(יז) לֹֽא־תִשְׂנָ֥א
אֶת־אָחִ֖יךָ
בִּלְבָבֶ֑ךָ
הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙
אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ
וְלֹא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו
חֵֽטְא׃
רמב״ם ־ הלכות דעות פרק ו
ו) כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון, אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני, שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך, ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול, ולא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל הא-קים.
א. למה כתוב, "לֹֽא-תִשְׂנָ֥א אֶת-אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ"? איפה עוד שונאים?!
_________________________________________________________
_________________________________________________________
_________________________________________________________
ב. מה תועלת יש בזה?
.a _________________________________________________________
_________________________________________________________
.b _________________________________________________________
_________________________________________________________
ג. מה צריכים לעשות אם הוא מתחרט על מעשיו ומבקש מחילה בלב שלם?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
ד. איזו דוגמה כותב רמב"ם למי ששמר את השנאה בלבבו ומה היתה תוצאתיו?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
רמב״ם ־ הלכות דעות פרק ו
ז. הרואה חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה מצוה להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך, המוכיח את חבירו בין בדברים שבינו לבינו, בין בדברים שבינו לבין המקום, צריך להוכיחו בינו לבין עצמו, וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו להביאו לחיי העולם הבא, אם קיבל ממנו מוטב ואם לאו יוכיחנו פעם שניה ושלישית, וכן תמיד חייב אדם להוכיחו עד שיכהו החוטא ויאמר לו איני שומע, וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפש בעון אלו כיון שאפשר לו למחות בהם.
ענה לפי רמב"ם.
א. מה היא המצוה של "הוכח תוכיח"?_________________________________________________________
_________________________________________________________
_________________________________________________________
ב. איך צריך המוכח להוכיח את חבירו?
.a _________________________________________________________
.b _________________________________________________________
.c _________________________________________________________
ג. מה יעשה המוכח אם חבירו אינו מקבל התוכחה?_________________________________________________________
_________________________________________________________
ד. עד מתי יוכיחנו?_________________________________________________________
_________________________________________________________
ה. מה נחשב אם יש לאדם האפרשות להוכיח את חבירו והוא אינו מוכיחו?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
(א) ולא תשא עליו חטא.
לֹא תַלְבִּין אֶת פָּנָיו בָּרַבִּים (עי' ספרא):
א. לפי רש"י,מה לא יעשה המוכיח את חבירו?
__________________________________________________________________
ב. לפי רש"י, מה כוונת סוף הפסוק "וְלֹֽא-תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא"?
__________________________________________________________________
__________________________________________________________________
ג. לפי רש"י, בפסוק "וְלֹֽא-תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא":
.a על מי יהיה החטא?
________________________________________________________________
________________________________________________________________
.b
מהו החטא?
________________________________________________________________
________________________________________________________________
(ב) הוכח תוכיח. שמא תחשדהו בדבר ולא היה כן
וזה טעם ולא תשא עליו חטא כי עונש יהיה לך בעבורו:
ד. לפי אבן עזרא, מה תועלת יש במצות "הוכח תוכיח"?
__________________________________________________________________
__________________________________________________________________
ה. לפי אבן עזרא, בפסוק "וְלֹֽא-תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא":
.a על מי יהיה החטא?
________________________________________________________________
________________________________________________________________
.bמהו החטא?
________________________________________________________________
________________________________________________________________
רמב״ם ־ הלכות דעות פרק ו
ח. המוכיח את חבירו תחלה לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו שנאמר ולא תשא עליו חטא, כך אמרו חכמים יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות ת״ל ולא תשא עליו חטא, מכאן שאסור לאדם להכלים את ישראל וכל שכן ברבים, אע״פ שהמכלים את חבירו אינו לוקה עליו עון גדול הוא, כך אמרו חכמים המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא, לפיכך צריך אדם להזהר שלא לבייש חבירו ברבים בין קטן בין גדול, ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו, ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו, ...
א. מה לא יעשה המוכיח את חבירו?___________________________________________
_________________________________________________________
ב. לפי רמב"ם, מה כוונת סוף הפסוק "וְלֹֽא-תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא"?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
ג. מהן הדוגמאות שרמב"ם מביא שלא יעשה המוכיח?
.a _________________________________________________________
.b _________________________________________________________
.c _________________________________________________________
ד. לפי רמב"ם, בפסוק "וְלֹֽא-תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא":
.a על מי יהיה החטא?__________________________________________________
_________________________________________________________
.bמהו החטא?_______________________________________________________
_________________________________________________________
ה. האם פירושו של רמב"ם על הפסוק "וְלֹֽא-תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא" יותר מתאים לפירושו של רש"י או לפירושו של אבן עזרא?
_________________________________________________________
יבמות סה:
ואמר רבי אילעא משום ר׳ אלעזר בר׳ שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע,
כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע.
לפי ר׳ אלעזר בר׳ שמעון:
- מתי יש מצוה להוכיח את חבירו?
-מתי אין מצוה להוכיח את חבירו?
ספר החינוך רלט: מצות תוכחה לישראל שאינו נוהג כשורה
משרשי המצוה, לפי שיש בזה שלום וטובה בין אנשים, כי כשיחטא איש לאיש ויוכיחנו במסתרים, יתנצל לפניו ויקבל התנצלותו וישלם עמו. ואם לא יוכיחנו ישטמנו בלבו ויזיק אליו לפי שעה או לזמן מן הזמנים, כמו שנאמר ברשעים, "ולא דבר אבשלום עם אמנון וגומר." וכל דרכי התורה דרכי נעם ונתיבותיה שלום. ...
ומכל-מקום יש להתישב לכל בעל נפש ולהשגיח הרבה בענינים אלה, ולחשב ולראות אם יהיה תועלת בדבריו אל החוטא שיוכיחנו, ויבטח בשם כי הוא יעזרנו בהלחמו עם שונאיו. ואל ירך לבבו ולא יירא, "כי ד' שומר את כל אוהביו וכל הרשעים ישמיד." ואם ישוב החוטא מחטאו, יהיה לו בזה שכר גדול. ומי שבידו להשיבו ולמחות בו ולא מחה, הוא נתפש על חטאו ...
2. According to ספר החינוך, what is the root reason for the מצוה of "הוכח תוכיח"?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
3. What is likely to happen if one does not rebuke his friend?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
4. Regarding the root reason for the מצוה of "הוכח תוכיח", does the explanation of ספר החינוך match more with the פירוש of רמב"ם, or with the פירוש of אבן עזרא?_________________________________________________________
5. What will be if a man rebukes his friend and his friend does תשובה?
_________________________________________________________
6. What will be if a man does not rebuke his friend and his friend would have done תשובה?
_________________________________________________________
רמב״ם ־ הלכות דעות פרק ו
7) It is a mitzvah for a person who sees that his fellow Jew has sinned or is following an improper path [to attempt] to correct his behavior and to inform him that he is causing himself a loss by his evil deeds as [Leviticus 19:17] states: "You shall surely admonish your colleague."
A person who rebukes a colleague - whether because of a [wrong committed] against him or because of a matter between his colleague and God - should rebuke him privately. He should speak to him patiently and gently, informing him that he is only making these statements for his colleague's own welfare, to allow him to merit the life of the world to come.
If he accepts [the rebuke], it is good; if not, he should rebuke him a second and third time. Indeed, one is obligated to rebuke a colleague who does wrong until the latter strikes him and tells him: "I will not listen."
Whoever has the possibility of rebuking [sinners] and fails to do so is considered responsible for that sin, for he had the opportunity to rebuke the [sinners].
8. At first, a person who admonishes a colleague should not speak to him harshly until he becomes embarrassed as [Leviticus 19:17] states: "[You should]... not bear a sin because of him." This is what our Sages said: Should you rebuke him to the point that his face changes [color]? The Torah states: "[You should]... not bear a sin because of him."
From this, [we learn that] it is forbidden for a person to embarrass a [fellow] Jew. How much more so [is it forbidden to embarrass him] in public. Even though a person who embarrasses a colleague is not [liable for] lashes on account of him, it is a great sin. Our Sages said: "A person who embarrasses a colleague in public does not have a share in the world to come."
Therefore, a person should be careful not to embarrass a colleague - whether of great or lesser stature - in public, and not to call him a name which embarrasses him or to relate a matter that brings him shame in his presence. …
לֹֽא־תִקֹּ֤ם
וְלֹֽא־תִטֹּר֙
אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ
וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖
כָּמ֑וֹךָ
אֲנִ֖י ה'׃
לא תקם. אָמַר לוֹ "הַשְׁאִילֵנִי מַגָּלְךָ", אָמַר לוֹ "לָאו,"
לְמָחָר אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ, אָמַר לוֹ "אֵינִי מַשְׁאִילְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי," זוֹ הִיא נְקִימָה;
וְאֵיזוֹ הִיא נְטִירָה?
אָמַר לוֹ "הַשְׁאִילֵנִי אֶת קַרְדֻּמְּךָ", אָמַר לוֹ "לָאו,"
לְמָחָר אָמַר לוֹ "הַשְׁאִילֵנִי מַגָּלְךָ,"
אָמַר לוֹ "הֵא לְךָ, אֵינִי כְמוֹתְךָ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי,"
זוֹ הִיא נְטִירָה, שֶׁנּוֹטֵר הָאֵיבָה בְּלִבּוֹ, אַעַ"פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם (ספרא; יומא כ"ג):
Answer in complete sentences.
According to רש"י, what is the difference between "לֹֽא-תִקֹּ֤ם" and "לֹֽא-תִטֹּר֙"? Give רש"י’s example for each one.
a. "לֹֽא-תִקֹּ֤ם" – __________________________________________________________________
__________________________________________________________________
Example.
____________________________________________________________________
_____________________________________________________________________
_____________________________________________________________________
_____________________________________________________________________
b. "לֹֽא-תִטֹּר֙" - __________________________________________________________________
__________________________________________________________________
Example. _____________________________________________________________
_____________________________________________________________________
_____________________________________________________________________
_____________________________________________________________________
רמב״ם ־ הלכות דעות פרק ז
ז( הנוקם מחבירו עובר בלא תעשה שנאמר לא תקום, ואע״פ שאינו לוקה עליו דעה רעה היא עד מאד, אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם שהכל אצל המבינים דברי הבל והבאי ואינן כדאי לנקום עליהם, כיצד היא הנקימה אמר לו חבירו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך, למחר צריך לשאול ממנו אמר לו חבירו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני כששאלתי ממך הרי זה נוקם, אלא כשיבוא לו לשאול יתן בלב שלם ולא יגמול לו כאשר גמלו וכן כל כיוצא באלו, וכן אמר דוד בדעותיו הטובות אם גמלתי שולמי רע ואחלצה וגו׳.
ח( וכן כל הנוטר לאחד מישראל עובר בלא תעשה שנאמר ולא תטור את בני עמיך, כיצד היא הנטירה, ראובן שאמר לשמעון השכיר לי בית זה או השאילני שור זה ולא רצה שמעון, לימים בא שמעון לראובן לשאול ממנו או לשכור ממנו ואמר לו ראובן הא לך הריני משאילך ואיני כמותך לא אשלם לך כמעשיך, העושה כזה עובר בלא תטור, אלא ימחה הדבר מלבו ולא יטרנו, שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו שמא יבא לנקום, לפיכך הקפידה תורה על הנטירה עד שימחה העון מלבו ולא יזכרנו כלל, וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה יישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה.
7) A person who takes revenge against a colleague transgresses a Torah prohibition, as [Leviticus 19:18] states: "Do not take revenge." Even though [revenge] is not punished by lashes, it is a very bad trait. Instead, a person should [train himself] to rise above his feelings about all worldly things, for men of understanding consider all these things as vanity and emptiness which are not worth seeking revenge for. What is meant by taking revenge? A person's colleague asks him, "Lend me your hatchet. He responds, "I refuse to lend it to you." On the following day, the person [who refused] needs to borrow a hatchet from his colleague. He asks him: "Lend me your hatchet." The latter responds, "Just as you did not lend it to me, I will not lend it to you." This is considered as taking revenge. Instead, when he comes to ask him for it, he should give it to him with a full heart, without repaying him for what he did. The same applies in other similar instances. Thus, King David proclaimed regarding his exemplary qualities [Psalms 7:5]: "Have I repaid those who have done evil to me? Behold, I have rescued those who hated me without cause."
8) Similarly, anyone who holds a grudge against another Jew violates a Torah prohibition, as [Leviticus 19:18] states: "Do not bear a grudge against the children of your people." What is meant by bearing a grudge? Reuven asked Shimon, "Rent this house to me," or "lend this ox to me," and Shimon was not willing [to do so]. A few days later, Shimon came to borrow or rent something from from him. Reuven told him, "Here, it is. I am lending it to you. I am not like you, nor am I paying you back for what you did." A person who acts in this manner violates the prohibition against bearing a grudge. Instead [of doing so], he should wipe the matter from his heart and never bring it to mind. As long as he brings the matter to mind and remembers it, there is the possibility that he will seek revenge. Therefore, the Torah condemned holding a grudge, [requiring] one to wipe the wrong from his heart entirely, without remembering it at all. This is a proper quality which permits a stable environment, trade, and commerce to be established among people.
1. What is the meaning of the saying “It is proper for a person to be yielding (to be forgiving)”? Explain.
_____________________________________________________________________________
_____________________________________________________________________________
2. Why should a person be yielding in worldly matters?_________________________________
____________________________________________________________________________
3. What should a person do instead of taking revenge from his friend who refused to lend him?
_____________________________________________________________________________
_____________________________________________________________________________
4. How should one fulfill the מצוה of "לֹֽא-תִטֹּר֙"?_______________________________________
_____________________________________________________________________________
5. What benefit is there in these two מצוות of “לֹֽא-תִקֹּ֤ם וְלֹֽא-תִטֹּר֙”?________________________
_____________________________________________________________________________
שמואל ב:טז
{ה} וּבָ֛א הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד עַד-בַּֽחוּרִ֑ים וְהִנֵּ֣ה מִשָּׁם֩ אִ֨ישׁ יוֹצֵ֜א מִמִּשְׁפַּ֣חַת בֵּית-שָׁא֗וּל וּשְׁמוֹ֙ שִׁמְעִ֣י בֶן-גֵּרָ֔א יֹצֵ֥א יָצ֖וֹא וּמְקַלֵּֽל: {ו} וַיְסַקֵּ֤ל בָּֽאֲבָנִים֙ אֶת-דָּוִ֔ד וְאֶת-כָּל-עַבְדֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וְכָל-הָעָם֙ וְכָל-הַגִּבֹּרִ֔ים מִימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ: {ז} וְכֹֽה-אָמַ֥ר שִׁמְעִ֖י בְּקַֽלְל֑וֹ צֵ֥א צֵ֛א אִ֥ישׁ הַדָּמִ֖ים וְאִ֥ישׁ הַבְּלִיָּֽעַל: {ח} הֵשִׁיב֩ עָלֶ֨יךָ ד֜’ כֹּ֣ל | דְּמֵ֣י בֵית-שָׁא֗וּל אֲשֶׁ֤ר מָלַ֙כְתָּ֙ (תחתו) תַּחְתָּ֔יו וַיִּתֵּ֤ן ד֙’ אֶת-הַמְּלוּכָ֔ה בְּיַ֖ד אַבְשָׁל֣וֹם בְּנֶ֑ךָ וְהִנְּךָ֙ בְּרָ֣עָתֶ֔ךָ כִּ֛י אִ֥ישׁ דָּמִ֖ים אָֽתָּה: {ט} וַיֹּ֨אמֶר אֲבִישַׁ֤י בֶּן-צְרוּיָה֙ אֶל-הַמֶּ֔לֶךְ לָ֣מָּה יְקַלֵּ֞ל הַכֶּ֤לֶב הַמֵּת֙ הַזֶּ֔ה אֶת-אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ אֶעְבְּרָה-נָּ֖א וְאָסִ֥ירָה אֶת-רֹאשֽׁוֹ: ס {י} וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַה-לִּ֥י וְלָכֶ֖ם בְּנֵ֣י צְרֻיָ֑ה (כי) כֹּ֣ה יְקַלֵּ֗ל (וכי) כִּ֤י ד֙’ אָ֤מַר לוֹ֙ קַלֵּ֣ל אֶת-דָּוִ֔ד וּמִ֣י יֹאמַ֔ר מַדּ֖וּעַ עָשִׂ֥יתָה כֵּֽן: ס
ספר החינוך רמא: שלא לנקם
משרשי המצוה, שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו, מטוב עד רע, הוא סבה שתבוא עליו מאת ד' ברוך הוא, ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון ד' ברוך הוא. על-כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם, ידע בנפשו כי עוונותיו גרמו, וד' יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקם ממנו, כי הוא אינו סבת רעתו, כי העוון הוא המסבב, וכמו שאמר דוד עליו השלם, "הנחו לו ויקלל כי אמר לו ד'." תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא. ועוד נמצא במצוה תועלת רב להשבית ריב ולהעביר המשטמות מלב בני-אדם, ובהיות שלום בין אנשים יעשה ד' שלום להם.
1. According to ספר החינוך, why should a person not take revenge against someone who wronged him?
______________________________________________________________________________
2. What should a person think when someone wrongs him?_____________________________
______________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________
3. Explain the incident between דוד המלך and שמעי בן גרא and how it supports the opinion of ספר החינוך.
______________________________________________________________________________
______________________________________________________________________________
4. What benefit is there in these two מצוות of “לֹֽא-תִקֹּ֤ם וְלֹֽא-תִטֹּר֙”?________________________
______________________________________________________________________________
ואהבת לרעך כמוך.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה (ספרא):
שבת לא.
שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור.
1. What is the meaning of the saying, “זה כלל גדול בתורה”?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
2. According to רבי עקיבא, what is the “זה כלל גדול בתורה”?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
3. What did the non-Jew ask from שמאי, and then from הלל?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
4. What did הלל answer him?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
_________________________________________________________
5. According to הלל, how does one fulfill the מצוה of "וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵֽעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ"?
_________________________________________________________
ספרא פרשת קדושים פרק ד:יב
ואהבת לרעך כמוך רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה.
בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה:
בראשית ה:א
זֶ֣ה סֵ֔פֶר תּֽוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱ-לֹקִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱ-לֹקִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ
1. According to בן עזאי, what is principle which is even greater than "וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵֽעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ"?
_________________________________________________________
2. Explain how this principle is greater.
______________________________________________
_________________________________________________________
_________________________________________________________
_________________________________________________________
בבא מציעא סב.
ורבי יוחנן, האי "וחי אחיך עמך" מאי עביד ליה? מבעי ליה לכדתניא: שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם מתים, ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב. דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו. עד שבא רבי עקיבא ולימד: וחי אחיך עמך - חייך קודמים לחיי חבירך
3. According to רבי עקיבא is there a limit to the מצוה of "וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵֽעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ"? Explain.
_________________________________________________________
_________________________________________________________
4. Describe the example given in the גמרא. ___________________________________________
_________________________________________________________
_________________________________________________________
_________________________________________________________
_________________________________________________________
ילקוט מעם לועז, ויקרא יט:יח
שהרי ידוע הכלל: כל ישראל ערבים זה בזה, שכולנו חשובים כגוף אחד. וכל מצוה שעושה כל אחד מישראל נחשבת כאילו כולם עשאוה. וזה דוקא כשיש אחדות ביניהם ואהבה ואחוה שרוים ביניהם. ואז הם נחשבים כגוף אחד. אבל כשאין אהבה ואחוה ביניהם, נחשבים כאישים נפרדים. וכיצד יהיה לאחד חלק במצוה שעשה חבירו. ולכן על ידי קיום מצוה זו של ואהבת לרעך כמוך, שעושה לחבירו טובה שרוצה לראות בעצמו, וכן נמנע מלעשות רעה לחבירו, הרי בזה נקרא שמקיים כל התורה כולה שעושים כל ישראל.
ומצוה על כל אדם לקבל על עצמו בכל בוקר לפני התפלה מצוה זו של אהבת ישראל, ובזה ירויח חלק בכל המצות שעושים כלל ישראל, והתפלה שהולך להתפלל תיקרא על ידי כך התפלה של כל ישראל, ואינה דומה תפלת יחיד לתפלת רבים, שתפלת רבים מתקבלת יותר מהר.
Answer according to ילקוט מעם לועז.
1. Explain the principle, “כל ישראל ערבים זה בזה” ]“All Israel are guarantors (responsible) for each other”[.
_________________________________________________________
2. What is the meaning of the saying, “All ישראל is considered as one body”?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
_________________________________________________________
3. When are we considered “as one body”?__________________________________________
_________________________________________________________
4. What are בני ישראל considered when, חס ושלום, there is no love and brotherhood among us and what are the results of this?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
5. According to ילקוט מעם לועז, how does one fulfil the מצוה of “וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵֽעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ”?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
6. How can each Jew fulfil the entire תורה when there are מצוות that only apply to כוהנים or only to לויים, or to men, or to women or only in special circumstances?! Explain.
_________________________________________________________
_________________________________________________________
_________________________________________________________
7. According to this, explain what רבי עקיבא (and הלל) mean when they say that the מצוה of “וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵֽעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ” is a major principle in תורה.
_________________________________________________________
_________________________________________________________
_________________________________________________________
8. What should a person accept upon himself every morning before praying?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
9. What will be benefit from doing this?
a.________________________________________________________
_________________________________________________________
b.________________________________________________________
_________________________________________________________
10. What benefit is there in having one’s תפילה considered a תפילה of all of ישראל?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
ג) ... כי נצטוינו, "ואהבת לרעך כמוך", אשר מלת "כמוך", אומר לנו שתאהב את חברך באותו השיעור שאתה אוהב את עצמך לא פחות בשום פנים שבעולם, זאת אומרת שאני מחויב לעמוד תמיד על המשמר ולמלאות צרכי כל איש ואיש, מכל האומה הישראלית, לא פחות כמו שאני עומד תמיד על המשמר למלאות את צרכי עצמי, אשר זה הוא לגמרי מן הנמנעות, כי לא רבים המה שיוכלו ביום העבודה שלהם למלאות די צרכי עצמם ואיך אתה מטיל עליו עוד לעבוד ולספק את משאלות כל האומה? וזאת לא יתכן כלל לחשוב שהתורה מדברת על דרך הגזמה כי ע"כ מזהירה לנו התורה לא תוסף ולא תגרע וכו', לומר לך שהדברים והחוקים נאמרו בדיוק הנמרץ.
ד) ... באופן, שגם כאן במקרה אם אין לו אלא כסא אחד ולחבירו אין כסא כלל, יוצא הפסק הלכה, שאם הוא יושב עליו ואינו נותנו לחבירו הריהו עובר על מ"ע של ואהבת לרעך כמוך, כי אינו ממלא צרכי חבירו כמו שהוא ממלא צרכי עצמו, ... אלא שמחויב ליתנו לחבירו לשבת עליו והוא עצמו ישב על הארץ או יעמוד. ומובן מעצמו שכן הדין אמור בכל הצרכים שמצויים לו וחסרים לחבירו, ומעתה צא ולמד, אם המצוה הזאת היא בגדר האפשרות לקיימה?
טז) ... שמהטעם הזה לא ניתנה התורה לאבותינו הק' אברהם יצחק ויעקב, אלא נמשך הדבר עד יציאת מצרים, שיצאו והיו לאומה שלימה בת שש מאות אלף איש מעשרים שנה ומעלה, כי אז נשאלו אם כל אחד מהאומה מסכים לעבודה הנשגבה הזאת, ואחר שכל אחד ואחד מהאומה הסכים בכל לב ונפש לדבר, ואמר נעשה ונשמע, אז נעשה הדבר הזה שהוא כללות התורה, אפשרי לקיימה, שיצאה מגדר הנמנעות ובאה לגדר האפשרות. כי זהו ודאי גמור, אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם ואין להם שום עסק בחייהם רק לעמוד על המשמר תמיד שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה בכל לבבם ונפשם ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך", אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה פנוי לגמרי משמירת קיומו עצמו, ויכול לקים בנקל את המצוה של ואהבת לרעך כמוך בכל אותם התנאים המבוארים באות ג' וד'.
Answer according to ספר מתן תורה.
1. According to רבי יהודה הלוי אשלג what is the obligation of “ואהבת לרעך כמוך”?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
_________________________________________________________
2. Why does it appear as if this מצוה is impossible to fulfil?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
_________________________________________________________
3. According to his explanation, what would be the law if he only has one chair and his friend does not have any chair?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
4. Why?_________________________________________________________
_________________________________________________________
5. When did fulfillment of this מצוה come into the realm of possibility?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
6. Explain how it is possible to fulfil thisמצוה with all of its requirements?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
_________________________________________________________
_________________________________________________________
ילקוט מעם לועז, ויקרא יט:יח
מעשה היה בשני ידידים שהידידות שהיתה שרויה ביניהם היתה מפליאה ביותר. והגיע זמן שהיו מלחמות בין המלכויות ושני הידידים האלה נשבו, כל אחד במלכות אחרת, וכשעבר זמן רב נזדמן האחד לעירו של השני, כמרגל. וכהלכו להורגו התנפל לרגלי המלך והתחיל לבכות ולהתחנן שיעשה לו טובה אחת. שאל המלך איזו טובה הוא מבקש. ענה לו: אדוני המלך, אני סוחר גדול בעיר פלונית, ופזרתי כספי בין הרבה אנשים ולא נשרא לי שטרות מהם. עכשיו שתהרגני ישארו בני בלי לחם. לכן אבקשך, תן לי רשות לחזור לעירי ושם אסדר שטרות על החובות שיש לי בידי אחרים ואשוב. וכך לא ימות בני ביתי ברעב. אמר לו המלך: כלום אאמין לך שתשוב לכאן כדי ליהרג. אמר לו האיש: אדוני המלך. כאן בעיר יש לי ידיד יקר מאד והוא בודאי יערוב לי. אמר המלך לידיד שגר באותה העיר: האם אתה ערב בעד האיש הזה שאם לא יחזור אהרגך במקומו. ענה לו: אני ערב, ואם לא יחזור אמות כאן במקומו. וכך עשה המלך ושלחו לביתו, ולחבירו שמו בבית הסוהר במקומו. אמר המלך: רוצה אני לראות בפלא הזה שאדם מוסר נפשו בשביל חבירו. וכשהגיע הזמן שקבע המלך והגיע היום האחרון של החודש, והגיע זמן הערב וראה המלך שהשני לא בא, נתן צו להוציא את חבירו מבית האסורים ולהורגו במקום חבירו. וכשהביאוהו לגרדום ורצו לשים החרב בצוארו נשמע קול בעיר שבא אותו אדם הנידון שהמלך חיכה לו. וההוא בא לפני המלך ותפס החרב בידיו שבקשו לשים של צואר חבירו ושמו על צוארו. וכך התחילו השנים להאבק על החרב. זה מושכה אליו וזה מושכה אליו. וכשראה המלך הפלא הזה שסופו היה נפלא יותר מתחלתו. היה הוא ואנשיו משתוממים על המראה הזה. אז ציוה המלך להוציא חרב מידיהם וחנן חייו. אמר להם: מאחר שיש אהבה גדולה כל כך ביניכם, רוצה אני שתצרפו גם אותי לחברתכם וכך עשו.
Answer according to ילקוט מעם לועז.
1. Why did the king want to kill the first one?_________________________________________
_________________________________________________________
2. What did the first one request from the king and why?_______________________________
_________________________________________________________
_________________________________________________________
3. Why didn’t the king want to grant this request?_____________________________________
_________________________________________________________
4. What did the first one respond to the king?_________________________________________
_________________________________________________________
5. Finally, why did the king agree to the first one’s request?______________________________
_________________________________________________________
6. Why did the two friends wrestle over the sword?____________________________________
_________________________________________________________
7. In the end, what did the king do and with what condition?
_________________________________________________________
_________________________________________________________
8. Does this story fit more with the explanation of רבי עקיבא in מסכת בבא מציעא, or with the explanation of רבי יהודה הלוי אשלג in ספר מתן תורה? Explain.
_________________________________________________________
_________________________________________________________
_________________________________________________________