(א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:
(1) Moshe received the Torah from Sinai and transmitted it to Yehoshua, and Yehoshua to the Elders, and the Elders to the Prophets, and the Prophets transmitted it to the Men of the Great Assembly. They said three things: Be deliberate in judgment, raise up many disciples and make a fence for the Torah.
(ח) הם אמרו שלשה דברים וכל השלשה להעמיד התורה על תלה לבל תשכח מפיהם עד עולם.
(8) They said three things: And each of these three things is in order to uphold the Torah so that it will never be forgotten from their mouths.
(ו) הם אמרו ג' דברים. הוו מתונין בדין. למורים הוראות ולפוסקין הוראות ולפוסקין את הדין אמרו לבל יסמכו במחשבה ראשונה אך בהמתנ' גדולה ובעיון הדק לבל יטעו בשיקול הדעת כי האדם הממהר להורות נקרא פושע ואע"פ שחשב לומר האמת אין זה שוגג אך קרוב למזיד הוא אשר לא נתן בלבבו לאמר לבב הנמהרי' לא יבין לדעת כי הטעות בכל אדם מצוי הוא וזהו שארז"ל (אבות ד יב) הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. ועל ענין זה אמר שלמה ע"ה (משלי כ"ו י"ב) ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו. וכמו שאמר חז"ל (אבות ד ז) הגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח. לכן האדם המורה יש לו לישא וליתן בדבר ולהחמיץ המחשבה ולהשהותה כענין שאמרו (סנהדרין לה.) מחמיצין את הדין שעל ידי חימוץ והמתנה מוסיף סברא על סברתו ופלפול על פלפולו עד שידין דין אמת לאמתו כי במחשבה השניה יראה לומר מה שלא ראה בראשונה.
(6) They said three things: Be deliberate in judgment: They said [this] to teachers of legal decisions and decisors of legal decisions and decisors of litigation; that they should not rely on the first thought, but rather upon great deliberation and incisive investigation, so that they not err in their evaluation. As a man who is quick to make a decision is called a sinner - and even though he thought he was saying the truth, it is not [considered] accidental but rather is [considered] to be close to volitional, since he did not put it into his heart to say, the quick hearts do not understand to know. As error is found in all men, as the rabbis say (Avot 4:13), " Be careful in study, for an error in study is considered an intentional transgression." And about this matter, Shlomo, peace be upon him, stated (Proverbs 26:12), "If you see a man who thinks himself wise, there is more hope for a dullard than for him." And it is as the sages, may their memory be blessed, said (Avot 4:7), "One who is nonchalant about giving legal decisions is an imbecile, wicked, and arrogant in spirit." Therefore, it is incumbent upon a man who makes legal decisions to go back and forth on the matter and let his thought ripen and to hold on to it; as the matter that they said (Sanhedrin 35a) [that] we should ripen a judgement, as through ripening and deliberation, he adds reasoning to his reasoning and sharpness to his sharpness, until he judges a completely true judgement. As he will see to say with the second thought that which he did not see with the first.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Why are Torah matters likened to a tree, as it is stated: “It is a tree of life to them who lay hold upon it” (Proverbs 3:18)? This verse comes to tell you that just as a small piece of wood can ignite a large piece, so too, minor Torah scholars can sharpen great Torah scholars and enable them to advance in their studies. And this is what Rabbi Ḥanina said: I have learned much from my teachers and even more from my friends, but from my students I have learned more than from all of them.
(ח) היו"ד בדבוק חבירים כי האדם כאשר הוא יחידי אינו מקבל התורה . . . הי"א בפלפול התלמידים, וזה כי החברים זה מחכים זה וכן הוא מחכים את רבו, ובפ"ק דתענית (ז' ע"א) אמר רב נחמן בר יצחק למה נמשלו ד"ת לעץ שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה מה עץ קטן מדליק את הגדול אף דברי תורה הקטנים מחדדין את הגדולים והיינו דאמר רבי חנינא הרבה תורה למדתי מרבותי ומחבירי יותר ומתלמידי יותר מכולם ע"כ. והטעם הוא מבואר מאד כי הדבר דומה לעץ שאין מקבל האור, וכן הת"ח גדול מפני שהשגתו גדולה מאד לכך אין מתחיל לשאול ולפלפל בחכמה לפי גודל השגתו ופשיטות שכלו אין בו פלפול דהיינו השאלה, וצריך אל כל פלפול שאלה לאפוקי הגדולים אין בהם השאלה, ולפיכך אמר שהקטנים מחדדים את הגדולים מפני שהם שואלים ביותר ואז צריך החכם להשיב, ומדמה זה לעץ קטן שהוא מדליק את הגדול שהאש נאחז ביותר בקטן, וכך הוא הקטן הוא התחלת השאלה והפלפול, ולכך אמר בפלפול התלמידים שעיקר הפלפול מן התלמידים. ולפיכך אמר הרבה תורה למדתי מרבותי מפני שהם מסרו לי החכמה ומחבירי יותר מהם מפני שהם שואלים זה את זה ועומדים על עיקר החכמה, ומתלמידי יותר מכולם כי הם מפלפלים ומחדדים יותר בשאלה ודבר זה מבואר:
(8) The tenth, in clinging to colleagues, because a person when they are alone, does not receive Torah . . . The eleventh, by debate of students, and this is because colleagues imitate one another, and thus they imitate their teacher; in the first chapter of Taanit (Bavli Taanit 7a:12), "Rav Nahman bar Yitzhak said: why are words of Torah compared to wood, as it says, (Proverbs 3:18) 'it is a tree of life to those who hold it'? As a small piece of wood ignites a big one, so small words of Torah sharpen big ones; and this is also as Rabbi Hanina said, I learned a lot of Torah from my teachers; from my colleagues I learned more; from my students I learned more than all of them." And the reason is very clear, because it is similar to a tree that doesn't get lit, and thus is a great scholar, as their accomplishment is very great, so they don't begin to ask and to debate in wisdom according to the greatness of their accomplishment, and the simplicity of their intelligence there is no debate, which is questioning, and one needs for every debate a question to exclude---the great ones don't have the question, and because of this it says that the little ones sharpen the great ones, because they ask more, and then the scholar has to answer, and this is likened to the small piece of wood which ignites the big one, as the fire catches more with the small, and thus the lesser one is the beginning of the questioning and the debate, and that's why it says in the debate of students, because the essense of debate comes from students. And for that reason it says I learned a lot of Torah from my teachers, because they handed the wisdom on to me, and from my colleagues more, because they ask each other and stand on the essense of wisdom, and from my students more than all of them, because they debate and sharpen more with questioning, and this matter is clear.
(א) באמרם כל הדן דין אמת לאמתו. . . ועוד היה נ"ל לפרש שכוונתם במ"ש דין אמת לאמתו ר"ל שדן לפי המקום והזמן בעניין שיהא לאמתו ולאפוקי שלא יפסק תמיד דין תורה ממש כי לפעמים שצריך הדיין לפסוק לפנים משורת הדין לפי הזמן והעניין. וכשאינו עושה כן אף שהוא דין אמת אינו לאמתו וע"ד שאמרו חז"ל לא נחרבה ירושלים אלא שהעמידו דיניהן על דין תורה ולא לפנים משורת הדין. . .