איבעית אימא: [=אם רוצה אתה, אמור], פתיחה לתשובה נוספת או לביאור אחר לשאלה שנשאלה.
דינר ופרוטה: מטבעות נפוצים ברחבי האימפריה הרומית. באימפריה היו נפוצים כאחת עשרה 'יחידות כסף' שונות המסודרות באופן מדורג מן הערך הפחות ביותר ועד הערך הגבוה ביותר. הפרוטה היא יחידת הכסף בעלת הערך הנמוך ביותר. (192 פרוטות= 1 דינר) הדינר הוא יחידת הכסף בעלת הערך הממוצע מבין כל אחד עשר יחידות הכסף וביחס אליו מקובל לחשב את שאר יחידות הכסף. הכיכר הוא יחידת הכסף בעלת הערך הגבוה ביותר. (6000 דינר = כיכר)
היכי דמי: [=איך הוא דומה, נראה] שאלה שתפקידה לברר ולתאר את המקרה או המצב בו נאמרו הדברים.
היקש: אחת המידות החשובות של המדרש. יש בה חלקים וצדדים שונים. עיקרה, לימוד מכך ששני דברים מצורפים יחד – אם באופן ששניהם באים בחלקיו של כתוב אחד, או ששני פסוקים צמודים זה לזה. יש לשים לב שלעיתים מופיעה בתורה השוואה מפורשת בין שני נושאים (כמו אונס ורצח) ממנה למדים הלכות שונות להשוות בין דינים אלה.
חסורי מחסרא והכי קתני: [=חסור חסרה (המשנה) וכך הוא שונה] פתיחה לתירוץ קושי על ידי הוספת מילים. בדרך כלל תוספת זו היא סגנונית בלבד ואין בה שינוי משמעות.
מאי טעמא: [=מה הטעם?] מהי סיבת ההלכה או מקורה במקרא.
מיתיבי: [=משיבים] חכמי התלמוד מקשים על דברי אמורא
מערבא:[=המערב], ארץ ישראל בתלמוד הבבלי, מכיוון שהיא מצויה מערבהּ לה. וכן מצוי ביטוי התלמודי:'(ב)מערבא אמרי' כלומר, בארץ ישראל אומרים.
סלקא דעתך: [=עולה על דעתך], יכול היית לסבור. תפקיד המונח הוא להדגיש כי אלמלא ההדגשה המצויה במקור התנאי או האמוראי היה הלומד יכול לטעות ולומר ש.. ולכן היה צריך לפרש באופן מסוים ולא באופן אחר.
קא משמע לן (קמ"ל): [=משמיע לנו]– כיוון שהיה מקום לטעות משמיע לנו עניין זה.
קשיא: [=קשיא], מונח המופיע בסוף הדיון ותפקידו לציין כי הקושיא קיימת ולא נתרצה.
תנא קמא: [=השונה הראשון], הדעה שהובאה בראש המשנה, ללא שם אומרה ולאחריה דברי חכמים אחרים החולקים עליה.
תנו רבנן: [=שנו רבותינו], פתיחה להבאת ברייתא – בדרך כלל ממקור מוסמך ומקובל כדוגמת מדרשי ההלכה המקובלים.
תני: [=שונה] למונח שני תפקידים שונים בהתאם לסוגיה. [א] לומד הלכה. [ב] פתיחה להבאת ברייתא, בדרך כלל תובא ברייתא שלא הייתה ידועה ומקובלת ונשנתה רק בבית מדרש אחד- ולכן היא פחות 'מיוחסת'.
תניא נמי הכי: [=שנויה גם כך] פתיחה להבאת ברייתא המסייעת לדעה אמוראית מסוימת.
תניא: [=שנויה] פתיחה המציינת הבאת ברייתא