Franz Kafka, Parables and Paradoxes (New York: Schocken Books, 1969), p. 93
Leopards break into the temple and drink to the dregs what is in the sacrificial pitchers; this is repeated over and over again; finally it can be calculated in advance, and it becomes a part of the ceremony.
ובארבעים יום האחרונים שעלה משה להר סיני להביא את התורה גזרו יום צום ותענית וביום האחרון שבכלם שהוא סוף ארבעים יום גזרו תענית ולנו בתעניתם כדי שלא ישלוט בהם יצה"ר ולמחרתו השכימו ועלו לפני הר סיני ישראל היו בוכים לקראת משה והוא היה בוכה לקראתם עד שעלתה בכייתם למרום. באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב"ה על ישראל וקבל את תשובתם בשרה אותם רוח הקודש בשורות טובות ונחמות ואמר הקב"ה לישראל בני נשבע אני בשמי הגדול שלי ובכסא הכבוד שלי שתהא לכם בכיה זו לששון ולשמחה גדולה ויהיה לכם יום זה יום סליחה וכפרה ומחילה לכם ולבניכם ולבני בניכם עד סוף כל הדורות
For the period of Moses' second forty days on Mt. Sinai (to bring down the Torah), the people fasted. And on the final day, they fasted both day and night so that the evil inclination would not gain a foothold. In the morning, they rose early and approached the foot of the mountain. They cried as they greeted Moshe, and he cried as he greeted them, such that their crying ascended to the heavens.
At that moment, God had mercy upon the people Israel, and accepted their teshuva. God prophetically proclaimed the good news and consolations, and announced to the people: My children! I swear on my Great Name and on my Heavenly Throne that this crying will ultimately be one of joy and great gladness. This will be for you a day of forgiveness and atonement for you, your children, and your children's children for all generations....
ובודאי היה זה בכח אהרן כאשר נשתתף עמהם בחטא החזיר אותם בתשובה ולכן נמסר כפרת היום ביד אהרן כה"ג...וע"ז אומרים בתפלת שבת ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת. דיש זכור ושמור זכור בפה שמור בלב וכתיבות הלוחות הוא החקיקה בלבות בנ"י כמ"ש כתבם על לוח לבך וע"י החטא לא יכלו לקבל הלוחות. ואחר שנמחל להם ונטהרו הלבבות ביוה"כ נחזר להם זו החקיקה בלב. ובאמת חטא העגל שמור לדורות ולעומת זה בכל יוהכ"פ בכל שנה ושנה נמחל קצת מזה החטא ונכנסין בשערי הקדושה לקבל הרשימה בלב:
...And this was certainly done through Aharon, who had participated with them in the sin of the Golden Calf. [So too] he enjoined them to do teshuva; therefore the atonement of the Day is given over to Aharon, the High Priest...
-
This is why we say on Shabbat, "And two stone tablets were given to him, and which were written Shmirat Shabbat." The first tablets said: "Remember the Sabbath day", and the second said, "Keep the Sabbath Day." Remembering is an oral act, that of mentioning Shabbat, but "keeping" means to guard it in one's heart. The true writing of the tablets was an engraving directly into the hearts of Israel, as it says, "Write them upon the tablets of your heart" (Proverbs 3:3). The sin of the golden calf made them incapable of receiving these tablets, but once their hearts were forgiven and purified on Yom Kippur, their heart-inscription reappeared.
-
The sin of the Golden Calf is carried down through all the generations. Each year a bit more of it is forgiven; we enter into the Gates of Holiness and receive the imprint in our hearts once again.
(trans. mostly Art Green)
Art Green, The Language of Truth, 355
The dangers of idolatry, especially in the midst of highly ritualized religious behavior, are ever with us....The second tablets were given on Yom Kippur, which has become the most highly ritualized day in the Jewish calendar. Here we are, supposedly confronting our innermost selves, and instead we are busy chanting triple acrostic hymns written in the Middle Ages! How important it is to recall on Yom Kippur, in the midst of all this elaborate ritual that the real goal of all these rites is cleansing our heart, so that God's word will once again shine forth from within it.