Q "A group trip is being planned to a place where there is of no Jewish residing community, (Cape Cod,) but there will be enough men straggling along to form a minyan for ourselves, however, with no Sefer Torah accompanying.
That being said, when Thursday rolls around, would it be better to personally not join the already existing minyan of ten people and daven privately rather than joining the minyan and directly omit fulfilling the obligation of the Torah reading?
(כב) וַיַּסַּ֨ע מֹשֶׁ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם־ס֔וּף וַיֵּצְא֖וּ אֶל־מִדְבַּר־שׁ֑וּר וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא־מָ֥צְאוּ מָֽיִם׃ (כג) וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֙יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמָ֖הּ מָרָֽה׃ (כד) וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה־נִּשְׁתֶּֽה׃ (כה) וַיִּצְעַ֣ק אֶל־יי וַיּוֹרֵ֤הוּ יי עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ׃
(22) And Moses led Israel onward from the Red Sea, and they went out into the wilderness of Shur; and they went three days in the wilderness, and found no water. (23) And when they came to Marah, they could not drink of the waters of Marah, for they were bitter. Therefore the name of it was called Marah. (24) And the people murmured against Moses, saying: ‘What shall we drink?’ (25) And he cried unto the LORD; and the LORD showed him a tree, and he cast it into the waters, and the waters were made sweet. There He made for them a statute and an ordinance, and there He proved them;
(א) שם שם לו. במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדמה ודינין:
: שיהו קוראין במנחה בשבת משום יושבי קרנות: ושיהו קוראין בשני ובחמישי: עזרא תיקן? והא מעיקרא הוה מיתקנא דתניא (שמות טו, כב) וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים, דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר (ישעיהו נה, א) הוי כל צמא לכו למים כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי וקורין בחמישי ומפסיקין ערב שבת כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה.. מעיקרא תקנו חד גברא תלתא פסוקי אי נמי תלתא גברי תלתא פסוקי כנגד כהנים לוים וישראלים אתא הוא תיקן תלתא גברי ועשרה פסוקי כנגד עשרה בטלנין
משה התקין את ישראל שיהו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים כחולו של מועד שנאמר (ויקרא כג) וידבר משה את מועדי יי אל בני ישראל, עזרא התקין לישראל שיהו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת במנחה
ב"ח ס' תרפה כתב דקרה"ת (בשבת ויו"ט..) הוה דאורייתא משום שהתקנה בא ממשה רבינו אלא שלא היה בו שום סדר בַמֶה לקרות. ובא עזרא ותיקן סדר ופרשה לכל שבוע
ודלא כתוס' פ"ב דמגילה (ד"ה כל) שנקט בפשיטות וז״ל ״שקרה"ת אינה מן התורה אלא מדרבנן..״ ומסתמאת, סבר שפסוקים האלו הם רק אסמכתא בעלמא. וע מג"א .
פמ"ג פתיחה לס' קלה - הבין שהתקנה היא רק תקנת נביאים ורק מדברי סופרים והקשה אמאי לא נכלל קריה"ת במנין המצות שמדרבנן - וה"ה נמי אם למד שהוא ד"ת אמאי לא הוה במנין המצות
(ב) כיון שהתחיל הקורא לקרות בספר תורה אסור לספר אפילו בדברי תורה אפילו בין גברא לגברא ואפילו אם השלים הוא הפרשה ויש מתירים לגרוס (פירוש ללמוד) בלחש ויש אומרים שאם יש י' דצייתי (פירוש המשימין לבם) לספר תורה מותר לספר (בדברי תורה) (בית יוסף בשם מהרי"א).
האם מותר ללמוד תורה בשעת קרה"ת אפ' אם עדיין לא שמע הקרה"ת.. יש כאן מח' ראשונים תוס'/רא"ש (ושיטתם הובא בשו"ע ס' קמו) ובעל שיבולי הלקט.. והובא המח' בביאור הלכה ס' קמו' וז"ל "ויש מתירים לגרוס בלחש - שיטה זו היא שיטת התוספות והרא"ש אמנם באמת שיטה זו תמוה לכאורה מאד דמאי מהני שיגרוס בלחש שלא יבטל שארי השומעים קה"ת מ"מ גם הוא מצווה לשמוע קה"ת ואם ילמוד את למודו לא יתן לבו לשמוע מה שקורא הקורא עואפילו אם יש עשרה דצייתי מאי מהני לגבי דידיה הא על כל איש ואיש מוטל החיוב דתקנת עזרא ובאמת כבר תמה בזה הקדמון בעל שבולי הלקטל שיטה זו בסימן ל"ט והובא בב"י ומפני זה דחאה מהלכה. ולולא דמסתפינא הו"א דשיטה זו מיירי שכבר יצא בעצמו ידי קה"ת ואפ"ה בקול רם אסור שלא יטריד שאר השומעים... ולפ"ז אפשר דקאי המחבר רק אמאי דסמיך ליה שכבר השלים הפרשה...וכו' "
*ס' ברכת שמואל בשם ר׳ חיים וז״ל "וכמו ששמעתי מפי מו״ר קדוש ישראל זי״ע לענין אם מהני רוב מדין רובו ככולו לצרוף עשרה בקריאת ההורה, ובקריאת מגילה, ובחזרת הש״ץ, ואמר דבכל הדנים האלו
תלוי בחדא סברא, דיש לחקור בכל אחד מדנים אלו דהיינו מה דבעינן עשרה בכל אחד מהדינים האלו אם החיוב של קריאה התורה ומקרא מגילה וחזרה הש״ץ חל על עשרה ביחד דוקא, וכ״ז דליכא מעשרה ליכא חיוב כלל של קריאה התורה ומקרא מגילה וחזרה הש״ץ, או לא, דנאמר דהחיוב של קריאת התורה ומקרא מגילה וחזרת הש״ץ חל אפילו על אחד אלא דדין הוא דאינה נאמרת אלא בעשרה, ואמר דאם נאמר דהחיוב נעשה דוקא ע"י עשרה ביחד, אז ל״ש הדין דרובו ככולו דהא ליכא חיוב כלל, ואפילו מיעוט חיוב ליכא, דהרי החיוב הוא חל דוקא ע"י עשרה, אבל אם נאמר דהחיוב חל אפילו על אחד אלא דדין הוא דאינה נאמר אלא בעשרה, אז שייך הדין דרובו ככולו דהרי איכא רוב חיוב ומיעוט פטור ודין הוא בכל התורה כולה דאמרינן רובו ככולה״
"מתני' אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה פחות מעשרה"
רמב״ם פ״יב ה״ג וז״ל ״אין קורין בתורה בציבור בפחות מעשרה אנשים גדולים בני חורין״ והוסיף שכל העשרה צריך להיות מחוייבים ולא כמו מקרא מגילה או קדושה וכו
(א) אין קורין בתורה בפחות מעשרה גדולים בני חורין.."
וע הר״ן שהביא הרמב״ן (במלחמות ג. מגילה) שכתב מפורש שהוא חובת ציבור
אבל הראב״ן כתב שצריך כוונה לצאת ולהוציא בברכת הת׳ ומשמע שחויבה על היחיד.