רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י
הלכה יח
לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך
עצמו על הצבור
הלכה יט
כל מי שאינו צריך ליטול ומרמה את העם ונוטל אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות, והרי הוא בכלל ארור הגבר אשר יבטח באדם, וכל מי שצריך ליטול ואינו יכול לחיות אלא אם כן נוטל כגון זקן או חולה או בעל יסורין ומגיס דעתו ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ומתחייב בנפשו ואין לו בצערו אלא חטאות ואשמות, וכל מי שצריך ליטול וציער ודחק את השעה וחיה חיי צער כדי שלא יטריח על הצבור אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו, ועליו ועל כל כיוצא בזה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה'
One should always push himself, and live in straits rather than rely on others and not impose himself on the community.
Anyone who takes charity without needing it will come to need it before she dies...Anyone who is unable to survive without charity but refuses it is guilty of bloodshed...And anyone who needs charity but holds off as much as possible and takes as little as possible will come to see the time when she is able to sustain others from her own wealth. Concerning such as her it is written, "Blessed be the person who trusts in God." [AJWS translation]
Suggested Discussion Questions:
1. How does this fit into our traditional understanding of tzedakah? Does this align?
2. How can we know if someone seeking tzedakah is "pushing him/herself" or not? Is it up to us to determine that they are not "pushing" and then deny them of tzedakah?
Time Period: Medieval (Geonim through the 16th Century)