ויחזירו בהקדש קל וחומר מב"ח ומה בעל חוב שאין מסדרין מחזירין הקדש שמסדרין אינו דין שמחזירין אמר קרא (דברים כד, יג) ושכב בשלמתו וברכך יצא הקדש שאין צריך ברכה ולא והכתי' (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת וגו' אלא אמר קרא ולך תהיה צדקה מי שצריך צדקה יצא הקדש שאין צריך צדקה
(א) וַיֹּ֤אמֶר יקוק אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃ (ב) וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃
(1) Now the LORD said unto Abram: ‘Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house, unto the land that I will show thee. (2) And I will make of thee a great nation, and I will bless thee, and make thy name great; and be thou a blessing.
(א) והיה ברכה ברכת יקוק היא שישמח יקוק במעשיו כמו שאמרו רז''ל ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יהי רצון מלפניך שיגלו רחמיך על בניך. אמר אם כן היה לי ברכה במה שתתבונן ותקנה שלמות ותלמוד דעת את העם:
And be a Blessing: The blessing of Hashem is that Hashem should be happy with his creations, as the Sages taught (Brachos 7a) "[that God asked:] Yishmael my son, bless me, and I [R' Yishmael] answered, may it be Your will to reveal your mercy upon Your children." Hence, God is saying, be for Me a blessing, in that you shall gain understanding and perfect yourself and teach knowledge to the people.
(א) אחר הדברים האלה היה דבר יקוק אל אברם במחזה לאמר וגו'. (תהלים יח) האל תמים דרכו אמרת יקוק צרופה מגן הוא לכל החוסים בו. אם דרכיו תמימים, הוא על אחת כמה וכמה! רב אמר: לא נתנו המצות, אלא לצרף בהן את הבריות. וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף?! הוי, לא נתנו המצות, אלא לצרף בהם את הבריות. דבר אחר: האל תמים דרכו, זה אברהם, שנאמר (נחמיה ט): ומצאת את לבבו נאמן לפניך. אמרת יקוק צרופה, שצרפו הקדוש ברוך הוא בכבשן האש. מגן הוא לכל החוסים בו, אל תירא אברם אנכי מגן לך:
(1) After these things the word of Hashem came to Abram in a vision, saying, etc. (Psalms 18:31) "As for God — His ways are perfect; the Word of Hashem is tried; a shield is He for all who take refuge in Him." If His way is perfect, how much more is He Himself! Rav said: Were not the mitzvot given so that man might be refined by them? ...
(ו) בֹּ֭אוּ נִשְׁתַּחֲוֶ֣ה וְנִכְרָ֑עָה נִ֝בְרְכָ֗ה לִֽפְנֵי־יקוק עֹשֵֽׂנוּ׃
(א) נשתחוה . הוא שטוח כל הגוף בארץ :
(1) Nishtachaveh- this is lying the entire body on the ground
(ב) ונכרעה . הוא כפיפת הראש וקצת הגוף נברכה . הוא כריעת הברכיים על הארץ :
(2) v'Nichr'ah- this is the bending of the head and part of the body. Nivrechah- this is the bending of the knees down to the earth.
(א) נברכה . לשון ויברך את הגמלים ( בראשית כד ) :
(1) Nivrechah- this is the language of "and he caused the camels to kneel."
(ב) ובכל הברכות והתפילות אנו מדברים אליו יתברך בלשון נוכח: "ברוך אתה". ובמזמורים והודאות יש כמה שאומרים "אתה הוא" – נוכח ונסתר. והענין מובן: כי עצמותו יתברך נעלם מכל נעלם, וגם השרפים והאופנים אינם יודעים, ורק על ידי מעשיו ניכר לנו ולהם. וזהו שאומרים: "ברוך כבוד יקוק ממקומו", כלומר: שכבודו יתברך משיגים, והם פעולותיו בכל מקום שהם, ולא עצמותו. וזהו שאומרים "אתה הוא", כלומר: "אתה" – מצד פעולותיך, "הוא" – מעצמותו. ולכן בתפילות שאנו מבקשים ממנו יתברך שיעשה כך וכך, הלא מדברים מצד פעולותיו, ולכן אומרים "אתה". וכן בכל מיני ברכות, כמו ברכת הנהנין שאנו מברכין על שברא פירא זו או לחם זה – הלא מדברים בפעולותיו. וכן ברכת המצות אנו מדברים בפעלותיו, שצוה לנו כך וכך. וכן כל מיני ברכות כמו ברכת הראיה בימים ונהרות, או רעמים וברקים, וכיוצא בהם – אנו מברכים אותו יתברך על פעולותיו. ולכן אומרים "אתה" לנוכח.
(2) And in all blessings we speak to Him may He be Blessed, in the second person- Blessed are You. And in expressions of thanks and praises there occurs the frequent term "You-He" including both second and third persons (Heb.- these are called "present"- 2nd person, and "hidden"- 3rd person.) And the concept is can be understood thusly: G-d's essential being is hidden beyond all that is hidden, and even the different kinds of angels do not know it. It is only through His actions that He is known to us and to the angels ... this is why we say "You-He," meaning, You on the side of Your actions, He, on the side of His Essence. Therefore in our prayers, when we are asking that God should do x and y, we are speaking on the level of actions, hence we say "You." And so too with all kinds of blessings... this is why we say "You" in the form of presence (2nd person).
וענין הכתוב שמדבר בשני לשונות, למצותיו וחקיו, ולא אשים עליך כי אני יקוק, כבר כתבתי לך שלישים בביאור ענינו ויובן ממלת לקול וממלת אני, כי אם נשמע לקול אלהינו לשמור מצות יקוק וחקיו יהיה השם הנכבד רופאנו ומכאן תקנו בברכות אשר קדשנו במצותיו וצונו, כי הברכות יש בה מלכות, והמצות נצטוו לנו מן העולם ועד העולם. והמשכיל יבין. והנני מאיר עיניך כי כל ברכה שיש בה מלכות היא כן, שחלקו כבוד למלכות העולם אשר קדשנו ואשר עשה לנו, והסמוכה לחברתה אשר לא יזכירו בה מלכות הן לנכח, אתה גבור, אתה קדוש, וכן כלם. ותקנו בעלינו לשבח נסתר מפני שמזכירין בה מלפני מלך מלכי המלכים. והבן זה:
(3) ... And the reason why the verse mentions two forms of listening to God, "to the voice" and to "Me," this is because if we listen to the voice of of our God to keep his mitzvot, then His great Name will be a source of healing for us. And this is why the Sages set the blessings on mitzvos to mention that God "made us holy with His mitzvos," because blessings have in them the mention of God's royalty ... And I hereby enlighten your eyes: for each blessing that contains mention of God's royalty is like this, for the Sages gave honor to His Kingship over the world, and that from this Kingship He made us holy and gives us [food and other things to make blessings on]. And the blessings which are close to another blessing, which do not mention Royalty, are in the second person (presence) ... and this is why the prayer "Aleinu" is all in the third person (hidden), because it is said before the Kind of all Kings. Understand this.
גופא אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה ורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה אמר אביקוק כוותיה דרב מסתברא דתניא (דברים כו, יג) לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו ואילו מלכות לא קתני ור' יוחנן תני ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו:
If one drinks water to slake his thirst, etc. What does this intend to exclude[5] ? Rab Iddi b. Abin said : To exclude him whom
מתניתין כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ ועל הירקות הוא אומר בורא פרי האדמה רבי יהודה אומר בורא מיני דשאים: גמרא מנא ה"מ דתנו רבנן (ויקרא יט, כד) קדש הלולים ליקוק מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם מכאן אמר ר"ע אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך והאי קדש הלולים להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה חד דאמר רחמנא אחליה והדר אכליה ואידך דבר הטעון שירה טעון חלול ושאינו טעון שירה אין טעון חלול וכדר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר (שופטים ט, יג) ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין הניחא למאן דתני נטע רבעי אלא למאן דתני כרם רבעי מאי איכא למימר דאתמר ר' חייא ור' שמעון ברבי חד תני כרם רבעי וחד תני נטע רבעי ולמאן דתני כרם רבעי הניחא אי יליף ג"ש דתניא ר' אומר נאמר כאן (ויקרא יט, כה) להוסיף לכם תבואתו ונאמר להלן (דברים כב, ט) ותבואת הכרם מה להלן כרם אף כאן כרם אייתר ליה חד הלול לברכה ואי לא יליף גזרה שוה ברכה מנא ליה ואי נמי יליף גזרה שוה אשכחן לאחריו לפניו מנין הא לא קשיא דאתיא בקל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן אשכחן כרם שאר מינין מנין דיליף מכרם מה כרם דבר שנהנה וטעון ברכה אף כל דבר שנהנה טעון ברכה איכא למפרך מה לכרם שכן חייב בעוללות קמה תוכיח מה לקמה שכן חייבת בחלה כרם יוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן דבר שנהנה וטעון ברכה אף כל דבר שנהנה טעון ברכה מה להצד השוה שבהן שכן יש בו צד מזבח ואתי נמי זית דאית ביה צד מזבח וזית מצד מזבח אתי והא בהדיא כתיב ביה כרם דכתיב (שופטים טו, ה) ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית אמר רב פפא כרם זית אקרי כרם סתמא לא אקרי מ"מ קשיא מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח אלא דיליף לה משבעת המינין מה שבעת המינין דבר שנהנה וטעון ברכה אף כל דבר שנהנה טעון ברכה מה לשבעת המינין שכן חייבין בבכורים ועוד התינח לאחריו לפניו מנין הא לא קשיא דאתי בקל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לכ"ש ולמאן דתני נטע רבעי הא תינח כל דבר נטיעה דלאו בר נטיעה כגון בשר ביצים ודגים מנא ליה אלא סברא הוא אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה: ת"ר אסור לו לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא ברכה וכל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל מאי תקנתיה ילך אצל חכם ילך אצל חכם מאי עביד ליה הא עביד ליה איסורא אלא אמר רבא ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים שנא' (תהלים כד, א) ליקוק הארץ ומלואה ר' לוי רמי כתיב ליקוק הארץ ומלואה וכתיב (תהלים קטו, טז) השמים שמים ליקוק והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה
(יא) אָמַ֙רְתִּי֙ לֹא־אֶרְאֶ֣ה יָ֔הּ יָ֖הּ בְּאֶ֣רֶץ הַחַיִּ֑ים לֹא־אַבִּ֥יט אָדָ֛ם ע֖וֹד עִם־י֥וֹשְׁבֵי חָֽדֶל׃
ויברכו שם כבודך - בשכמל"ו עונים והמברך אומר ברוך יקוק אלהי ישראל מן העולם ועד העולם מפרש בתוספתא שתקנו מן העולם ועד העולם להודיע שאין העוה"ז לפני העוה"ב כלום אלא כפרוזדור לפני הטרקלין כלומר הנהיגו ברכותיו בעוה"ז כדי להיות רגילים לעוה"ב שכולו ארוך:
This is explained in the Tosefta, that the Sages instituted the wording of "from the world and to the world" [in the blessings in the Beis Hamikdash] in order to teach that this world is nothing compared to the next world, it is as an anteroom before the banquet hall - meaning to say - become used to making blessings in this world, in order to be able to be normalized to the kind of existence that is in the next world, which is described as "totally extended."
(יז) (יז) אמר החבר: לעומת זה ההכנה להנאה וההבחנה בה והמחשבה אל העדרה לפני בואה כל אלה כופלות את ההנאה וזוהי אחת מתועלות הברכות לכל מי שקבל עליו לקימן בכונה ובשלמות כי הן מביאות לנפש האדם את ההבחנה במין ההנאה ומולידות את ההרגשה בצרך להודות עליה למי שנתנה לאחר שהיה האדם חושש להעדרה ואז תגדל השמחה על הנאה זו כך אתה מברך שהחינו וקימנו שהרי אתה רואה את עצמך מזמן למות ונמצאת מודה על היותך חי עוד ורואה זאת כזכיה ויקל בעיניך החלי ואף המות בבואו בזמנו כי בעשותך חשבון נפשך מצאת כי ממשאך ומתנך עם אלהיך יצאת ברוח שהרי לפי טבעך ראוי אתה כי יעדר כל טוב ממך כי עפר אתה אך האלוה היטיב עמך ונתן לך חיים והנאה ועל אלה אתה מודה ובבוא השעה כי יטלם ממך תודה ותאמר יקוק נתן ויקוק לקח יהי שם יקוק מברך
(17) 17. The Rabbi: Preparing for a pleasure, experiencing it and looking forward to it, double the feeling of enjoyment. This is the advantage of the blessings for him who is used to say them with attention and devotion. They produce in his soul a kind of pleasure and gratitude towards the Giver. He was prepared to give them up; now his pleasure is all the greater, and he says: 'He has kept us alive and preserved us.' He was prepared for death, now he feels gratitude for life, and regards it as gain. Should sickness and death overtake thee, they will be light, because thou hast communed with thyself and seen that thou gainest with thy Lord. According to thy nature thou art well fitted to abjure enjoyment, since thou art dust. Now He has presented thee with life and desire; thou art grateful to Him. If He takes them away, thou sayest: 'The Lord has given, the Lord has taken.' (Job 1:21). Thus thy whole life is one enjoyment.