הרעיון המרכזי של הסוגיה:
הסוגייה עוסקת בחובתו של הבעל לשאת בהוצאות הריפוי של אשתו כחובה בסיסית שחלה עליו גם אם לא הזכיר זאת מפורשות בכתובה. עד כמה החובה הזו מוחלטת? האם יש מקרים שבהם "ניתן" לעקוף אותה? האם היא עוברת בירושה?
מיקום הסוגיה ברצף ההוראה
בהמשך לדיון בתנאי הכתובה הבסיסיים (תנאי בית דין), ולאחר הדיון בפדיון שבויים. עוסקת הסוגייה בחובת הריפוי.
שלד המהלך של הסוגיה
- משנה מסכת כתובות: חובת הריפוי כתנאי בית דין בסיסי. גם אם הבעל לא 'חתם' על חובה זו בכתובה. האם ניתן לעקוף חובה זו? המשנה מאפשרת לבעל שאינו רוצה לשאת בהוצאות הריפוי של אשתו לגרש אותה, לתת לה את כתובתה ובכך לפטור עצמו מחובת הריפוי.
- תלמוד בבלי מסכת כתובות: הסוגיה בתלמוד הבבלי עוסקת בכמה עניינים בדרך סיפורית. האם וכיצד חובת הריפוי עוברת ליורשים? האם ישנם מקרים שבהם יוכלו היורשים לעקוף חובה זו? האם יש הבדל בין מחלה כרונית למחלה זמנית בהקשר זה? כיצד אפשר לנהוג לפי החוק ומהו הדבר שראוי לעשותו מבחינת המוסר?
מושגים, אישים, מונחי לימוד…
אישים
רבן שמעון בן גמליאל
רבי יוחנן
מושגים
רפואה שאין לה קצבה, הקזת דם, עשינו עצמנו כעורכי הדיינין
מונחי הדיון התלמודי
מעיקרא מאי סבר
הרחבות ותוספות
עשינו עצמנו כעורכי הדיינין - להקביל לאמירתו של יהודה בן טבאי משנה מסכת אבות פרק א' משנה ח':
(ח) יְהוּדָה בֶן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוּדָה בֶן טַבַּאי אוֹמֵר, אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין. וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִרְשָׁעִים. וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כְזַכָּאִין, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין:
(8) Yehuda ben Tabai and Shimon ben Shetach received from them. Yehuda ben Tabai says, "Do not make yourself like the judges' advisers; and when the litigants are before you, they should be like evildoers in your eyes; and when they are excused from before you, they should be meritorious in your eyes - when they have accepted the judgment."