“I’M RIGHT. NO, I’M RIGHT!” Conflict Resolution in the Jewish Tradition

אמר רב יהודה בר שילא א"ר אסי א"ר יוחנן ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן הכנסת אורחין וביקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש והמגדל בניו לתלמוד תורה והדן את חברו לכף זכות איני והא אנן) תנן אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואלו הן כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחברו ות"ת כנגד כולם) [הני אין מידי אחרינא לא]

Shabbat 127a:14-15

Rav Yehuda bar Sheila said that Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: There are six matters a person enjoys the profits of in this world, and nevertheless the principal exists for him for the World-to-Come, and they are: Hospitality toward guests, and visiting the sick, and consideration during prayer, and rising early to the study hall, and one who raises his sons to engage in Torah study, and one who judges another favorably, giving him the benefit of the doubt. The Gemara asks: Is that so? And did we not learn in a mishna: These are the matters that a person does them and enjoys their profits in this world, and nevertheless the principal exists for him for the World-to-Come, and they are: Honoring one’s father and mother, and acts of loving kindness, and bringing peace between a person and another, and Torah study is equal to all of them. By inference: These matters, yes, one enjoys their profits in this world and the principal exists for him in the World-to-Come; other matters, no.

שבת קכ״ז ב:ב׳

תָּנוּ רַבָּנַן: הַדָּן חֲבֵירוֹ לְכַף זְכוּת — דָּנִין אוֹתוֹ לִזְכוּת. וּמַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁיָּרַד מִגָּלִיל הָעֶלְיוֹן וְנִשְׂכַּר אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד בַּדָּרוֹם שָׁלֹשׁ שָׁנִים. עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים אָמַר לוֹ: תֵּן לִי שְׂכָרִי, וְאֵלֵךְ וְאָזוּן אֶת אִשְׁתִּי וּבָנַי. אָמַר לוֹ: אֵין לִי מָעוֹת. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי פֵּירוֹת. אָמַר לוֹ: אֵין לִי. תֵּן לִי קַרְקַע — אִין לִי. תֵּן לִי בְּהֵמָה — אֵין לִי. תֵּן לִי כָּרִים וּכְסָתוֹת — אֵין לִי. הִפְשִׁיל כֵּלָיו לַאֲחוֹרָיו, וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ.

Shabbat 127b:2

The Sages taught in a baraita: One who judges another favorably is himself judged favorably. And there was an incident involving a certain person who descended from the Upper Galilee and was hired to work for a certain homeowner in the South for three years. On the eve of the Day of Atonement, he said to the homeowner: Give me my wages, and I will go and feed my wife and children. The homeowner said to him: I have no money. He said to him: In that case, give me my wages in the form of produce. He said to him: I have none. The worker said to him: Give me my wages in the form of land. The homeowner said to him: I have none. The worker said to him: Give me my wages in the form of animals. He said to him: I have none. The worker said to him: Give me cushions and blankets. He said to him: I have none. The worker slung his tools over his shoulder behind him and went to his home in anguish.

שבת קכ״ז ב:ג׳

לְאַחַר הָרֶגֶל נָטַל בַּעַל הַבַּיִת שְׂכָרוֹ בְּיָדוֹ, וְעִמּוֹ מַשּׂוֹי שְׁלֹשָׁה חֲמוֹרִים, אֶחָד שֶׁל מַאֲכָל, וְאֶחָד שֶׁל מִשְׁתֶּה, וְאֶחָד שֶׁל מִינֵי מְגָדִים, וְהָלַךְ לוֹ לְבֵיתוֹ. אַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ נָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ.

Shabbat 127b:3

After the festival of Sukkot, the homeowner took the worker’s wages in his hand, along with a burden that required three donkeys, one laden with food, one laden with drink, and one laden with types of sweets, and went to the worker’s home. After they ate and drank, the homeowner gave him his wages.

שבת קכ״ז ב:ד׳

אָמַר לוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי ״תֵּן לִי שְׂכָרִי״ וְאָמַרְתִּי ״אֵין לִי מָעוֹת״, בַּמֶּה חֲשַׁדְתַּנִי? אָמַרְתִּי: שֶׁמָּא פְּרַקְמַטְיָא בְּזוֹל נִזְדַּמְּנָה לְךָ, וְלָקַחְתָּ בָּהֶן. וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי ״תֵּן לִי בְּהֵמָה״, וְאָמַרְתִּי ״אֵין לִי בְּהֵמָה״, בַּמֶּה חֲשַׁדְתַּנִי? אָמַרְתִּי: שֶׁמָּא מוּשְׂכֶּרֶת בְּיַד אֲחֵרִים. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי ״תֵּן לִי קַרְקַע״, וְאָמַרְתִּי לְךָ ״אֵין לִי קַרְקַע״, בַּמֶּה חֲשַׁדְתַּנִי? אָמַרְתִּי: שֶׁמָּא מוּחְכֶּרֶת בְּיַד אֲחֵרִים הִיא. וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ ״אֵין לִי פֵּירוֹת״ בַּמֶּה חֲשַׁדְתַּנִי? אָמַרְתִּי: שֶׁמָּא אֵינָן מְעוּשָּׂרוֹת. וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ ״אֵין לִי כָּרִים וּכְסָתוֹת״ בַּמֶּה חֲשַׁדְתַּנִי? אָמַרְתִּי: שֶׁמָּא הִקְדִּישׁ כָּל נְכָסָיו לַשָּׁמַיִם.

Shabbat 127b:4

The homeowner said to him: When you said to me: Give me my wages, and I said: I have no money, of what did you suspect me? Why did you not suspect me of trying to avoid paying you? The worker answered, I said: Perhaps the opportunity to purchase merchandise [perakmatya] inexpensively presented itself, and you purchased it with the money that you owed me, and therefore you had no money available. The homeowner asked: And when you said to me: Give me animals, and I said: I have no animals, of what did you suspect me? The worker answered: I said: Perhaps the animals are hired to others. The homeowner asked: When you said to me: Give me land, and I said: I have no land, of what did you suspect me? The worker answered: I said: Perhaps the land is leased to others, and you cannot take the land from the lessees. The homeowner asked: And when you said to me: Give me produce, and I said: I have no produce, of what did you suspect me? The worker answered: I said: Perhaps they are not tithed, and that was why you could not give them to me. The homeowner asked: And when I said: I have no cushions or blankets, of what did you suspect me? The worker answered: I said: Perhaps he consecrated all his property to Heaven and therefore has nothing available at present.

עברית

“In his classic commentary on the Mishnah, the author of Tiferet Yisrael, Rabbi Israel Lipschutz (Germany, 18th century), discusses the special expression "bringing peace" rather than "making peace," and he comments as follows: “Bringing peace – even if the two parties do not desire it, one should go to the trouble of persuading them to come together and bring about peace between them. And this is the reason that the tanna did not say "to make peace" but rather "to bring peace," in other words, to bring counsel from afar in order to compel them by his soft words to bring peace between them.”

אבות דרבי נתן י״ב:ג׳

(ג) אוהב שלום כיצד מלמד שיהא אדם אוהב שלום בישראל בין כל אחד ואחד כדרך שהיה אהרן אוהב שלום בין כל אחד ואחד שנא׳ (מלאכי ב) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון (ר״מ אומר מה ת״ל ורבים השיב מעון) כשהיה אהרן מהלך בדרך פגע בו באדם רשע ונתן לו שלום למחר בקש אותו האיש לעבור עבירה אמר אוי לי היאך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן בושתי הימנו שנתן לי שלום נמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה. וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה הלך אהרן וישב אצל אחד מהם אמר לו בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו אומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב אצל האחר וא״ל בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו ואומר אוי לי היאך אשא את עיניו ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה לכך נאמר (במדבר כ) ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל:

Avot DeRabbi Natan 12:3

Two people had quarreled with one another. Aaron went and sat with one of them. He said to him: My son, look what your friend has done, his heart is distraught and he has torn his clothes (out of sorrow regarding the quarrel), and he is saying: Woe is to me, how will I raise up my head and look at my friend? I am embarrassed in his presence, because I am the one who wronged him. And he [Aaron] sits with him until he removes the jealousy from his heart. And Aaron then goes and sits with the other party and says to him: My son, see what your friend has done, his heart is distraught and he has torn his clothes and he is saying: Woe is to me, how will I raise up my head and look at my friend? I am embarrassed in his presence, because I am the one who wronged him. And he [Aaron] sits with him until he removes the jealousy from his heart. And when they met [the two opponents who carried on the dispute between them], they embraced and kissed one another."

רבינו יונה על פרקי אבות א׳:י״ב:א׳-ג׳

(א) הלל ושמאי קבלו מהם. משמעיה ואבטליון:

(ב) הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. ר"ל שיאהב בלבו האמת והשלום וירדוף אחריו בפועל ידיו. כי יש בני אדם אוהבים אותו בלבם לא שיטרחו עצמן לשום שלום בעולם ואינם הולכים בדרכי שלום אך העושין פעולה ומשימין שלום בין אדם לחבירו ואוהבים לעשות המלאכה כמו שנאמר (תהלים ל"ד י"ד) בקש שלום ורדפהו אותם הם מתלמדיו של אהרן שהיה עושה כדבר הזה:

(ג) אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. כשהיה אהרן מרגיש באדם שהיה עושה עבירה בסתר הולך אליו ומתחבר עמו ועושה אותו אוהבו והחוטא מעלה על לבו אלו היה אהרן יודע מצפוני לבי כלום הי' רוצה בחברתי אלא שאני מוחזק בעיניו כאדם כשר ובעל מצות אך אם יודע מחשבתי הרעה יתרחק ממני מהתחברו לרשע כמוני היום ויתנחם על רעתו ויהרהר בתשובה וזו היא אליו גרמה ותועלת גדולה להפר מחשבתו הרעה. וזהו שנא' עליו (מלאכי ב' ו') בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון:

Rabbeinu Yonah on Pirkei Avot 1:12:1-3

(1) Hillel and Shammai received from them: From Shemayah and Avtalyon.

(2) Hillel says, "Be of the disciples of Aharon, loving peace and pursuing peace, loving the creatures and bringing them closer to Torah." He means to say that he loves truth and peace in his heart and pursues it with the actions of his hands. As there are people that love it in their hearts that don't trouble themselves to bring peace to the world and don't walk in the paths of peace. But those that do actions and bring peace between a man and his friend and love to do this work - as it is stated (Psalms 34:15), "seek peace and pursue it" - those are from the students of Aharon, who would act like this.

(3) "loving the creatures and bringing them closer to Torah": When Aharon would sense that a person had sinned in private, he would go to him and befriend him and make him into his friend. And the sinner would put in his heart that if Aharon would know the hidden matters in my heart, would he ever want my friendship? Rather, it is that I am assumed by him to be a proper man and one who does the commandments. However if he knew my bad thought, he would distance himself from me - from befriending an evildoer like me today. And [so] he would regret his evil and contemplate repentance. And this is very effective and beneficial for him in undoing his evil thought, as is is stated (Malachi 2:6), "He walked with Me in peace and righteousness, and brought many back from iniquity."

תענית כ״ב א:ז׳

אדהכי והכי אתו הנך תרי אתי א"ל הנך נמי בני עלמא דאתי נינהו אזל לגבייהו אמר להו מאי עובדייכו אמרו ליה אינשי בדוחי אנן מבדחינן עציבי אי נמי כי חזינן בי תרי דאית להו תיגרא בהדייהו טרחינן ועבדינן להו שלמא:

Taanit 22a:7

In the meantime, two brothers came to the marketplace. Elijah said to Rabbi Beroka: These two also have a share in the World-to-Come. Rabbi Beroka went over to the men and said to them: What is your occupation? They said to him: We are jesters, and we cheer up the depressed. Alternatively, when we see two people who have a quarrel between them, we strive to make peace. It is said that for this behavior one enjoys the profits of his actions in this world, and yet his reward is not diminished in the World-to-Come.

גיטין נ״ב א:י״ד

הנהו בי תרי דאיגרי בהו שטן דכל בי שמשי הוו קא מינצו בהדי הדדי איקלע רבי מאיר להתם עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא שמעיה דקאמר ווי דאפקיה ר' מאיר לההוא גברא מביתיה:

Gittin 52a:14

Apropos an incident involving Rabbi Meir, the Gemara relates another story about him: There were two people who, incited by Satan, would argue with each other every Friday afternoon at twilight. Rabbi Meir happened to come to the place where they argued. He stopped them from fighting three Friday afternoons at twilight, until finally he made peace between them. He then heard Satan say: Woe, that Rabbi Meir removed that man, Satan, from his house. This indicates that Satan himself lives among those who have discord.

סנהדרין ו׳ ב:ו׳

רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם והלא במקום שיש משפט אין שלום ובמקום שיש שלום אין משפט אלא איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע

Sanhedrin 6b:6

Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: It is a mitzva to mediate a dispute, as it is stated: “Execute the judgment of truth and peace in your gates” (Zechariah 8:16). Is it not that in the place where there is strict judgment there is no true peace, and in a place where there is true peace, there is no strict judgment? Rather, which is the judgment that has peace within it? You must say: This is mediation, as both sides are satisfied with the result.

סנהדרין ו׳ ב:ז׳

וכן בדוד הוא אומר (שמואל ב ח, טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה והלא כל מקום שיש משפט אין צדקה וצדקה אין משפט אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה ביצוע

Sanhedrin 6b:7

And similarly, with regard to David, it says: “And David executed justice and charity to all his people” (II Samuel 8:15). And is it not that wherever there is strict justice, there is no charity, and wherever there is charity, there is no strict justice? Rather, which is the justice that has within it charity? You must say: This is mediation.

תוספות על סנהדרין ו׳ ב:ג׳:א׳

אבל אהרן - פי' כיון שלא היה דיין ולא היה הדין בא לפניו אלא לפני משה ודאי לדידיה שרי:

Tosafot on Sanhedrin 6b:3:1

Aharon fulfilled p'sharah in his individual capacity, in contrast to his brother. Moshe Rabbeinu, who applied strict din in his capacity as a dayan (judge...

יבמות ס״ה ב:ז׳

וא"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום שנאמר (בראשית נ, טז) אביך צוה וגו כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'

Yevamot 65b:7

And Rabbi Ile’a further said in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: It is permitted for a person to depart from the truth in a matter that will bring peace, as it is stated: “Your father commanded before he died, saying: So you shall say to Joseph: Please pardon your brothers’ crime, etc.” (Genesis 50:16–17). Jacob never issued this command, but his sons falsely attributed this statement to him in order to preserve peace between them and Joseph.

יבמות ס״ה ב:ט׳

דבי רבי ישמעאל תנא גדול השלום שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו דמעיקרא כתיב (בראשית יח, יב) ואדוני זקן ולבסוף כתיב ואני זקנתי:

Yevamot 65b:9

It was taught in the school of Rabbi Yishmael: Great is peace, as even the Holy One, Blessed be He, departed from the truth for it. As, initially it is written that Sarah said of Abraham: “And my lord is old” (Genesis 18:12), and in the end it is written that God told Abraham that Sarah said: “And I am old” (Genesis 18:13). God adjusted Sarah’s words in order to spare Abraham hurt feelings that might lead Abraham and Sarah to quarrel.

קב הישר ט״ו:א׳

(א) גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, דְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ רַבָּה, פָּרָשַׁת נָשֹׂא (פָּרָשָׁה יא, אוֹת ז): אֵין כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה יוֹתֵר מִן הַשָּׁלוֹם, שֶׁהֲרֵי סִיּוּם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים הוּא: וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (בַּמִּדְבָּר ו, כו). וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, בַּמַּלְאָכִים, שֶׁאֵין בָּהֶם יֵצֶר הָרָע וְקִנְאָה וְשִׂנְאָה, וְאַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין הֵם לְשָׁלוֹם. מִכָּל שֶׁכֵּן אֲשֶׁר עֲדַיִן אוֹתוֹ הַשָּׂטָן מְרַקֵּד בֵּינֵינוּ לְחַרְחֵר רִיב וּמָדוֹן בֵּין אִישׁ לַחֲבֵרוֹ, בֵּין יָחִיד לְרַבִּים, שֶׁצְּרִיכִין אָנוּ לַכְּלִי הַמַּחֲזִיק, שָׁלוֹם!

Kav HaYashar 15:1

(1) Peace is such a valuable commodity that the Sages comment in Midrash Bamidbar Rabbah (11:7) that no vessel is more capable of holding blessing than peace. They note that for this reason the priestly blessing ends with the words, “And He will grant you peace” (Bamidbar 6:26). Similarly, we are told that the Holy One Himself, “makes peace On High” (Iyov 25:2), that is, among the angels. And if peace is needed among the angels, who have no evil inclination and who are free of jealousy and hatred, how much more is it needed between man and his neighbor, between the minority and majority, whom the Satan is perpetually goading into discord and quarreling.

מדרש תנחומא, משפטים ו׳:כ״א

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: מִצְוָה לִבְצֹעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם (זכריה ח, טז). וַהֲלֹא כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִשְׁפָּט, אֵין שָׁלוֹם. שָׁלוֹם, אֵין מִשְׁפָּט. אֶלָּא אֵיזֶה מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלוֹם. הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה בִּצּוּעַ.

Midrash Tanchuma, Mishpatim 6:21

R. Joshua the son of Karha said: It is commendable to arbitrate a matter, since it is written: Execute the judgment of truth and peace in your gates (Zech. 8:16). Certainly, whenever there is absolute justice peace cannot prevail, and where there is peace there cannot be absolute justice. Through what kind of justice does peace prevail? It is in the justice achieved through arbitration. Scripture states concerning this matter: If there should arise a matter too hard for thee in judgment (Deut. 17:8) (arbitrate).

משנה תורה, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״ב:ד׳

מִצְוָה לוֹמַר לְבַעֲלֵי דִּינִים בַּתְּחִלָּה בְּדִין אַתֶּם רוֹצִים אוֹ בִּפְשָׁרָה. אִם רָצוּ בִּפְשָׁרָה עוֹשִׂין בֵּינֵיהֶן פְּשָׁרָה. וְכָל בֵּית דִּין שֶׁעוֹשִׂין פְּשָׁרָה תָּמִיד הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח וְעָלָיו נֶאֱמַר (זכריה ח טז) "מִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" אֵי זֶהוּ מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שָׁלוֹם הֱוֵי אוֹמֵר זֶה בִּצּוּעַ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (שמואל ב ח טו) "וַיְהִי דָוִד עשֶֹׁה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ" אֵיזֶהוּ מִשְׁפָּט שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ צְדָקָה הֱוֵי אוֹמֵר זֶהוּ בִּצּוּעַ וְהִיא הַפְּשָׁרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים קֹדֶם גְּמַר דִּין אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע דִּבְרֵיהֶם וְיָדַע לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה מִצְוָה לִבְצֹעַ אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁגָּמַר הַדִּין וְאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב אֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶן אֶלָּא יִקֹּב הַדִּין אֶת הָהָר:

Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within Their Jurisdiction 22:4

It is a Mitzvah to tell the parties at the beginning 'do you want Din (strict justice), or Pesharah (arbitration)?' If they want Pesharah, we seek out a compromise for them. A court that always does Pesharah is praiseworthy. Of them the verse says, “A just peace was made in your gates.” What kind of peace is also justice? We must conclude that this is Pesharah. As it is stated regarding King David, “And David made justice and righteousness to the nation.” What is the justice that has with it righteousness? We must conclude that it is arbitration. This is before the verdict, even if you heard their words and know which way the verdict leans. Once the case finished, and he said “Ploni, you are innocent, and Almoni, you are liable,” you may not do Pesharah, rather, let the Din pierce the mountain.

שמירת הלשון, חלק ראשון, שער הזכירה י״א:י״א

בּוֹאוּ וּרְאוּ כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַשָּׁלוֹם, שֶׁבִּתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם נִתְעַסֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָרְאוֹ בְּדָבָר שֶׁל שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א' ג'): "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר". וּמִנַּיִן שֶׁהָאוֹר שָׁלוֹם? שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ"ה ז'): "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע", מִכָּאן אָמְרוּ חֲזַ"ל (שבת כ"ג:): נֵר בֵּיתוֹ וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם, נֵר בֵּיתוֹ עָדִיף מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ, וְלֹא עוֹד שֶׁהַרְבֵּה תַּקָּנוֹת תִּקְּנוּ חֲזַ"ל מִשּׁוּם דַּרְכֵי שָׁלוֹם, . אָמְרוּ חֲזַ"ל (וַיִּקְרָא רַבָּה ט'): גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁהַמּוֹחֵק אוֹת אַחַת מִן הַשֵּׁם, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ב ג'): "וְאִבַּדְתֶם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא" וּכְתִיב בַּתְרֵהּ (שם ד'): "לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה"' וְגוֹ', וּכְדֵי לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אָמְרָה תּוֹרָה (במדבר ה' כ"ג): "וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי" וְגוֹ', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שְׁמִי, שֶׁנִּכְתָּב בִּקְדֻשָׁה, יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם. וְעוֹד אָמְרוּ חֲזַ"ל: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת הַטּוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת הַטוֹבוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבִיאָן עַל יִשְׂרָאֵל חוֹתְמֵיהֶן שָׁלוֹם, בִּקְרִיאַת שְׁמַע "פּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם", בַּתְּפִלָּה "עֹשֶׂה שָׁלוֹם", בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים (במדבר ו' כ"ו) "וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" וְכוּ', לָכֵן בָּנַי, הֱווּ זְהִירִין בְּמִדָּה זוֹ לֶאֱהֹב שָׁלוֹם וְלִרְדֹף שָׁלוֹם, שֶׁאֵין קֵץ לְמַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל אוֹהֲבֵי שָׁלוֹם וְרוֹדְפָיו. עַד כָּאן לְשׁוֹן הַסֵּפֶר מַעֲלַת הַמִּדּוֹת.

Shemirat HaLashon, Book I, The Gate of Remembering 11:11

Come and see how great is the power of peace. For in the beginning of the creation of the universe the Holy One Blessed be He employed Himself in the creation of an instrument of peace, as it is written (Bereshith 1:3): "And G-d said: 'Let there be light' — and there was light." And how do we know that light is peace? For it is written (Isaiah 45:7): "He fashions light and creates darkness; He makes peace and creates evil." On this basis, our teachers of blessed memory ruled (Shabbath 23b): "As between a candle for his house and wine for kiddush, to sanctify the Sabbath [if he can afford only one], a candle for his house takes precedence because of the peace of his household." ... ... And Chazal have said further (Vayikrah Rabbah 9:9): "Great is peace, for all of the goodly blessings and consolations that the Holy One Blessed be He convokes upon Israel conclude with "peace." The Shema — "He spreads a canopy of peace." The Amidah — "He makes peace." The priestly blessing — "And He shall repose peace upon you." "Therefore, my sons, be circumspect in this trait — to love peace and to pursue peace. For there is no end to the reward for loving peace and pursuing peace." Until here, the language of Ma'aloth Hamiddoth.