For God is a devouring fire, an impassioned God.
ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב (דברים יג, ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר (דברים ד, כד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה
R. Hama son of R. Hanina further said: What means the text: You shall walk after your God? Is it, then, possible for a human being to walk after the Shechinah; for has it not been said: For the God is a devouring fire? Rather, follow the character traits of God.
And you drew near and you stood at the foot of the mountain, and the mountain burned in fire until the heart of the heavens: darkness, cloud, and mist. And God spoke to you from the midst of the fire. You heard the sounds of words, but you did not see a likeness, only a sound.
(ב) אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה, הַכֹּל הָיָה שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ב). אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַתּוֹרָה שֶׁל אֵשׁ, עוֹרוֹתֶיהָ שֶׁל אֵשׁ, כְּתָבָהּ שֶׁל אֵשׁ, חֵיטָהּ שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָת לָמוֹ וְהַסַּרְסוּר נַעֲשׂוּ פִּיו שֶׁל אֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, ל): וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו (שמות לד, ל). וְהַמַּלְאָכִים שֶׁיָּרְדוּ עִמּוֹ שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת וְגוֹ' (תהלים קד, ד). וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּנְתָנָהּ מִן הָאֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָהּ, (דברים ד, כד). וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה (דברים ד, לו). וְאַף הַדִּבּוּר יָצָא מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַלַּפִּידִים וְכָל אוֹתָן אִשּׁוֹת, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא תִּהְיוּ סְבוּרִין שֶׁהֵן רָשֻׁיּוֹת הַרְבֵּה. לְכָךְ פָּתַח בְאָנֹכִי. לֹא יִהְיֶה לְךָ וְגוֹ', לָמָּה קְרָאָן אֱלֹהִים? רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר, שֶׁלֹּא נִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ. שֶׁאִלּוּ נִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ, הָיָה בָּהֶן צֹרֶךְ. וַהֲרֵי נִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ, וְלֹא הָיָה בָּהֶן צֹרֶךְ. וְאֵימָתַי נִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ? בִּימֵי אֱנוֹשׁ בֶּן שֵׁת, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' (בראשית ד, כו). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָצָא אוֹקְיָנוֹס וְהֵצִיף שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתֶּם עֲשִׂיתֶם מַעֲשֶׂה חָדָשׁ וּקְרָאתֶם עַצְמְכֶם בִּשְׁמִי. וְאַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה מַעֲשֶׂה חָדָשׁ וְאֶקְרָא עַצְמִי בִּשְׁמִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֶם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ (עמוס ה, ח)
(2) You find that when the Holy One gave the Torah, it was entirely of fire, as it is said: At God's right hand was a fiery law unto them (Deut. 33:2). Our sages stated: The law was of fire, the parchment was of fire, its writings were of fire, the thread was of fire, as it is said: At God's right hand was a fiery law.
The face of the agent (Moses) became fiery, as is said: And they were afraid to come nigh him (Exod. 34:30). The angels who descended with it were of fire, as it is said: Who makes winds Thy messengers (Ps. 104:4). The mountain burned with fire (Deut. 4:11), and it was given within a fire consuming fire, as it is said: For the God is a devouring fire (ibid. 4:24). And upon the earth God made thee to see God's great fire (ibid., v. 36).
The Divine Word also came forth from the midst of fire. When they beheld the lightning and the burning letters, the Holy One, said to them: Do not imagine that they have much power, and God began to recite the words I am thy God. Thou shalt have no other gods (Exod. 20:2).18The Ten Commandments. Cf. above, “In the Beginning,” n.
(2) “and the Mountain was ablaze with fire to the very heart of the heavens, darkness, cloud, and thick darkness.” If you were to say that the beginning of this verse appears to contradict its end seeing that if something burns and is aflame, there is obviously no darkness there? The miracle at the time was that darkness and light coexisted. Moses continues by explaining what took place: God spoke to you out of the fire; what you heard, were the sounds of God's voice. However, you had no vision of something by means of a picture, an illustration. The reason that you could not see the vision, the picture, was that it was enveloped by different degrees of darkness. This had to be so, as no human being is allowed a visual image of the essence of God.
(5) The fire on the altar shall be kept burning, not to go out: every morning the priest shall feed wood to it, lay out the burnt offering on it, and turn into smoke the fat parts of the offerings of well-being. (6) A perpetual fire shall be kept burning on the altar, not to go out.
( האש למי לוי אמר ל"ו שעות שמשה אותה האור, שתים עשרה של ערב שבת שנברא בו אדם, וכיון ששקעה חמה בערב שבת בקש הקב"ה לגנזה וחלק כבוד לשבת, וכ"ד של שבת וי"ב של ערב שבת הרי ל"ו, כששקעה חמה במוצאי שבת אמר אדם הראשון עולם חשך בעדי וזימן לו הקב"ה שני רעפים להקישן זה בזה ויצא מהן אש, ובירך עליה אדם
According to Levi ... after the Sabbath When the world sank into darkness as a result of God withdrawing the original light, as part of Adam’s punishment for having violated God's commandment not to eat from the tree of knowledge, Adam was disconsolate and exclaimed (Psalms 139,11) “is darkness to conceal me permanently?” God responded to his cry of anguish by replacing the original light with fire, sparks, by teaching him how to produce fire by striking two flints against each other. Having been successful in this, Adam blessed the fire.
(ב) דָּבָר אַחֵר, נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים, בְּשָׁעָה שֶׁמְיַלְּלִין הַהֲלָכָה אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, כְּגוֹן רַבִּי אַבָּא בַּר מִימִי וַחֲבֵרָיו. צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ חוֹרְזִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וּמִדִּבְרֵי תוֹרָה לִנְבִיאִים, וּמִנְּבִיאִים לִכְתוּבִים, וְהָאֵשׁ מִתְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתֵיהֶם וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִים כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי. וְכִי עִקַּר נְתִינָתָן מֵהַר סִינַי לֹא בָאֵשׁ הָיוּ נִתָּנִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, יא): וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם. בֶּן עַזַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ סְבִיבוֹתָיו, אֲזַלוּן וַאֲמַרוּן לְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי בֶּן עַזַּאי יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתָיו, הָלַךְ אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיִיתָ דּוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבְךָ. אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא בְּחַדְרֵי מֶרְכָּבָה הָיִיתָ עָסוּק, אָמַר לוֹ לָאו, אֶלָּא הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְחוֹרֵז בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וּמִתּוֹרָה לִנְבִיאִים, וּמִנְּבִיאִים לִכְתוּבִים, וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִים כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי, וְהָיוּ עֲרֵבִים כְּעִקַּר נְתִינָתָן, וְכֵן עִקַּר נְתִינָתָן מִסִּינַי לֹא בָאֵשׁ הָיוּ נִתָּנִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד, יא): וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ. רַבִּי אַבָּהוּ הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתָיו, אָמַר שֶׁמָּא אֵינִי חוֹרֵז בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּתִקְנָן, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי אִית דְּיָדַע לְמִחְרוֹז וְלָא יָדַע לְמִקְדַּח, וְאִית דְּיָדַע לְמִקְדַּח וְלָא יָדַע לְמִחְרוֹז, בְּרַם אֲנָא הֲוֵינָא חָרוֹזָא וַאֲנָא הֲוֵינָא קָדוֹחָא.
Ben Azzai was sitting and expounding, and fire was blazing around him. They [his disciples] came and told Rabbi Akiva, "Rabbi Ben Azzai is sitting and expounding, and fire is blazing around him." [Akiva] went to him and said, "I heard that you were sitting and expounding, and fire was blazing around you!" [Ben Azzai] replied, "Yes." [Akiva] said to him, "Perhaps you are engaged in the chambers of the Chariot [the secrets of Ezekiel's vision of the Chariot]?!" [Ben Azzai] replied, "No, I am sitting and stringing words of Torah, from Torah to the Prophets, and from Prophets to the Writings, and the words are as joyous as on the day they were given from Sinai, and as sweet (sonorous, fragrant) as the essence [ikar] of what was given. And the essence that was given [that day] on Sinai, were they not [originally] given in fire?!" and the mountain burned with fire (Deut. 4:11).