Remez 684תרפ״ד
1 א

בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם בהן מה ראו להתקרב יותר מן האומות, סתם פיהן הקב"ה אמר להן הביאו לי ספר יוחסין שלכם שנאמר הבו לה' משפחות עמים כשם שבני מביאין, ויתילדו על משפחותם, לכך מנאם בראש הספר הזה אחד המצות, אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני, ואחר כך וידבר ה' במדבר סיני שאו את ראש כל עדת בני ישראל שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל היוחסין שלהן, גן נעול אחותי כלה וגו' אחת היא יונתי תמתי, שמעו האומות אף הן התחילו מקלסין להן ראוה בנות ויאשרוה וגו'. לא עשו אלא כשבאו לשטים ויחל העם לזנות, שמעו האומות אותה עטרה שהיה בידן כבר היא נטולה מהם אותו השבח שהיו משבחין הרי בטל שוין הן לנו, כשבאו לידי נפילה זקפן המקום שנאמר אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני, נגף המקום את כל מי שנתקלקל והעמידן על טהרתן שנאמר ויהי אחרי המגפה וגו' שאו את ראש כל עדת בני ישראל:

2 ב

בשנה השנית לצאתכם מארץ מצרים, מגיד שמונים שנים ליציאת מצרים (בחדש השלישי):

3 ג

שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו' זה שאמר הכתוב לא עשה כן לכל גוי וכתיב וירם קרן לעמו, משל למלך שנשא אשה ראשונה לא כתב לה כתובה גרשה לא כתב לה גט, וכן לשניה, וכן לשלישית, לזמן ראה עניה אחת יתומה בת (אבות) [טובים] בקש לישא אותה אמר לשושבינו [זו אני רוצה לישא] ואיני נוהג בזה כמנהג הראשון, זו היא בת (אבות) [טובים] צנועה במעשיה וכשרה אכתוב לה כתובה [באיזה יום] באיזה שנה, באיזה שבוע, באיזה חדש, בכמה בחדש, באיזה (איפרכיא) [אפטיא] כשם שכתוב באסתר ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו, כך ברא הקב"ה והעביר לדור המבול ולדור הפלגה ולסדומיים ולמצריים ולא כתב אימתי בראן ואימתי העבירן, אלא ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה, וכן לכולן, וכיון שעמדו ישראל אמר לו הקב"ה למשה אני נוהג בהם כראשונים שאלו בני אברהם יצחק ויעקב, לכך כתוב באיזה חדש בכמה בחדש באיזה יום באיזה (שעה) [שבוע] באיזה (איפרכיא) [אפטיא] [באיזו מדינה] רוממתי קרנם ונתתי להם תלוי ראש, לכך נאמר וידבר ה' אל משה וגו'. במדבר סיני זו איפרכיא, באהל מועד זו המדינה. בשנה השנית [הרי שנה]. באיזה חדש בחדש השני, בכמה לחדש באחד לחדש, הרי נכתבה אפטיא. למה שאו את ראש, לקיים מה שנאמר וירם קרן לעמו. וידבר ה' אל משה אשריך משה ששים רבוא והכהנים והלוים [והזקנים] עומדין ובכולם לא נדבר אלא עמו, שנאמר וידבר ה' אל משה במדבר סיני. מכאן שנו רבותינו בשלשה דברים נתנה התורה, באש ובמים ובמדבר. באש שנאמר והר סיני עשן כולו. במים שנאמר ה' בצאתך משעיר גם עבים נטפו מים. במדבר דכתיב במדבר סיני. ולמה ניתנה בשלשה דברים הללו, אלא לומר לך, מה אלו חנם לעולם אף התורה חנם לעולם שנאמר הוי כל צמא לכו למים. סיני ששה שמות נקראו לו הר אלהים הר בשן וכו', הר גבנונים הר שפסל בו את כל ההרים, כד"א או גבן או דק. הר חמד שחמד הקב"ה לכשב עליו שנאמר ההר חמד אלהים לשבתו. הר חורב הר שבו נמשכה חרב מות יומת הנואף והנואפת, מות יומת הרוצח. הר סיני שבו נשנאו עובדי אלילים [להקב"ה] ונתן להם איפופסין, שנאמר והגוים חרוב יחרבו, אבל ישראל נתתי להם תלוי ראש שנאמר שאו את ראש, לקיים מה שנאמר וירם קרן לעמו, וכן הוא אומר ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ:

4 ד

ווהלוים יחנו סביב למשכן העדות וגו' ויעשו בני ישראל ואהרן היכן היה וכו' (כתוב ברמז תכ"ז):

5 ה

איש על דגלו באותות. ילמדנו רבינו בתוך כמה אמות מותר אדם לילד בשבת, כך שנו רבותינו השובת בדרך עושה לו עגולה ארבע אמות דברי רבי חינא בן אנטיגנוס ומטלטל לתוך ארבע אמות בשבת, ואומר שביתתי במקומי, וזכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח, וכמה הן ארבע אמות, רבי יהודה אומר כדי שיטול את (החבית) [החפץ] מן מרגלותיו ויתנה למראשותיו והשובת במדינה אפילו היא גדולה כאנטוכיא מהלך את כולה ועיבורה וחוץ מעיבורה אלפים אמה, [לכל רוח], ומהו עיבורה חנויות ופונדקיות שחוץ למדינה והשובת במערה אפילו היא גדולה כמערת (חזקיה) [צדקיהו] מלך יהודה שהיתה י"ב מילין מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח שירצה, ומנין סמכו חכמים מדברי תורה שנאמר ומדותם מחוץ לעיר וגו', חכן אתה מוצא ביהושע כשהלך להחריב את יריחו, אמר להם יהושע עתידין אתם לעמוד שם ולעשות את השבת, אלא אל תרחיקו מן הארון יותר מאלפים אמה לכל רוח למה שתהיו רשאין לבוא ולהתפלל לפני הארון בשבת, וכ הוא אומר אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה במדה, וכן אתה מוצא כשאמר הקב"ה למשה שיעשה אותם דגלים, אמר השרה אתם לדגליהם לכל רוח מנין אלפים אמה. איש על דגלו באותות [זה שאמר הכתוב] נרננה בישעתך ובשם אלהינו נדגול, שהקב"ה שם שמו בשמותינו, ועשה אותנו דגלים, שנאמר איש על דגלו באותות. חיבה גדולה חבב הקב"ה את ישראל שעשאן דגלים כמלאכי השרת, כדי שיהו נכרין בני ראובן לעצמן ובני שמעון לעצמן, ומנין שהיא אהבה שנאמר ודגלו עלי אהבה. משל למה הדבר דומה לאחד שהיה לו אוצר מלא יין, נכנס לבדקו ומצא אותו חומץ, בא לצאת מן האוצר מצא שם חבית אחת יין אמר זו חבית עומדת עלי מכל האוצר, כך ברא הקב"ה שבעים אומות ומכולם לא מצא הנייה אלא מישראל שנאמר הביאני אל בית היין. יו"ד, יו"ד, עשרים, נו"ן חמשים הרי שבעים [אלר שבעים אומות], ומכולם לא אהב אלא ישראל שנאמר ודגלו עלי אהבה, וכתיב ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין הספר אחת היא יונתי תמתי. הביאני אל בית היין אמר ר' (הונא) [חנניא] בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע מיד היה נהרג, והתינוקות הולכין לבית הספר ומראים את האזכרה באצבע, אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה. זה שאמר הכתוב מי זאת הנשקפה כמו שחר וגו', גדולים [היו] ישראל בדגליהם וכל האומות מסתכלין בהם ותמהין ואומרים מי זאת הנשקפה, אמרו להם האומות שובי שובי השולמית [מה שובי שובי השולמית] הדבקי לנו ובואי לך אצלנו, ואנו עושין אתכם שלטונין ודוכסין והגמונין, שובי שובי (השלומית) [וחזה בך] וישראל אומרים להם מה תחזו בשולמית, ומה גדולה אתם נותנין לנו שמא כמחולת המחנים, שמא גדולה אתם יכולים ליתן לנו כמו שנתן לנו ה' אלהינו במדבר, דגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה אפרים, דגל מחנה דן: