Rav Kook, "Lights of Holiness", trans. by Ben Zion Bokser (New York: Paulist Press, 1978)
1 א
רב קוק, אורות הקודש
2ב
יש שהוא שר שירת נפשו, ובנפשו הוא מוצא את הכל, את מלא הסיפוק הרוחני במילואו. ויש שהוא שר שירת האומה, יוצא הוא מתוך המעגל של נפשו הפרטית, שאינו מוצא אותה מרוחבת כראוי, ולא מיושבת ישוב אידיאלי, שואף למרומי עז, והוא מתדבק באהבה עדינה עם כללותה של כנסת ישראל, ועמה הוא שר את שיריה, מצר בצרותיה, ומשתעשע התקותיה, הוגה דעות עליונות וטהרות על עברה ועל עתידה, וחוקר באהבה ובחכמת לב את תוכן רוחה הפנימי. ויש אשר עוד תתרחב נפשו עד שיוצא ומתפשט מעל גבול ישראל, לשיר את שירת האדם, רוחו הולך ומתרחב בגאון כללות באדם והוד צלמו, שואף אל תעודתו הכללית ומצפה להשתלמותו העליונה, וממקור חיים זה הוא שואב את כללות הגיונותיו ומחקריו, שאיפותיו וחזיונותיו. ויש אשר עוד מזה למעלה ברוחב יתנשא, עד שמתאחד עם כל היקום כולו, עם כל בריות, ועם כל העולמים, ועם כולם אומר שירה, זה הוא העוסק בפרק שירה בכל יום שמובטח לו שהוא בן עולם הבא. ויש אשר עולה עם כל השירים הללו ביחד באגודה אחת, וכולם נותנים את קולותיהם, כולם יחד מנעימים את זמריהם, וזה לתוך זה נותן לשד וחיים, קול ששון וקול שמחה, קול צהלה וקול רנה, קול חדוה וקול קדושה. שירת הנפש, שירת האומה, שירת האדם, שירת העולם, כולן יחד מתמזגות בקרבו בכל עת ובכל שעה. והתמימות הזאת במילואה עולה היא להיות שירת קודש, שירת אל, שירת ישראל, בעוצם עזה ותפארתה, בעוצם אמתה וגדלה, ישראל שיר אל, שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע. שיר ה שירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו.
There is one who sings the song of his own life, and in himself he finds everything, his full spiritual satisfaction. There is another who sings the song of his people. He leaves the circle of his own individual self, because he finds it without sufficient breadth, without an idealistic basis. He aspires towards the heights, and he attaches himself with a gentle love to the whole community of Israel. Together with her he sings her song. He feels grieved in her afflictions and delights in her hopes. He contemplates noble and pure thoughts about her past and her future, and probes with love and wisdom her inner spiritual essence. There is another who reaches toward more distant realms, and he goes beyond the boundary of Israel to sing the song of humanity. His spirit extends to the wider vistas of the majesty of humanity generally, its noble essence. He aspires toward humanity's general goal and looks forward toward its higher perfection. From this source of life he draws the subjects of his meditation and study, his aspirations and his visions. Then there is one who rises toward wider horizons, until he links himself with all existence, with all God’s creatures, with all worlds, and he sings his song with all of them. It is of one such as this that tradition has said that whoever sings a portion of the song each day is assured of having a share in the world to come. And then there is one who rises with all these songs in one ensemble, and they all join their voices. Together they sing their songs with beauty, each one lends vitality and life to the other. They are sounds of joy and gladness, sounds of jubilation and celebration, sounds of ecstasy and holiness. The song of the self, the song of the people, the song of humanity, the song of the world all merge in him at all times, in every hour. And this full comprehensiveness rises to become the song of holiness, the song of God, the song of Israel, in its full strength and beauty, in it full authenticity and greatness. The name “Israel” stand for shir el, the song of God. It is a simple song, a twofold song, a threefold song and a fourfold song. It is the Song of Songs of Solomon, shlomo, which means peace or wholeness. It is the song of the King whom is wholeness. [Ben Zion Bokser translation]
3 ג

Suggested Discussion Questions:

1. How do we learn to sing the fourfold song?

4 ד
Time Period: Modern (Spinoza through post-WWII)