The Continuously Building Minhag of Mourning During the Omer
1 א
(טו) וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמָּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה׃ (טז) עַ֣ד מִֽמָּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַה'
(15) And from the day on which you bring the sheaf of elevation offering—the day after the sabbath—you shall count off seven weeks. They must be complete: (16) you must count until the day after the seventh week—fifty days; then you shall bring an offering of new grain to the LORD.
2 ב

(א) היא שצונו לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום. והוא אמרו יתעלה וספרתם לכם ממחרת השבת וגו'. ודע כי כמו שנתחייבו בית דין למנות שנות יובל שנה שנה שמטה שמטה כמו שביארתי במה שקדם כן חייב כל אחד ואחד ממנו למנות ימות העומר יום יום ושבוע שבוע. הוא שאמר תספרו חמשים יום ואמר שבעה שבועות תספר לך. וכמו שמצות מנין השנים והשמיטה מצוה אחת כמו שבארנו (מצוה ק"מ:) כן ספירת העומר מצוה אחת, וכן מנה אותה כל מי שקדמנו מצוה אחת. ואל יטעך אמרם (מנחות ס"ו) מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי ותחשוב שהם שתי מצות כי כל חלק וחלק מחלקי מצוה שיהיו לה חלקים מצוה לעשות כל חלק ממנה. ואמנם היו שתי מצות אילו אמרו מנין הימים מצוה ומנין שבועות מצוה, וזה מה שלא יעלם למי שלא יטעה אותם הדבור. כי אתה כשתאמר מצוה לעשות כך וכך הנה לא יתחייב מזה המאמר שהפעולה ההיא מצוה בפני עצמה. והראיה הברורה על זה היותנו מונים גם כן בכל לילה שהם כך וכך שבועות כך וכך ימים ואילו היו השבועות מצוה בפני עצמה לא היינו מסדרין ענינה אלא בליל השבועות והיינו אומרים שתי ברכות על ספירת העומר ועל ספירת שבועי העומר. ואין הדברים כן אלא המצוה היא ספירת העומר יומי ושבועי כמו שתקנו. ומצוה זו אין הנשים חייבות בה. (אמור אל הכהנים, תמידין ומוספין פ"י):

3 ג
ר"ע אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו שנא' בבקר זרע את זרעך וגו' אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא א"ר נחמן אסכרה
Rabbi Akiva says that the verse should be understood as follows: If one studied Torah in his youth he should study more Torah in his old age; if he had students in his youth he should have additional students in his old age, as it is stated: “In the morning sow your seed, etc.” They said by way of example that Rabbi Akiva had twelve thousand pairs of students in an area of land that stretched from Gevat to Antipatris in Judea, and they all died in one period of time, because they did not treat each other with respect. And the world was desolate of Torah until Rabbi Akiva came to our Rabbis in the South and taught his Torah to them. This second group of disciples consisted of Rabbi Meir, Rabbi Yehuda, Rabbi Yosei, Rabbi Shimon, and Rabbi Elazar ben Shamua. And these are the very ones who upheld the study of Torah at that time. Although Rabbi Akiva’s earlier students did not survive, his later disciples were able to transmit the Torah to future generations. With regard to the twelve thousand pairs of Rabbi Akiva’s students, the Gemara adds: It is taught that all of them died in the period from Passover until Shavuot. Rav Ḥama bar Abba said, and some say it was Rabbi Ḥiyya bar Avin: They all died a bad death. The Gemara inquires: What is it that is called a bad death? Rav Naḥman said: Diphtheria.
4ד

ששאלתם למה אין מקדשין ואין כונסין בין פסח לעצרת אם מחמת איסור ואם לאו הוו ידעין שלא משום איסור נגעו בה אלא משום מנהג אבילות שכך אמרו חז"ל שנים עשר אלפים זוגים תלמידים היו לו לרי עקיבא וכולן מתו בין פסח לעצרת על שלא נהגו כבוד זה בזה. ותאני עלה וכולן מתו מיתה משונה באסכרה ומאותה שעה ואילך נהגו ראשונים בימים אלו שלא לכנוס בהן ומי שקפץ וכנס קונסין לא עונש ולא מלקות אבל אם בא לשאול לכתחילה אין אנו אין מורים לו לכנוס ולענין קידושין מי שרצה לקדש בין פסח לעצרת מקדש לפי שאין עיקר שמחה אלא בחופה

Natrunai Gaon - Halakhot Pesukot Min Ha-Geonim (97)

You ask why don't we marry between Pesach and Shavuos - is it because it's prohibited by law?

You should know that the reason is because of the custom of mourning - as the Rabbis taught that Rabbi Akiva had twelve-thousand pairs of students, and they all died between Pesach and Shavuos because they didn't honor each other, and they all died a horrible death (askara).

Since then, the custom was not to get married during that period. If someone did get married, we don't fine him, but if he comes and asks, we don't tell him to get married. However, one is allowed to do Kiddushin (the first stage of marriage), as the main joy is the Chuppah.

5ה

“It was considered a bad omen to marry in May back in Roman times because May was the month of the Feast of the Dead, and three days of that month were devoted to cleansing the evil dead spirits,” Stephanie Coontz, a history and family studies professor at The Evergreen State College, and author of Marriage, a History: How Love Conquered Marriage.

6ו

Marriage In Roman Law, Yale Law Journal, March 1907

The month of May was equally considered an un-lucky time. It was a common proverb, mense malas maio nubere vulgus ait, bad marriages are made in the month of May

7 ז

(א) נוהגין בכל המקומות שלא לישא אשה בין פסח לעצרת והטעם שלא להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע וכתב הר"י גיאת דוקא נישואין שהוא עיקר שמחה אבל לארס ולקדש שפיר דמי ונישואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו אבל אם בא לעשות בתחלה אין מורין לו לעשות כך וכזה הורו הגאוני' ויש מקומות שנהגו שלא להסתפר ויש מסתפרי' מל"ג בעומר ואילך שאומרים שאז פסקו מלמות מצאתי כתוב מנהג שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה עד שחרית משום תלמידי רבי עקיבא שמתו סמוך לשקיעת החמה ונקברו אחר שקיעת החמה והיה העם בטלין ממלאכה על כן גזרו שלא לעשות שמחה בינתיים ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה משתשקע החמה ועוד שאנו סופרים העומר אחר שקיעת החמה וכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה מלשון שבות ולשון שמיטה שבע שבתות וכתיב וספרת לך שבע שבתות שנים מכאן שהספירה בבית דין מה שנת השמיטה אסור במלאכה אף זמן ספירת העומר דהיינו לאחר שקיעת החמה אסור במלאכה:

8 ח

(א) דינים הנוהגים בימי העומר. ובו ד' סעיפים:
נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג בעומר מפני שבאותו זמן מתו תלמידי ר' עקיבא אבל לארס ולקדש שפיר דמי ונשואין נמי מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו: הגה מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי (אבודרהם וב"י ומנהגים):

(1) It is customary not to get married between Pesach and Shavuot, until Lag BaOmer (the 33rd day), because during that time, the students of Rabbi Akiva died. However, to do "erusin" and "kiddushin" (engagement and betrothal) is OK. And even for "nisuin" (marriage), if someone did so, we do not punish him. Rema: however, from Lag Ba'Omer onwards, all this is permitted (Abudraham, Beit Yosef & Minhagim).

9 ט

(ב) נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר שאומרים שאז פסקו מלמות ואין להסתפר עד יום ל"ד בבוקר אלא אם כן חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרים בו מפני כבוד השבת: הגה ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא מסתפרין ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון (מהרי"ל ומנהגים) ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב (מהרי"ל) מיהו אם חל ביום א' נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת (מהרי"ל) מי שהוא בעל) ברית או מל בנו מותר להסתפר בספירה לכבוד המילה (הגהות מנהגים):

(2) It is customary not to cut one's hair until Lag BaOmer, since it is said that that is when they stopped dying. One should not cut one's hair until the 34th day, in the morning, unless the 33rd day falls on Friday, in which case one may cut one's hair then, in honor of the Sabbath ("kavod Shabbat"). Rema: But in these countries, we do not follow the custom he advocates; rather, we cut our hair on the 33rd day, and we rejoice a bit, and we do not say Tachanun (Maharil and Minhagim). And one should only cut one's hair on the 33rd day itself, but not on its evening. However, if it falls on Sunday, our custom is to cut our hair on Friday in honor of the Sabbath (Maharil). Someone who is performing a brit milah (i.e., the sandak, mohel and the infant's father), or circumcizing his son, is allowed to cut his hair during sefirah in honor of the circumcision (Hagahot Minhagim).

10 י

(ג) יש נוהגים להסתפר בראש חדש אייר וטעות הוא בידם: הגה מיהו בהרבה מקומות נוהגין להסתפר עד ר"ח אייר ואותן לא יסתפרו מל"ג בעומר ואילך אף ע"פ שמותר להסתפר בל"ג בעומר בעצמו ואותן מקומות שנוהגים להסתפר מל"ג בעומר ואילך לא יסתפרו כלל אחר פסח עד ל"ג בעומר ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה משום לא תתגודדו וכ"ש שאין לנהוג היתר בשתיהן (ד"ע):

(3) Some have the custom to cut their hair on Rosh Chodesh Iyyar, but this is a mistake. Rema: However, in many places, the custom is to cut their hair until Rosh Chodesh Iyyar, and they do not cut their hair from Lag BaOmer forward, even though it is permitted to cut one's hair on Lag BaOmer itself. But those places who have the custom to cut their hair from Lag BaOmer onwards, do not cut at all after Pesach until Lag BaOmer. And within one city, it should not be that some follow one custom, and some follow another, because of "lo titgodedu" ("do not cut yourselves" - Deut. 14:1, interpreted in Yevamot 13b as "lo te'asu agudot agudot," "Do not become seperate groups"); all the more so, one may not follow both leniencies.

11יא

Shut Ha-Radbaz (by Rav David Ben Zimra, a contemporary of the Beit Yosef) 2:687

I personally conduct myself in this manner - I [allow myself to] cut my hair throughout the month of Nissan and on Rosh Chodesh Iyar, and this is the widespread custom… the custom [to allow haircutting on Rosh Chodesh, i.e. not to observe practices of mourning thereon] comes and overrides the lower-level custom. And besides, I have seen many communities who never observed this custom, and they cut their hair every week in honor of Shabbat…

12יב

Rav Aharon Lichtenstein, "Shaving in Honor of Shabbat during the Omer", Daf Kesher #133, Yom Yerushalayim 1988/5748

There are two reasons to permit those who shave daily to shave during the Omer on a normal weekday:

1. After several days one reaches the level of "ge'ara," where friends would scold him because he looks unpresentable (according to those who say that one does not have to actually be told by people).

2. The level of not shaving which causes discomfort and looks undignified is mandated only during shiva, but probably not during sheloshim and certainly not during the twelve-month period that the Omer parallels (Ritz Giat).

Hence, since kevod Shabbat takes precedence over mourning customs of the Omer (based on Ta'anit 26b), it is not only permissible, but obligatory to shave before Shabbat.

13 יג

(א) נוהגין בש"ל ותניא כתבו הטעם דמשפט רשעים בגיהנם י"ב חודש ור"י ב"נ אומר מפסח ועד עצרת. ובס' אדם וחוה הטעם לפי שהם ימי דין כי העומר בא מן השעורים ומטעם זה נהג מהרי"ל שלא לגלח עד ערב שבועות:

14 יד

(ד) נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה ואילך:

(4) Women have the custom not to do work from Pesach until Shavu'ot, from sunset onwards.

15טו

From Rav Yosef Zvi Rimon - "Practices of Mourning during Sefira"

Rav Hai Gaon, in a teshuva recorded in Otzar Ha-Geonim 328, adds the custom of refraining from work after sundown during sefira, as it was then that Rabbi Akiva's students were buried, prompting the masses to halt their normal activities.

16 טז

(יח) (יח) הנשים - וה"ה אנשים:

17 יז

(א) שפיר דמי. שמא יקדמנו אחר, ונ"ל דמותר לעשות באותו פעם סעודת אירוסין (עסי' תקנ"א ס"ב) אבל לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור ונ"ל שאף מי שעשה שדוכים אסור לעשות ריקודין ומחולות:

18יח

ובדבר לאסור יש הספירה בימי שיר כלי שמיעת שהוא ברבים דהא בעצמו, כשהוא בבית גם סעיף תק״ס סימן לרמ״א שאף מסתבר יתירא לשמחה המשתה בבית כשאינו רגיל שאינו למי שמיקל ג׳ שמהר, לכוונת שהוא רבים בקבוץ שיאסור נראה בימי שניתוסף המנהג א״ב השנה, בכל גם יתירא בהם. רגיל שאינו ליהיר אף הוא הספירה

Rav Moshe Feinstein, Igrot Moshe, 2:137