תורת הטוב והרע הפנימי שבאדם בתורת החסידות

הקשר בין אלוהים לאדם

סיפור מאת הבעל שם טוב- אחיזת עיניים

מלך אחד שהיה חכם גדול עשה סביב לארמונו מחיצות רבות זו לפנים מזו מעשה אחיזת עיניים, הבקיע נהרות בין חומה לחומה שיכן שם דובים ואריות ושאר חיות מבהילות כדי שייראו בני אדם מגשת אליו.

ציווה המלך לפזר הון רב בכל שערי החומות. וכרוזים יוצאים, שכל מי שיבוא אל המלך ייתן לו המלך עושר וכבוד. באו רבים מבני המדינה ואמרו להיכנס.

יש שבאו אל השער הראשון וראו את כל הדברים המבהילים ונסוגו אחור.

ויש מי שנכנס לפנים וקיבל ממון וכשראה לפניו את החומות האיומות חזר לביתו ונהנה מהונו.

אבל אוֹהבו של המלך לא שם לכל אלה, כי לבו בוער לראות את פני המלך. וכשעמד לדלג על החומות והנהרות הבחין שכולם אינם אלא אחיזת עיניים, והנה המלך יושב לפניו על כיסאו ומושיט ידו לקראתו.

מתוך "שבחי הבעל שם טוב", מובא בספר: מרטין בובר, אור הגנוז – סיפורי חסידים, הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, 2005, עמ' 87.

מילות השיר

קול ביער אנוכי שומע,אב לבנים קורא.
בני,בני,היכן הלכתם אשר עלי כך שכחתם.
בני בני,לכו לביתי,כי לא אוכל לשבת יחידי.
בני בני,בואו לביתי לא אוכל לשבת לבדי.
אבינו אבינו,איך נלך?

השומר עומד בשער המלך.

סכנת העצבות

לפעמים מטעה יצר הרע לאדם ואומר לו שעבר עבירה גדולה אף על פי שאינו אלא חומְרא בעלְמא [רק החמרת יתר במצווה מסוימת], או שאינה עבירה כלל, וכוונתו [של יצר הרע] שיהא האדם בעצבות מכוח זה ויבוטל בעצבותו מעבודת הבורא יתברך.

וצריך האדם להבין הרמאות הזה, ויאמר להיצר הרע: "איני משגיח [שם לב] על החומרא שאתה אומר לי, [מכיוון] שכוונתך [היא] לבטלני מעבודתו יתברך, ושקר אתה דובר."

שזה כוונת היצר הרע לעשות לאדם מוֹרא שמא אינו יוצא בדבר זה [אינו מקיים את המצוות כדרוש], כדי להביא אותו לעצבות, ועצבות היא מידה מגונה ומניעה גדולה לעבודת הבורא יתברך.

ואפילו אם נכשל בעבירה חס ושלום, לא ירבה בעצבות... ויחזור לשמוח בהבורא יתברך כיוון שהוא מתחרט בחרטה גמורה ובדעתו שלא ישוב לכסלתו [לטפשותו] בשום פעם.

ואפילו כשיודע בודאי שאינו יוצא בדבר אחד מחמת מניעוֹת הרבה [אינו יכול לקיים מצווה משום שיש משהו שמונע ממנו] לא יהיה עָ צֵ ב, ויחשוב שהבורא יתברך בוחן לִּבוֹת וכְליות [קורא את מחשבות האדם], שהוא יודע שרצונו לעשות מן המובחר, רק שאינו יכול, ויחזק עצמו לשמוח בהבורא יתברך.

צוואת הריב"ש והנהגות ישרות, סעיפים מ"ד, מ"ו צוואת הריב"ש ,הוצאה לאור: קרני הוד תורה, ברוקלין, ניו יורק, 1991 עמ' 14-15

רבי נחמן מברסלב והתיקון על ידי השמחה

לבל יפול האדם בדעתו מחמת ריבוי הפגמים והקלקולים שקילקל על ידי מעשיו ... אם אתה מאמין שיכולין לקלקל – תאמין שיכולין לתקן!

ר' נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, ספר תִּ נְיָנָא, סעיף קיב. הוצאת אגודת "משך הנחל", ירושלים תשנ"ז, דף מב עב

התגברות מיוחדת על מנת להיות בשמחה

מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה־השחורה בכל כוחו. וכל החולאת [החולאים] הבאין על האדם, כולם בָ אִּין רק מקילקול השמחה.

והכלל, שצריך להתגבר מאוד בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד. כי טבע האדם – למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים.

על כן צריך להכריח את עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד, ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל, ואפילו במילי דשטותא [בדברים שטותיים].

אף שגם לב נשבר הוא טוב מאוד, עם כל זה הוא רק באיזו שעה [=בזמן מסוים], וראוי לקבוע לו איזה שעה ביום לשבר לבו ולפרש שיחתו לפניו יתברך... אבל כל היום כולו צריך להיות בשמחה, כי מלב נשבר בקל [בדרגה קלה] יכולין לבוא למרה־ שחורה [דיכאון עמוק], יותר מאשר יכולין ליכשל על ידי שמחה, חס ושלום, לבוא לאיזה הוללות, חס ושלום.

כי זה קרוב יותר לבוא מלב נשבר למרה ־שחורה. על־כן צריך שיהיה בשמחה תמיד, רק בשעה מיוחדת יהיה לו לב נשבר.

ר' נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, ספר תִּ נְיָנָא, סעיף כד. הוצאת אגודת "משך הנחל", ירושלים תשנ"ז, דף כ"ב עמוד ב'