וכתב לו לשמו שלא (יהא נאות) [יתנאה] בשל אבותיו. משנה התורה, אין לי אלא משנה תורה, שאר דברי תורה מנין, תלמוד לומר לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשותם, אם כן למה נאמר משנה התורה שעתידה להשתנות. אחרים אומרים אין קורין ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד. על ספר ולא על לוח ולא על הנייר אלא על המגילה שנאמר על ספר מלפני הכהנים הלוים. והיתה עמו וקרא בו כל ימיו חייו מכאן אמרו כשמלך יוצא למלחמה הוא עמו, נכנס הוא עמו יושב בדין הוא אצלו, מיסב והוא כנגדו. ימי חייו הימים. כל ימי חייו הלילות. למען ילמד ליראה את ה' אלקיו מלמד (שהמורא) [שהראיה] מביא לידי מקרא, מקרא מביא לידי תרגום, תרגום מביא לידי משנה, משנה מביא לידי תלמוד, תלמוד מביא לידי מעשה, מעשה מביא לידי יראה. לפי שמצינו ששוה הדיוט למלך בדברי תורה, יכול ישוה לו לדברים אחרים, תלמוד לומר לשמור את כל דברי התורה הזאת, לדברי תורה שוה לו ואין שוה לו לדברים אחרים, מכאן אמרו מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו, להרחיב לו סרטיאות ואין ממחין בידו. דרך המלך אין לה שעור וכל העם בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל חלק בראש:

לבלתי רום לבבו מאחיו, ולא משל הקדש. ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים על ממלכתו אם עושה מה שכתוב בענין כדאי הוא שיאריך ימים על ממלכתו. הוא ובניו שאם הוא מת בנו עומד תחתיו, ואין לי אלא זה בלבד, ומנין לכל פרנסי ישראל שבניהן עומדין תחתיהן, תלמוד לומר בקרב ישראל, כל שהוא בקרב ישראל בנו עומד תחתיו. רבי חנינא בן גמליאל אומר הרי הוא אומר וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד, על מה שלא התניתי בתורה ליתן נתתי לך על מה שהתניתי ליתן לא נתתי לך אא"כ עשית, וכן הוא אומר ואתה אם תלך בדרכי וגו':

לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי. מכלל שנאמר ושרת בשם ה' אלקיו אין לי אלא תמימין, בעלי מומין מנין, תלמוד לומר כל שבט לוי. חלק זו בזה. ונחלה זו נחלת הארץ. אשי ה' אלו קדשי מקדש, קדשי הגבול מנין, [תלמוד לומר] ונחלתו יאכלון. ונחלתו זו נחלת שלשה. לא יהיה לו בקרב אחיו זו נחלת חמשה. ה' הוא נחלתו כאשר דבר לו להגיד מה גרם:

וזה יהיה משפט הכהנים. בכל מתנות כהונה אין כתיב בהן דין אלא בזרוע והלחיים והקיבה ומאימתי ניתנו הוי אומר משעמד פנחס וקנא.

דבר אחר וזה יהיה משפט הכהנים זה שאמר הכתוב יראו את ה' קדושיו וגו', משל לעשיר שהיו לו בנים, למד לכל אחד ואחד אומנות, בחר לאחר שיהא משמשו ולא למדו אומנות, א"ל לכל חברי נתת אומנות ולי אין אתה מלמד אומנות, א"ל דייך שאתה אוכל שיורי שלחני, כך אמרו לוים וכהנים למשה לכל השבטים נתת חלק בארץ ולנו לא נתת, א"ל דייכם שאתם אוכלין שיורי מי שאמר והיה העולם, והנותרת (מן המנחה) [ממנה] יאכלו אהרן ובניו:

פרשה זו סמוכה לפרשת המלך, ללמדך שאם אין מלך אין כהן ואם אין כהן אין מלך, וכן אתה מוצא בכל מקום הן סמוכין זה לזה שנאמר וינאץ בזעם אפו מלך וכהן, ואומר (וימליכו שלמה ואת צדוק משחו לכהן עליהם) [וימליכו שנית לשלמה בן דוד וימשחו לה' לנגיד ולצדוק הכהן] וכן הוא אומר ראשך עליך ככרמל וגו'. (ד"א) לא יהיה לכהנים הלוים, בארבעה ועשרים מקומות נקראו כהנים לוים צפה משה ברוח הקדש שעזרא עולה מבבל לירושלים והוא מבקש לוים שיאמרו שירה ולא ימצאם שנאמר ומבני לוי לא מצאתי שם, והוא מעמיד כהנים ואומרים שירה, אמרו לו מדעתך עשית כך א"ל משה למדני לא יהיה וגו'. אשי ה' ונחלתו יאכלון, משל לנזיר ושכור שנקראו לבית המשתה היו מוזגים לנזיר יין והוא נוטל את הכוס ומרחיקו ונותנו לשכור ושותה אותו, כך ריח הקרבנות עולין למעלה ריח ניחוח והאש אוכלת את הקרבנות ומשייור האש הכהנים אוכלים. ונחלה לא יהיה לו, משל לאב ב"ד שהיו לו בנים הרבה והיו כולן עמי הארץ ובנו הגדול בן תורה כתב לכל אחד ואחד חלקו חוץ מבנו הגדול, אמר לכל אחד ואחד נתת חלק ולי אין אתה כותב, א"ל דייך תפוש את לכל מקומי, כך אמר שבט לוי לפני הקב"ה לכל השבטים כתבת מתנה ולנו אי אתה כותב, א"ל דייכם שאתם יורשים את חלקי כמה שנאמר ונחלה לא יהיה לו וגו':

אמר רב חסדא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם, מאי טעמא, איבעית אימא משום דכתיב זה, ואיבעית אימא משום דהוה ליה ממון שאין לו תובעין. מיתיבי וזה יהיה משפט הכהנים מלמד שהמתנות דין, למאי הילכתא לאו להוציאן בדייינין, לא לחלקן בדיינין, דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יותנן מנין שאין נותנין מתנות לכהן עם הארץ שנאמר ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת ה', כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת ושאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת, ת"ש רבי יהודה בן בתירא אומר משפט מלמד שהמתנות דין, יכול אפילו חזה ושוק דין, תלמוד לומר זה, למאי אילימא לחלקן בדיינין, אטו חזה ושוק לאו לדיינין מיחלקו, אלא לאו להוציא בדיינין, הכא במאי עסקינן דאתו לידיה, אי הכי מאי למימרא, דאתי לידיה בטבלייהו וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין. דרש רבא מאת העם ולא מאת הכהנים, כשהוא אומר מאת זובחי הזבח אפילו כהן טבח במשמע. זקני דרום אמרו כהן טבח שתים ושלש שבתות פטור מן המתנות, מכאן ואילך חייב, והני מילי דלא קבע מסתחתא, אבל קבע מסתחתא חייב. אמר רב חסדא האי (טבחא) כהנא דלא מפרש מתנתא ליהוי בשמתא דה' אלקי ישראל:

אם שור אם שה. תנו רבנן הזרוע והלחיים והקיבה נוהגים בכלאים ובכוי. רבי אליעזר אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל חייב במתנות, מן הצביה פטור מן המתנות. מכדי קיימא לן דלענין כסוי הדם ומתנות לא משכחת לה אלא בצבי הבא על התישה ובין לרבי אליעזר ובין לרבנן מספקא להו אי חוששין לזרע האב אי אין חוששין, ובשה ולא מקצת שה קמיפלגי, מר סבר שה ולא מקצת שה, ומר סבר שה ואפילו מקצת שה, בשלמא ר' אליעזר דפטר קסבר שה ולא מקצת שה, אלא לרבנן נהי נמי דקסברי שה ואפי' מקצת שה פלגא לישקול ואידך פלגא לימא ליה אייתי ראיה דאין חוששין לזרע האב ושקול, אמר רב הונא בר חייא מאי חייב נמי חייב בחצי מתנות. כי אתא רבין אמר ר' יוחנן כוי לרבנן חייב בכולהו מתנות דתניא שור מה תלמוד לומר אם שור לרבות את הכלאים, שה מה תלמוד לומר אם שה לרבות את הכוי. ורבי אליעזר האי אם שה מאי עביד ליה, מיבעי ליה לחלק, ורבנן חלק מנא להו, מאת זובחי הזבח, ורבי אליעזר, מיבעי ליה לכדרבא דאמר רבא הדין עם הטבח שנאמר ונתן לכהן הזרוע. כי אתא עולא יהיב מתנתא לכהנתא, אלמא קסבר עולא כהן ואפילו כהנת, איתיביה רבא מנחת כהנת נאכלת מנחת כהן אינה נאכלת, ואי אמרת כהן ואפילו כהנת והכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל, אמר ר' אהרן ובניו כתובין בפרה. דבי ר' ישמעאל תנא לכהן ולא כהנת וילמוד כתום מן המפורש. דבי ר' אליעזר בן יעקב תנא כהן ואפילו כהנת הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. רב כהנא אכיל בשביל אשתו וכו', [והילכתא כוותיה דעולא]:

ההוא ליואה דהוה חטיף מתנתא אתו אמרי ליה לרב, אמר לא מיסתייא דלא שקלינן מיניה אלא מיחטיף נמי חטיף, ורב אי איקרי עם מישקל נמי לשקול מינייהו ואי לא איקרי עם רחמנא פטריה, רב מספקא ליה אי מיקרי עם אי לא איקרי עם, תנאי היא דתניא וכפר את מקדש הקדש זה לפני ולפנים וכו' עד יכפר אלו הלוים, ותניא אידך יכפר אלו עבדים, מאי לאו בהא מקיפלגי מר סבר איקרי עם ומר סבר לא איקרי עם, ורב מספקי ליה אי כהאי תנא אי כהאי תנא:

אמר רב חסדא מתנות כהונה אינן נאכלות אלא צלי ואינן נאכלות אלא בחרדל, מאי טעמא אמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים. אמר רב חסדא מתנות כהונה זרוע לאחד וקבה לאחד לחיים לשנים, איני והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר במערבא פלגינן להן גרמי גרמי, התם בדתורא. איזהו זרוע מן הפרק של ארכובה עד כף של יד והוא של נזיר וכנגדו ברגל שוק, רבי יהודה אומר שוק מן הפרק של ארכובה עד סובך של רגל, איזהו לחי מתפרק של לחי עד פיקה של גרגרת:

תנו רבנן הזרוע זה ימין, או אינו אלא של שמאל תלמוד לומר הזרוע. מאי תלמודא כדאמר רבא הירך המיומנת שבירך, הכי נמי הזרוע מיומן שבזרוע. והלחיים למאי אתא, לרבות צמר שבראש כבשים ושער שבזקן תישים. והקבה למאי אתא, (כדתניא) [להביא] חלב שעל גבי הקבה וחלב שבתוך הקבה דאמר ר' (יהודה) [יהושע] כהנים נהגו עין יפה ונתנוהו לבעלים, טעמא דנהגו הא לא נהגו דידהו נינהו. דורשי חמורות היו אומרים הזרוע כנגד היד וכן הוא אומר ויקח רומח בידו. ולחיים כנגד תפלה וכן הוא אומר ויעמד פנחס ויפלל. קבה כמשמעה וכן הוא אומר ואת האשה אל קבתה:

ותנא מייתי לה מהכא דתניא שוק הימין, אין לי אלא שוק הימין, זרוע המוקדשין מנין, תלמוד לומר תרומה. זרוע חולין מנין, תלמוד לומר תתנו. איזהו לחי מן הפרק של לחי ועד פיקחה של גרגרת. והתניא נוטלה ובית שחיטה עמה, לא קשיא הא ר' חנינא בן אנטיגנוס והא רבנן, דתניא מוגרמת פסולה, העיד ר' חנינא ב"א על מוגרמת שהיא כשרה, ואיבעית אימא הא והא רבנן ולא קשיא מאי עמה עמה דבהמה. אמר רבא בדיק לן רב יוסף האי כהנא דחטיף מתנתא חבובי מחבב מצוה או זלזולי מזלזל במצוה ופשיטנא ליה ונתן ולא שיטול מעצמו. אמר אביי מריש הוה אמינא הבו לי מתנתא אמינא חבובי קא מחבבנא במצוה, כיון דשמענא להא דתניא רבי מאיר אומר חלקם שאלו בפיהם, מימר לא אמינא ואי יהבו לי שקילנא, כיון דשמענא להא דתניא הצנועין מושכין את ידיהן, משקל נמי לא שקילנא, לבר ממעלי יומא דכפורי לאחזוקי נפשאי בכהנא, ולפרוס ידיה אנסי ליה עידניה. אמר רב יוסף האי כהנא דאית ליה צורבא מרבנן בשבבותיה ודחיקה ליה מילתא ליזכי ליה מתנתא ואע"ג דלא אתא לידיה. הזרוע והלחיים והקבה נוהגין בחולין אבל לא במוקדשין, שהיה בדין ומה אם החולין שאין חייבין בחזה ושוק חייבין במתנות, קדשים שהן חייבין בחזה ושוק אינו דין שחייבין במתנות, תלמוד לומר ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם, אין לו אלא מה שאמור בענין. טעמא דכתב רחמנא אותם הא לאו הכי הוה אמינא קדשים חייבין במתנות, איכא למיפרך מה לחולין שכן חייבין בבכורה, תיתי מזכרים, מה לזכרים שכן חייבין בראשית הגז, תיתי מתישים, מה לתישים שכן נכנסים לדיר להתעשר, תיתי מזקנים, מה לזקנים שכן נכנסין לדיר להתעשר, תיתי מלקוח ויתום, מה ללקוח ויתום שכן במינן נכנסין לדיר להתעשר, במינן קאמרת קדשים נמי במינן נכנסין לדיר להתעשר. ויהיו חולין חייבין בחזה ושוק מק"ו ומה קדשים שאין חייבין במתנות חייבן בחזה ושוק, חולין שחייבין במתנות אינו דין שחייבין בחזה ושוק, א"ק וזה יהיה משפט הכהנים זה אין מידי אחרינא לא, אלא טעמא דכתב רחמנא וזה, הא לאו הכי הוה אמינא חולין חייבין בחזה ושוק והא בעו תנופה, היכי לינפינהו אי אבראי לפני ה' כתיב, אי מגואי קא מעייל חולין לעזרה, הילכך לא אפשר, אלא זה למה לי, לכדרב חסדא דאמר ר' חסדא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם: