איתמר יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש ורבא אמר הוי יאוש
יאוש שלא מדעת - דבר שסתמו יאוש לכשידע שנפל ממנו וכשמצאו עדיין לא ידעו הבעלים שנפל מהן:
בדבר שיש בו סימן כולי עלמא לא פליגי דלא הוי יאוש.
ואף על גב דשמעיניה דמיאש לסוף לא הוי יאוש דכי אתא לידיה באיסורא הוא דאתא לידיה דלכי ידע דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר סימנא אית לי בגויה יהבנא סימנא ושקילנא ליה.
כי פליגי בדבר שאין בו סימן.
אביי אמר לא הוי יאוש דהא לא ידע דנפל מיניה
רבא אמר הוי יאוש דלכי ידע דנפל מיניה מיאש מימר אמר ״סימנא לית לי״ בגויה מהשתא הוא דמיאש.
תא שמע ״פירות מפוזרין.״
הא לא ידע דנפל מיניה!
הא אמר רב עוקבא בר חמא הכא במכנשתא דביזרי עסקינן. דאבידה מדעת היא.
תא שמע ״מעות מפוזרות הרי אלו שלו״
אמאי הא לא ידע דנפל מיניה!
התם נמי כדרבי יצחק דאמר: ״אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה.״
הכא נמי אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה.
תא שמע ״עיגולי דבילה וככרות של נחתום הרי אלו שלו״
אמאי והא לא ידע דנפל מיניה
התם נמי אגב דיקירי מידע ידע בהו
תא שמע הגנב שנטל מזה ונתן לזה וכן גזלן שנטל מזה ונתן לזה
וכן ירדן שנטל מזה ונתן לזה
מה שנטל נטל ומה שנתן נתן
בשלמא גזלן וירדן דקא חזי להו ומיאש, אלא גנב מי קא חזי ליה דמיאש?
תרגמה רב פפא בלסטים מזוין.
אי הכי היינו גזלן!
תרי גווני גזלן.
תא שמע דא"ר יוחנן משום רבי ישמעאל בן יהוצדק מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת?
דכתיב (דברים כב, ג) וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה.
מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם.
יצאתה זו שאבודה ממנו ואינה מצויה אצל כל אדם.
ואיסורא דומיא דהיתירא.
מה היתירא בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן שרא,
אף איסורא בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן אסורה.
תיובתא דרבא תיובתא.
והלכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם.