הרעיון המרכזי של הסוגיה:
ההלכה מכירה בכך, שאם אחד מבני הזוג "מורד" מסרב לחיות חיי אישוּת עם בן או בת-זוגו, הדבר פוגע פגיעה מהותית בחיי הנישואין והוא עילה לגירושין. הקטעים שלפנינו מתארים את התמודדותם של חכמים עם תופעת הגירושין מצד הבעל ומצד האישה.
מיקום הסוגיה ברצף ההוראה:
הסוגיה הקודמת מבררת מה הם דיני הגירושין בתורה ומה ניתן ללמוד על העילות לגירושין, מה ניתן לעשות על מנת למנוע מצבים כאלו ומה העונש המוטל על כל אחד מהצדדים אם וכאשר הדבר מתרחש.
שלד המהלך של הסוגיה:
המשנה קובעת שיש להפחית לאישה מורדת מכתובתה סכום כסף כל שבוע, עד שיגיע הקנס כדי סכום הכתובה שלה. רבי יוסי מקצין ואומר, ממשיכים להוריד לה גם מעבר לסכום הכתובה, שייתכן ותיפול לידיה ירושה ואז יגבו ממנה גם את הסכום שמעבר. וכך גם עושים אם הבעל מורד. העיקרון שמנחה את החכמים הוא יצירת לחץ, על הצד המורד, על ידי קנס שמוטל עליו/ה, מתוך כוונה שיחזרו בהם.
הגמרא מבררת כיצד יש להגדיר אישה מורדת. ומשיבה בשם אמימר – עי יש להבחין בין אישה שאומרת אני רוצה לצער את בעלי, בשל כעס שיש לה עליו אבל לא מתוך רצון להתגרש ממש, לבין אישה שטוענת הוא נמאס עליי ואיני יכולה לחיות עמו. על הראשונה כופין להשאר איתו ועל השנייה אין כופין להשאר איתו. מר זוטרא, בניגוד לאמימר, סבור שגם אישה שטוענת "מאיס עליי" יש לכפות עליה להישאר אתו, משום שמכפייה זו יכול לצאת טוב. ומביאים דוגמא: כפי שארע למר זוטרא שכפה על זוג להשאר יחד, ומהזיווג הזה יצא רבי חנינא. ואולם הגמרא מציינת, כי אין ההלכה כמותו, משום שבמקרה של רבי חנינא היה סיוע משמיים, וכי בד"כ לא יוצאים דברים טובים מזיווג כפוי.
מושגים, אישים, מונחי לימוד…
אישים
מר זוטרא
אמימר
מושגים
טענת מאיס עליי
מונחי הדיון התלמודי
היכי דמיא / היכי דמי?
הרחבות ותוספות
1. פסק דין - טענת מאיס עליי עקב אלימות כלכלית. לקריאה.
2. שו"ת יביע אומר חלק ג אה"ע יח, יג
3. רמב"ם אישות יד, ח-י
(ח) הָאִשָּׁה שֶׁמָּנְעָה בַּעְלָהּ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה הִיא הַנִּקְרֵאת מוֹרֶדֶת וְשׁוֹאֲלִין אוֹתָהּ מִפְּנֵי מָה מָרְדָה. אִם אָמְרָה מְאַסְתִּיהוּ וְאֵינִי יְכוֹלָה לְהִבָּעֵל לוֹ מִדַּעְתִּי כּוֹפִין אוֹתוֹ לִשְׁעָתוֹ לְגָרְשָׁהּ לְפִי שֶׁאֵינָהּ כִּשְׁבוּיָה שֶׁתִּבָּעֵל לְשָׂנוּא לָהּ וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה כְּלָל וְתִטּל בְּלָאוֹתֶיהָ הַקַּיָּמִין בֵּין מִנְּכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לְבַעְלָהּ וְנִתְחַיֵּב בְּאַחְרָיוּתָן בֵּין מִנִּכְסֵי מְלוֹג שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בְּאַחְרָיוּתָן. וְאֵינָהּ נוֹטֶלֶת בְּשֶׁל בַּעַל כְּלוּם וַאֲפִלּוּ מִנְעָל שֶׁבְּרַגְלֶיהָ וּמִטְפַּחַת שֶׁבְּרֹאשָׁהּ שֶׁלְּקָחָן לָהּ פּוֹשֶׁטֶת וְנוֹתֶנֶת לוֹ וְכָל מַה שֶּׁנָּתַן לָהּ מַתָּנָה מְחַזֶּרֶת אוֹתוֹ. שֶׁלֹּא נָתַן לָהּ עַל מְנָת שֶׁתִּטּל וְתֵצֵא:
(ט) וְאִם מָרְדָה מִתַּחַת בַּעְלָהּ כְּדֵי לְצַעֲרוֹ וְאָמְרָה הֲרֵינִי מְצַעֶרֶת אוֹתוֹ בְּכָךְ מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה לִי כָּךְ וְכָךְ אוֹ מִפְּנֵי שֶׁקִּלְּלַנִי אוֹ מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה עִמִּי מְרִיבָה וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. שׁוֹלְחִים לָהּ מִבֵּית דִּין וְאוֹמְרִין לָהּ הֱוֵי יוֹדַעַת שֶׁאִם אַתְּ עוֹמֶדֶת בְּמִרְדֵּךְ אֲפִלּוּ כְּתֻבָּתֵךְ מֵאָה מָנֶה הִפְסַדְתְּ אוֹתָהּ. וְאַחַר כָּךְ מַכְרִיזִין עָלֶיהָ בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת בְּכָל יוֹם אַרְבַּע שַׁבָּתוֹת זוֹ אַחַר זוֹ וְאוֹמְרִים פְּלוֹנִית מָרְדָה עַל בַּעְלָהּ:
(י) וְאַחַר הַהַכְרָזָה שׁוֹלְחִין לָהּ בֵּית דִּין פַּעַם שְׁנִיָּה וְאוֹמְרִים לָהּ אִם אַתְּ עוֹמֶדֶת בְּמִרְדֵּךְ הִפְסַדְתְּ כְּתֻבָּתֵךְ. אִם עָמְדָה בְּמִרְדָּהּ וְלֹא חָזְרָה נִמְלָכִין בָּהּ וּתְאַבֵּד כְּתֻבָּתָהּ וְלֹא יִהְיֶה לָהּ כְּתֻבָּה כְּלָל. וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ גֵּט עַד י''ב חֹדֶשׁ וְאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת כָּל י''ב חֹדֶשׁ. וְאִם מֵתָה קֹדֶם הַגֵּט בַּעְלָהּ יוֹרְשָׁהּ: