מעשה שאירע בר׳ יאשיה ובר׳ מתיא בן חרש שהיו שניהם יושבים ועוסקין בדברי תורה פירש ר׳ יאשיה לדרך ארץ א״ל ר׳ מתיא בן חרש רבי מה לך לעזוב דברי אלהים חיים ולשטוף בדרך ארץ (ואע״פ שאתה רבי ואני תלמידך אין טוב לעזוב דברי אלהים חיים ולשטוף בדרך ארץ) ואמרו כל זמן שיושבין ועוסקין בתורה היו עושין מקנאין זה לזה וכשנפטרין דומין כשהן אוהבים מנעוריהם׃
Once something happened with Rabbi Yosiah and Rabbi Mathia son of Heresh, that both of them were sitting, involved in the words of Torah . Rabbi Yosiah left to be involved in the outside world. Rabbi Mathia son of Heresh said to him: "Master, why would you leave the words of the Living God to immerse yourself in the way of the world? And even though you are my master and I, your pupil, it is not good to leave the words of the Living God to immerse in the way of the world." And the sages said: "whenever they sit, involved in the words of Torah, they would seem as though they are vengeful of one another. And when they part, they would seem as though they were lovers from their youth.
Again [the snake] spoke to her and said: If you say the Holy Blessed One commanded us not to eat from the tree, look, I will eat from it and I will not die. And even you, if you eat from it you will not die. What did Eve think to herself? Since everything my master has told me so far has been lies – for in the beginning, Eve called Adam “my master,” so she took [the fruit] and ate it and gave it to Adam, and he ate, as it says (Genesis 3:6), “The woman saw that the tree was good for eating, for it was tempting to the eyes.”
אמר רב ברונא אמר רב הלכה כר"א אמר רב אדא בר אהבה אמר רב זו דברי ר' אליעזר אבל חכמים אומרים התלמידים יוצאין לת"ת ב' וג' שנים שלא ברשות
אמר רבא סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייהו
כי הא דרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי יומא חד משכתיה שמעתא הוה מסכיא דביתהו השתא אתי השתא אתי לא אתא חלש דעתה אחית דמעתא מעינה הוה יתיב באיגרא אפחית איגרא מתותיה ונח נפשיה
עונה של תלמידי חכמים אימת? אמר רב יהודה אמר שמואל מע"ש לע"ש (תהלים א, ג) אשר פריו יתן בעתו
אמר רב יהודה ואיתימא רב הונא ואיתימא רב נחמן זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש
יהודה בריה דר' חייא חתניה דר' ינאי הוה אזיל ויתיב בבי רב וכל בי שמשי הוה אתי לביתיה וכי הוה אתי הוה קא חזי קמיה עמודא דנורא
יומא חד משכתיה שמעתא כיון דלא חזי ההוא סימנא אמר להו רבי ינאי כפו מטתו שאילמלי יהודה קיים לא ביטל עונתו
הואי (קהלת י, ה) כשגגה שיוצא מלפני השליט ונח נפשיה
רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא כי מטא למיכתב כתובה
נח נפשה דרביתא אמר רבי ח"ו פסולא איכא יתיבו ועיינו במשפחות רבי אתי משפטיה בן אביטל ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד
אזיל איעסק ליה לבריה בי ר' יוסי בן זימרא פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב אחלפוה קמיה אמר להו ניהוו שית שנין אחלפוה קמיה אמר להו איכניס והדר איזיל הוה קא מכסיף מאבוה א"ל בני דעת קונך יש בך מעיקרא כתיב (שמות טו, יז) תביאמו ותטעמו ולבסוף כתיב (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
אזיל יתיב תרתי סרי שני בבי רב עד דאתא איעקרא דביתהו אמר רבי היכי נעביד נגרשה יאמרו ענייה זו לשוא שימרה נינסיב איתתא אחריתי יאמרו זו אשתו וזו זונתו בעי עלה רחמי ואיתסיאת:
רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה דר"ש בן יוחאי א"ל איעכב לי עד דאתי בהדך לא איעכבא ליה
אזל יתיב תרי סרי שני בבי רב עד דאתי אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה
אזל יתיב אגודא דנהרא שמע לההיא רביתא דהוו קרו לה בת חכינאי בת חכינאי מלי קולתך ותא ניזיל
אמר ש"מ האי רביתא דידן
אזל בתרה
הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא דל עינה חזיתיה סוי לבה פרח רוחה
אמר לפניו רבש"ע ענייה זו זה שכרה בעא רחמי עלה וחייה
רבי חמא בר ביסא אזיל יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא כי אתא אמר לא איעביד כדעביד בן חכינאי עייל יתיב במדרשא שלח לביתיה אתא ר' אושעיא בריה יתיב קמיה הוה קא משאיל ליה שמעתא חזא דקא מתחדדי שמעתיה חלש דעתיה אמר אי הואי הכא הוה לי זרע כי האי
על לביתיה על בריה קם קמיה הוא סבר למשאליה שמעתתא קא בעי
אמרה ליה דביתהו מי איכא אבא דקאים מקמי ברא קרי עליה רמי בר חמא (קהלת ד, יב) החוט המשולש לא במהרה ינתק זה
ר' אושעיא בנו של רבי חמא בר ביסא ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי
אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב אמר לה אין
איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה
אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב
כי אתא אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי שמעיה לההוא סבא דקאמר לה עד כמה