Parshat Nitzavim

(יא) כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא׃ (יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃ (יג) וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה׃ (יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ׃ (ס)

Deuteronomy 30:11-14

(11) Surely, this Instruction which I enjoin upon you this day is not too baffling for you, nor is it beyond reach. (12) It is not in the heavens, that you should say, “Who among us can go up to the heavens and get it for us and impart it to us, that we may observe it?” (13) Neither is it beyond the sea, that you should say, “Who among us can cross to the other side of the sea and get it for us and impart it to us, that we may observe it?” (14) No, the thing is very close to you, in your mouth and in your heart, to observe it.

ספורנו על דברים ל׳:י״א:ג׳

(ג) לא רחוקה היא שתצטרך לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך באופן שתוכל לעשותה אפי' בעודך בגלות ובאר זה באמרו לא בשמים היא לאמר. לא יקרה לך בענין התשובה שתצטרך בה להגדת נביא:

Sforno on Deuteronomy 30:11:3

(3) ולא רחוקה היא, so that you have to ask the leading Torah scholars of your generation who live a long way from you to explain how to observe this commandment. You can easily observe this commandment even in the Diaspora where you may not have any Torah scholars nearby.

ספורנו על דברים ל׳:י״ב:א׳

(א) לא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמר. לא יִקְרֶה לְךָ בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה שֶׁתִּצְטָרֵךְ בָּהּ לְהַגָּדַת נָבִיא. לא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמר. לא יִקְרֶה לְךָ בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה שֶׁתִּצְטָרֵךְ בָּהּ לְהַגָּדַת נָבִיא.

Sforno on Deuteronomy 30:12:1

(1) לא בשמים היא, in order to repent you do not need to turn to a prophet who represents heaven,

ספורנו על דברים ל׳:י״ג:א׳

(א) ולא מעבר לים היא גם כן לא תצטרך בה לחכמי הדור הרחוקים שיפרשו לך. באופן שיהיה זה אפשר לך בח''ל ולא יקשה עליך כמו שיקרה באיזו מצוה שנפל בה ספק ותצטרך לפירוש חכמי הדור או שהיא נמנעת בח''ל:

Sforno on Deuteronomy 30:13:1

(1) ולא מעבר לים היא, neither, when you are in exile, overseas, do you need to travel to the leading Torah scholars across the ocean in order to become a true penitent. True, there are commandments which are difficult to master without expert guidance, repentance, however, is not one of them.

ספורנו על דברים ל׳:י״ד:א׳

(א) בפיך ובלבבך לעשותו להכיר בלבבך את חטאך ואת האל ית' שחטאת לו ולהתחרט ולהתודות על זה בפיך:

Sforno on Deuteronomy 30:14:1

(1) בפיך ובלבבך לעשותו, to recognize with your heart the nature of your sins and the One against Whom you have sinned so that you will express your confession and remorse to God with your heart and with your lips.

רש"י על דברים ל׳:י״א:א׳

(א) לא נפלאת הוא ממך. לֹא מְכֻסָּה הִיא מִמְּךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ז) "כִּי יִפָּלֵא" — אֲרֵי יִתְכַּסֵּי, (איכה א') "וַתֵּרֶד פְּלָאִים" — וַתֵּרֶד בְּמַטְמוֹנִיּוֹת, מְכֻסָּה, חֲבוּשָׁה בְּטָמוּן:

Rashi on Deuteronomy 30:11:1

(1) לא נפלאת הוא ממך [FOR THIS COMMANDMENT …] IS NOT נפלאת FROM YOU i.e. is not concealed from you, just as it is said, (Deuteronomy 17:8): כי יפלא which is rendered in the Targum by “If there be concealed [from thee]”; and (Lamentations 1:9): ותרד פלאים which means, she went down into concealment, i.e. being covered and bound in the place of concealment.

רש"י על דברים ל׳:י״ב:א׳

(א) לא בשמים הוא. שֶׁאִלּוּ הָיְתָה בַשָּׁמַיִם, הָיִיתָ צָרִיךְ לַעֲלוֹת אַחֲרֶיהָ לְלָמְדָהּ:

Rashi on Deuteronomy 30:12:1

(1) לא בשמים הוא IT IS NOT IN HEAVEN — for were it in heaven it would still be your duty to go up after it and to learn it (Eruvin 55a).

רש"י על דברים ל׳:י״ד:א׳

(א) כי קרוב אליך. הַתּוֹרָה נִתְּנָה לָכֶם בִּכְתָב וּבְעַל פֶּה:

Rashi on Deuteronomy 30:14:1

(1) כי קרוב אליך BUT [THE WORD] IS [VERY] NEAR UNTO YOU — the Torah has been given to you in writing and orally.

רבנו בחיי, דברים ל׳:י״א:א׳

(א) כי המצוה הזאת. יאמר זה על התורה, כלשון (דברים ח) כל המצוה אשר אנכי מצוך היום. לא נפלאת היא אין ענינה נסתר ומכוסה שלא תוכל לעשותה, וזהו שאמר לא בשמים היא, שהוא באור ללא נפלאת היא, וכן לא מעבר ליום באור ללא רחוקה היא. והים זה הוא הים הגדול שהוא חשוך והוא מן הנמנע שיהיו בני אדם רשאין ליכנס שם מפני חשכת המים, ואין הכוונה בשאר הימים שבני אדם יכולין להכנס בהם, לפי שכשם שאמר לא בשמים היא והיא מניעה שהרי מן הנמנע שיעלה אדם בשמים, כך מעבר לים הוא מניעה.

Rabbeinu Bahya, Devarim 30:11:1

(1) כי המצוה הזאת, “for this commandment, etc.” In this instance the word המצוה refers to the entire Torah, just as it did in Deut. 8,1 where the Torah spoke of כל המצוה.
לא נפלאת היא, “it is not hidden.” The Torah is not so mysterious and mystical that you cannot fulfill its commandments. This is why Moses added immediately: “it is not in heaven.” Neither is it beyond the ocean. All these comparisons are only variations of the words לא נפלאת. The ocean that Moses speaks about here is the great ocean, which is dark and beyond man’s ability to navigate (Ibn Ezra). Moses does not refer to seas which man is able to navigate [with the existing means of navigation, Ed.] The words compare such an ocean to “heaven,” neither of which is accessible to man.

רבנו בחיי, דברים ל׳:י״ב:א׳

(א) לא בשמים היא. יתכן לפרש כי מפני שהתורה הזאת היתה בשמים, יאמר מעתה לא בשמים היא, שכבר הורדתיה לכם משם, ומלת היא תרמוז כי החכמה העליונה בשמים.

Rabbeinu Bahya, Devarim 30:12:1

(1) לא בשמים היא, “it is not in heaven;” it is possible that the reason Moses makes this point is because prior to bringing the Torah to the people it had indeed resided in heaven, and we have quoted arguments offered by the angels opposing its descent to earth. The word היא which we might have considered as redundant, is a reference to the highest level of חכמה, the emanation wisdom, which does indeed reside in heaven.

אבן עזרא על דברים ל׳:י״ד:א׳

(א) בפיך ובלבבך. שכל המצות עיקרם הלב ויש מהם זכר בפה לחזוק הלב ויש מעשה כדי שיזכור בפה:

Ibn Ezra on Deuteronomy 30:14:1

(1) in your mouth, and in your heart The essence of all the commandments is in one’s heart; but they also entail deeds, so that one may recall them with the words of one’s mouth.

עקידת יצחק כ״ה:ב׳:ה׳

(ה) ובמדרש (דברים רבה פ' ח') רבנן אמרין ז' עצלים הם ועצלן של משה גדול מכלן הוא שאמר שלמה חכם עצל בעיניו מז' משיבי טעם (משלי כ"ו) אמר לו לעצל לך למוד תורה מעיר לעיר אמר להם שחל בדרך. אמרו לו קרוב אליך בעירך אמר בתוך רחובות ארצח. אמר לו הרי הוא בשכונך אמר ארי בחוץ אמר לו הרי הוא בתוך הבית ולואי שתשכים ותעריב והוא לא כן עשה ועליו נאמר עד מתי עצל תשכב אמרו לו לא תצטרך לקום אלא בזריחת השמש הדלת תסב על צירה ועצל על מטתו. אמר לו קום כשתרצה אבל פשוט את ידיך וקח את המגלה טמן עצל ידו בצלחת. ואע"פ שמניחין בידו דבר מאכל נלאה להשיב אל פיו אמר משה אני איני אומר לך שתלך ותלמוד מעיר לעיר ולא משכונה לשכונה ולא מחצר לחצר ולא מבית לבית אלא קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך (דברים ל') מפיך ללבבך מלא סיט:

Akeidat Yitzchak 25:2:5

(5) Midrash Rabbah Deuteronomy 25, describes seven kinds of indolence, laziness. The worst of the seven categories described is called that "of Moses." The meaning is that nothing is worse than failure to study the Torah, seeing that it is written concerning Torah, "for she is close to your heart and mouth to do" (Deut 30,14). If the Torah were in heaven or otherwise difficult of access, excuses for not studying it might be acceptable. But the very accessibility of Torah is such that it is practically being spoonfed to us and yet we are too lazy to swallow it.