Zeroa Yamin on Pesach Haggadah
Magid, Ha Lachma Anya 3 מגיד, הא לחמא עניא ג׳

אח"י הנה נא הואלתי יצא עתק קצת פירוש ההגדה זעיר שם זעיר שם אשר כתבתי בעניותי בקונטרס זרוע ימין אחר שנדפס שמחת הרגל בחסד עליון מלכ' לעלמין. איכו השתא איידי דזוטר ארדוף אצי״ג מאחז פנ״י על ימין פרחת יקומו שהכפרים מקדימין. ציצים ופרחים קטני ארש ברמ״ז מטמין. היכן התנוקות קוראים יחזו פנימו אם יש להמין:

הא לחמא עניא אפשר לרמוז כי תיבת הא רמז הרומז לאות ה' שבשם הרומזת לשכינה כמ"ש גורי האר"י זצ"ל ולכן גרסי הא לחמא עניא דסיהרא לית לה מגרמא. ואמרו המפרשים משם רז"ל דהשכינה השלימה המנין של ת"ל שנה עוד כתבו ז"ל דת"ל גימט' חמשה פעמים אלהים ולא ישבנו בקושי השעבוד כי אם כמספר פעם אחד אלהים דהיינו פ"ו שנה. ולכן נקט תחילת דיבר הא. לרמוז ה"א לכם ז"רח כי השכינה היא היתה אם השלימה החשבון:
ובזה יובן מאמרם ז"ל בשעה שיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה כי מאחר דיצאו בעבור השכינה והעני רמז לסיהרא דלית ליה מגרמיה וכמ"ש בתקונין תקון ג' את המאור הגדול רזא דעתירי ואת המאור הקטון רזא דמסכני וכו' ע"ש לכן כרתו לעשות חסד זה עם זה:
והיינו מאי דאמר המגיד כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח לעשות צדקה וחסד לכבוד השכינה. ואמר ייתי ויכול כי זהו הצדקה מעולה כמ"ש פ"ג דתעניות מ"ט קדים סליק עננא מזויתא דקיימא דביתהו משום דיהבת רפתא ומקרבת הנייתא ולכן אנו אומרים ייתי וייכול דיהנה תכף:

א"נ אפשר לרמוז הא ר"ת ה' אלהים כמספר ת"ל שנה שהיינו צריכים לישב ובעבור הא כקריאתה שהיא השכינה ניצולו. ויומתק דהשכינה בחינת נפש ולכן הצילה בניה מת"ל גימ' נפ"ש:

א"נ לחמ"א עני"א גימט' רד"ו שלא ישבנו אלא רד"ו שנה וכי תימא במספר שנים הללו של רד"ו ימי יעקב אע"ה ויוסף הצדיק ועד אחרון שבשבטים וכל ימיהם לא היה שעבוד כלל ואדרבה יוסף הצדיק מלד אדיר ומשל ממשל רב והיו ישראל כבני מלכים ואמאי עיילי בחושבן שני גלותם ומצרפים הכל במספר שני גלות. לז"א די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים רצו לומר דהאבות הקדושים כל מעיינם בדבקות ה' וכל עניני העה"ז כאפס ותהו נחשבו ולכן היה בעיניהם גלות להיותם בארעא דמצרים ורחקו ממקום הקדש ארעא דישראל. והשתא מזה נלמד תוקף גדולת החסד והצדקה כי עם היות שישבנו במצרים בגלות וימררו את חיינו נצטוינו לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. לכן כל דכפין וכו'. וכלפי אשר אמרנו שלאבותינו עם היותם בשלוה ובמשמני מדינה נחשב גלות היותם בח"ל כי רחקו ממקום הקדש. אי לזאת תכון תפלתנו השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל לעבוד עבודת הקדש כדחזי המצות שאנו מקיימין בח"ל. אמנם גמר העבודה הוא השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין ונעבוד את ה' עבודה שלימה:

ואפשר לומר עוד כי הטעם שיצאנו ברד"ו שנה ולא נשתהינו לענות נפ"ש ת"ל שנה היה מסיבת תוקף השעבוד ואשר יש לנו דין בנים דתוקף השעבוד הנה צו"רף לעיקר כמשפט בני המלך כאשר כתבנו במקומות אחרים ומטעם היותנו בנים נצטוינו בצדקה כמ"ש ר"ע פ"ק דבתרא לכן באומרו לחמ"א עני"א דהוי כמספ"ר רד"ו ושם רמז כי הגדיל ה' לעשות עמנו להיותנו בנים ותוקף השעבוד עלה בחשבון. א"כ חל עלינו חובת הצדקה ולכן כל דכפין ייתי ויכול והכל מתוקן. כל דצריך שהוא מפונק ולא סגי ליה באכילה פשוטה ייתי ויפסח בכל אוות נפשו כמ"ש פ' מציאת האשה מפנקי כולי האי עייפינהו ושדרינהו. וזכ"ה די מחסורו אשר יחסר ל"ו לו דייקא דלגבי דידיה הוא חסרון אך לגבי אחריני אין זה חסרון עם כל זה צריך למלאות חסרונו וכמ"ש אפי' עבד לרוץ לפניו וכמו שפירשו המפרשים ולא ירע לבבך בתתך לו הכונה בתתך את עצמך לו לרוץ לפניו כמו שאמרו בש"ס שעשה הלל שרץ לפני בן טובים שלשה מילין. ומאחר שזכינו לקיים מעשה הצדקה שמורה דיש לנו דין בנים א"כ השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל דמארץ ישראל מורה דיש לנו דין בנים כמ"ש הרב מהר"ש אלגאזי. וגם נזכה לגאולה השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין דצדקה מקרבת הגאולה:

ועוד אפשר לומר דרך רמז כי ידוע דבחטא אדה"ר נטמעו הנשמות וניצוצי הקדושה ונתפשט ארס הנחש בכל המאכלות וז"ש הא לחמא עניא כי הלחם צריך כל כך מלאכות ובירורין בשדה ובגוף החיטים הרבה מאד עד שיאפה ויבא לכלל אכילה וכל זה בחטא אדה"ר וז"ש הא לחמא עניא כי עני הוא בהיות ששלט הנחש ופרח בכלו ארסו. וזה היה טעם גלות מצרים וכל הגלות לברר ני' הק' וז"ש די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים דע"י אוכלם מלחם ארץ מצרים החלו מעלין ני' הק' אשר היו ספונים בערות הארץ. ולזה כל דכפין שהיצה"ר מתגבר עליו כמ"ש אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלי' אתה חותה על ראשו. ופי' רז"ל רעב וצמא על היצה"ר שרעב לעבירה וצמא מתאוה לעבירה האכילהו לחם והשקהו מים היא התורה. ואנן בעניותין פי' בזה במ"ש בס' יערות דבש כי הנחש בורח מהאש שהנחש מיסוד העפר והאש הוא רחוק מאד והארכנו בזה בעניותנו בקונט' דברים אחדים דרוש י"ד ושם כתבנו דה"ט שאמר הקב"ה בראתי יצה"ר שהוא מעפר בראתי לו תורה שהיא אש להבריחו וז"ש אם רעב שנאך השונא האמיתי מאין כמוהו הנחש עקלתון האכילהו לחם לחמה של תורה כי התורה מבטלו ונ"ט כי גחלים אתה חותה על ראשו כלומר אף דבנחש יסוד העפר יש בו מיסוד האש כי כל יסוד כלול מד' מ"מ התורה היא אש של גבוה כאלו היא חלק האש שבאש וזהו כי גחלים גוף האש אתה חותה על ראשו וברוח יברח:

ואפשר דנקט האכילהו לחם והשקהו מים במ"ש בעניותנו במ"א דאשר רגיל בעיון התורה וזהו סדר התמיד אם מתגבר היצר הרע וזה מסיבת שהיה בלימודו איזה חטא יקרא אגדה להעביר היצה"ר דבר שלא הורגל. ואם הוא בעל אגדה יבקש לטרוח בעיון וז"ש אם רעב שנאך היצה"ר שאתה בעל אגדה ובזה מצוי יותר תגבורת היצר כי אינו נטרד בעיון ועי"ז רעב שנאך היצה"ר האכילהו לחם שתטרח בעיון וזהו לחם מלחמתה של תורה כמ"ש רש"י בסוכה דף נ"ב ועל ידי התחלפות הלימוד תנצל. ואם צמא שאתה בעל פלפול ומ"מ צמא היצה"ר ואינו בתגבורת כ"כ תשנה לימודך והשקהו מים אגדה המושכת לב אדם כמים ובהיות לימוד חדש אשר לא הורגלת בו תנצל כי גחלים אתה חותה על ראשו כי כל דבר תורה גחלי אש קדוש והנחש בורח מהם. וז"ש כל דכפין שהוא בעל הגדה ורעב שנאו ייתי ויכול לחם אבירים בפלפול וסברא. ואמר ייתי ויכול כמ"ש במנחות דף ו' אבימי איתעקרא ליה מסכתא ואתא קמיה דרב חסדא לאדכורי גמריה ולישלח ליה וליתי לגביה סבר הכי מסתייעא מילתא טפי ופירש"י משום יגעתי ומצאתי. והיינו דתנן הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך דמסתייעא מילתיה ללכת משום יגעתי ומצאתי וז"ש ייתי ויכול. כל דצריך שהוא בעל פלפול והיה לו הרהורים כמ"ש ואם צמא ייתי ויפסח ידלג מלימודו ללימוד הגדה וטוב לו:

ואפשר לומר הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים במה שאמרו בזהר פ' שמות דף ג' ע"א דאי כד נחתי ישראל למצרים לא יטעמון נהמא דמצראי לא אשתבקו בגלותא ולא יעיקון לון מצראי דכתיב אל תלחם את לחם רע עין ע"ש ואפשר לרמוז כי מפני שאכלו נהמא דמצראי לחם רע עין לכן היו בגלות ת' שנה גימט' ר"ע עי"ן. וז"ש הא לחמא עניא זכר לגלות. היה סיבה די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים דאי לא יטעמון נהמא דמצראי לא אשתבקן בגלותא וע"י שאכלו היינו בגלות וזה רמז לעבדות. ואחר שהקדים דסיבת הגלות היה לאוכלם לחם רע עין פתח ואמר כל דכפין וכו' דודאי הוא בלב שלם ועין טובה: