph recognized them because he pitied them.
אולי ימצאון שם עשרה PERADVENTURE THERE SHALL TEN BE FOUND THERE — For a smaller number he did not plead. He said to himself: In the generation of the Flood there were eight righteous people, viz., Noah, his sons and their wives, and they could not save their generation (Genesis Rabbah 49:13), and for nine in association with God he had already pleaded but had found no acceptance.
וילך ה' כאשר כלה וגו'. פי' סמוך לגמר דברי תשובתו לאברהם לא אשחית בעבור העשרה הלך ה' ולא נתן לו מקום להתפלל על פחות משיעור זה לצד שכבר אמר אברהם ואדברה אך הפעם ולא יוסיף דבר עוד בדבר הזה או לצד שיודע ה' כי לא תהיה הגנה בפחות מעשרה והגם שמצינו להרשב"י (זהר ח"א פ"ב.) שאמר וצדיק יסוד עולם, אפשר שזה יהיה כשיהיה צדיק מופלא, ואפשר שאם היה אברהם בקרבה של סדום היה ממלט כל העיר:
וילך ה׳ כאשר כלה לדבר. When G'd completed speaking with Abraham He left. The Torah reports that G'd did not even give Abraham a chance to plead further on behalf of a lesser number of righteous people. After all, Abraham said that he had used his final plea. Although the Zohar 1,82 suggests that the righteous is the foundation of the earth, i.e. that a single righteous person could save the rest of the world, this may apply only to an outstanding צדיק. Perhaps if Abraham had lived in Sodom, his presence could have sufficed to save the town.
וילך ה׳ וגו׳. בשביל שלא רצה ה׳ שאברהם יבקש יותר ע״כ תיכף כאשר כלה לדבר נסתלק רוה״ק וכח הנבואה ממנו והבין א״א שאין רצון הקב״ה שיתפלל יותר. ע״כ.
ר' סעדיה גאון: (יח:לב)
מפני מה הפסיק בעשרה ולא בקש בפחות מכך?
א. כדי שיהיה בהם מספר שהוא מנין לתפילה ולהרבה מצוות אחרות, כידוע שעדה היא עשרה.
ב. מפני שהיו חמישה מחוזות, והתכוון שיהיו שניים בכל מחוז.
ג. הנסיון הורה לאברהם שהיו שמונה צדיקים בדור אנשי המבול, ולא בקשו להציל {את הדור} בזכותם.
ד. כסבור היה, שיש בסדום עשרה {צדיקים}: לוט ואשתו, ארבע בנותיו וארבעת חתניו.
ויגש אברהם להשקיט האף והחמה. ומה אומרת אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר. רבונו של עולם אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שעסקו בנ' פרשיות של תורה שהם כנגד חמשים שערי בינה והם ראויים להציל כל העולם כלו בצדקתם. והשם הודה לדבריה. וכשראתה שלא מצאה. אמרה אולי יחסרון חמשה. אולי יש בהם בני אדם צדיקים שעסקו בידיעת שמך שהוא שם ה' במילואו מ"ה כמספר אדם שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם ארבעים. אולי יש ביניהם אנשים שקבלו עונשים וייסורים ומכות כמו שכתבת בתורתך ארבעים יכנו לא יוסיף. וכשלא מצאה אמרה אולי ימצאון שם שלשים. אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שהשיגו שלשים מעלות הרמוזים בפסוק ויהי בשלשים שנה. והם כלולים בל"ב נתיבות שהם כ"ב אותיות עשר ספירות. לפעמים הם כלולים בשמונה. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם עשרים. אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שהוליכו בניהם לבית המדרש שני פעמים ביום וחשוב עליהם כאלו קבלו עשרת הדברים שני פעמים ביום. וכן אולי יש ביניהם אנשים צדיקים ויחידי סגולה המיחדים שמך שני פעמים ביום בפסוק שמע ישראל בשם ה'. שבו כלולים עשר ספירות. ושני פעמים ביום הם עשרים. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם עשרה. אולי יש ביניהם מי שעוסק בעשרה מאמרות ובעשר דברות. כל אלו הדברים מלמדת זכות וסנגוריא הנשמה על האדם ועל העולם. להשקיט אף וחמה. וכשאינה יכולה נסתלק הדיין נסתלק הסניגור והקטיגור מקטרג.
רלב"ג ביאור הפרשה -(יח:כז)
והוסיף אברהם לבקש עליהם מדרגה אחר מדרגה, עד שהגיע לעשרה, להיותו המספר היותר מְעַטִּי שיתכן שידבק בו ההשגחה מפני הריבוי. רוצה לומר שהאנשים הטובים, כשיהיו עשרה, תתחדש בהם השגחה מפני הריבוי זולת ההשגחה הראויה לאחד אחד מהם. ולזה אמרו רבותינו ז״ל בשלישי ממגילה (כג, ב) שאין דבר שבקדושה בפחות מעשרה, והיה זה כן לפי שזה המספר הוא אחד מהמדרגה השנית מהמספר שהוא עשיריות. ולזה לא מצא אברהם מספר שלם יכלול הריבוי יותר מְעַטִּי מעשרה.
שד"ל - (יח:כו)
אם אמצא בסדום חמשים צדיקים בתוך העיר ונשאתי לכל המקום – לכל הכרכים, ולפי שסדום היתה מטרופולין וחשובה מכלם תלה בה הכתוב (רש״י) כלו׳ שהיה צריך שיהיו חמישים צדיקים בתוך עיר סדום ממש, ולא יספיק אם יהיו עשרה צדיקים בכל אחד מחמשת הכרכים; וטעם הדבר כי הארבעה כרכים היו נמשכים אחרי החוקים והמשפטים הנוהגים במטרופולין שלהם, ומסדום יצאה הנבלה בכל הככר, כי אנשי סדום התקינו להרחיק האורחים מביניהם (עיין פירושי למטה י״ט:ה׳,ט׳) ומהם ראו וכן עשו יושבי שאר הערים. והנה לכך נשלחו המלאכים לסדום לנסות יושביה כדי שאם היו ביניהם צדיקים ישתדלו להציל האורחים, או לפחות ישבו בבתיהם ולא יצאו החוצה לראות הנבלה הנעשית להם; וזה טעם ארדה נא ואראה וכו׳ כי ע״י שליחת המלאכים עשה הקב״ה הנסיון שאמר לאברהם שהוא רוצה לעשות. והנה אברהם התפלל שיסלח ה׳ לכל הככר אם ימצאו בסדום חמשים צדיקים או מ׳ או ל׳ או ך׳ או עשרה כי גם עשרה הם עֵדָה ואולי יוכלו להניא את לב אנשי העיר מעשות התועבה ואולי יצליחו לבטל החוק הרע שחקקו להם, אבל בפחות מעשרה רחוק הוא שיהיה כח בידם למשוך אליהם כל אנשי העיר, אבל מה שכתב רש״י (פסוק כ״ט) שאם יהיו מ׳ יצילו ארבעה כרכים, ואם ל׳ יצילו ג׳ כרכים, ואם ך׳ הם יצילו שנים ואם עשרה הם יצילו אחד, הוא רחוק מאד, וכבר דחה אותו הרמב״ן בטענות נכחות, וסיים – ולא ידעתי מי הכניסו לרב במה שאמר.