תנו רבנן מעונן ר' שמעון אומר זה המעביר שבעה מיני זכור על העין וחכ"א זה האוחז את העינים ר"ע אומר זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת למחר יפה ליקח לימודי ערבי שביעיות חיטין יפות עיקורי קטניות מהיות רעות
אוחז את העינים - אוחז וסוגר עיני הבריות ומראה להם כאילו עושה דברים של פלא והוא אינו עושה כלום:
(ח) איזהו מעונן אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני.
(ט) אסור לעונן אע"פ שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים וכל העושה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה שנאמר לא תעוננו וכן האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה הרי זה בכלל מעונן ולוקה.
(טו) המכשף חייב סקילה והוא שעשה מעשה כשפים אבל האוחז את העינים והוא שיראה שעשה והוא לא עשה לוקה מכת מרדות מפני שלאו זה שנאמר במכשף בכלל לא ימצא בך הוא ולאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא ואין לוקין עליו שנאמר מכשפה לא תחיה.
כסף משנה הלכות עבודה זרה פרק יא
ואיכא למידק על מה שאמר רבינו כאן אבל האוחז את העינים וכו' ואין לוקין עליו שזה הפך מ"ש לעיל
בפרק זה האוחז אתהעינים לוקה. ועוד שלפי מ"ש רבינו שיראה שעשה והוא לא עשה נראה שהוא לאו שאין בו מעשה וא"כ קשה למה בתחלהחייבו מלקות הא לאו שאין בו מעשה הוא ועוד כשבא בסוף דבריו למעטו ממלקות למה הוצרך לבא עליו מטעם שהוא לאושניתן לאזהרת מיתת ב"ד תיפוק ליה משום שהוא לאו שאין בו מעשה. ונ"ל דכל אוחז העינים הוא עושה מעשה כדי לאחוזהעינים ומ"ש והוא שיראה שעשה והוא לא עשה מעשה כלל לאו למימר שלא עשה מעשה אלא היינו לומר שאותו מעשהתמהון שנראה לבני אדם שעשה לא עשאו באמת אלא שנדמה להם כך אבל ודאי שהוא עושה שום מעשה עד שאחז עיניהםלהדמות להם כך ומאחר שיש בו מעשה בדין היה ללקות עליו שתים אחת משום מעונן ואחת משום מכשף דתרווייהו איתנהוביה דהא שנו חכמים בברייתא מעונן זה האוחז את העינים ובמתני' דס"פ ארבע מיתות משמע שהוא מכשף אלא שנפטרממלקות דמכשף מפני שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד. ואין לומר דליפטר מעונן גופיה ממלקות משום דהוי לאושבכללות דכתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף דכיון דאהדרינהו קרא דכתיב לאתנחשו ולא תעוננו לומר שכל אחד מהם לאו בפני עצמו ואינו לאו שבכללות וכ"כ רבינו בפי"ח מהלכות סנהדרין וא"כ לוקהמשום לאו דמעונן ואינו לוקה משום לאו דמכשף ונמצאו דברי רבינו במ"ש לוקה ובמה שכתב שאינו לוקה קיימים:
ועוד י"ל דתרי גווני אוחז העינים הם, אחד שהוא מראה שעשה מעשה זר ותמוה חוץ מטבעו של עולם שלוקה אבל האוחזהעינים שהוא טבעו של עולם כגון שמראה שנוטע קישואין וכיוצא בו מדברים שהם טבעו של עולם זה אינו לוקה. ודייק לשוןרבינו שלעיל גבי לוקה כתב שמדמה בפני הרואים שעשה מעשה תמהון וכאן גבי אינו לוקה לא כתב מעשה תמהון, ודרך זהכתב מהר"י קולון בשורש ע"ז ליישב לשונות אלו אבל קשיא לי מנין לו לחלק בכך. וה"ר יהושע מבני בניו של רבינו תירץדאחיזת עינים דמעשה תמהון לחוד ואחיזת עינים דמכשף לחוד וזה לא ישיגנו אלא היודע בדברים ההם. ועוד תירץ תירוץ שנישאם התרו בו משום מעונן לוקה ואם התרו בו משום מכשף אינו לוקה וזה קרוב למה שכתבתי:
בית יוסף יורה דעה סימן קעט
טו (א), א (ב) מעונן זה האוחז את העינים. היינו כחכמים דבסוף פרק ארבע מיתות (סנהדרין סה:) תנו רבנן מעונן ר' שמעון אומר זה המעביר שבעה מיני זכור על העין וחכמים אומרים זה האוחז את העינים רבי עקיבא אומר זה המחשב עתים ושעותואומר היום יפה לצאת וכו'. ובתורת כהנים (קדושים פרשתא ג פ"ו אות ב) תניא לא תעוננו אלו אוחזי עינים. וסובר רבינודהלכה כרבי עקיבא ומפרש דלא לאיפלוגי על חכמים אתא אלא לאוסופי עלייהו ולומר דמחשב עתים ושעות נמי בכלל מעונן הוא ולפיכך כתב בסמוך וכן המחשב השעות והעתים לומר יום פלוני ושעה פלונית יכול לצאת כלומר האי הוי נמי מעונן וכןנראה שהוא דעת הרמב"ם בפרק י"א מהלכות ע"ז (ה"ח) אלא שמדברי רבינו נראה דמחשב עתים ושעות לא ברירא ליהדבדרך אצטגנינות קאמר וכמו שיתבאר בסמוך ומכל מקום נראה שגם רבינו אוסר לעשות מעשה על פי האצטגנינות שהריכתב בסמוך או שמנחשים בכוכבים לומר כוכב פלוני עולה:
ומ"ש שמדמה כאילו עושה מעשה ואינו עושה כלום הלכך אין בו אלא איסור ואינו לוקה. משנה בסוף פרק ארבע מיתות (סז.) העושה מעשה חייב האוחז את העינים פטור ואמרינן בגמרא (שם:) דפטור דקאמר היינו פטור אבל אסור. והרמב"ם כתב בפי"א מהלכות ע"ז (ה"ט) האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעשה מעשה תמהון והוא לא עשה הרי זה בכלל מעונןולוקה ואחר כך כתב (הט"ו) המכשף חייב סקילה והוא שעשה מעשה כשפים אבל האוחז את העינים והוא שיראה שעשהוהוא לא עשה לוקה מכת מרדות מפני שלאו זה שנאמר במכשף בכלל לא ימצא בך הוא ולאו שניתן לאזהרת מיתת בית דיןואין לוקין עליו עד כאן. ויש לתמוה שזה היפך מה שכתב תחלה שאוחז את העינים לוקין עליו ועוד בתחלה למה חייבומלקות הא לאו שאין בו מעשה הוא ואין לוקין עליו ועוד דכשבא בסוף דבריו למעטו ממלקות למה הוצרך לבא עליו מטעםשהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין תיפוק ליה שהוא לאו שאין בו מעשה. ונראה לי דכל אוחז את העינים הוא עושהמעשה כדי לאחוז את העינים ומ"ש והוא שיראה שעשה והוא לא עשה אינו רוצה לומר שלא עשה מעשה כלל אלא היינולומר שאותו מעשה תמהון שנראה לבני אדם שעשה לא עשאו באמת אלא שנדמה להם כך אבל ודאי שהוא עשה שום מעשהעד שאחז עיניהם להדמות להם כך ומאחר שיש בו מעשה בדין הוא ללקות עליו שתים אחד משום מעונן ואחד משום מכשףדתרווייהו איתנהו ביה דהא שנו חכמים בברייתא דלעיל (סה:) מעונן זה האוחז את העינים ובמתניתין דסוף פרק ארבעמיתות (סז.) משמע שהוא מכשף אלא שנפטר ממלקות דמכשף מפני שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ואין לומרדליפטר מעונן גופיה ממלקות משום דהוי לאו שבכללות דכתיב (דברים יח י) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמיםמעונן ומנחש ומכשף דכיון דאהדרינהו קרא דכתיב (ויקרא יט כו) לא תנחשו ולא תעוננו לימד שכל אחד מהם לאו בפני עצמוואינו לאו שבכללות וכן כתב הרמב"ם עצמו בפרק י"ח מהלכות סנהדרין (ה"ג). ומהרי"ק ז"ל כתב בשורש ע"ו (ענף ב) ליישבלשונות אלו ולא נראו לי דבריו:
א (ג), ב כתב הרמב"ם מעונן כגון אלו שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה וכו'. בפרק י"א מהלכות ע"ז (ה"ח) וטעמא משום דסבר דהלכה כרבי עקיבא דאמר מעונן זה המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאתוכו' וכמו שכתבתי בסמוך וסובר ז"ל דהיום יפה לצאת למחר יפה לצאת דקתני היינו על פי האצטגנינות וכן כתב גם הסמ"ג (לאוין נג יא.) ובפירוש המשנה פרק ד' דע"ז (מ"ז) כתב עוד שמשפטי כוכבים הכל שוא ודבר כזב ולכן אסרתם תורה והתוספותכתבו בפרק מי שהחשיך (שבת קנו: ד"ה כלדאי) כלדאי בכולה שמעתין משמע דהיינו חוזים בכוכבים ולא כמו שפירש רש"י בערבי פסחים (קיג: ד"ה כלדיים) מנין שאין שואלין בכלדיים שנאמר (דברים יח יג) תמים תהיה עם יי' אלהיך ופירש דהיינואוב ועוד קשה דבהדיא כתיב (ויקרא יט לא) אל תפנו אל האובות ובספרי דריש מנין שאין שואלין בגורלות שנאמר תמיםתהיה וגורל וחוזה בכוכבים חדא מילתא הוא עכ"ל וכן פירש הערוך (ערך כלדאי) כלדיים החוזים בכוכבים ובתשובה (המיוחסות) להרמב"ן סימן (רפ"ב) [רפ"ג] כתב מה שאמרו אין שואלים בכלדיים דבר ברור הוא משמעתא דפרק מי שהחשיך(שם) שהם בעלי המזלות החוזים בכוכבים כדברי בעל הערוך ובודאי משמע שאין האצטגנינות בכלל נחש [מ]דמיבעי ליהמנין ועוד דרבי חנינא סבר (שבת קנו.) מזל מעשיר ויש מזל לישראל ואע"ג דלית הלכתא כוותיה מכל מקום משמע דלאוניחוש הוא ואלו שמנחשים בכוכבים דקתני (סנהדרין סו.) לאו באצטגנינות קאמר ומההיא שמעתין דפרק מי שהחשיך (שם)נמי משמע דמותר לשמוע להם ולהאמין דבריהם מאברהם דאמר נסתכלתי באצטגנינות ומדרבי עקיבא (שם:) דהוה דאיגאמילתא דברתיה טובא ולאחר שניצלה דרש דמשום צדקה ניצלה ממיתה ממש שמע מינה מאמין היה בהם ומעובדא דרבנחמן בר יצחק (שם) נמי אלא שפעמים הקב"ה עושה נס ליראיו לבטל מהם גזרת הכוכבים והם מן הנסים הנסתרים שהםבדרך תשמיש של עולם שכל התורה תלויה בהם לפיכך אין שואלים בהם אלא מהלך בתמימות שנאמר (דברים שם) תמיםתהיה עם יי' אלהיך ואם ראה בהם דבר שלא כרצונו עושה מצוה ומרבה בתפילה אבל אם ראה באצטגנינות יום שאין טובלמלאכתו נשמר ממנו ואינו סומך על הנס וכסבור אני שאסור לבוא נגד המזלות ולסמוך על הנס. ואותם שאין מתחילין בב' ד'מפני שאין מזל לבנה קל ואין מלאכה נגמרת בו כהוגן ובגמרא (שבת קנו.) נמי סבר הכי מאן דבלבנה יהא סותר ובני מזלמאדים נמי קשה הוא כמאן דאמר מזל יום גורם שהוא צומח, מכל מקום אין דברים אלו מדוקדקים אפילו באותה חכמה שלאמזל יום ולא מזל שעה גורמים אלא במבטי כוכבים של שנאה ואהבה וכל שכן שאינו משנת חסידים. והרמב"ם ז"ל כתב (שםה"ט) שכל העושה מעשה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו בעת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה משום לאתעוננו (ויקרא יט כו) ועוד האריך לומר (שם הט"ז) שדברי הבל ושטות הם והמאמין שיש בהם ממש בכלל נשים ועמי הארץושמעתא כולה ליתא הכי ועוד דאפילו בניחוש לא משמע הכי מעובדא דרב עיליש (גיטין מה.) ובבראשית רבה (ויק"ר לב ב)אמרו כי עוף השמים יוליך את הקול (קהלת י כ) זה העורב וכו' ואלו דברים צריכים עיון ופירוש רב מכל מקום אל תדקדק עםבני אדם יותר מדאי עכ"ל: וכיוצא בזה כתוב בנמוקי יוסף בסוף פרק ארבע מיתות (טז: ד"ה ת"ר) אהא דתנו רבנן לא תנחשואלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים וז"ל פירשו ז"ל דהא דחשיב הכא עופות וכוכבים היינו דומיא דהנך דחשיב לעילכגון פתו נפלה מפיו מקלו נפל מידו שאין בהם דבר חכמה אלא דברי שטות בעלמא הן אבל במי שמכיר בצפצוף העופות אין נחש שדבר חכמה יש למכירים ושרי כדאשכחן ברב עילש אלא דהכא לאו בהכי עסקינן אלא שהוא מנחש במזדמן לו עוףפלוני בדרך וכיוצא בו מדברי הבאי ואע"ג דגבי ישבי בנוב אמרינן (סנהדרין צה.) דאתאי יונה וכו' ואמרינן דנמשלה כנסת ישראל ליונה שמע מינה דוד מלך ישראל בצערא שרי התם לאו נחש הוא דלא סמכי עליה לגמרי אלא סימנא בעלמא הואדנקיט ליה וכהאי גוונא שרי כמו שנהגו לישא נשים במילואה של לבנה לסימן טוב וכן אתה אומר בכוכבים שלא אסרו אלא לקבוע להם סימן לעצמו ולנחש בהם אבל מה שאדם מכיר במערכת הכוכבים ומהלכן כגון אלו הוברי שמים החוזיםבכוכבים אין זו בכלל נחש שזו חכמה גדולה וגזירה שגזר הקב"ה מששת ימי בראשית להנהיג עולמו בכך על כן יתפלל כלחסיד לבטל ממנו גזירת המזל כי מאת אדון הכל בא הכל ובידו לשנות ולעשות כחפצו ומצינו ברבי עקיבא במאי דאמרי ליהכלדאי אברתיה והוה דאיג אמילתא טובא ולבסוף נעשה לה נס בזכות הצדקה ומיהו רבותינו ז"ל הזהירו לבל ישים אדםמחשבתו באלו הדברים ויתלה אדם עצמו במי שאמר והיה העולם והוא ברחמיו יציל עבדיו מפגע רע ואמרו על זה מנין שאין שואלין בכלדיים תלמוד לומר תמים תהיה עם יי' אלהיך והרמב"ם ז"ל (שם ה"ט) כתב שאף חזיון הוברי שמים בדרך חכמהבכלל נחש הוא ואינו מחוור עכ"לא: ועל מה שנהגו שלא לישא נשים אלא במילוי הלבנה שכתבתי בשם נמוקי יוסף כתוב גםבתשובות (המיוחסות) להרמב"ן סימן רפ"ג שאינו ניחוש אלא כשם שמושחין מלכים על המעין דתמשוך מלכותן (הוריות יב.) כן עושין במילוי ולא בחסרון וסימנא טבא הוא כדרך שמושכין יין בצינורות לפני חתנים ואין בו משום דרכי האמורי: וכתבבסמ"ק סימן (קל"ד) [קל"ו] מה שנהגו קדמונינו להתחיל המסכתות בראש חודש זהו להמתין לבחורים הבאים מחוץ לעירואף לסימן טוב כמו שאמרו חכמים (חולין צה:) אף על פי שאין נחש יש סימן עד כאן:
ש"ך יורה דעה סימן קעט
יז אוחז את העינים כו' - עב"ח שכתב בשם הרמב"ם דגם אחיזת עינים שאינו ע"י כשוף רק ע"י מראה ותחבולות ועל ידיקלות התנועה ביד אסור וכדבריו מבואר בדברי המגיה למיימוני הל' עבודת כוכבים פי"א ע"ש וכן כתב בתשובת הרב סימן ס"ז ע"ש:
פתחי תשובה יורה דעה סימן קעט
(ז) אוחז את העינים - עבה"ט ובספר עמודי כסף כ"י כ' בענין שנוהגים להפך כלי שיהא הנר בשבת דולק יפה אין חששמחמת מבעיר כיון שאינו נוגע בנר אך שיש חשש בזה משום דרכי האמורי ואין לעשות כן (ר"ל אף בחול) וע' בספר חכמת אדםכלל פ"ט שהתרעם על הבדחנים שעושים אחיזת עינים על החתונות ונקראים טאשין שפילער שהם עוברים בלאו דאורייתאוהמצוה לעשותם עובר בלפני עור גם אסור להסתכל אך אם העושה הוא עובד כוכבים מותר לראות ע"ש:
(ד) עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵיזֶהוּ מְעוֹנֵן, זֶה הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינָיִם. פֵּרוּשׁ, שֶׁהוּא כְּאִלּוּ אוֹחֵז עֵינֵי בְנֵי אָדָם וְסוֹגְרָן, שֶׁהוּא מַטְעֶה אוֹתָן, שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם כְּאִלּוּ עוֹשֶׂה דְבָרִים נִפְלָאִים חוּץ מִדֶּרֶךְ הַטֶּבַע, וּבֶאֱמֶת אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם, אֶלָּא בְּקַלּוּת יָדָיו וּבְתַחְבּוּלוֹת הוּא מַטְעֶה אוֹתָן. וְהַבַּדְחָנִין שֶׁעושִׁין כְּמַעֲשִׂים אֵלּוּ בַּחֲתֻנּוֹת, עוֹבְרִים בְּלָאו. וְהַמְצַוֶּה לַעֲשׂוֹתָן, עוֹבֵר עַל לִפְנֵי עִוֵּר. וְלָכֵן מִי שֶׁיֵשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת, מְחֻיָב לִמְחוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל וְלִרְאוֹתָן. אֲבָל אִם נָכְרִי עוֹשֶׂה כֵּן, מֻתָּר לִרְאוֹת.
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן יג
אבל הש"ך בס"ק י"ז הביא שהב"ח הביא בשם הרמב"ם דגם אחיזת עינים שאינו ע"י כישוף רק ע"י מראה ותחבולות וקלותהתנועה ביד אסור. ועיין בב"ח שהוא מתרץ בזה הסתירה ברמב"ם, שבה"ט כתב על אוחז את העינים שלוקה, ובהט"ו כתבשאינו לוקה, שבה"ט איירי שלא נעשה ע"י כישוף אלא בתחבולות וקלות התנועה - שבזה לוקה, ובהט"ו איירי שנעשה אחיזתהעינים ע"י כשפים שנראה כאילו נלקטו הקישואין ובאמת לא זזו ממקומן - אינו לוקה משום שניתן לאזהרת מיתת ב"ד.ונמצא שלמעשה עוד חמור אוחז את העינים בדרך טבעי מע"י כישוף. והש"ך כתב וכדבריו מבואר בדברי המגיה למיימוני, ולאנמצא זה בספרי הרמב"ם שלנו. עכ"פ גם הש"ך מסכים לדינא דהב"ח. וזהו ודאי דבר תמוה שיהיה שייך איסור למי שטבעובקלות התנועה ביותר שיהיה מתנהג כפי קלות תנועה שלו. והא האחים שלחו לנפתלי למצרים להביא שטר מכירה מעשוליעקב על חלקו במערת המכפלה (סוטה י"ג ע"א) הרי דהיה מותר. וגם שמשון היה מותר להשתמש בגבורתו המשונה שלא שייךזה כלל להיות באינשי, שהיה ודאי דבר תמוה לאינשי, ולא היה בזה אף לא חשש איסור מראית העין שיאמרו שע"י כישוף הואעושה, וכ"ש שלא היה שייך בזה איסור ממש, וכ"ש שלא שייך שיהיה בזה איסור לאו דאורייתא. וא"כ מ"ש עניין הטבעי שנתןהשי"ת לאחד בקלות התנועה שלא שייך לאסור, אף לא מדרבנן, וכ"ש שלא שייך שיהיה ע"ז לאו דאורייתא ומלקות. ורקכשמשקר לאינשי ואומר שעושה זה בכישוף יהיה אסור מצד שעושה עצמו רשע, ואולי גם שיכשלו אחרים לומר שמותרלעשות אחיזת עינים בכישוף, שאז עשייתו בקלות התנועה הוא מאיסור דלפני עור, ולא באיסור זה דכישוף.