Remembering to Forget
(יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. (יח) אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים. (יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.
(17) Remember what Amalek did unto thee by the way as ye came forth out of Egypt; (18) how he met thee by the way, and smote the hindmost of thee, all that were enfeebled in thy rear, when thou wast faint and weary; and he feared not God. (19) Therefore it shall be, when the LORD thy God hath given thee rest from all thine enemies round about, in the land which the LORD thy God giveth thee for an inheritance to possess it, that thou shalt blot out the remembrance of Amalek from under heaven; thou shalt not forget.
(ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם. (ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹקִים בְּיָדִי. (י) וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. (יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק. (יב) וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. (יג) וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב. (יד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. (טו) וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי. (טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.

(8) Then came Amalek, and fought with Israel in Rephidim. (9) And Moses said unto Joshua: ‘Choose us out men, and go out, fight with Amalek; tomorrow I will stand on the top of the hill with the rod of God in my hand.’ (10) So Joshua did as Moses had said to him, and fought with Amalek; and Moses, Aaron, and Hur went up to the top of the hill. (11) And it came to pass, when Moses held up his hand, that Israel prevailed; and when he let down his hand, Amalek prevailed. (12) But Moses’hands were heavy; and they took a stone, and put it under him, and he sat upon it; and Aaron and Hur held up his hands, the one on the one side, and the other on the other side; and his hands were steady until the going down of the sun. (13) And Joshua weakened Amalek and his people with the edge of the sword. (14) And the LORD said unto Moses: ‘Write this for a memorial in the book, and rehearse it in the ears of Joshua: for I will utterly blot out the remembrance of Amalek from under heaven.’ (15) And Moses built an altar, and called the name of it Hashem-nissi. (16) And he said: ‘The hand upon the throne of the LORD: the LORD will have war with Amalek from generation to generation.’

(יח) אשר קרך בדרך. לשון מקרה דבר אחר לשון קרי וטמאה, שהיה מטמאן במשכב זכור. דבר אחר לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האמות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה. אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים:

(18) Korcha (Smote) - comes from the expression "happenstance"(mikreh) ... A third possibility: This is the language of cool (kor) and heat, cooled you and stopped you from boiling. All the nations of the world were afraid to fight you [Israel] and this one came and started and showed the way to others. It is likened to a legend of a boiling bath that no creature could enter. A scoundrel came and jumped in. Even though he was scalded, he cooled it down for others.

(א) כתב זאת זכרון בספר...וטעם כי מחה אמחה. בעבור שהכעיס את השם. כי אלופי אדום נבהלו מפחדו בעבור האותות שעשה במצרים ובים. וככה מואב ופלשת. והנה זה עמלק שמע גבורות השם בעבור עמו ישראל והנה בא ממקום רחוק להלחם עם ישראל ולא פחד מהשם. וכן כתוב ולא ירא אלקים.

Write this as a remembrance: The reason that we are commanded to wipe out the memory of Amalek is because they angered Hashem. The generals of Edom where trembling in fear because of the wonders that God wrought in Egypt and in the sea, as were the nations of Moav and the Philistines. When Amalek heard about the triumph of God for His nation Israel, they came from a distant land to fight with the Israelites, and they were not afraid of God.

א"ל ר' יהושע וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות שנאמר (ישעיהו י, יג) ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי ואוריד כאביר יושבים

Rabbi Yehoshua said to Rabban Gamliel: Do Ammon and Moab reside in their place? Sennacherib already came and, through his policy of population transfer, scrambled all the nations and settled other nations in place of Ammon. Consequently, the current residents of Ammon and Moab are not ethnic Ammonites and Moabites, as it is stated in reference to Sennacherib: “I have removed the bounds of the peoples, and have robbed their treasures, and have brought down as one mighty the inhabitants” (Isaiah 10:13).

(ה) רַבִּי לֵוִי אָמַר: לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְבֵן שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל כָּתֵף שֶׁל אָבִיו, וְהָיָה רוֹאֶה דָּבָר שֶׁל חֵפֶץ וְאוֹמֵר לוֹ קַח לִי וְהוּא לוֹקֵחַ לוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. רוֹאֶה אָדָם אֶחָד, אָמַר לוֹ: רָאִיתָ אָבִי. אָמַר לוֹ אָבִיו: אַתָּה רָכוּב עַל כְּתֵפִי וְכָל מַה שֶּׁתְּבַקֵּשׁ אֲנִי לוֹקֵחַ לְךָ, וְאַתְּ אוֹמֵר רָאִיתָ אָבִי. הִשְׁלִיכוֹ מִכְּתֵפוֹ וּבָא הַכֶּלֶב וּנְשָׁכוֹ. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, הִקִּיפָן בְּעַנְנֵי כָּבוֹד. בִּקְשׁוּ לֶחֶם, הוֹרִיד לָהֶם אֶת הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ (תהלים עח, כד). בִּקְּשׁוּ בָּשָׂר, נָתַן לָהֶם שְׂלָו, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְגוֹ' (תהלים קה, מ). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם (תהלים עח, כט), הוּא נוֹתֵן לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם, וְהֵן אוֹמְרִים הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּךְ הִרְהַרְתֶּם, הֲרֵי הַכֶּלֶב נוֹשֵׁךְ אֶתְכֶם, לְכָךְ וַיָּבֹא עֲמָלֵק.

(5) R. Levi declared: This situation may be compared to a child that is being carried on his father’s shoulders. When he sees something that excites him he calls out: “Father, take me there.” The father carries him to that place, and then to another and finally to a third place, yet the child, on seeing another man approaching them, asks: “Have you seen my father?” His father calls out: “You have been riding on my shoulders, and wherever you wished to go I carried you, yet now you ask ‘Have you seen my father?’” He then put him down. Whereupon a dog rushed at the child and bit him. Similarly, when the Israelites left Egypt, He surrounded them with clouds of glory, and when they wanted bread, He sent them manna, as it is said: And He caused manna to rain upon them for food, and He gave them of the corn of heaven (Ps. 78:24). And when they wanted meat, He gave them quail, as it is stated: They asked and He brought quails (ibid. 105:40). That is why it says: He gave them that which they craved (ibid. 78:29). And though He gave them whatever they demanded, yet they asked: Is the Lord among us or not? The Holy One, blessed be He, said to them: This is what you have been thinking. Therefore, this dog will bite you. Hence, And Amalek came.

(ז) וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הַמָּק֔וֹם מַסָּ֖ה וּמְרִיבָ֑ה עַל־רִ֣יב ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְעַ֨ל נַסֹּתָ֤ם אֶת־ה' לֵאמֹ֔ר הֲיֵ֧שׁ ה' בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־אָֽיִן׃ (פ) (ח) וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם־יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם׃
(7) The place was named Massah and Meribah, because the Israelites quarreled and because they tried the LORD, saying, “Is the LORD present among us or not?” (8) Amalek came and fought with Israel at Rephidim.

ואת בהמתה לפי חרב- למחות זכרם ע''צ נקמת הקל ית' כמו הענין בעמלק כאמרו תמחה את זכר עמלק:

You have to wipe out their memory in order to get revenge on them for Hashem.

קאסוטו בראשית פרק ב

אין כאן הבחנה בין טוב לרע... אין הכוונה כאן להבחנה, לבחירה... אלא לידיעה אובייקטיבית בכל הדברים... עד שלא אכלו מן העץ היו כילדים קטנים שאינם יודעים כלום ממה שעומד מסביבם... על סמך זה אפשר להבין את טעם האיסור... האם בשעת בריאתו היה תמים כילד בן יומו וכילד בן יומו היה מאושר בתוך הגן... מתוך אהבה האבהית אסר עליו ה' אכילת הפרי שהיתה פותחת לפניו את שאר ידיעות העולם. מקור הדאגות והמכאובים...

Cassuto on Genesis 2

There is no test here between good and evil, and the intention was not to test or to choose... Until they ate from the tree, Adam and Eve were like little children who didn't know anything aside from what was happening around them. The reasoning behind the prohibition must be understood in connection with this status; if at the moment of his creation Adam was pure like a newborn child, then he would be happy to be like a newborn child inside of the garden. Because of Hashem's love for Adam, He prohibited Adam from eating from the tree because Hashem did not want Adam's eyes to be opened to worldly knowledge. This is the source for worry and sorrow.

ר' לוי בשם ר' חונא בר' חנינא כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם אבד זרעו של עמל' מן העולם השם שלם והכסא שלם

Rabbi Levi says in the name of R' Hunah bar Hanina: As long as the seed of Amalek exists in the world, neither the Name (of the Lord) nor the Throne are complete. When the seed of Amalek has passed from the world, the Name and the Throne will be complete.

הָעִקַּר בַּעֲבוֹדַת ה' שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד הָאָדָם כְּלָל, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הָאָדָם צָרִיךְ לַעֲבֹר עַל גֶּשֶׁר צַר מְאֹד, וְהָעִקָּר הוּא שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד הָאָדָם כְּלָל, וְעִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת לַעֲבֹר עַל הַגֶּשֶׁר צַר בְּשָׁלוֹם בְּלִי פַּחַד הוּא הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כַּנַּ"ל.

The core idea in the service of God is that a person should have no fear, as our rabbis (zichronam livrachah) taught us that in this world a person needs to walk on a very narrow bridge, and the most important thing is that this person should have no fear. The most important thing as a person is strengthening herself to walk across this narrow bridge in peace and without fear is the holy faith.