"Awake at the Wheel": Mindfulness in Our Service of God
1א

(לז) שלמות הלב הוא: שתהיה העבודה לפניו יתברך בטוהר הכוונה, דהיינו לתכלית עבודתו בלבד ולא לשום פנייה אחרת.

(לח) ונכלל בזה שיהיה שלם בעבודה ולא כפוסח על שתי הסעיפים או כעושה מצות אנשים מלומדה, אלא שיהיה כל לבו נתון לזה.

(37) Wholeheartedness - that service before the blessed G-d be with purity of motive, namely, for the sake of His service alone and not for any other motive.

(38) This also includes that one be wholeheartedly devoted in his service, and not like one "wavering between two sides" (Kings 18:21), or like one doing out of habitual rote. Rather, that his whole heart be devoted to this.

2ב

(יג) וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י יַ֚עַן כִּ֤י נִגַּשׁ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בְּפִ֤יו וּבִשְׂפָתָיו֙ כִּבְּד֔וּנִי וְלִבּ֖וֹ רִחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי וַתְּהִ֤י יִרְאָתָם֙ אֹתִ֔י מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים מְלֻמָּדָֽה׃

(13) My Lord said: Because that people has approached [Me] with its mouth And honored Me with its lips, But has kept its heart far from Me, And its worship of Me has been A commandment of men, learned by rote—

3ג

And their service of me has been instructed by their ,teachers and parents, who accustomed them to pray in their youth,and it has remained as service by rote

And their service of me has been instructed by their teachers and parents, who accustomed them to pray in their youth,and it has remained a service of rote.

4ד

(א) ויאמר ה' יען כי נגש העם הזה, הנה הם חושבים כי בטענות כאלה הם נגשים אלי ומתקרבים לה', במה שהם מגדילים ומעריצים את דבר ה' שהוא למעלה משכל האדם והשגתו, אבל באמת רק בפיו ובשפתיו הם מכבדים אותי בזה, כי בזה הם מרחקים את לבבם ממני, כי עי"ז ידמו שא"א שישכיל האדם גם מצות אלהים ותורתיו, וכאילו כל הנרצה מן המצוה והתורה הוא רק מעשים חיצונים בלא מחשבה וכונה, אחר כי מחשבת עליון שגבו מיצור חומר לדעתם, וכל פקודי ה' הם גויות חומריות אין רוח השכל והמדע בם, ולכן ותהי יראתם אתי גם יראתם הוא רק מצות אנשים ורק מלומדה ומורגלת, ר"ל כי יש יעשה המצות רק מצד שכן הורגל מנעוריו והונהג עליהם, מבלי כונה ומחשבה ובכ"ז יודע שהם מצות ה', אבל הם לא יעשום מפני שצום ה' כלל רק מפני שכן צוום הוריהם ואבותיהם, וגם זאת מבלי דעת איזה טעם להמצוה רק מצד הלימוד וההרגל כי ע"י טענות כאלה יתפקרו להכחיש בכלל שיצוה ה' לאדם מצות וחקים, ושיוכל האדם לעמוד על כונת המצות וטעמיהם הישרים:

The people feel that by presenting the commandments as being beyond human comprehension that they are honoring God, in that they are saying His word is too great for the human intellect to fathom. In reality, though, they are doing a great disservice, in that their presentation of the commandments as such leads people to perform the commandments by rote, without having any real understanding of what they are doing. Moreover, it can lead people to do the commandments in such a habitual way that they will even forget that the commandments are divinely ordained.

5ה

(א) ויאמר ה'. ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה כי מי שאינו עושה אלא מה שמצווה לבד ואינו מוסיף מעצמו אינו עושה הדבר מחפצו מרצונו:

"And their service of Me has remained a commandment of men and simply practiced by rote", in the sense that if one only serves God in the way in which he was taught, without innovating new approaches in the service, it is indicative that his service is not whole-hearted and genuine.

6ו
(מה) וּבָ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַקְּלָל֣וֹת הָאֵ֗לֶּה וּרְדָפ֙וּךָ֙ וְהִשִּׂיג֔וּךָ עַ֖ד הִשָּֽׁמְדָ֑ךְ כִּי־לֹ֣א שָׁמַ֗עְתָּ בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֛ר מִצְוֺתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽךְ׃ (מו) וְהָי֣וּ בְךָ֔ לְא֖וֹת וּלְמוֹפֵ֑ת וּֽבְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃ (מז) תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹא־עָבַ֙דְתָּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב מֵרֹ֖ב כֹּֽל׃

(45) All these curses shall befall you; they shall pursue you and overtake you, until you are wiped out, because you did not heed the LORD your God and keep the commandments and laws that He enjoined upon you. (46) They shall serve as signs and proofs against you and your offspring for all time. (47) Because you would not serve the LORD your God in joy and gladness over the abundance of everything,

7ז

(כג) ויש להביא דמיון לזה מדברי ההגהות אשר"י בבבא מציעא (פ"ב סי' ט') בשם האור זרוע, "ומעשה אירע באחד שקנה בדיל מנגר עכו"ם בחזקת בדיל לכסות גגו ושוב נמלך ומכרו לישראל אחר בחזקת בדיל ואח"כ נמצא שהוא כולו כסף מבפנים אך בחוץ היה מחופה בבדיל, ופטרו ה"ר אליעזר ממי"ץ כי אמר שלא זכה בו הישראל שקנה מן העכו"ם כיון שלא ידע ולא נתכוין לקנות הכסף, והודה לו רבינו תם". ולמדנו דבר נפלא מזה, שאם אינו מכיר את מה שיש לו לא נחשב שהוא קניינו, והוא הדין לענין המצוות, שאף אם הוא מקיים את המצוות מכל מקום אם אינו מכיר את מה שיש לו ואינו יודע את חשיבותן לא נחשב שהוא קניינו.

The Or Zaruah records an episode where one purchased what he believed to be tin, and then decided to sell it to another person. it was then discovered that it was really silver plated with tin [ and as such, the seller wished to repossess it]. Rabbi Eliezer of Metz ruled that the middle party certainly had no claim to the metal in question, seeing as he never intended to purchase silver. As such, he had never really acquired it. This ruling illustrates an incredible principle- one who does not recognize the value of what he has does not really own it. Similarly, even if one observes the commandments, if he does not appreciate their value, he can not be said to truly "own" them.