(א) אֵין הָאִשָּׁה מִתְטַמְּאָה מִן הַתּוֹרָה בְּנִדָּה אוֹ בְּזִיבָה עַד שֶׁתַּרְגִּישׁ וְתִרְאֶה דָּם וְיֵצֵא בִּבְשָׂרָהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְתִהְיֶה טְמֵאָה מֵעֵת שֶׁתִּרְאֶה וּלְהַבָּא בִּלְבַד. וְאִם לֹא הִרְגִּישָׁה וּבָדְקָה וּמָצְאָה הַדָּם לְפָנִים בַּפְּרוֹזְדוֹר הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁבָּא בְּהַרְגָּשָׁה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
(יז) הָאִשָּׁה שֶׁהִשְׁתִּינָה מַיִם וְיָצָא דָּם עִם מֵי רַגְלַיִם. בֵּין שֶׁהִשְׁתִּינָה וְהִיא עוֹמֶדֶת בֵּין שֶׁהִשְׁתִּינָה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. וַאֲפִלּוּ הִרְגִּישׁ גּוּפָהּ וְנִזְדַּעְזְעָה אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת, שֶׁהַרְגָּשַׁת מֵי רַגְלַיִם הִיא זוֹ, שֶׁאֵין מֵי רַגְלַיִם מִן הַחֶדֶר וְדָם זֶה דַּם מַכָּה הוּא בַּחַלְחלֶת אוֹ בַּכּוּלְיָא:
(לג) האשה שבדקה עצמה בעד (פי' סמרטוט מענין וכבגד עדים כל צדקותינו) הבדוק לה ונמצא עליו אפי' טיפה כחרדל בין עגול בין משוך טמאה, ולא עוד אלא אפילו נמצא על הכתם מאכולת מעוכה טמאה, וכן הדין כשבדקה בו והניחתו בקופסא ואחד שעה בדקה אותו ומצאה עליו דם כל שהוא בין משוך בין עגול טמאה:
(נד) אין בכתמים משום וסת. כיצד? מצאה כתם בר"ח אפילו שלש פעמים לא קבעתו ולא עוקרתו חוץ מכתמי עד הבדוק לה שהם מטמאים בכל שהן, והרי הן כראיות לכל דבר:
(י) כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו. כיצד? בדקה קרקע עולם (או בית הכסא שאינו מקבל טומאה) (מרדכי ה"נ בשם סמ"ג וסמ"ק) או כל דבר שאינו מקבל טומאה וישבה עליו ומצאה בו כתם, וכן כתם שנמצא) על בגד צבוע טהורה. (לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילם מכתמים) (הרמב"ם ובגמ' פרק האשה):
See also:
סד"ט סי' ק"צ ס"ק צ"ג, הפיסקאות "נחזור על הראשונות", "הגם שכתב".
חוות דעת חידושים סימן קפ"ג, ס"ק ב'.
סדרי טהרה סי' קפ"ג, ס"ק ב', הפיסקה "אמנם" (סוף עמ' ה'). סי' ק"צ, ס"ק צ"ג, הפיסקאות: "ומעתה ניחא" (עמ' צד); "נחזור לענייננו", "ולפמש"ל" (עמ' צו).
דרכ"ט פרק א', "ראיה בלי הרגשה" (עמ' יב); פרק ב', סעיף ב' (עמ' טז).
איש ואשה פרק ה', סעיף ח', אותיות ד - ה
שו"ת חתם סופר חלק ב (יו"ד) סימן קנ
מיהו כל זה בהרגשת פה"מ וכדומה דלא שכיחי הני הרגשות אלא על ידי שום מראה תהיה טהורה או טמאה ואבדה חזקתה עד שתבדוק אבל הרגשת זיבת דבר לח אפי' יהיבנא ליה להגאון נב"י ז"ל שהוא הרגשה דאוריי' (מה שאניני מודה לו) מ"מ היינו שאם ראתה דם ע"י הרגשה כזו חייבים עלי' כרת שהרי הרגישה בבשרה וקורא אני בה בבשרה שתרגיש בבשרה אבל שיהיה הרגשה כזו מוציאה מחזקת טהרה שלה עד שנאמר שאם נאבד העד או שאינו בדוק תהיה בספק טומאה זה לא אמרי' וא"א לאומרו כלל דכיון דהני נשי דידן רוב ימיהם מרגישים זיבת דבר לח ואיננו דבר חידוש אצלה כמו פתיחת פה"מ והרי אשה בחזקת טהרה עומדת בין וסת לוסת ואיה חזקת טהרתה ודוקא הרגשת פה"מ שהוא דבר רחוק ולא יארע לה כן על הרוב אלא בשעת וסתה וכדומה א"כ אבדה חזקתה משא"כ בזיבת דבר לח ופשיטא שאינה טמאה יותר אלא כשאר בדיקות עד שאינו בדוק.
פתחי תשובה יורה דעה סימן קצ
(ה) ובדקה אח"כ - עח"ד שכתב דאפילו בדקה עצמה בתוך שיעור וסת ולא מצאה כלום טמאה ע"ש אכן דעת הכו"פ בס"ק ג' אינו כן אלא דדוקא אם לא בדקה תיכף כשיעור וסת אמרי' חזקה דראתה משא"כ אם בדקה בתוך שיעור וסת ע"ש וכ"נ דעת הס"ט כמו שאכתוב בס"ק שאח"ז ועמש"ל ס"ק ז' בשם נודע ביהודה. [ועי' בתשובת חתם סופר סי' קס"ח שמסופק בדין זה]:
