2-in-1: Divine Double-Talk and Theo-phobia JCC Tikkun Leil Shavuot, 2015 Rabbi David A. Ingber
1 א

The virtue of the narrative, therefore, is that it engages with the ambivalences, the attraction and the repulsion, of one who, against all odds, approaches Sinai. If therapeutic language is to give life, it must address a real trauma, a wound inflicted, in a sense, by the very encounter with God.

Zornberg, Avivah Gottlieb (2011-02-01). The Particulars of Rapture: Reflections on Exodus (Kindle Locations 5806-5814). Knopf Doubleday Publishing Group. Kindle Edition.

2 ב

So after Freud, if we are to take him on his own terms, our knowledge of his, or of anyone else’s, life— and indeed our wish for knowledge about his life— has to be tempered with a certain irony. Where we love we always hate, and vice versa. We are wanting more life for ourselves but we are also wanting, in one of Freud’s memorable phrases, “to die in our own way.” We are full of vitality but, he tells us in Beyond the Pleasure Principle ( 1920), we crave inertia, insentience. We want to get better but we love our suffering. What Freud increasingly found most difficult to cure in his patients was their (mostly unconscious) wish not to be cured. In his search for cures, Freud found just how incurable we are; that is, he found how much pleasure we can get from our suffering...

Phillips, Adam (2014-05-27). Becoming Freud (Jewish Lives) (pp. 11-13). Yale University Press. Kindle Edition.

Primal Scene: Too Much Intimacy or Prophecy? Rashi vs. Ramban
3 ג

(ט) וַיֹּ֨אמֶר יי אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֮ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יי

(יב) וְהִגְבַּלְתָּ֤ אֶת־הָעָם֙ סָבִ֣יב לֵאמֹ֔ר הִשָּׁמְר֥וּ לָכֶ֛ם עֲל֥וֹת בָּהָ֖ר וּנְגֹ֣עַ בְּקָצֵ֑הוּ כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהָ֖ר מ֥וֹת יוּמָֽת׃ (יג) לֹא־תִגַּ֨ע בּ֜וֹ יָ֗ד כִּֽי־סָק֤וֹל יִסָּקֵל֙ אוֹ־יָרֹ֣ה יִיָּרֶ֔ה אִם־בְּהֵמָ֥ה אִם־אִ֖ישׁ לֹ֣א יִחְיֶ֑ה בִּמְשֹׁךְ֙ הַיֹּבֵ֔ל הֵ֖מָּה יַעֲל֥וּ בָהָֽר׃

(9) And G-d said unto Moses: ‘Lo, I come unto thee in a thick cloud, that the people may hear when I speak with thee, and may also believe thee for ever.’ And Moses told the words of the people unto the G-d.

(12) And thou shalt set bounds unto the people round about, saying: Take heed to yourselves, that ye go not up into the mount, or touch the border of it; whosoever toucheth the mount shall be surely put to death; (13) no hand shall touch him, but he shall surely be stoned, or shot through; whether it be beast or man, it shall not live; when the ram’s horn soundeth long, they shall come up to the mount.’

4 ד

(ד) את דברי העם וגו' . תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך!

" אינו דומה השומע מפי השליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו":

I have an answer...I heard from them that they want to hear {directly} from You! "one can't compare hearing from a messenger to hearing from the King Himself...we want to see our King"

5 ה

(ב) פן יהרסו וגו' . שלא יהרסו את מצבם על ידי שתאותם אל יי לראות ויקרבו לצד ההר:

(2) Lest they break through etc..so that they don't destroy their 'standing' through their desire to see G-d, coming {too close} to the mountain side.

6 ו
(טו) וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃ (טז) וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת׃
(15) And all the people perceived the thunderings, and the lightnings, and the voice of the horn, and the mountain smoking; and when the people saw it, they trembled, and stood afar off. (16) And they said unto Moses: ‘Speak thou with us, and we will hear; but let not God speak with us, lest we die.’
7 ז

(כ) וַיְהִ֗י כְּשָׁמְעֲכֶ֤ם אֶת־הַקּוֹל֙ מִתּ֣וֹךְ הַחֹ֔שֶׁךְ וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַ֔י כָּל־רָאשֵׁ֥י שִׁבְטֵיכֶ֖ם וְזִקְנֵיכֶֽם׃ (כא) וַתֹּאמְר֗וּ הֵ֣ן הֶרְאָ֜נוּ יי אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ אֶת־כְּבֹד֣וֹ וְאֶת־גָּדְל֔וֹ וְאֶת־קֹל֥וֹ שָׁמַ֖עְנוּ מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ רָאִ֔ינוּ כִּֽי־יְדַבֵּ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי׃ (כב) וְעַתָּה֙ לָ֣מָּה נָמ֔וּת כִּ֣י תֹֽאכְלֵ֔נוּ הָאֵ֥שׁ הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את אִם־יֹסְפִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ לִ֠שְׁמֹעַ אֶת־ק֨וֹל יי אֱלֹהֵ֛ינוּ ע֖וֹד וָמָֽתְנוּ׃ (כג) כִּ֣י מִ֣י כָל־בָּשָׂ֡ר אֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֣ע קוֹל֩ אֱלֹהִ֨ים חַיִּ֜ים מְדַבֵּ֧ר מִתּוֹךְ־הָאֵ֛שׁ כָּמֹ֖נוּ וַיֶּֽחִי׃ (כד) קְרַ֤ב אַתָּה֙ וּֽשֲׁמָ֔ע אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר יי אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאַ֣תְּ ׀ תְּדַבֵּ֣ר אֵלֵ֗ינוּ אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר יְדַבֵּ֜ר יי אֱלֹהֵ֛ינוּ אֵלֶ֖יךָ וְשָׁמַ֥עְנוּ וְעָשִֽׂינוּ׃ (כה) וַיִּשְׁמַ֤ע יי אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יי אֵלַ֗י שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ׃

(20) And it came to pass, when ye heard the voice out of the midst of the darkness, while the mountain did burn with fire, that ye came near unto me, even all the heads of your tribes, and your elders; (21) and ye said: ‘Behold, the LORD our God hath shown us His glory and His greatness, and we have heard His voice out of the midst of the fire; we have seen this day that God doth speak with man, and he liveth. (22) Now therefore why should we die? for this great fire will consume us; if we hear the voice of the LORD our God any more, then we shall die. (23) For who is there of all flesh, that hath heard the voice of the living God speaking out of the midst of the fire, as we have, and lived? (24) Go thou near, and hear all that the LORD our God may say; and thou shalt speak unto us all that the LORD our God may speak unto thee; and we will hear it and do it.’ (25) And the LORD heard the voice of your words, when ye spoke unto me; and the LORD said unto me: ‘I have heard the voice of the words of this people, which they have spoken unto thee; they have well said all that they have spoken.

8 ח

(ב) בעבור ישמע העם בדברי עמך
והנכון בעיני שאמר, אני בא אליך בעב הענן, שתגש אתה אל הערפל בעבור ישמע העם דברי, ויהיו הם עצמם נביאים בדברי, לא שיאמינו מפי אחרים, כמו שנאמר באמור יי אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי למען ילמדון ליראה אותי כל הימים (דברים ד י), וגם בך יאמינו לנצח בכל הדורות, ואם יקום בקרבם נביא או חולם חלום כנגד דברך יכחישוהו מיד, שכבר ראו בעיניהם ושמעו באזניהם שהגעת למעלה העליונה בנבואה, יתברר להם ממך מה שכתוב (במדבר יב ו~ח) אם יהיה נביאכם יי במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו, ולכך אמר בעבור ישמע העם בדברי עמך, כי ישמע דברי מתוך האש וידעו שאני יי מדבר עמך ויאמינו בדברי וגם בך לעולם וכן מה שאמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי (דברים ה כא), לומר הנה נתקיים הדבר אצלינו בראיית עינינו כאשר היה חפץ אלהים, ומעתה קרב אתה שידענו בך שהגעת למעלה הגדולה ושמע כל אשר אמר יי אלהינו ושמענו מפיך ועשינו, שכבר נאמנה נבואתך כי היא העליונה על כל הנביאים:

The people shall hear when I speak with you—and they themselves will become prophets, when I speak—they will not simply believe on the authority of others, as it is said, “God said to me: Gather the people for Me, so that I may have them hear My words, in order that they may learn to fear Me all the days.” (Deut 4:10) Moreover, they will believe in you eternally, through all generations: And if there should arise in their midst a prophet or a dreamer of dreams, who opposes your words, they will repudiate him immediately. For they have already seen with their eyes and heard with their ears that you have reached the highest level of prophecy. For that reason, God said, “The people will hear when I speak with you:” they will hear My words from out of the fire, and they will know that I, God, am speaking with you, and they will believe My words and also believe in you for ever. That is what the people say: “This day we have seen that God will speak with a human being and he may live” (Deut 5:20)—meaning, “The possibility of hearing God speak has been realized by us, in the seeing of our eyes, as God desired.” So, from now on, “you (Moses) go close to God”—for we know that you have attained greatness—“and listen to all that God, our God says, and we will hear from your mouth, and obey”—for your prophecy has now been validated, that it is the highest of all.

G-d's Voice Wounds, Torah Words Heal
9 ט

... אמר רבי לוי: שני דברים שאלו ישראל מלפני הקב"ה: שיראו כבודו וישמעו קולו והיו רואין את כבודו ושומעין את קולו, שנאמר (דברים ה): ותאמרו הן הראנו יי אלהינו את כבודו ואת גדלו. וכתיב (שם) ואת קולו שמענו מתוך האש. ולא היה בהם כח לעמוד, שכיון שבאו לסיני ונגלה להם, פרחה נשמתם על שדבר עמהם, שנאמר (שיר ה): נפשי יצאה בדברו, אבל התורה בקשה עליהם רחמים מלפני הקב"ה. יש מלך משיא בתו והורג אנשי ביתו, כל העולם כולו שמחים ובניך מתים?! מיד חזרה נשמתן, שנאמר (תהלים יט): תורת יי תמימה משיבת נפש:

R. Levi said: Two things Israel requested from God—to see His glory and to hear His voice. And they did see His glory and hear His voice, as it is said, “See, God our God has shown us His glory and His greatness,” and it is written, “His voice we have heard from out of the fire.” (Deut 5:21) But they did not have strength to stand, for when they came to Sinai and He was revealed to them, they fainted (lit. their souls flew away), when He spoke with them, as it is said, “I was faint (lit. My soul left me) when he spoke” (Song of Songs 5:6). But the Torah asked God for mercy: “Does a king marry off his daughter and kill his household? The whole world is rejoicing, and Your children die!” Immediately, they revived, as it is written, “God’s Torah is perfect, restoring life” (Ps 19:8).16

Not More Than You Can Handle...
10 י

(א) אנכי יי אלהיך, הה"ד (דברים ד): השמע עם קול אלהים. המינין שאלו את ר' שמלאי, א"ל: אלוהות הרבה יש בעולם? אמר להם: למה? אמרו לו: שהרי כתיב, השמע עם קול אלהים! אמר להם: שמא כתוב מדברים, אלא מדבר. אמרו לו תלמידיו: רבי לאלו דחית בקנה רצוץ, לנו מה אתה משיב? חזר ר' לוי ופירשה, אמר להם: השמע עם קול אלהים, כיצד? אילו היה כתוב קול יי בכחו, לא היה העולם יכול לעמוד, אלא קול יי בכח, בכח של כל אחד ואחד. הבחורים לפי כחן, והזקנים לפי כחן, והקטנים לפי כחן. אמר הקב"ה לישראל: לא בשביל ששמעתם קולות הרבה, תהיו סבורין שמא אלוהות הרבה יש בשמים, אלא תהיו יודעים שאני הוא יי אלהיך, שנאמר (שם ה): אנכי יי אלהיך:

“I am God your God …” (20:2). It is written, “Has a people ever heard the voice of God …?” (Deut 4:33). Heretics asked R. Simlai: “Are there many gods in the world?” He asked, “Why?” They answered: “Because it is written, ‘Has a people heard the voice of elohim,’ in the plural!” He told them, “But it does not say, ‘God speaking—medabrim’—in the plural, but medaber—in the singular!” His students then said to him: “You have fobbed them off with a reed (i.e., easily): what do you answer us?” So R. Levi explained again: “Has a people ever heard the voice of God …?” If it had said, “The voice of God is in His strength,” the world would not have been able to stand. But the text says: “The voice of God is in strength” (Ps 29:4)—that is, according to the strength of each individual—young men, according to their strength, and the old, according to their strength, and children, according to their strength. God said to Israel: “Just because you heard many voices, do not think that there are many gods in heaven, but be aware that I am God your God, as it is said, ‘I am God your God …’ ”

One G-d, Two Opinions
11 יא
(יב) אַחַ֤ת ׀ דִּבֶּ֬ר אֱלֹהִ֗ים שְׁתַּֽיִם־ז֥וּ שָׁמָ֑עְתִּי כִּ֥י עֹ֝֗ז לֵאלֹהִֽים׃ (יג) וּלְךָֽ־אֲדֹנָ֥י חָ֑סֶד כִּֽי־אַתָּ֨ה תְשַׁלֵּ֖ם לְאִ֣ישׁ כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ׃
(12) God hath spoken once, Twice have I heard this: That strength belongeth unto God; (13) Also unto Thee, O Lord, belongeth mercy; For Thou renderest to every man according to his work.
12יב

מכילתא פרשת בחדש פרשה ז

זכור (דברים ה') ושמור

-שניהם נאמרו בדיבור אחד.

(שמות ל"א) מחלליה מות יומת במדבר כ"ח וביום השבת שני כבשים

- שניהם בדבור אחר נאמרו.

ויקרא י"ח ערות אשת אחיך דברים כ"ה יבמה יבא עליה

-שניהם נאמרו בדיבור אחד.

שם כ"ב לא תשבש שעטנז שם וגדילים תעשה לך

-שניהם נאמרו בדיבור אחד.

מה שאי אפשר לאדם לומר כן

שנאמר, 'אחת דבר אלהים שתים זו שמענו'

Mekhilta, Parshat Ba'Chodesh, #7

'Remember (Deut. 5) and 'Observe'-

both were said in one utterance.

(Ex. 31) 'desecrators {of Shabbat}shall die' and (Numbers 28) 'and on the Sabbath offer two lambs'-

both were said in one utterance.

(Lev.18) 'the nakedness of your brother's wife' and (Deut.25) 'a levirate may marry her'-

both were said in one utterance.

(Lev.22) 'do not wear shantey' and (Lev.22) 'make gedilim{for his garment'-

-both were said in one utterance.

That which is humanly impossible to say-

As it is written, "G-d has spoken once, Twice have I heart this...

13יג

סדר קבלת שבת

שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד. הִשְׁמִיעָנוּ אֵל הַמְיֻחָד. יי אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה. לכה דודי:

Kabbalat Shabbat

Shamor and Zachor, singularly spoken, made heard by the singular Deity, One Power/One Name, Praise, Beauty,