חסידים ואנשי מעשה כו': ת"ר יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו אלו חסידים ואנשי מעשה ויש מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את ילדותנו אלו בעלי תשובה אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול לו
§ The mishna continues: The pious and the men of action would dance before the people who attended the celebration. The Sages taught in the Tosefta that some of them would say in their song praising God: Happy is our youth, as we did not sin then, that did not embarrass our old age. These are the pious and the men of action, who spent all their lives engaged in Torah and mitzvot. And some would say: Happy is our old age, that atoned for our youth when we sinned. These are the penitents. Both these and those say: Happy is he who did not sin; and he who sinned should repent and God will absolve him.
My Questions:
Are there any examples of these songs in Jewish folk music?
Was it a call and response song?
These songs seem to be a hiddush in the Gemara, the mishnah says they just danced and sang songs of praise. If that’s the case, where did the lyrics come from? Were these songs sung in Amoraic times?
תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן הוא היה אומר כן למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי אם תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך אם אתה לא תבא אל ביתי אני לא אבא אל ביתך שנאמר (שמות כ, כד) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך
It is taught in the Tosefta: They said about Hillel the Elder that when he was rejoicing at the Celebration of the Place of the Drawing of the Water he said this: If I am here, everyone is here; and if I am not here, who is here? In other words, one must consider himself as the one upon whom it is incumbent to fulfill obligations, and he must not rely on others to do so. He would also say this: To the place that I love, there my feet take me, and therefore, I come to the Temple. And the Holy One, Blessed be He, says: If you come to My house, I will come to your house; if you do not come to My house, I will not come to your house, as it is stated: “In every place that I cause My name to be mentioned, I will come to you and bless you” (Exodus 20:20).
אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך ומטיפיך יטופון אמר רבי יוחנן רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה
The Gemara cites another statement of Hillel the Elder. Additionally, he saw one skull that was floating on the water and he said to it: Because you drowned others, they drowned you, and those that drowned you will be drowned. That is the way of the world; everyone is punished measure for measure. Apropos following one’s feet, Rabbi Yoḥanan said: The feet of a person are responsible for him; to the place where he is in demand, there they lead him.
(ו) אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. אָמַר לָהּ, עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ. וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן:
(6) He also saw a skull that was floating on top of the water. He said (to it): "Since you drowned [others, others] drowned you. And in the end, those that drowned you will be drowned.
הנהו תרתי כושאי דהוו קיימי קמי שלמה (מלכים א ד, ג) אליחרף ואחיה בני שישא סופרים דשלמה הוו יומא חד חזייה למלאך המות דהוה קא עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דקא בעו מינאי הני תרתי כושאי דיתבי הכא מסרינהו לשעירים שדרינהו למחוזא דלוז כי מטו למחוזא דלוז שכיבו
The Gemara relates with regard to these two Cushites who would stand before Solomon: “Elihoreph and Ahijah, the sons of Shisha” (I Kings 4:3), and they were scribes of Solomon. One day Solomon saw that the Angel of Death was sad. He said to him: Why are you sad? He said to him: They are asking me to take the lives of these two Cushites who are sitting here. Solomon handed them to the demons in his service, and sent them to the district of Luz, where the Angel of Death has no dominion. When they arrived at the district of Luz, they died.
My Questions:
Where is Luz? Is it in Lebanon near the Hatzbani?
How did Luz become associated with living forever?
Luz is mentioned as the location of the Jacob's Ladder incident.
In Joshua and Judges, it's a city that was captured by the House of Joseph.
(יט) וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֵּֽית־אֵ֑ל וְאוּלָ֛ם ל֥וּז שֵׁם־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה׃
(19) He named that site Bethel; but previously the name of the city had been Luz.
(ו) וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֜ב ל֗וּזָה אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן הִ֖וא בֵּֽית־אֵ֑ל ה֖וּא וְכָל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־עִמּֽוֹ׃
(6) Thus Jacob came to Luz—that is, Bethel—in the land of Canaan, he and all the people who were with him.
(ג) וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֵ֥ל שַׁדַּ֛י נִרְאָֽה־אֵלַ֥י בְּל֖וּז בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיְבָ֖רֶךְ אֹתִֽי׃
(3) And Jacob said to Joseph, “El Shaddai appeared to me at Luz in the land of Canaan, and He blessed me,
(ב) וְיָצָ֥א מִבֵּֽית־אֵ֖ל ל֑וּזָה וְעָבַ֛ר אֶל־גְּב֥וּל הָאַרְכִּ֖י עֲטָרֽוֹת׃
(2) From Bethel it ran to Luz and passed on to the territory of the Archites at Ataroth,
(יג) וְעָבַר֩ מִשָּׁ֨ם הַגְּב֜וּל ל֗וּזָה אֶל־כֶּ֤תֶף ל֙וּזָה֙ נֶ֔גְבָּה הִ֖יא בֵּֽית־אֵ֑ל וְיָרַ֤ד הַגְּבוּל֙ עַטְר֣וֹת אַדָּ֔ר עַל־הָהָ֕ר אֲשֶׁ֛ר מִנֶּ֥גֶב לְבֵית־חֹר֖וֹן תַּחְתּֽוֹן׃
(13) From there the boundary passed on southward to Luz, to the flank of Luz—that is, Bethel; then the boundary descended to Atroth-addar [and] to the hill south of Lower Beth-horon.
(כב) וַיַּעֲל֧וּ בֵית־יוֹסֵ֛ף גַּם־הֵ֖ם בֵּֽית־אֵ֑ל וַֽיהוָ֖ה עִמָּֽם׃ (כג) וַיָּתִ֥ירוּ בֵית־יוֹסֵ֖ף בְּבֵֽית־אֵ֑ל וְשֵׁם־הָעִ֥יר לְפָנִ֖ים לֽוּז׃ (כד) וַיִּרְאוּ֙ הַשֹּׁ֣מְרִ֔ים אִ֖ישׁ יוֹצֵ֣א מִן־הָעִ֑יר וַיֹּ֣אמְרוּ ל֗וֹ הַרְאֵ֤נוּ נָא֙ אֶת־מְב֣וֹא הָעִ֔יר וְעָשִׂ֥ינוּ עִמְּךָ֖ חָֽסֶד׃ (כה) וַיַּרְאֵם֙ אֶת־מְב֣וֹא הָעִ֔יר וַיַּכּ֥וּ אֶת־הָעִ֖יר לְפִי־חָ֑רֶב וְאֶת־הָאִ֥ישׁ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ שִׁלֵּֽחוּ׃ (כו) וַיֵּ֣לֶךְ הָאִ֔ישׁ אֶ֖רֶץ הַחִתִּ֑ים וַיִּ֣בֶן עִ֗יר וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ ל֔וּז ה֣וּא שְׁמָ֔הּ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (פ)
(22) The House of Joseph, for their part, advanced against Bethel, and the LORD was with them. (23) While the House of Joseph were scouting at Bethel (the name of the town was formerly Luz), (24) their patrols saw a man leaving the town. They said to him, “Just show us how to get into the town, and we will treat you kindly.” (25) He showed them how to get into the town; they put the town to the sword, but they let the man and all his relatives go free. (26) The man went to the Hittite country. He founded a city and named it Luz, and that has been its name to this day.
Where is Luz? The Rabbis have some ideas:
תניא היה ר"מ אומר כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור שנאמר (שופטים א, כד) ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד וכתיב ויראם את מבוא העיר ומה חסד עשו עמו שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו
It is taught in a baraita: Rabbi Meir would say: There is coercion with regard to accompaniment, i.e., one who does not want to accompany another is nevertheless required to do so, as the reward for accompaniment is without measure. The proof of the importance of accompaniment is from a verse, as it is stated with regard to when the Jewish people laid siege to the city of Bethel: “And the watchers saw a man come out of the city, and they said to him: Show us, please, the entrance into the city, and we will deal kindly with you” (Judges 1:24), and it is written: “And he showed them the entrance to the city” (Judges 1:25). And what kindness did they perform with him? It is that they killed the entire city by the sword, but that man and his family they sent free.
(שופטים א, כו) וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז היא שמה עד היום הזה תניא היא לוז שצובעין בה תכלת היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה נבוכדנצר ולא החריבה ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן יוצאין חוץ לחומה והן מתים
The Gemara elaborates on the reward received in that story. The next verse states: “And the man went to the land of the Hittites, and he built a city, and he called its name Luz; that is its name to this day” (Judges 1:26). It is taught in a baraita: This is the city Luz where sky blue wool is dyed. It is the same city Luz where, although Sennacherib came and exiled many nations from place to place, he did not disarrange and exile its inhabitants; Nebuchadnezzar, who conquered many lands, did not destroy it; and even the angel of death has no permission to pass through it. Rather, its Elders, when they have decided that they have reached the end of life, go outside the city wall and die.
איני והא שלחו ליה לרבא זוג בא מרקת ותפשו נשר ובידם דברים הנעשה בלוז ומאי ניהו תכלת בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום
The Gemara asks: Is that so, that intercalation may be determined only after Rosh HaShana? But the Sages of Eretz Yisrael sent the following encoded message to Rava during the time of Roman persecution: A pair of Torah scholars came from Rakkath, the biblical name for Tiberias (see Joshua 19:35), which was the seat of the Sanhedrin in Rava’s time. They meant to reach the Diaspora community, but the pair was apprehended by the eagle, i.e., Roman soldiers, whose symbol was the eagle; and in their possession were precious items made in Luz. The Gemara interrupts the story to explain: And what are those items from Luz? Sky-blue dye, which is necessary for ritual fringes. The message continued: In the merit of divine mercy and in their merit, they were spared execution and emerged in peace. Nevertheless, they did not reach their destination.
וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ אִסְטְרוֹבִּלִּין שֶׁל רֵחַיִּים נִמְחֶה. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן נִמְחֶה. כַּד דָּרְשָׁה רַבִּי יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי בְּצִבּוּרָא וְלֹא קִבְּלוּ מִינֵיהּ. רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אָמַר אֲפִלּוּ לוּז שֶׁל שִׁדְרָה, שֶׁמִּמֶּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, נִמְחָה. אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק עֲצָמוֹת שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא אָמַר לוֹ מֵהֵיכָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵצִיץ אֶת הָאָדָם לֶעָתִיד לָבוֹא, אָמַר לוֹ מִלּוּז שֶׁל שִׁדְרָה, אָמַר לוֹ מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲמַר לֵיהּ אַיְתִיתֵיהּ לְיָדִי וַאֲנָא מוֹדַע לָךְ, טָחֲנוֹ בָּרֵחַיִם וְלֹא נִטְחַן, שְׂרָפוֹ בָּאֵשׁ וְלֹא נִשְׂרַף, נְתָנוֹ בְּמַיִם וְלֹא נִמְחֶה, נְתָנוֹ עַל הַסַּדָּן וְהִתְחִיל מַכֶּה עָלָיו בְּפַטִּישׁ, נֶחְלַק הַסַּדָּן וְנִבְקַע הַפַּטִּישׁ וְלֹא חָסַר כְּלוּם.
וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן וגו' ויצק שמן על ראשה - שופע לו מן השמים, כמלא פי הפך. ואולם לוז, היא לוז שצובעין בה את התכלת. היא לוז שעלה סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה. היא לוז שלא שלט בה מלאך המות מעולם. הזקנים שבה מה עושין להם? כיון שהם זקנים הרבה, מוציאין אותם חוץ לחומה והם מתים. אמר רבי אבא בר כהנא: למה נקרא שמה לוז? כל מי שנכנס בה, הטריף מצות ומעשים טובים כלוז. ורבנן אמרי: מה לוז אין לה פה, כך לא היה אדם יכול לעמוד על פתחה של עיר. אמר רבי סימון: לוז היה עומד על פתחה של עיר. ר' אלעזר בשם ר' פנחס בר חמא אמר: לוז היה עומד על פתחה של מערה, והיה לוז חלול והיו נכנסין דרך הלוז למערה, דרך המערה לעיר, הה"ד (שופטים א): ויראו השומרים והנה איש יוצא מן העיר, ויאמרו לו: הראנו נא את מבוא העיר (וגו'). ויכו את העיר לפי חרב ואת האיש ואת כל משפחתו שלחו. ר' ינאי ור' ישמעאל עבד לה הפטרה, מה אם זה, שלא הלך לא בידיו ולא ברגליו, אלא על שהראה להם באצבע, ניצול מן הפורעניות, ישראל שעושים חסד עם גדוליהם בידיהם וברגליהם, על אחת כמה וכמה!
שהבקעה היתה מלאה עצמות, והיו רבות, לא עצם הלוז לבד, כי עדיין היו כולם קיימים