Meir Shalom Radich notes

משנה:

מתני׳ הניזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית ר"מ אומר אף כתובת אשה בבינונית

אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסי' בני חורין ואפילו הן זיבורית

אין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית

אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות

ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדין מפני תיקון העולם

והמוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם:

גיטין (מח:) פ' הנזקין

S. 1) A ניזק (got damaged) who collects from the property of the מזיק, has the right to collect from the best (עידית-מיטב).

A. 2) A מלוה (lender) who collects the loan, has the right to the mid-level quality properties (בינונית).

A. 3) A woman who collects the כתובה money (after getting a גט) or husbands death only has the rights to the lowest quality properties (זיבורית-junk).

EX. 4) The משנה explains that these הלכות are for greater benefit to society (תיקון העולם):

#1) Is to discourage damaging the property of others,

#2) Is to encourage people to lend money,

#3) ('תוס) We don't want the wife to cause him to divorce her in order to get the best property,

Q. 4) (רשב"א) {most ראשונים argue on רבינו תם and hold that כתובה is not מדאורייתא, and the פסוק of כמוהר הבתולות is just an אסמכתא (hint to the רבנן) Therefore the כתובה is just like a regular loan that מדאורייתא she collects from זיבורית (junk), so it's not a תיקון העולם?} A. The משנה isn't saying that זיבורית by כתובה is תיקון העולם, rather that a בעל חוב is better then כתובה because of תיקון העולם.

(Note 1) (pr)

אין נפרעין מנכסים משועבדין כו' - ואע"ג דלמאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא מדאורייתא נמי בלא תיקון העולם לא גבי ממשעבדי ואפילו למ"ד שעבודא דאורייתא מכל מקום בע"ח דינו בזיבורית מן התורה מ"מ אי לאו משום תיקון העולם היה גובה אפילו ממשעבדי בבינונית משום נעילת דלת להכי קאמר שפיר משום תיקון העולם

#1 תוס ד"ה אין נפרעין

S. 1) You may not collect from a buyer if there are available assets, even if it's junk because of תיקון העולם.

Q. 2) ('תוס)- Why do we need the חכמים to get involved, According the מאן דאמר that שעבוד (liens) isn't recognized by the תורה, of course he can't kick out the buyer, (no liens) and even if שעבוד is מדאורייתא, it only gives him the rights of the תורה, and a בעל חוב according to the תורה only get זיבורית, so there is no lien on the better property!

פני יהושע: Q on Q. 3) Who told 'תוס that we are only talking about a בעל חוב, a ניזק gets the best מיטב) מדאורייתא)?

A. 4) The פני יהושע answers, that 'תוס is asking according to נ.) רבא), that a ניזק can collect the best from the buyers, even if there is junk available, so our משנה must be talking about a בעל חוב.

(Note 2) (pr)

אין נפרעין מנכסי יתומים כו' - בבעל חוב ניחא דלא חיישינן לנעילת דלת כדאמרינן בגמרא (לקמן דף נ.) דלא מסיק מלוה אדעתיה דמית לוה אבל ניזקין דדינן מדאורייתא בעידית איך הפקיעו חכמים דינן משום יתומים ובגמרא אמר דמיתמי בזיבורית אפילו הן ניזקין ולרבא ניחא דמוקי לה כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק כו' ולאביי ולמר זוטרא דפליגי עליה איכא למימר דסברי שעבודא לאו דאורייתא אי נמי לא פלוג רבנן בין בעל חוב לנזקין:

גמ׳ מפני תיקון העולם דאורייתא היא דכתיב (שמות כב, ד) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם

אמר אביי לא צריכא אלא לרבי ישמעאל דאמר מדאורייתא בדניזק שיימינן קמ"ל מפני תיקון העולם שיימינן בדמזיק

מאי רבי ישמעאל דתניא מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל רע"א לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית וק"ו להקדש.

(:גמרא (מח

Q. 1) The משנה says the reason why a ניזק can collect from the best of the מזיק's property is a תקנת חכמים for the betterment of the world (תיקון העולם). But we already know this from a פסוק in the

מיטב שדהו וגו'" תורה", way before the חכמים came around?

A. 2) אביי answers that our משנה is according to רבי ישמעאל who says the מיטב of the פסוק is referring to the property of the ניזק, and the חכמים (in order to discourage הזיק) added that it must also be paid with the best of the מזיק.

Q. 3) What did רבי ישמעאל mean when he said the best of the ניזק?

A. 4) The גמרא attempts to explain that even if you only damaged a cheap item, nevertheless we evaluate the damages as if it occurred to the most expensive area of the רבי עקיבא) ניזק argued that you pay for the actual damage, and מיטב just refers to the type of payment that the מזיק must pay from his own properties).

E. 5) The ריטב"א explains that the גמרא was bothered why would the תורה evaluate the fields of the ניזק to determine what type of field the מזיק must pay, since that's not where the payment is coming from rather to where it's going? So the only way we can explain why we are looking into the best of the ניזק, is that the תורה is requiring the מזיק to pay as if he damaged the best of the ניזק.

C.6) 'תוס says there was no good reason why we should think this way (to pay more than he damaged) other then that the way רבי עקיבא argued on רבי ישמעאל seemed to imply that רבי ישמעאל was מחייב more than the actual damage, and רבי עקיבא is מקיל that only what you actually damaged.

(Note 4) (pr)

אמר אביי לא צריכא אלא לר' ישמעאל דאמר מדאורייתא בדניזק כו' - הקשה ר"ת דהכא משמע לאביי דפליגי ר' ישמעאל ור' עקיבא אי שיימינן בדניזק או בדמזיק וכן תנא בהדיא לקמן ובפ' הכונס (ב"ק דף נט.) מוקי אביי פלוגתייהו בנידון במשוייר שבו ונראה לפרש דאע"ג דפליגי אי שיימינן בדניזק או בדמזיק מ"מ משמע ליה לאביי דבנידון במשוייר שבו נמי פליגי מדקאמר ר"ע לא בא הכתוב משמע מתוך תשובתו שכך ר"ל לא בא הכתוב להחמיר על המזיק כמו שאמרת אלא לענין עידית לבד בא הכתוב ואי לא פליגי בנידון במשוייר שבו אלא בעידית לחודיה לא היה מחמיר ר' ישמעאל על המזיק בשום דבר טפי מר' עקיבא אלא אדרבה ר"ע דאמר בדמזיק שיימינן מחמיר טפי כמו שאפרש בסמוך ולהכי טעי טפי במילתיה דר' ישמעאל מדברי רבי עקיבא דקאמר ולר' ישמעאל אכל כחושה משלם שמנה דמתוך תשובתו של ר"ע משמע ששמע מרבי ישמעאל שבא הכתוב להחמיר על המזיק יותר ממה שהזיק כדפירשנו:

תוס' ד"ה אמר אביי

Q. 1) רבינו תם asks that our אביי) גמרא) understands the מחלוקת between ר' ישמעאל and ר' עקיבא to be whether מיטב refers to the

ר' עקיבא) מזיק) or ר' ישמעאל) ניזק) but in נט.) בבא קמא) the

אביי) גמרא) understands the same מחלוקת differently, ר' ישמעאל holds we charge the ניזק according to the potential loss (מיטב) and ר' עקיבא argues that only what it was currently worth? (ex. green tomatoes)

A. 2) אביי understood that there are 2 parts to the מחלוקת, since if they only argued about our גמרא, then why does ר' עקיבא claim to be מיקל. (he requires the מזיק to pay the best he has even if the ניזק would be happy with less (ר' ישמעאל) It must be that his קולא is regarding the 2^nd part of the מחלוקת, that you don't pay for potential.)

E. 3) The פני יהושע explains the 2 parts of the מחלוקת are based on the 2 times the תורה says שדהו כרמו) מיטב)

E. 4) The אור שמח explains further that the 2 parts are based on 1 מחלוקת, according to מיטב ,ר' ישמעאל refers to the property of the ניזק and the 2^nd מיטב tells us to look deeper into this property and charge him for the potential But ר' עקיבא argues that it refers to the property of the מזיק and we don't look at the property of the ניזק (other then then the actual damage).

5) 'תוס concludes that for the same דיוק (implication of choice of language) <that ר' עקיבא is מיקל> the גמרא attempted to understand ר' ישמעאל as saying a major חידוש that מיטב requires a מזיק to pay even more than the actual damage (and that is what ר' עקיבא is being מיקל on).

(Note 5) (pr)

כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק - ואיפכא לא מצי למימר דכ"ע מודו דאינו נותן אלא מעידית שיש לו ואינו חייב לקנות כדאמרינן בפ"ק דבבא קמא (דף ז:) אין לו אלא זיבורית כולן גובין מן הזיבורית ומיהו אי בשל עולם הן שמין לר"ע הוה מצי למימר כגון דאית ליה למזיק עידית בינונית וזיבורית וזיבורית דידיה כעידית דעלמא ועידית דידיה כעידית דניזק ואפילו למאן דאמר בשלו הן שמין הוה מצי למימר דאיכא בינייהו כגון דעידית דמזיק כזיבורית דניזק דלמ"ד או כסף או מיטב משלם כסף לר' ישמעאל ולר"ע משלם מיטב שלו:

גמרא תוס' ד"ה כגון

S. 1) The גמרא explains that the מחלוקת is in a case where the best of the ניזק equals the worst of the מזיק. According to ר' ישמעאל he can pay with his worst, since the ניזק is receiving what he considers the best. ר' עקיבא argues that he must pay with his best!

Q. 2) Why can't we say the opposite case, where the worst of the ניזק equals the best of the מזיק, and according to ר' ישמעאל he must pay what the ניזק considers the best (so he must buy that type of field) and ר' עקיבא is מיקל that he just gives his best, even if the ניזק considers it junk! (accordingly our משנה would be ר' עקיבא and the תיקון העולם would require him to buy what the ניזק considers מיטב)

A. 3) 'תוס answers that everyone agrees (according to the תורה and the תיקון העולם) that he does not need to purchase what he does not own in order to pay

תוס') מיטב proves this from a גמרא in (:בבא קמא (ז)

S. 4) There is still an option to explain our משנה according to ר' עקיבא, if we hold like the מאן דאמר that עידית is judged by the world market (שמין בשל עולם) {as opposed to in comparison to his own personal portfolio} In a case that the worst of the מזיק is considered prime in the עולם (world), ר' עקיבא would consider the worst of the מזיק as עידית, yet the תיקון העולם requires him to pay the best.

S. 5) And even according to the מאן דאמר that the market value is not the barometer, we can still explain our משנה according to ר' עקיבא, in a case that the מזיק's best is equal to the worst of the ניזק, according to ר' עקיבא this is his best, so even the ניזק can't demand cash, since he is receiving what the תורה requires .Yet the תיקון העולם allows him to demand cash.

(Note 6)(pr)

מ"ט דרבי ישמעאל נאמרה (שמות כב, ה) שדה למטה ונאמרה (שמות כב, ד) שדה למעלה מה שדה האמורה למעלה דניזק אף שדה האמורה למטה דניזק

ור"ע סבר מיטב שדהו ישלם דהאיך דקא משלם ור' ישמעאל אהני גז"ש ואהני קרא אהני גז"ש לכדאמרן אהני קרא דאי אית ליה למזיק עידית וזיבורית וזיבורית דידיה לא שויא כעידית דניזק דמשלם ליה ממיטב

גמרא

S. 1) The גמרא explains that ר' ישמעאל and ר' עקיבא are arguing how to דרשין the פסוק. The פסוק says if your animal ate your friend's field "שדה אחר" you pay the best field with "ר' ישמעאל ."מיטב שדהו says the first שדה refers to the ניזק, so too the 2nd שדה refers to the best of the ר' עקיבא (שדה שדה-גזירה שוה) ניזק argues since after the word מיטב שדהו it says ''ישלם'' (you should pay), so that tells us that it refers to the field of the one who is paying (the מזיק).

S. 2) ר' ישמעאל says that he needs the דרשה of "ישלם" in a case that the מזיק does not have any land that equals the מיטב of the ניזק, only higher or lower, and without the פסוק we would think he doesn't have to give his best, so he can give his worst, comes the פסוק and says in this case he gives his best.

Q. 3) ר' עקיבא איגר asks why does the גמרא mention that the ניזק has מיטב that does not equal any of the מזיק's properties, even if the ניזק doesn't own anything, we need the פסוק to tell us that the מזיק must give his מיטב?

I. 4) The גמרא presents the case where "ישלם" (according to ר' ישמעאל) requires the מזיק to pay his מיטב, by a מזיק who has מיטב and זיבורית, but no בינונית. The ריטב''א holds that this is intentional, since if he did have בינונית that is worth more than the עידית of the ניזק, he does not have to give up his עידית? But the רא"ש holds that since he can't give the equal of the מיטב of the ניזק, the דין switches to the מיטב of the מזיק and he can't be יוצא with his בינונית.

A. 5) ר' ליב מאלין זצ''ל explains that ר' עקיבא איגר only has a question according to the רא"ש, since even if the ניזק has nothing, the דין will switch. But according to the ריטב''א, if the ניזק has nothing, then there is no מיטב to compare to, and the whole חיוב is just to give at least what equals the מיטב of the ניזק.

(Note 7) (pr)

רע"א לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית וק"ו להקדש

מאי ק"ו להקדש אילימא דנגחיה תורא דידן לתורא דהקדש (שמות כא, לה) שור רעהו אמר רחמנא ולא שור של הקדש

אלא לאומר הרי עלי מנה לבדק הבית דאתי גזבר ושקיל מעידית

לא יהא אלא בעל חוב ובעל חוב דינו בבינונית וכ"ת קסבר ר"ע בעל חוב שקיל בעידית כניזקין איכא למיפרך מה לבעל חוב שכן יפה כחו בניזקין תאמר בהקדש שכן הורע כחו בניזקין

לעולם דנגחיה תורא דידן לתורא דהקדש ור"ע סבר לה כר"ש בן מנסיא דתניא ר"ש בן מנסיא אומר שור של הקדש שנגח לשור של הדיוט פטור ושל הדיוט שנגח לשור של הקדש בין תם ובין מועד משלם נזק שלם

.גמרא מט

S. 1) ר' עקיבא makes a קל וחומר from a regular person to הקדש, if a person damages another yid, he must pay עידית, so for sure by הקדש he must pay עידית.

2) The גמרא tries to figure out what ר' עקיבא is referring to, if his שור gored a שור that belonged to הקדש, he doesn't pay anything (let alone עידית) since ''רעהו'' excludes הקדש.

3) The גמרא attempts to say that it's referring to a person who promised to give $100 to הקדש and he doesn't have cash, so perhaps he must give from his best field. The גמרא rebuffs this, since הקדש isn't better that any other creditor that can only collect from בינונית.

4) The גמרא tries to salvage this attempt by suggesting that ר' עקיבא argues on our משנה and holds that all creditors can collect from עידית 5) The גמרא knocks this off too, since even if it's true that all creditors can collect from עידית, we still can't learn out עידית and apply it to הקדש, since הקדש has a weak point regarding collecting, like we find it can't collect from damage that was done to it's רעהו) שור) so maybe it's weak regarding collecting from עידית too.

C. 6) ר' עקיבא holds like ר' שמעון בן מנסיא who understands the דרשה of רעהו differently. The exclusion of הקדש is only regarding the הלכה that the first 3 times that a שור gores, the owner only pays for half of the damage, this only refers to a שור owned by רעהו, but if it belongs to הקדש, you must pay the full amount right away, therefore ר' עקיבא is referring to the original case and הקדש can collect the damages from עידית because of the קל וחומר.

(Note 8)(pr)

אי הכי ממאי דבעידית דניזק כזיבורית דמזיק פליגי דלמא דכ"ע בדניזק שיימינן והכא בפלוגתא דר"ש בן מנסיא ורבנן קמיפלגי

דר"ע סבר לה כר"ש בן מנסיא ור' ישמעאל סבר לה כרבנן

א"כ מאי לא בא הכתוב ועוד מאי ק"ו להקדש ועוד הא אמר רב אשי

מ״ט ב

תניא בהדיא (שמות כב, ד) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל רע"א מיטב שדהו של מזיק ומיטב כרמו של מזיק

.גמרא מט

Q. 1) The גמרא asks if ר' עקיבא holds like ר' שמעון בן מנסיא who told us that ר' עקיבא argues with ר' ישמעאל regarding עידית of the מזיק or ניזק ,maybe the whole fight is regarding ר' עקיבא ,(רעהו) הקדש says you are חייב like ר' שמעון בן מנסיא and ר' ישמעאל holds like the חכמים that you are פטור?

2)The גמרא brings 3 proofs that they argue about מזיק orנזיק

1. ר' עקיבא seemed to disagree with ר' ישמעאל's interpretation of the פסוק of מיטב (not just רעהו).

2. If ר' ישמעאל is a קולא (its enough for the ניזק to be happy) what right do we have to make a קל וחומר to הקדש, because it's חמור and we don't have the קולא?

3. ר' אשי quotes a ברייתא that clearly lists the מחלוקת regarding עידית of the מזיק or ניזק.

(Note 9) (pr)

תוס' שור רעהו אמר רחמנא ולא שור של הקדש - תימה אמאי לא מוקי לה בשן ורגל שהזיק את ההקדש דהתם לא כתיב רעהו ומקרן ליכא למילף שכן אינה מועדת מתחילתה וגזירה שוה דתחת נתינה ישלם כסף לא נתקבלה אלא לענין מיטב דוקא ולא לענין תשלומין דאי לכל מילי א"כ נפטרו כולהו ברשות הרבים וכלים ושור פסולי המוקדשים וטמון וי"ל כיון דכתיב רעהו תו ליכא למילף מיטב בשן ורגל שהזיק את ההקדש מק"ו דהדיוט דאיכא למיפרך מה להדיוט שכן יפה כחו לענין קרן וכה"ג פריך בסמוך שכן יפה כחו בניזקין וכי קאמר אלא באומר הרי עלי מנה וכו' לא בעי לאוקמא בשן ורגל משום דמנזקין אנזקין אסיק אדעתיה שפיר דאיכא למיפרך שכן יפה כחו אבל מנזקין אמלוה לא הוה סלקא דעתיה למיפרך דהא כי מוקי לה כר"ש בן מנסיא לא פרכינן מה להדיוט שכן יפה כחו לענין ריבית ואונאה אנזקין ועוד יש לומר דכולהו נזקין פטורין בהקדש כדמוכח בירושלמי בריש פרקא דאמר במה אנן קיימין אי בהכשר נזקין הא תנינא שור רעהו ולא שור של הקדש ואי בנזקי גופו הא תני רבי חייא נזקין להדיוט ואין נזקין לגבוה אלא באומר הרי עלי מנה כו' משמע דלא משכח נזקין להקדש לא בשן ורגל ולא באדם המזיק ובפ"ק דבבא קמא (דף ט:) נמי תנן נכסים שאין בהן מעילה ואכולהו ד' אבות קאי ואפילו אנזקי אדם למ"ד מבעה זה אדם והא דמשמע בפרק השואל (ב"מ דף צט:) דאדם המזיק את ההקדש חייב לשלם קרן היינו מדרבנן וא"ת והא הקדש יליף מתרומה דכתיב בה (ויקרא כב) כי יאכל פרט למזיק והתם בתרומה חייב לשלם קרן דמזיק ממון כהן הוא וי"ל דאע"ג דבתרומה חייב לשלם מ"מ לא מהאי קרא מפיק אלא מקרא אחרינא דהוי כגוזל חבירו ומזיקו והשתא כולהו נזקין דפטירי בו בהקדש ילפינן מאדם דיותר ראוי לחייב אדם המזיק בידים ממזיק ע"י כריית בור או שולח בעירו וא"ת א"כ רעהו דכתב רחמנא למה לי וי"ל דאי לאו דאשכחן בחד דוכתא דפטר רחמנא להדיוט בהקדש לגמרי לא הוה דרשינן כי יאכל פרט למזיק אלא לפטור מחומש לחודיה:

:תוס' ד"ה "שור" מט

Q. 1) Why can't the קל וחומר (to pay מיטב) refer to damage of הקדש thru שן or רגל, since רעהו only excludes נגיחת קרן and don't tell me that we learn from קרן to שן ורגל, (that they are also פטור when damaging הקדש), since maybe קרן that is only חייב for חצי נזק for the first three times, has the מיעוט (exclusion) of רעהו, but not שן ורגל. (that pays full right away)

A.A. 2) Regarding the גזירה שוה of ''תחת נתינה ישלם כסף'' that connects all the types of נזיקין regarding מיטב, perhaps it tells us to connect the פטור of רעהו to include שן ורגל as well.

Rebutal. 3) It can't be a general connector, only in regards to מיטב, because if not, all נזיקין should be פטור in רשות הרבים (public domain)(similar to שן ורגל) and all the כלים and פסולי המקדשין, (similar to בור) and all things that are טמון (buried)(similar to אש).

A. 4) After we exclude קרן from paying to הקדש, now even if שן ורגל is חייב by הקדש, we still can't make a קל וחומר to require מיטב by שן ורגל, since there is a חומרא by a regular person, that if your שור damages his property, you must pay (even by קרן), so that's why we require מיטב too,but by שן ורגל that damages הקדש, since we find a קולא by הקדש regarding (קרן (רעהו maybe we also don't require מיטב.

A.#2 5) The ירושלמי holds that רעהו excludes שן ורגל too, and the בבלי

(:בבא קמא ט) seems to agree, therefore there is no difference between קרן and שן ורגל, and the קל וחומר cannot be discussing damaging הקדש.

C. 6) 'תוס continues with another מקור that damaging הקדש isn't חייב, from the פסוק of 'ויקרא כ"ב - י"ד) איש כי יאכל קודש וגו) the גמרא in

יט:) מעילה) learns out that only יכול (eating) is חייב, but מזיק is not, (although a different פסוק tells us he must pay back the כהן for the תרומה, that's מדין גזילה). And the גמרא there learns out from תרומה to הקדש, so we see even if the person himself damages הקדש, he is פטור, for sure if it was just his animal etc.

Q. 7) So why do we need רעהו if we learn it from תרומה?

A. 8) If not for רעהו we wouldn't dare say he is totally off the hook, maybe he just doesn't need to add a חומש (fifth), but now that we have רעהו by קרן, we can understand that the פסוק by תרומה is letting him off the hook completely.

(Note 10) (pr)

תודה' ועוד מאי ק"ו להקדש - פי' בקונטרס הואיל ומן העידית דקאמר ר"ע אניזק קאי ולאקולי אתא דיהיב ליה מזיק מזיבורית אם כן מאי ק"ו להקדש גריעותא הוא וקשה דמ"מ איצטריך ק"ו דמשלם ממיטב דניזק ולא מזיבורית דניזק ונראה דה"פ מאי קל וחומר להקדש דלענין לחיובי מזיק בהקדש לא קאמר דהא מרעהו נפקא כדדריש ר"ש בן מנסיא אלא לענין מיטב קאמר ולא הוה ליה לר"ע לאהדורי לרבי ישמעאל ק"ו כיון שר' ישמעאל עצמו היה מודה בכך אי לאו משום דפטר ליה לגמרי וה"ר שלמה מרודוש תירץ דה"פ מאי ק"ו להקדש דשיימינן בעידית דניזק ולא בדמזיק מי ידעינן עידית דהקדש שמא יש להקדש עידית בסוף העולם טובה שאין כמוה ועל כרחיך בדמזיק שיימינן דלא שייך כלל למישם בדניזק:

תוס ד"ה ועוד

S. 1) The second question of the גמרא on the attempt to minimize the מחלוקת between ר' עקיבא and ר' ישמעאל (that only they argue about הקדש, but not מיטב דנזיק) is that the קל וחומר to הקדש doesn't apply.

E. 2) רש"י explains the question, if ר' עקיבא agrees to מיטב דנזיק, that is a קולא (as long as the נזק is happy, even if it's the junk of the מזיק), therefore you can't transfer a קולא to a מקום חמור with a קל וחומר, on the contrary, because it's חמור, we can't apply the קולא.

Q. 3) 'תוס asks that even if you can't use the קל וחומר to tell us מיטב דנזיק , but we still need the קל וחומר to tell us the basic דין of מיטב, since although ר' עקיבא argues that you must pay הקדש perhaps you can get away with זיבורית (junk), comes along the קל וחומר and reveals to us that you must give מיטב (who's מיטב is another discussion), so how can רש"י say that the קל וחומר doesn't apply?

A^#1 4) Therefore 'תוס explains the question differently, if the whole מחלוקת focuses on "רעהו" (pay הקדש or not), why do we mention the קל וחומר at all, since the קל וחומר focuses on מיטב, and that isn't a part of the ר' ישמעאל ,מחלוקת would agree if you must pay, it would be from מיטב.

A^#2 5) 'תוס brings another פשט, that it can't be that ר' עקיבא holds that you pay הקדש according to their best, because it's not possible to know about all of the properties across the world that belong to

ר' עקיבא איגר) הקדש explains that the קל וחומר is trying to equate הקדש and הדיוט, and if it's not possible that מיטב refers to the ניזק by הקדש, we won't do it by הדיוט either).

(Note 11) (pr)

רבינא אמר לעולם מתני' ר"ע היא דאמר מדאורייתא בדמזיק שיימינן ור"ש היא דדריש טעמא דקרא ומה טעם קאמר מה טעם הניזקין שמין להן בעידית מפני תיקון העולם

דתניא אמר ר"ש מפני מה אמרו הניזקין שמין להן בעידית מפני הגזלנים ומפני החמסנין כדי שיאמר אדם למה אני גוזל ולמה אני חומס למחר ב"ד יורדין לנכסי ונוטלין שדה נאה שלי וסומכים על מה שכתוב בתורה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם לפיכך אמרו הניזקין שמין להן בעידית

:גמרא מט

1) The גמרא returns to the original question, why does the משנה say מיטב is a תיקון העולם (a תקנת חכמים) if it's really a

פסוק in the אביי) תורה, answered that we are going according to ר' ישמעאל that the פסוק of מיטב refers to מיטב of the ניזיק and the תיקון העולם upgraded it to מיטב of the מזיק).

2) רבינא answers that really our משנה is ר' עקיבא, that the מיטב of the פסוק refers to the מזיק, and our משנה that says תיקון העולם doesn't mean that the חכמים got involved, rather it's just giving an explanation of the תורה, since our משנה is ר' שמעון who always learns up the reason of the תורה, and based on the reason, applies the דין of the תורה accordingly. So our משנה is explaining why the תורה required the מזיק to pay עידית, in order to make the world a better place (the ברייתא expounds on this that a גזלן will be deterred from stealing if he knows that בית דין can come and take his best field).

3) 'תוס explains that based on the reasoning of the תורה, we understand that מיטב refers to the מיטב of the מזיק, since that's when it will serve as the most effective deterrent.

(Note 12) (pr)

מפני מה אמרו בעל חוב בבינונית כדי שלא יראה אדם לחבירו שדה נאה ודירה נאה ויאמר אקפוץ ואלונו כדי שאגבנו בחובי לפיכך אמרו בע"ח בבינונית

אלא מעתה יהא בזיבורית א"כ אתה נועל דלת בפני לווין

:גמרא מט

Q. 1) The גמרא questions the second דין of the משנה, that a בל חוב collects from בינונית (middle class), why not עידית?

E. 2) Although the גמרא says from the פסוק of ''בחוץ תעמוד'' that מדאורייתא a בעל חוב only has rights to זיבורית, nevertheless our גמרא held that he should have rights to עידית. The רשב"א in בבא קמא explains that since the מלוה is doing a חסד by lending, the לוה should have הכרת הטוב and should pay with his best. The רשב"א in our גמרא says, we already knew the סברה of שלא תנעול דלת (so that people should keep lending money), therefore to encourage lending, the חכמים should require paying with the best.

A. 3) The חכמים were concerned if we allow the בעל חוב the rights to the best, he might see a field or house that he likes and he will entrap the owner into a loan in order to get what he wants.

Q. 4) If so, why aren't we concerned about him entrapping in order to get בינונית, so why don't we downgrade to זיבורית?

A. 5) True, there is such a concern, but the concern of שלא תנעול דלת overrides it, therefore the חכמים required בינונית.

(Note 13) (pr)

כתובת אשה בזיבורית דברי ר' יהודה ר"מ אומר בבינונית אמר ר"ש מפני מה אמרו כתובת אשה בזיבורית שיותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה לינשא

דבר אחר אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציאה אלא לרצונו

מאי דבר אחר וכ"ת כי היכי דכי מפיק לה איהו תקינו לה רבנן כתובה מיניה כי נפקא איהי נמי ליתקני ליה רבנן כתובה מינה ת"ש אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו אפשר דמשהי לה בגיטא:

:גמרא כתובות אשה מט

1) The גמרא continues with the third דין of our משנה, that a woman who collects her כתובה, according to ר' יהודה she can only collect from her husbands זיבורית, and according to ר' מאיר she can collect from בינונית (the הלכה is like ר' יהודה - זיבורית).

Q. 2) ר' שמעון questions the דין of ר' יהודה, why does she only get זיבורית?

E. 3) 'תוס on the משנה explains that according to the מאן דאמר that כתובה is מדאורייתא (from כמוהר הבתולות that refers to כתובה) she has the rights to עידית (just like a קנס, where the פסוק of כמוהר הבתולות is located) But the חכמים were concerned that she might force her husband to divorce her so she can get עידית, so they downgraded her rights to זיבורית. Our גמרא is asking, just like we say a בעל חוב he gets בינונית to encourage lending, so too we should give a woman rights to בינונית to encourage marriage?

A. 4) The גמרא answers that women don't need encouragement to get married, therefore even if they can only collect from זיבורית, it won't stop them from getting married.

S. 5) The גמרא says "דבר אחר" that seems to imply that it is giving another reason why a woman only gets זיבורית. The words of the גמרא are that a woman receives a גט willingly and unwillingly, but a man only can be divorced if he wants to.

Q. 6) How does this explain why she only gets זיבורית?

A. 7) The גמרא means to explain why a כתובה is only given to the woman and not the man, since the כתובה is meant to protect the woman, from easily getting divorced the husband doesn't need protection since it's up to him.

E. 8) רש"י explains that ''דבר אחר'' isn't a new reason why she gets זיבורית, rather it's a whole new topic.

'תוס- (is bothered that it seems to be a continuation) explains that the גמרא was questioning the previous statement that a woman is desperate to get married, if so why did we give the woman a כתובה and not the husband, it seems that we are concerned about the woman agreeing to get married more than the man, so we should also give her בינונית? To that the גמרא answers that really the כתובה is to protect her from quickly getting divorced since it's up to the husband and not her, but the husband doesn't need that protection, since he is boss.

(Note 14) (pr)

:גמרא כתובות אשה - מר זוטרא מט

S. 1) מר זוטרא is מחדש that our משנה that says a woman only collects from ‏זיבורית refers to a case where the husband isn't around, so she collects from יתומים. But from her husband she gets בינונית.

Q. 2) The rule is whoever collects from יתומים only collects from זיבורית, so what's special about a כתובה, what's the חידוש?

A. 3) You might think that כתובה is an exception to the rule, because of קא משמע לן ,חן no exception.

E. 4) רש''י explains that חינא refers to men finding favor in the woman's eyes to encourage marriage. 'ירושלמי - רבינו חננאל) תוס) learns that she doesn't need encouragement, rather it's in order for her to be more attractive to her next husband.

Q. 5) רבא asks on מר זוטרא, that ר' מאיר argues with ר' יהודה and says that a woman collects from בינונית. What case is ר' מאיר referring to, if it's from יתומים, how can ר' מאיר argue with the rule that we don't collect from יתומים above זיבורית, obviously ר' מאיר is talking about collecting from the husband, and according to מר זוטרא, everybody agrees to that, so why does ר' מאיר seem to argue, it must be not like מר זוטרא, that even from the husband, ר' יהודה holds זיבורית?

A. 6) Here there is an exception to the rule, and we give her בינונית because of רש"י) חן - to encourage original marriage, 'תוס - future marriage).

Q. 7) אביי asks on מר זוטרא, the משנה lists 3 דינים:

1. ניזיק - עידית

2. בעל חוב - בינונית

3. כתובה - זיבורית

according to מר זוטרא that 3 is referring to collecting from יתומים, it follows that all 3 דינים should be consistent and refer to collecting from יתומים, if so the rule is everybody only gets זיבורית, so why does the משנה say different levels?

A. 8) ר' אחא בר יעקב answers that our משנה refers to a case where the father took responsibility (ערבות) to pay for any loan that defaults on, and to pay the כתובה to his son's ex-wife, therefore, whatever the son is responsible, he agrees to pay exactly how his son would have paid, so by damage he must pay עידית, and by a loan he pays בינונית, but regarding a כתובה, since his son doesn't always pay it, rather his children pay it after he dies, the grandfather only accepts on himself what the grandchildren would have paid, and since they are יתומים, he only pays זיבורית.

(Note 15)

Credits

מגיד שיעור----------------------הרב לויתן

Creator and writer-----Dovid Shmuel Blau

Editor and writer--------------Yitzchok Bass

Editor #2------------------Cheskey Friedman

Editor #3 ---------------Meir Shalom Radich

Proofreader -------Tzvi Yaakov Sommerfeld

And class mates:

Binyomin Lane,

Sruly Yelen,

Shaya Applegrad,

Nosson Jampolsky,

Peretz Nosson Kagan.

Notes On מסכת גיטין

פרק ראשון

https://www.sefaria.org/sheets/88202