כל הימים שאדם חבר לא איכפת לו בצבור ואינו נענש עליו, נתמנה אדם בראש ונטל טלית לא יאמר לטובתי אני נזקק לא איכפת לי בצבור אלא כל טורח הצבור עליו, אם ראה אדם מעביר בייא על חבירו או עובר עבירה ולא ממחה בידו הוא נענש עליו, ורוח הקדש צווחת בני אם ערבת לרעך, אתה ערב עליו תקעת לזר כפיך, אמר לו הקב"ה אתה הכנסת עצמך לזירה, ומי שהוא מכניס עצמו לזירה או ניצוח או נוצח, א"ל הקב"ה אני ואתה עומדים בזירה או נצחת או נצחתי.
As long as one is but an ordinary scholar, one has no concern with the congregation and is not punished [for its lapses], but as soon as one is appointed head and dons the cloak [of leadership], one must no longer say: ‘I live for my own benefit, I care not about the congregation,’ but the whole burden of the community is on that person's shoulders. If one sees a person causing suffering to another, or transgressing, and does not prevent that person, then that person is held punishable. The Holy Spirit then exclaims, “‘My child, if you have become surety for your neighbor’- you are responsible for your neighbor, because ‘you have shaken hands on behalf of a stranger’” (Proverbs 6:1). The Holy Blessed One says to that person: “‘You [by assuming office] have placed yourself in the arena’, and one who places oneself in the arena stands either to fail or win. We two stand in the arena; either you prevail or I.”
[Soncino translation]
Suggested Discussion Questions:
1. In what ways can leaders help their community be more involved in acts of justice?
2. In what ways are all citizens of a democracy leaders?
Time Period: Rabbinic (Maccabees through the Talmud)