הכתובה היא מסמך משפטי עליו חותם האיש בזמן החופה, ובו הוא מתחייב התחייבויות שונות כלפי אשתו. החתן מתחייב לחיות עם אשתו כמקובל בישראל, הן בתחום הממון והן בנוגע לחיי האישות. כמו כן, הוא מתחייב לדאוג לסכום כסף בסיסי שיספיק למחייתה של האישה במקרה שתישאר לבד (אם תתאלמן או אם יתגרשו).
ההלכה אוסרת על בני הזוג לחיות אפילו יום אחד בלי כתובה, כדי להגן על האישה שלא תיוותר ללא יכולת להתפרנס. ההנחה היא שדווקא שעה זו בה הם נישאים באהבה ובכבוד, היא השעה המתאימה לחתום על הכתובה ולהתחייב על כל אשר מוזכר בה.
טופס הכתובה: בְּיוֹם פְּלוֹנִי כוּ'. אֵיךְ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי אָמַר לִפְלוֹנִית בַּת פְּלוֹנִי בְּתֻלְתָּא כַּלָּתָא הֱוִי לִי לְאִנְתּוּ כְּדַת משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל וַאֲנָא בְּמֵימַר דִּשְׁמַיָּא אֶפְלַח וְאוֹקִיר וַאֲסוֹבַר וְאֵיזוּן וַאֲפַרְנֵס וְאִכְסֵי יָתִיכִי כְּהִלְכוֹת גֻּבְרִין יְהוּדָאִין דְּמוֹקְרִין וּמְסוֹבְרִין וְזָנִין וּמְפַרְנְסִין וּמְכַסִּין יָת נְשֵׁיהוֹן בְּקֻשְׁטָא. וְיָהִיבְנָא לֵיכִי מֹהַר בְּתֻלֵּיכִי כֶּסֶף זוּזֵי מָאתָן דְּאִינוּן מִזּוּזֵי כַּסְפָּא כ״ה דְּחָזוּ לֵיכִי מִדְּאוֹרַיְתָא וּמְזוֹנַיְכִי וּכְסוּתַיְכִי וְסִפּוּקַיְכִי. וּמֵעַל עָלַיְכִי כְּאֹרַח כָּל אַרְעָא. וּצְבִיאַת פְּלוֹנִית דָּא וַהֲוַת לֵיהּ לְאִנְתּוּ לִפְלוֹנִי דְּנָא. וְרָצָה וְהוֹסִיף לָהּ תּוֹסֶפֶת עַל עִקַּר כְּתֻבָּתָהּ עַד מִשְׁלַם כָּךְ וְכָךְ וְדָא נְדוּנְיָא דְּהַנְעָלַת לֵיהּ כָּךְ וְכָךְ הַכּל נִתְקַבֵּל חָתָן זֶה וּבָא לְיָדוֹ וְנַעֲשֶׂה בִּרְשׁוּתוֹ וְזָקַף הַכּל עַל עַצְמוֹ כְּמִלְוֶה וּרְשׁוּ. וְכֵן אָמַר לָנָא פְּלוֹנִי חֲתָנָא דְּנָא אַחֲרָיוּת כְּתֻבְתָּא כּלָא עִקַּר כְּתֻבָּה וּנְדוּנְיָא וְתוֹסֶפֶת וּשְׁאָר תְּנָאֵי כְּתֻבָּה קַבָּלִית עָלַי וְעַל יַרְתַי בַּתְרָאִי וְעַל כָּל שְׁפַר אֲרַג נִכְסִין וְקִנְיָנִין דְּאִית לִי תְּחוֹת [כָּל] שְׁמַיָּא דְּקַנָּאִי וּדְעָתִיד אֲנָא לְמִיקְנָה מִמְּקַרְקְעֵי וּמִמִּטַּלְטְלֵי אַגַּב מְקַרְקְעֵי כֻּלְּהוֹן יֵהוֹן אַחְרָאִין וְעַרְבָאִין לִכְתֻבָּה דָּא כּלָא עִקָּר וּנְדוּנְיָא וְתוֹסֶפֶת לְאִתְפָּרְעָא מִנְּהוֹן בְּחַיַּי וּבָתַר מוֹתִי וַאֲפִלּוּ מִגְּלִימָא דְּעַל כַּתְפָאִי. וְקָנִינָן מִפְּלוֹנִי דָּא מִכָּל מַאי דִּכְתִיב וּמְפָרַשׁ לְעֵילָא קִנְיָן שָׁלֵם דְּלֹא כְּאַסְמַכְתָּא וּדְלָא כְּטֹפְסָא דִּשְׁטָרֵי אֶלָּא כְּחֹזֶק וּכְחֹמֶר כָּל שִׁטְרֵי כְּתֻבּוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וְכַהֹגֶן וּכְתִקּוּן רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל וְחָתַמְנוּ עַל שְׁטַר כְּתֻבָּה זוֹ בַּזְּמַן הַנִּזְכָּר לְעֵיל וְהַכּל בָּרִיר וְשָׁרִיר וְקַיָּם:
תרגום
ביום פלוני...
איך פלוני בן פלוני אמר לה לפלונית בת פלוני הבתולה הכלה היי לי לאישה כדת משה וישראל,
ואני בדבר ה'
אעבוד ואכבד ואכלכל ואזון ואפרנס ואלביש אותך
כמשפט אנשים יהודים,
העובדים ומכבדים ומכלכלים וזנים ומפרנסים ומלבישים
את נשותיהם באמונה.
ונותן אני לך מוהר בתולייך כסף זוזים מאתיים,
שהם מזוזי כסף טהור עשרים וחמישה זוזים, הראויים לך, ומזונותייך וכסותך וצרכייך ולבוא עלייך כדרך כל הארץ. ורצתה פלונית זו, ותהי לו לאישה.
ורצה והוסיף לה תוספת על עיקר כתובה, עד השלמת כך וכך. וזו הנדוניה שהכניסה לו, כך וכך,
הכול קיבל חתן זה, ובא לידו, ונעשה ברשותו,
וזקף הכול על עצמו במלווה וחוב.
וכך אמר לנו החתן הזה: אחריות כתובה זו כולה,
עיקר ונדוניה ותוספת, עם שאר תנאי כתובה,
קיבלתי עליי ועל יורשיי אחריי
ועל כל עילוי וחמדת נכסים וקניין שיש לי תחת כל השמים, שקניתי ושעתיד אני לקנות,
קרקעות ומיטלטלים ומיטלטלים על גב קרקעות –
כולם יהיו אחראים וערבים לכתובה זו כולה,
עיקר ונדוניה ותוספת,
להיפרע מהם בחיי ולאחר מותי, ואפילו מגלימה שעל כתפיי. וקנינו מפלוני זה על כל מה שכתוב ומפורש למעלה קניין שלם, שלא כאסמכתא ושלא כטופסי שטרות,
אלא...
והכול ברור וחזק ומאושר.
הכתובה - טבלת סיכום
על פי נוסח הרמב"ם, הלכות ייבום וחליצה, פרק ד' הלכה ל"ג
|
מבנה הכתובה |
נוסח הכתובה |
|
|
תאריך ומקום עריכת הכתובה |
ביום פלוני כו'. |
|
|
שמות הצדדים |
איך פלוני בן פלוני אמר לפלונית בת פלוני בתולתא כלתא: |
|
|
מאמר הקידושין |
הוי לי לאינתו כדת משה וישראל, |
|
|
מזונות האישה |
ואנא במימר דשמיא אפלח ואוקיר ואסובר ואזון ואפרנס ואכסי יתיכי כהלכות גוברין יהודאין דמוקרין ומסוברין וזנין ומפרנסין ומכסין ית נשיהון בקושטא |
התחייבויות בסיסיות המופיעות בכל הכתובות |
|
עיקר הכתובה |
ויהבנא ליכי מוהר בתוליכי, כסף זוזי מאתן דאינון מזוזי כספא עשרין וחמישה דחזו ליכי. |
|
|
מזונה כסותה ועונתה |
ומזונייכי וכסותייכי וסיפוקייכי ומיעל עליכי כאורח כל ארעא. |
|
|
הסכמת הכלה |
וצביאת פלונית דא והות ליה לאנתו לפלוני דנא |
|
|
תוספת כתובה |
ורצה והוסיף לה תוספת על עיקר כתובתה עד משלם כך וכך |
התחייבויות נוספות שאינן מופיעות בכל כתובה |
|
נדוניה ותוספת נדוניה |
ודא נדוניא דהנעלת ליה כך וכך הכל נתקבל חתן זה ובא לידו ונעשה ברשותו וזקף הכל על עצמו במלוה ורשו. |
|
|
ערבויות |
וכך אמר לנא פלוני חתנא דנא: אחריות כתובה דא כולה: עיקר ונדוניא ותוספת עם שאר תנאי כתובה קבלית עלי ועל ירתי בתראי ועל כל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודעתיד אנא למקני ממקרקעי וממטלטלי אגב מקרקעי כולהון יהון אחראין וערבאין לכתובה דא כולה: עיקר ונדוניא ותוספת לאתפרעא מנהון בחיי ובתר מותי ואפילו מגלימא דעל כתפאי |
|
|
הקניין |
וקנינן מפלוני דא מכל מאי דכתיב ומפרש לעיל קנין שלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי אלא כחוזק וכחומר כל שטרי כתובות הנוהגות בישראל וכהוגן וכתיקון רבותינו ז"ל |
|
|
החתימות |
וחתמנו על שטר כתובה זו בזמן הנזכר לעיל והכל בריר ושריר וקיים. |
וְאִם הָיְתָה כְּתֻבַּת אַלְמָנָה כּוֹתֵב פְּלוֹנִית אַלְמְנָתָא.
וְאִם הָיְתָה כְּתֻבַּת גְּרוּשָׁה כּוֹתֵב פְּלוֹנִית הַגְּרוּשָׁה.
וְכֵן אִם הָיְתָה שְׁבוּיָה כּוֹתֵב פְּלוֹנִית הַשְּׁבוּיָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בָּהּ כֹּהֵן.
וְכוֹתֵב וְיָהִיבְנָא לֵיכִי מֹהַרַיְכִי כֶּסֶף זוּזֵי מֵאָה
דְּאִינוּן מִזּוּזֵי כַּסְפָּא תְּרֵיסַר וּפַלְגָּא דְּחָזוּ לֵיכִי וְכוּ':
ביאור:
אַלְמַנְתָּא. אלמנה. וכותב כן מפני שסכום כתובתה שונה.
שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בָּהּ כֹּהֵן. האסור בגרושה ושבויה
וְיָהֵבְנָא לִיכִי וכו'. 'ואתן לך את המוהר שלך, כסף זוזים מאה,
שהם מזוזי כסף טהור שנים עשר זוזים וחצי זוז הראויים לך'.
ומאה זוז הם כתובת אישה בעולה.
כתובה, סלוניקי, יוון. שנת שצ"ט, 1638 , אוסף הספריה הלאומית
http://web.nli.org.il/sites/nli/hebrew/digitallibrary/pages/viewer.aspx?presentorid=NLI_Ktubot&DocID=NNL_Ktubot_ROS000301291
שטרי-כתובה עתיקים, החל מן המאה החמישית לפני הספירה, נמצאו בקהילות ישראל השונות. הכתובה המוכרת לנו כיום עברה מספר גלגולים; חלק מן התקנות הושמט ואחרות נוספו במהלך השנים. הגירסה שבידינו מורכבת, מלבד ממה שהתגבש במשנה ובתלמוד, גם מהנוסח של רמב"ם וה"שולחן ערוך".
חז"ל ניסחו את הכתובה בארמית - השפה המדוברת באותם ימים, בה נהגו לכתוב שטרות ומסמכים משפטיים - מתוך רצון שתובן לכל אדם. גם כיום קוראים את הכתובה בארמית, למרות שיש הנוהגים להוסיף אחרי כן את עיקריה בעברית, שוב - כדי שתהיה מובנת לכל.
כתובה מסורתית - מתורגמת לעברית
בסימן טוב ובמזל טוב, ב____________________________________ בשבת ___________ ימים לחודש ______________________________________
שנת חמשת אלפים שבע מאות _____________________________ ___________ לבריאת העולם, למנין שאנו מונים כאן ___________________________________________ במדינת ישראל.
אנו העדים החתומים מטה מעידים איך שהחתן הנכבד ___________ בן ___________ למשפחת ___________
אמר לכלה הנאה ויעלת החן ___________ בת ___________ לבית ___________
היי לי לאישה כדת משה וישראל,
ואני במאמר ובעזרת השם אעבוד ואכבד ואזון ואפרנס ואכלכל ואלביש אותך
כמשפט בני ישראל העובדים ומכבדים וזנים ומפרנסים ומכלכלים ומלבישים ומקשטים את נשותיהם באמת ובאמונה.
ומתחייב אני לתת לך בכתובתך, מוהר בתולייך ערך מאתיים זוזים כסף הראויים לך מדין תורה.
ומזונותייך וכסותיך וכל צרכיך, ולחיות חיי משפחה באהבה וחיבה ורעות כדרך כל הארץ.
והסכימה ונתרצתה מרת _________________________________ בת __________________________ - הכלה הנזכרת, ותהי לו לאישה.
[וזאת הנדוניה שהכניסה לו בין בכסף בין בזהב בין בבגדים ובין בכל צרכי הבית.
הכל קיבל עליו החתן הנזכר בסך כסף השווה למאה זקוקים כסף צרוף,
והוסיף לה החתן עוד סך השווה למאה זקוקים כסף צרוף, סך כל ההתחייבות השווה למאתיים זקוקים כסף צרוף.
ונתרצה החתן הנזכר והוסיף והתחייב לה בתשואות חן בתור תוספת כתובה להשלים לחייבים המוזכרים למעלה
לסכום כולל העולה לסך מאתיים זוז ועוד מאתיים זקוקים כסף צרוף ועוד __________ מלבד ערך כל בגדיה וחפציה השייכים לגופה.
וכך אמר החתן ______________________________ בן _______________________________ _ ו_______________________________________
אחריות שטר כתובה זה נדוניה זו תוספת כתובה זאת קיבלתי עלי ועל יורשי אחרי, שיועמדו לפירעון
מכל המשובח והמעולה שבנכסי וקנייני שיש לי תחת כל השמים
הן אלה שכבר זכיתי בקניינם והן אלה שאני עתיד לזכות בקניינם, נכסים שיש להם אחריות ושאין להם אחריות
כולם יהיו אחראים וערכים לפירעון שטר כתובה זה נדוניה זו ותוספת זאת,
ואפילו מהבגדים שעלי, בחיי ואחרי אריכות ימי, מעתה ועד עולם.
ואחריות וחומר שטר כתובה זה נדוניה זו ותוספת זאת קבל עליו החתן כחומר כל שטרי כתובות
תוספות כפי הנהוג בבנות ישראל כתקנת חכמינו ז"ל
שלא כאסמכתא ושלא כטופסי שטרות, בביטול כל מודעות ובפסול עדיהן]
וקבלנו קניין מאת ___________ בן ___________ למרת __________ בת ___________ הכלה הבתולה הנזכרת בכלי שכשר לעשות בו קניין. והכל שריר בריר וקיים.
נאום ____________________________________ עֵד נאום ____________________________ עֵד
גם אני החתן מודה על כל הנ"ל ובא על החתום הנ"ל __________________________________________
למרות שהיא מסמך משפטי לכל דבר, עיקר ערכה של הכתובה בימינו הוא סמלי. זאת משום שבתי הדין לענייני משפחה - כמו גם בתי הדין הרבניים –מסדירים את עניני הגירושין בהתאם לחוקי מדינת ישראל (חלוקת הממון, מזונות הילדים והאישה, הסדרי גידול הילדים, וכיוצא-באלה).. בשנים האחרונות, מוכר מנהג כתיבת "כתובות" שתוכנן רוחני, והן מהוות הצהרת אהבה וקשר בין בני הזוג. יש הנוהגים להוסיף אותן לכתובה המסורתית, ובחתונות שאינן נערכות ע"י הרבנות, הן לעתים מחליפות אותה.
דוגמה לכתובה כזו, היא הכתובה שכתב יאיר לפיד:
הסכם קדם - נישואין
כפי שראינו, חכמי-ישראל הנהיגו את שטר הכתובה מתוך הבנה כי יש צורך להתכונן מראש למציאות בה תפורק הזוגיות, וכי אם הדבר יקרה יתאפשר להתמודד עם המצב באופן הנכון והראוי ביותר.
בימינו, זוגות רבים בוחרים לחתום על הסכם קדם-נישואין. זהו מסמך המתייחס למצב עתידי אפשרי שבו הנישואין יגיעו לידי משבר. הסכם זה כולל התחייבויות הדדיות של שני בני הזוג, ומותאם לצרכים ולמציאות בתקופה בה אנו חיים.
בני הזוג מתחייבים – עוד לפני הנישואין- התחייבות הדדית, כי במקרה של פרידה ינהגו באופן מכובד ושוויוני, ללא צורך בהליכים משפטיים ארוכים ויקרים. מי מהצדדים שיעכב את סיום הנישואין מתחייב לשלם מזונות חודשיים מוגדלים לבן הזוג השני- כל עוד הם נשואים. כל זאת במטרה לזרז את הצד המעכב את הגירושין לשתף פעולה ולמנוע סחבת כואבת ומיותרת.
בארץ, הסכם זה מכונה "הסכם לכבוד הדדי" או "הסכם מאהבה".
