Remez 666תרס״ו
1 א

את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך. למה חלקן הכתוב בתרי קראי לעבור עליו בשני לאוין. תנו רבנן אין לי אלא נשך בכסף ורבית באוכל, נשך באוכל מנין, תלמוד לומר (לא תשיך) [נשך] אוכל, רבית בכסף מנין, תלמוד לומר נשך כסף אם אינו ענין לנשך כסף דהא כתיב לא תשיך תנהו ענין לרבית בין בכסף בין באוכל. אין לי אלא בלוה, דכתיב לא תשיך, במלוה מנין, (תלמוד לומר נשך כסף). נאמר נשך בלוה ונאמר נשך במלוה מה נשך האמור בלוה לא חלקת בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין בתרבית אף נשך האמור מלוה לא תחלוק בו בין בנשך בין בתרבית בין בכסף בין באוכל, מנין לרבות כל דבר, תלמוד לומר נשך כל דבר אשר ישך. רבינא אמר לא נשך באוכל ולא תרבית בכסף צריכי קרא דאי כתב רחמנא את כספך לא תתן לו בנשך ואכלת לא תתן במרבית כדקאמרת. השתא דכתיב את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך קרי ביה הכי את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית בנשך ובמרבית לא תתן אכלך. והא תנא נאמר נאמר קאמר ה"ק אלו לא נאמר קרא הייתי אומר ג"ש השתא דכתב קרא גזרה שוה למה לנשך כל דבר דלא כתיב במלוה. אמר רבא למה לי למיכתב לאו ברבית (כתוב ברמז תר"ו). אמר רבא למה לי דכתב יציאת מצרים גבי רבית וגבי משקלות וגבי ציצית, אמר הקדוש ברוך הוא אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור ואני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית. ואני הוא שהבחנתי וכו' אני הוא שעתיד ליפרע ממי שטומן משקלותיו במלח ושוקל בהם. וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת היא. ובמרבית לא תתן אכלך אני ה' אלקיכם, מכאן אמרו כל המקבל עליו עול מצוה רבית מקבל עליו עול מלכות שמים. אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי כך הוצאתי תכם מארץ מצרים שתקבלו עליכם מצות רבית, שכל המודה במצות רבית מודה ביציאת מצרים וכל הכופר במצות רבית כופר ביציאת מצרים:

2 ב

לתת לכם את ארץ כנען. תנו רבנן לעולם יחזר אדם ידור בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה נכרים ואל ידור בחוצה לארץ אפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל מעלה עליו הכתוב כאלו קבל עליו [עול] מלכות שמים, שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים. וכל הדר בארץ שראל יש לו אלוה. וכי הדר בכל העולם אין לו אלוה, אלא לומר לך כל מי שאינו דר בארץ ישראל לא קבל עליו עול מלכות שמים וכן הוא אומר בדוד כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלקים אחרים. ומי אמר לו לעבוד אלילים, אלא לומר לך כל היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ מעלה עליו הכתוב כאלו עובד אלילים. תנא דבי רב ענן כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח, כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי וכתיב התם וכפר אדמתו עמו:

3 ג

מנין שאין אדם רשאי למכור את עצמו ולהניח בפונדתו וליקח בהן בהמה וליקח בהן כלים וליקח בהן בית אלא אם כן העני, תלמוד לומר כי ימוך ונמכר אין מנכר אלא לכשיעני. מנין כשתהא קונה, לא תהא קונה אלא עבד עברי, תלמוד לומר כי תקנה עבד עברי. ומנין כשיהא נמכר, לא יהא נמכר אלא לך, תלמוד לומר ונמכר לך. ומנין כשיהיו בית דין מוכרין אותו לא יהו מוכרין אותו אלא לך תלמוד לומר כי ימכר לך אחיך, אחיך נהוג בו אחוה. יכול אף הוא ינהוג בעצמו אחוה, תלמוד לומר עבד. הא כיצד אתה הוי נוהג בו אחוה והוא ינהוג בעצמו עבדות. לא תעבוד בו עבודת עבד לא יטייל אחריך בגלטקא. ולא יוליך אחריך כלים לבית המחץ.

4 ד

דבר אחר לא תעבוד בו עבודת עבד בו אי אתה עובד עבודת עבד, אבל עובד אתה בבן חורין עבודת עבד (כתוב ברמז שי"א). כשכיר, מה שכיר ביומו תתן שכרו, אף זה ביומו תתן שכרו. כתושב, מה תושב בטוב לו לא תוננו, אף זה בוב לו לא תוננו. יהיה עמך, עמך במאכל עמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת הדראה, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי תבן. עד שנת היובל שלא יכנס בה כלום. יעבוד עמך שלא ימסור אומנתו לאר, שאם היה בלן לרבים, ספר לרבים, נחתום לרבים, שולחני לרבים, לא יעשה [ר' יוסי אומר אם היה אומנתו לפנים מכאן יעשה אבל רבו לא ילמדנו בתחלה], אבל אמרו חכמים מספר לו את שער, ומכבס לו את כסותו, ואופה לו את עיסתו. ויצא מעמך שלא תהא אתה בכפר והוא בכרך אתה בכרך והוא בכפר. הוא ובניו עמו, מה הוא רבו חייב במזונותיו, אף אשתו ובניו רבי חייב במזונותיהם. יכול אפילו נשא אשה שלא מדעת רבו, תלמוד לומר הוא ואשתו ובניו מה הוא מדעת רבו אף אשתו ובניו מדעת רבו (כתוב בפסוק ויצאה אשתו עמו). ושב אל משפחתו, אמר רבי אליעזר בן יעקב במי הוא מדבר אם במוכר עצמו הרי כבר אמור, אם בנרצע הרי כבר אמור, הא ין הכתוב במדבר אלא במכרוהו בית דין שתים ושלש שנים לפני היובל שהיובל מוציא, סד"א מוכר עצמו דלא עבד איסורא, אבל מכרוהו בית דין דעבד איסורא אימא נקנסיה קמ"ל (כתוב לעיל בפסוק ושבתם איש אל אחוזתו). (רבי אליעזר בר יודן) [אמר ר' אלעזר יודן בריבי] היה דורש אין רוצעין אלא במילתא, וחכי אם אין עבד עברי כהן רצע מפני שנעשה בעל מום. ויעשה בעל מום, א"ק ושב אל משפחתו למוחזק שבמשפחתו: