בּוֹנֶה בַּיִת בַּהֲוָיָה
בּוֹנֶה בַּיִת בַּהֲוָיָה
בַּצְּמׇתֹת שֶׁבֵּין הָעוֹלָמוֹת
בֶּחָלָל שֶׁנּוֹצַר בְּנַפְשִׁי
לְצַד הַבְּאֵר
בִּשְׁבִילִי
בַּדֶּרֶך
לְאֵינסוף.
אורן / לאה גולדברג
כאן לא אשמע את קול הקוקיה.
כאן לא יחבוש העץ מצנפת שלג,
אבל בצל האורנים האלה
כל ילדותי שקמה לתחיה.
צלצול המחטים: היֹה היה – –
אקרא מולדת למרחב השלג,
לקרח ירקרק כובל הפלג,
ללשון השיר בארץ נוכריה.
אולי רק ציפורי-מסע יודעות –
כשהן תלויות בין ארץ ושמיים –
את זה הכאב של שתי המולדות.
אתכם אני נשתלתי פעמיים,
אתכם אני צמחתי, אורנים,
ושורשיי בשני נופים שונים.
מהי מולדת עבורך?
איך מקיימים קשר למולדת שלא גרים בה?
האם יכול להיות לאדם שתי מולדות?
האם אפשר להחליף מולדת?
סבב אישי
האם אתם מכירים אנשים קרובים החיים מחוץ לארץ?
ספרו קצת על חברים/קרובי משפחה מ/בחו"ל.
השלימו את המשפטים:
כשאני פוגש/ת יהודי אמריקאי/צרפתי/וכו‘ אני מרגיש/ה...
אני מרגיש/ה שמי שלא חי בישראל....
אני מרגיש שיהודים מחו"ל חושבים עלי שאני...
כשאני נמצא/ת בחו“ל אני מרגיש/ה..
רונית מטלון, זה עם הפנים אלינו, תל- אביב, התשנ"ה, עמ' 294-295
הייתי רוצה לשאול עוד משהו, אומרת זוּזָה: את מצטערת שעזבתם את מצרים, tante?
מצטערת? מתפלאת אמא: לא מצטערת. מתגעגעת, מתה מגעגועים – זה כן, לא מצטערת. החיים שלנו שם נגמרו, זוּזָה.
אבל שם השורשים שלכם, tante אִינֶס, מה היה לכם לחפש פה?
שורשים ושורשים: נעליים. לא שורשים בן-אדם צריך, זוּזָה , בית הוא צריך.
רונית מטלון - (נולדה ב-1959). סופרת ישראלית ומרצה לספרות באוניברסיטת חיפה, בעברה עבדה כעתונאית ב"הארץ". מטלון היא אחת הסופרות הפמיניסטיות המזרחיות החשובות בספרות העברית היום, ובמסות שפרסמה עסקה לא מעט בדחף ליצור אלטרנטיבות לקטגוריות של מזרח מול מערב (כפי שהוא משתקף ביצירתה של הסופרת היהודייה-מצריה ז'קלין כהנוב). במיוחד כתבה מטלון על מודל הזהות שכהנוב קראה לו "לבנטיניות" - זהות המשלבת מזרח ומערב. לצד עבודתה הספרותית, מטלון פעילה בארגונים שונים לשינוי חברתי, ובין היתר השתתפה במספר אירועים למען זכויות אדם שארגנה האגודה לזכויות האזרח. בין ספריה: "סיפור שתחילתו בנחש", "זרים בבית", "זה עם הפנים אלינו", "שרה שרה". חלק מספריה תורגמו, לאנגלית ולגרמנית, וזכו להצלחה בחו"ל.
George Steiner,
"Jewish values in the post- holocaust future",
Judaism 16, summer 1967
בני אדם יש להם רגליים ולא שורשים - כדי שיהיו אורחים זה אצל זה.
היהודי מעוגן לא במקום אלא בזמן... ששת אלפי שנים של תודעה עצמית הן מולדת.
מושגים
- ג'ורג' שטיינר - (נולד ב-1929). פילוסוף יהודי, סופר, מחזאי, מבקר ספרות ופרופסור לספרות השוואתית באוניברסיטת ג'נבה. שטיינר נחשב להוגה שמציג היום את הביקורת הנוקבת ביותר, מחוץ למעגלים חרדיים, כנגד התנועה הציונית הלאומית, ומעמיד בפניה את האתגר של הצגת עצם מהותה. ככזה, שטיינר זוכה לקיתונות של ביקורת בישראל ולעוינות רבה מצד הציבור, אולם מדובר בהוגה חריף שכל במיוחד ובעל מחשבה, אשר ראוי להתמודד עם הגותו ועם עצם האתגר שהיא מעמידה בפני הציונות.
היתכן שיהיו ליהודי שתי מולדות?
על איזו מולדת אכתוב?
על הרחוקה, שאבא אומר שהיא מולדת הקבע,
או על הקרובה, הארעית לדבריו, איזו משתיהן שלי?
זו שלא הייתי בה מעולם, או זו שגדלתי בה ואני מכיר כל סמטה בה?
זו שאיסמעיל אומר שהיא לא שלי והוא רוצה לגרש אותי ממנה,
או זו שאבו אדואר אומר ששלנו היא ואסור לעזוב אותה? היתכן שיהיו שתי מולדות לאדם אחד? גשמית ורוחנית? ומה היא מולדת ואהבת המולדת, לעזאזל?
בני אדם, אדמה,פרחים, נהרות, ריחות. ריחותיה של עיראק שלי.לפעמים נדמה שהם אופפים ומחבקים כמו רחם. מעירים תשוקה להתמכר להם בלי מחשבות, בלי התנגדות, להיטמע, להיבלע, לאהוב אותם בפשטות, בלי סיבוכים מיותרים. אכן, נקל לכאורה לפלאח הפשוט והנבער, שנולד על אדמה ומים, והוא חורש וזורע. נקל לו לדעת –מהי מולדת. הוא עצמו המולדת, עץ נטוע על אדמתו.
אלי עמיר, מפריח היונים
(א) וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃ (ב) וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃
(יד) וַֽיהוָ֞ה אָמַ֣ר אֶל־אַבְרָ֗ם אַחֲרֵי֙ הִפָּֽרֶד־ל֣וֹט מֵֽעִמּ֔וֹ שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה שָׁ֑ם צָפֹ֥נָה וָנֶ֖גְבָּה וָקֵ֥דְמָה וָיָֽמָּה׃ (טו) כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃ (טז) וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר ׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃ (יז) ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאָרְכָּ֖הּ וּלְרָחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃
זהות יהודית בישראל צריכה להתמודד עם כל מרכיבי החיים במסגרת המחייבת והסוברנית (עצמאית) של מדינה המוגדרת מבחינה טריטוריאלית. ולפיכך, היקף הנגיעה שלה בחיים מלא ורחב לאין שיעור ורב משמעות יותר מאשר יהדותו של אמריקני יהודי, שההחלטות החשובות ובעלות המשמעות בחייו מתבצעות במסגרת של הלאומיות או האזרחות האמריקנית שלו. היהדות שלו היא רצונית ומכוונת, והוא יכול לכוונן את עוצמתה בהתאם לצרכיו.
אנו בישראל חיים זה עם זה במערכת יחסים מחייבת שלא ניתן להימלט ממנה, כשם שהדבר קורה בקרב כל החברים באומה ריבונית, לטוב ולרע, במערכת יחסים מחייבת. הממשל שלנו הוא יהודי, אנו משלמים מיסים ליהודים, אנו נשפטים בבתי משפט יהודיים, אנו נקראים לשרת בצבא היהודי ויהודים מאלצים אותנו להגן על התנחלויות שלא רצינו בהן או, לחילופין, אנו מגורשים בכוח מההתנחלויות בידי יהודים. הכלכלה שלנו נקבעת ע"י יהודים, התנאים הסוציאליים שלנו נקבעים ע"י יהודים, וכך גם כל ההחלטות הפוליטיות, הכלכליות, התרבותיות והחברתיות שמעצבות את זהותנו, שאף שזו מכילה אי-אלו מרכיבים ראשוניים, היא נמצאת תמיד בתהליך דינאמי של שינוי ותיקון. למרות שהדבר כרוך בכאב ובתסכול, ישנה גם הנאה בחירות של הימצאות בביתך-שלך.
בעיניי, ערכים יהודיים אינם נמצאים בתוך קופסת תבלינים מהודרת שנפתחת רק בשבתות ובחגים כדי שניחוחה ימלא את האוויר, אלא במציאות היום-יומית של עשרות בעיות שבאמצעותן הערכים היהודיים מתעצבים ומוגדרים, לטוב ולרע. יהודי דתי ישראלי מתמודד גם עם העומק והרוחב של נושאים בחיים שאין להשוות את היקפם ואת מהותם לעומת אלה שניצבים בפני בן דמותו בניו-יורק או אנטוורפן.
( א.ב. יהושע)
האם היהדות לפי דעתכם בהכרח צריכה לכלול את כל תחומי החיים כפי שא.ב. יהושוע מציע ?
האין גישה זו מקפלת בתוכה כפייה דתית?
הגיעה העת לומר שאמריקה היא מקום טוב יותר להיות בו יהודי מאשר ירושלים. אם הייתה אי פעם ארץ מובטחת, אנו היהודים האמריקנים חיים בה. כאן היהודים שגשגו, לא רק בפוליטיקה ובכלכלה אלא גם באומנות ,בתרבות ובלימוד. היהודים חשים כאן בטוחים ומוגנים באופנים שאינם יכולים לחוש אותם במדינת ישראל. והם מצאו קול יהודי נאמן-קולם שלהם-להביע בו את חזונם ביחס לעצמם.
כשישראלים אומרים לנו שעלינו לעלות לישראל- כלומר להתרומם ולחיות בארץ הקודש, שמא נתבולל ונמות , הם מתייחסים לסיוט מרושע שאין סימן שהוא עומד להתממש.
הדורות שהיגרו לאמריקה בנו להם חיים טובים בה, וניניהם עדיין יהודים. נכון, הם יהודים בדרכים שונות מהדרך שהביעו זאת הורי-סביהם. לדוגמה:הם מדברים אנגלית בלי מבטא זר ולא יידיש. הם , בד"כ, לא מקפידים על איסורי האכילה והם משתמשים, פחות או יותר, בלוח השנה של כל האזרחים. אך הם גם משמרים סממנים של קהילה ייחודית מאד.
כאן בתפוצות, אנו יכולים להיות מה שאנחנו רוצים.. ליהודים האמריקנים –כעת 'אמריקנים יהודים'-החלום האמריקני התגשם. אני תוהה כמה ישראלים סבורים שגם החלום הציוני התגשם .
( ג'ייקוב נויסנר, רב קונסרבטיבי אמריקני, "וושינגטון פוסט" 1987)
האם החיים היהודיים שהרב ג'ייקוב נויסנר מתאר נשמע לכם כמו התגשמות החלום היהודי?
אם לא נעדכן את הקשר הרוחני, התרבותי והחברתי שבין ישראל והתפוצות, אם לא נחזק את הקשר הזה ונפתח אותו, עלול העם היהודי להפוך שוב, ובקרוב מאד, לעם בלי מדינה. ומנגד, מדינת-היהודים שתאבד את הקשר החי שלה עם יהודי התפוצות, תישאר מדינה ללא עם- מדינונת קטנה הדחוקה אל חופו המזרחי של הים התיכון, שטעם קיומה היחודי נעלם ממנה....
השאיפה כי כל יהודי תבל ישובו לא"י במהרה בימינו-פשוט איננה רייאלית.
תולדות הציונות מלמדות אותנו, כי כל העליות ההמוניות לא"י היו עליות של מצוקה, והכוונה למצוקה פיזית-לאיום על ביטחונם ורווחתם של היהודים.
הציבוריים היהודיים בארצות המערב אינם נמצאים במצוקה פיזית, ואינם עתידים להיקלע למצוקה כזאת בעתיד הנראה לעין .לא "עיר מקלט" להצלת היהודים, וגם לא יעד-הגירה לכל יהודי העולם, אלא המרכז הרוחני, התרבותי והחברתי של העם היהודי כולו-זה צריך להיות טעם קיומה של מדינת ישראל. על ישראל להפוך למרכזה של הרשת הכלל-עולמית של היצירה היהודית בימינו, עליה להיות המעבדה, מחלקת המחקר והפיתוח, והגורם המתסיס והמחיה של התרבות היהודית.
רק כהוויה תרבותית יוצרת ומתחדשת, תישאר היהדות רלוונטית עבור הדורות הבאים של יהודי העולם.
רק כמרכזה של רשת- היצירה היהודית בעולם כולו, תישאר גם מדינת ישראל רלוונטית עבורם.
(יפתח גולדמן, קריאה לתיקון ולהתחדשות)
במערך היחסים החדש בין ישראל ליהדות העולם לא יוכל עוד מי מהצדדים לטעון לבכורה. בנרטיב הקודם, המשברי, תמיד גבר קולו של אחד הצדדים - אם משום שהוא היה המציל, אם משום שחייו היו מונחים על הכף. ביחסים הבנויים על ערכים משותפים עלינו ללמוד לראות זה את זה כשווים, כשותפים שמסוגלים לתרום זה לזה. עלינו לגלות נכונות לחלוק את המציאות שלנו ולתת ביטוי לקולו של האחר כיוון ששתי הקהילות משלימות זו את זו.
הרב ד"ר דניאל הרטמן (מכון הרטמן)
אדם צריך בית / ישראל ברייט
אדם צריך בית
מי שלא אז לא
איך הוא עובר,
הלילות שלו
חרדות מלטפות את קירות הבית
מה זה בית?
מה זה בית?
המיטה, הכסא, השולחן, החלון
העולם שמסביבו
אדם צריך מישהו
לדבר איתו
איך הוא מוציא
את החום שלו
הלבד והזמן מחביאים ת'רגש
מה זה רגש?
מה זה רגש?
המגע, הליטוף, הבנה, אהבה
העולם שמסביבה
אדם צריך דרך
שתקח אותו
איך הוא הולך
לכיוון שלו
קשיים, קשיים בעולם
קשיים, קשיים בעולם
בעולם
התקווה / נפתלי הרץ אימבר
כל עוד בלבב פנימה
נפש יהודי הומייה
ולפאתי מזרח קדימה
עין לציון צופיה.
עוד לא אבדה תקוותינו
התקווה בת שנות אלפיים
להיות עם חופשי בארצנו
ארץ ציון וירושלים
מהי 'התקווה' שלך לקשר בין יהודים בישראל ליהודי התפוצות?
מה אני יכול לעשות לבנות את הגשר?