ולכאורה הרי זה משום שלא נכתב לשם אותה האשה — יש לדחות:דילמא [שמא] שם הטעם הוא כדברירב פפא, שאמר רב פפא: הכא [כאן]בסופרים העשויין להתלמד עסקינן[עוסקים אנו], ולא איכתוב [נכתב] הגטלשום כריתות (לשם גירושין) כלל,אלא נכתב רק כתרגיל כתיבה, ומשום כך הוא פסול!
סיכום סוף דף ד
שלמים ממה שנאמר 'שלמים' ולא 'שלמי'. לולא המקראות לא היינו לומדים: זביחה האמורה בשינוי בעלים מהאמורה בשינוי קודש שלא חלקת בו משאר עבודות, כי מה לשינוי קודש שכן פסולה בגופה, וישנו בארבע עבודות, וישנו לאחר מיתה, וישנו בציבור כביחיד. ואע"פ שיש לדחות שתים מהן, ששניהם במחשבה, ואם משום שנפסלו ע"י המחשבה חשוב פסולה בגופה גם שינוי בעלים כך היא, וכן לרב פנחס בריה דרב מרי יש שינוי בעלים לאחר מיתה, אע"פ כן עדיין יש שני דחיות. ואין ללמוד קבלה משחיטה וזריקה, כי מה לזביחה וזריקה שכן עבודה שחייבין עליה בחוץ.
כל המקראות בשינוי קודש ושינוי בעלים נאמרו בשלמים, ושאר קדשים למדים - מ'זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים, היקישן הכתוב לשלמים שבין שינוי קודש בין שינוי בעלים צריך לשמה. ולולא הכתוב אין ללמוד שאר קדשים משלמים, כי מה לשלמים שכן טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. תודה ששחטה לשם שלמים כשרה, ושלמים ששחטן לשם תודה פסולה - שהתודה קרויה שלמים, שנאמר 'ובשר זבח תודת שלמיו', ושלמים אין קרויה תודה. חטאת ואשם נאכלת ליום ולילה כתודה, שנאמר 'ובשר זבח תודת שלמיו', זבח מיותר לרבות חטאת ואשם. - ואע"פ שבא ללמד על שלא לשמה בשינוי בעלים, היה יכול לומר 'ובשר תודת שלמיו זבח'. שחט שלא לשמה לא נפסל הקרבן - שנאמר 'מוצא שפתיך אם כמה שנדרת עשית יהא נדר, ואם לאו יהא נדבה. תשמור ועשית כאשר נדרת נדבה', והלא נדר הוא,
המקור: טפטופים להכרות עם השירות שלנו,
שיקפיץ את החיוך שלך מעלה מעלה
חייג אלינו 0528-00-1901 טפ
עכשיו נעבור לקרבן עולה
ב ועוד איבעיא להו [נשאלה להם] שאלה אחרת, כללית: המביא קרבן עולה, שמכפר על ביטול מצוות עשה, האם גם על מצות עשה שלאחר הפרשה של הקרבן מכפרא [מכפרת] עולה זו, או לא מכפרא [מכפרת]?
קרבן חטאת מכפר על חטא אחד. קרבן עולה, הניתן מרצונו, מכפר על כל החטאים. השאלה אם חייב גם העברות בין ההפרשה לבין ההקרבה.
עכשיו הוא הביא דוגמא נוספת ממצוות המצורע
מי [האם] לא תנן [שנינו] כיוצא בזה לגבי טהרת המצורע: "והנותר בשמן אשר על כף הכהן... יתן על ראש המיטהר לכפר עליו לפני ה' "(ראה ויקרא יד, יח ושם כט), לומר שאם נתן על ראשו כל המיטהר — כיפר, ואם לא נתן — לא כיפר, אלו דברי ר' עקיבא. ר' יוחנן [בן נורי] אומר: מתנות הראש שירי מצוה הן, ולכן בין ניתן בין שלא ניתן — כיפר, אלא שאם לא נתן — מעלין עליו (מחשיבים לו) כאילו לא כיפר
כאשר נותנים "שארית השמן" האם זה מטהר ? האם השלב הזה קובע..
לב בית דין - (העם) העוסקין בצרכי צבור מתנה עליהן שאפי' יפרישו הכהנים בבת אחת לא תהא הפרשת האחרון הפרשה עד סמוך להקרבתו כדי שיהא ראוי שני זה לבא על טומאה שאורעה בינתיים:
קרבנות צבור סכין - השוחטן מושכתן למה שהן ראויים ועומדין ואפילו לא ידע השוחט מה הן (או) כגון תמידין שלא הוצרכו לצבור שניקחו מתרומה ישנה והגיע אחד בניסן שמצוה להביא מן החדש כדאמרינן בראש השנה (דף ז.) שוחטן וכשרין לקיץ המזבח כדין שאר מותר תרומת כסף הנשאר בקופות התרומה כשמגיע אחד בניסן שמקייצין בו את המזבח ואע"ג דלשם תמידין נלקחו ולא לשם עולת נדבת צבור כגון קיץ המזבח הואיל ולא חזו לתמידין קרבי למאי דחזו משום דלב ב"ד מתנה עליהן אם הוצרכו ואם לאו יקייצו בהן את המזבח ונראה בעיני דלא דלא גרסי לה להא דשמואל הכא דהא מוקמינן ליה בפ"ק דשבועות (דף יב:) אליבא דמאן דלית ליה לב בית דין מתנה עליהן:
ר' יוסי בר' אבין אמר באופן אחר: דוחין קדשים קלים אצל קדשים קלים כשלמים, ואין דוחין קדשים קלים אצל קדשי קדשים, שהם עולה חטאת ואשם.
ומובאים ארבע מקרים
מתקיף לה [מקשה על כך] רב יצחק בר' סבריו, אם זהו טעמו של דבר, אימא [אמור] משום כך: אם שחטיה [שחט אותו] את הפסח לשם מעשר ליהוי [שיהיה] מעשר, שהרי מעשר בכלל קדשים קלים הוא. ומסבירים: למאי הילכתא [למה לאיזו הלכה] יהיה מעשר, כלומר מה ההבדל אם הוא שלמים או מעשר? שלא ליבעי [יצטרך] להביא עמו נסכים, כדין מעשר, וכן למלקא עליה [ללקות עליו] (ב"לא ימכר") ב"לא יגאל" (ויקרא כז, לג), שמעשר אי אפשר למוכרו כלל, גם לא לאחר שחיטה!
לא ניתן לקבל את המעשר בתור "קודש קל" שניתן לקבלו. לא ניתן לקבל קרבן פסח בתור מעשר
ומקשים: ועדיין אימא [אמור] כך: אם שחטיה [שחט אותו] את הפסח לשם בכור — ליהוי [שיהיה] כבכור, למאי הילכתא [למה לאיזו הלכה] למעשה? שלא ליבעי [יצטרך] נסכים כמו שלמים, אי נמי דליתביה [או גם כן שיתן אותו] לכהנים כבכור!
גם כאן לא ניתן שכן רק הכהן רשאי לאכול אותו. כתוב "העברה" יש הגבלה
ומקשים: ואימא [ואמור] כך: אם שחטיה [שחט אותו] את הפסח לשם תמורה — ליהוי [שיהיה] תמורה, למאי הילכתא [למה לאיזו הלכה] למעשה? למלקא עליה [ללקות עליו] משום שעבר ועשה תמורה. אי נמי למיקם עליה [או גם כן להיות אסור עליו] ב"לא ימכר ולא יגאל" (ויקרא כז, לב)!
המרה, החלפה אבל יש הגבלה על מכירה ועל גאולה. הוא ותמורתו קודש. רק הוא. קרבן הפסח לא הופך להיות תמורה.
ושואלים עוד, ואימא [ואמור]: אם שחטיה [שחטו] את הפסח לשם קרבן תודה ליהוי [שיהיה] כי [כמו] תודה, למאי הילכתא [למה לאיזו הלכה]? להטעינו לחם, שיהיה צריך להביא עמו חלות כמו שמביאים עם התודה!
אם אפשר שהקרבן כולל לחם - כולל 40 לחמים ולכן לא יכול להיות
סיכום עד כאן: הסברנו עד כאן את כל הקושיות: הקרבן הוא פסח ורק לשלמים.
עכשיו האם זה רק מן הצאן
סיכום
| ים לצפות במסר לחצו כאן |
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון ז' אייר תשע"ח
מסכת זבחים דף ט'
דף ט' ע"א
השוחט פסח שלא בזמנו לשם זבח אחר נעשה שלמים - ואין אומרים שיהיה כאותו זבח שנשחט לשמו, שדוחין קדשים הנאכלים לכל אדם אצל קדשים הנאכלים לכל אדם, ולא אצל קדשים שאין נאכלים לכל אדם. ולרבי יוסי ברבי אבין שדוחין קדשים קלים אצל קדשים קלים, ולא אצל קדשי קדשים.
שחט פסח לשם מעשר לא נעשה מעשר - ולומר שלא נצטרך להביא עמו נסכים, וללקות עליו משום 'לא יגאל' אם מכרו - שנאמר 'העשירי יהיה קודש', זה מעשר ולא אחר. וכן אם שחטו לשם בכור לא נעשה בכור - ולומר שלא יצטרך נסכים או שיתנהו לכהנים - שלמדים 'עברה עברה' ממעשר. שחטו לשם תמורה לא נעשה תמורה - ולומר שילקה משום לא יחליפנו - שנאמר 'והיה הוא ותמורתו', זו תמורה ולא אחר. שחטו לשם תודה לא נעשה תודה להטעינו לחם, שהרי מותר תודה עצמה אין צריכה לחם, ק"ו על מותר הבא לה ממקום אחר.
סיכום עד כאן: הסברנו עד כאן את כל הקושיות: הקרבן הוא פסח ורק לשלמים.
עכשיו האם זה רק מן הצאן
'ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים' - עולה על מותר פסח ולא על מותר אשם, ש'הצאן' משמע ששוה בכל צאן, ואשם לא בא אלא מן העזים. ו'מן' בא למעט בן שתי שנים ונקיבה שאין הפסח בא מהם. ואם 'כשב' בא לרבות את הפסח לאליה, ו'אם עז' ללמד שעז אינה טעונה אליה. ו'אם' כבש בא לרבות פסח שעברה שנתה ושלמים הבאים מחמת פסח (חגיגת י"ד) לכל מצות שלמים, שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק.
דף ט' ע"ב
משלשה מקראות למדנו שמותר פסח קרב שלמים: א. 'ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים', שדבר הבא מן הצאן יהא לזבח שלמים. ב. 'וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר', והלא פסח בא רק מכבשים ועזים, אלא ללמד שמותר פסח יהא לשלמים הבא מצאן ובקר. ג. 'אם' כבש לרבות על פסח שעברה שנתה לכל מצות שלמים. שמפסוק אחד הייתי אומר רק כשעברה זמנו ושנתו שנדחה מפסח לגמרי קרב שלמים, אבל אם עברה זמנו ולא שנתו שראוי לפסח שני, לא קרב שלמים. ומכתוב שלישי למדנו שגם אם לא עברה לא זמנו ולא שנתו שראוי לפסח, קרב שלמים.
רב אמר מימרא אחת משמו של 'מבוג' בענין 'חטאת נחשון': א. י"א שאם שחט חטאת לשום חטאת נחשון כשירה, שנאמר 'זאת תורת החטאת', תורה אחת לכל החטאות. ודחאה רבא, שהרי מנחות שנקמצו שלא לשמן עלו לבעלים לשם חובה משום שמעשיה מוכיחין עליה, ולולא זאת לא היו עולים אע"פ שנאמר 'זאת תורת המנחה', ובהכרח שאין דורשים תורה אחת לכל המנחות. ב. שאם שחטה על מנת שיתכפר בה נחשון כשירה, שאין כפרה למתים, ולא אמר מת בעלמא, לומר שאם שחטה על מנת שיתכפר חי שדומה לנחשון, וכגון מי שמחויב חטאת נזיר או מצורע שלא בא על חטא, פסולה. ודחוהו בגמרא כי חטאת נזיר ומצורע חשובות עולה, והשוחט על מי שמחויב עולה כשירה. ג. שאם שחטה על מי שמחויב חטאת כנחשון, כלומר נזיר ומצורע שחטאתם לא בא על חטא, כשירה, כי חטאת נחשון עולה היא, ודינו כשוחט חטאת על מי שמחויב עולה.
חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם לשם חטאת ע"ז - כשירה. לשם חטאת נזיר או חטאת מצורע פסולה, שעולות הם. רבא נסתפק על מי ששחט חטאת חלב לשם חטאת של טומאת מקדש וקדשיו, אם הואיל וחייבת כרת כמותה כשירה, או מאחר שאינה קבועה כמותה פסולה.
לרב אחא בריה דרבא אפילו חטאת דם לשם חטאת חלב פסולה -. ורבא נסתפק לענין שינוי בעלים, שהשוחט על מי שמחויב חטאת חלב פסולה, שמחויב כפרה כמותו, ועל מי שמחויב חטאת נזיר ומצורע כשירה, ועל מי שמחויב מחמת טומאת מקדש וקדשיו, נסתפק אם מאחר שיש בה כרת כמותה פסולה, או כיון שאינו קבוע כמותה כשירה. ולא נפשט
כשהוא אומר: "אם כבש" — הרי "אם" זה בא לרבות פסח שעיברה שנתה כלומר, שעבר את שנתו הראשונה ואינו כשר לקרבן פסח, וכן שלמים הבאים מחמת פסח שיתרבו לכל מצות שלמים, לומר שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. כשהוא אומר שם: "אם עז" — הפסיק הענין, לימד על העז שאינה טעונה אליה.
אם הדם נכנס לקודש הקדשים הוא נפסל. האם גם חטאת וגם אשם
תנן התם [שנינו שם] במשנה להלן: שהיה ר' עקיבא אומר: כל דמים של כל הקרבנות שנכנסו להיכל לכפר — פסולים, וחכמים אומרים: חטאת בלבד פסולה, כאמור בכתוב "וכל חטאת אשר יובא מדמה... לכפר בקדש לא תאכל..." (ויקרא ו, כג). ר' אליעזר אומר: אף האשם, שנאמר: "כחטאת כאשם" (ויקרא ז, ז).