Remez 665תרס״ה
1 א

ההוא גברא דאחרמינהו לנכסיה בפומבדיתא אתא לקמיה דרב יהודה א"ל שקול ארבע זוזי ואטיל עלייהו ושדינהו בנהרא ואישתרי לך. אלמא קסבר סתם חרמים לבדק הבית, ממאן כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל אימר דאמר שמואל שחללו לכתחלה מי אמר, הני מילי בזמן שבית המקדש קיים משום פסידא דהקדש אבל בזמן הזה אפילו לכתחלה. אי הכי אפילו פרוטה נמי, לפרסומי מיתא. אמר עולא אי הואי התם הוה יהיבנא כולהו לכהנים אלמא קסבר עולא סתם חרמים לכהנים. מיתיבי אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך ואין שדה אחוזה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר ויצא ביובל ושב לאחוזתו אין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר לא יצא ביובל, ר"ש אומר אין שדה חרמים נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר והיה השדה בצאתו ביובל וגו'. ר"ש בן אלעזר אומר אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. אמר רב דימי מאי טעמא אתיא טוב טוב כתיב הכא כי טוב לו עמך וכתיב התם בטוב לו לא תוננו. לא קשיא הא במקרקעי הא במטלטלי, והא מעשה דהוה בפומבדיתא במקרקעי הוה, מקרקעי הא במטלטלי, והא מעשה דהוה בפומבדיתא במקרקעי הוה, מקרקעי דחוצה לארץ כמטלטלי דארץ ישראל דמי:

2 ב

ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה (כתוב ברמז תקס"ה) המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וגואל כל שנים עשר חדש ואין זה (כמין) רבית. מת המוכר יגאל בנו, מת הלוקח יגאל מיד בנו, ואין מונין לו שנה אלא משעה שמכר לו שנאמר עד מלאת לו שנה תמימה, מה תלמוד לומר תמימה, להביא את חדש העבור. רבי אומר ליתן לו שנה ועיבורה, הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאלה היתה חלוטה לו, אחד הלוקח ואחד שניתן לו במתנה שנאמר לצמיתות, מתניתין דלא כרבי דתניא רבי אומר ימים אין ימים פחות מב'. ורבנן האי ימים מאי עבדי ליה, מיבעי להו למיום ליום. ורבי מיום ליום מנא ליה, נפקא ליה מעד תום שנת ממכרו [שלו] ולא שנים של מנין עולם וימים מיבעי להו למעת לעת, דאי מעד תום שנת ממכרו ה"א מיום (ראשון) [ליום] אין מעת לעת, מנא ליה, נקא ליה מתמימה, ורבנן ההוא מיבעי להו לעיבורה. ורבי נמי הא מיבעי ליה לעיבורה, הכי נמי מיום ליום מעת לעת מעד תום שנת ממכרו נפקא. מת המוכר יגאל בנו פשיטא, מהו דתימא איש כי ימכור אמר רחמנא והאי לאו מוכר הוא קמ"ל והיתה גאולתו מכל מקום. מת הלוקח יגאל מיד בנו פשיטה, מהו דימא לקונה אותו אמר רמנא והאי לא קנה קמ"ל והיתה גאולתו מכל מקום. תנו רבנן ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה מה תלמוד לומר, מנין אתה אומר מכרה לראשון ועמד הראשון ומכרה לשי איני יודע אם שנה לראשון אם שנה לשני, כשהוא אומר עד מלאת לו וגו' הוי שנה לראשון. למי חלוט. רבי אלעזר אומר לראשון. ורבי יוחנן אמר לשני. בשלמא לרבי אלעזר דלדידיה קא מנינן. אלא לרבי יוחנן מאי טעמא, אמר רבי אבא בר ממל מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו. תנו רבנן שנת תמימה רבי אומר מונה שס"ה ימים כנגד ימות החמה וחכמים אומרים מונה י"ב חדש מים ליום ואם נתעברה נתעברה לו לצמיתות לחלוטין. ד"א לרבות את המתנה מאי טעמא צמית צמיתות רבה. אמרוה רבנן לרב פפא כמאן דלא כרבי מאיר דאי רבי מאיר הא קאמר מתנה אינה כמכר, א"ל רב פפא אפילו תימא רבי מאיר שאני הכא דרבי רחמנא לצמיתות. הא גבי יובל דכתיב תשובו לרבות את המתנה ור' מאיר לא קא מרבי אלא הא ודאי דלא כרבי מאיר. תנו רבנן המקדיש בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וגואל לעולם. גאלו אחר מיד הקדש הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאל היה חלוט לו. מנא הני מילי אמר שמואל אמר קרא לקונה אותו ואפילו מיד הקדש, ולחלוט להקדש, אמר קרא לדורותיו יצא הקדש שאין לו דורות. לא יצא ביובל למה לי, אמר רב ספרא לא נצרכה אלא למוכר בית בבי ערי חומה ופגע יובל בתוך שנתו סלקא דעתך אמינא ליפוק ביובל קא משמע לן דל יצא ביובל. בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש כדי שתהא חלוטה לו, התקין הלל הזקן שיהא חולש מעויו ללשכה והוא שובר את הדלת ונכנס אימתי שירצה והלה יבוא ויטול את מעותיו. כל שהוא לפנים מן החומה הרי הוא כבתי ערי חומה חוץ מן השדותוכו'. תנו רבנן בית אין לי אלא בית מנין לרבות בתי בדים ובתי מרחצאות ומגדלים ושובכים ובורות שיחין ומערות, תלמוד לומר אשר בעיר. יכול שאני מרבה את השדות, תלמוד לומר בית דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר בית אין לי אלא בית מנין לרבות בתי בדים וכו' ובורות שיחין ומערות ואפילו שדות, תלמוד לומר בית דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר בית אין לי אלא בית במין לרבות בתי בדים וכו' ובורות שיחין ומערות ואפילו שדות, תלמוד לומר אשר בעיר. אלא הא כתיב בית, אמר רב חסדא חולסית ומצולה איכא בינייהו, רבי מאיר אומר כבתים רבי יהודה אומר כשדות. וקם הבית אשר בעיר בית הבנוי בחומה. רבי יהודה אומר אינו כבתי ערי חומה רבי ישמעאל אומר כותל החיצון היא חומתו. אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו שנאמר ותורידם בחבל בעד החלון וגו'. רבי שמעון סבר כפשטיה דקרא שנאמר כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת. ורבי יהודה סבר בחומה היא יושבת ולא בעיר חומה. תנו רבנן חומה ולא שור איגר. סביב פרט לטבריא שימה חומתה, ר"א בר יוסי אומר אשר לו חומה אף על פי שאין לו חומה עכשיו והיה לו חומה קודם לכן. אמר רבי יהושע בן לוי כרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר, מאי טעמא דכתיב כי ימכור בית מושב עיר חומה כשהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף. עד תום שנת ממכרו (כתוב למעלה ברמז שי"א). לצמיתות (כתוב ברמז תקס"א). שלשה לא כתוב בתורה אל"ף למאן דאמר וקוראין לו, אשר לא כרעים אשר לא חומה, אם לוא יגיד:

3 ג

ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה. יכול שהקיפוה חמה מכאן ולהבא, תלמוד לומר בית מושב עיר חומה שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון ולא שהקיפוה מכאן ולהבא. אלו הן בתי ערי חומה שלש חצרות של שני בתים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון כגון קצרה הישנה של ציפורי וחקרה של גוש חלב (וידעת) [ויורפה] הישנה וגמלה בגליל וגדר בעבר הירדן וחריד ואונו וירושלים ביהודה. אמר רבי ישמעאל בר' יוסי לא מנו את אלו אלא שהוקדשו כשעלו מן הגולה אבל הראשונות בטלו משבטלה הארץ:

4 ד

לקונה אותו יכול לו לבדו, תלמוד לומר לדורותיו, יכול לדורותיו ולא לו, תלמוד לומר לקונה אותו הא עד שיאמרו שני כתובין ואם לאו לא שמענו. בתי החצרים נותנין להן כח יפה שבבתי ערי חומה וכח יפה שבשדות. נגאלין מיד ונגאלין כל שנים עשר חדש כבתים ויוצאין ביובל ובגרעון כסף כשדות. תנו רבנן על שדה הארץ יחשב הקישו הכתו בלשדה אחוזה מה שדה אחוזה יוצאה ביובל ובגרעון כסף אף בתי חצרים יוצאים ביובל ובגרעון כסף. אי מה שדה אחוזה אינה נגאלת בפחות משתי שנים אף בתי חצרים אינן נגאלין בפחות משתי שנים, תלמוד לומר גאולה תהיה לו מיד. הואיל ונתת להם כח יפה שבבתים יכול לא יצאו ביובל, תלמוד לומר וביובל יצא. מאי קאמר, אמר רב הונא לא נצרכה אלא להקדיש בית בבתי ערי החצרים וגאלן אחר מיד הקדש ופגע בו יובל בשנה שניה. למאי מדמית ליה, אי לבתי ערי חומה מדמית ליה, ללוקח איחלט ליה, ואי לשדה חוזה מדמית ליה, לכהנים נפקע, להכי איצטריך וביובל יצא. מתקיף לה רבי זירא מאי איריא גאלו אחר אפילו לא גאלו אחר נמי. א"ל אביי (גזרה) שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון. מנלן קל וחומר מבן לוי [מה בן לוי] שיפה כחו בממכרו הורע כחו בהקדשו, ישראל שהורע כחו בממכרו אינו דין שהורע כחו בהקדשו. והתם מנלן דתניא ויצא ממכר (בית וגו') שומע אני אפילו עבדיו ושטריו ומטלטליו, תלמוד לומר בית ועיר אחוזתו, יאמר בית ועיר אחוזתו למה נאמר ממכר, ממכרו יוצא בחנם ואין הקדשו יוצא בחנם אלא בפדיון. ופליגא דרבי הושעיא דאמר רבי הושעיא הכל היו בכלל ונתן הכסף וקם לו כשפרט לך הכתוב בשדה אחווה והיה השדה בצאתו ביובל וגו' שדה הוא דפריק ליה אחר יוצא לכהנים אבל אינך כדקיימי קיימי. אלא וביובל יצא למה לי, אמר רב פפא לא נצרכה אלא למוכר בית בבתי החצרים ופגע בו יובל בשנה שניה למאי מדמית ליה, אי לבתי ערי חומה מדמית ליה, ללוקח איחלט ליה, אי לשדה אחוזה מדמית ליה, השלמה בעי, להכי איצטריך וביובל יצא. תניא כוותיה דרב הונא ותיובתא לרבי הושעיא המקדיש בית בבתי ערי חצרים הרי זה גואל מיד וגואלו לעולם, גאלו אחר מיד הקדש הגיע יובל ולא נגאל חוזר לבעלים ביובל:

5 ה

אשר אין להם חומה סביב. מה תלמוד לומר ובתי החצרים שאף על פי שיש להם חומה [רואין אותו] כאלו אין להם. וכמה הן בתים שים החצרים שנים שתי חצרים של שני שני בתים דברי ר' עקיבא. היו שלש של שני [שני] בתים הרי הן כבתי ערי חומה, אשר אין להם חומה סביב ולא שור איגר. הכהנים והלוים מוכרין לעולם וגואלין לעולם שנאמר (כי אחוזת עולם הוא להם) גאולת עולם תהיה ללוים. תנו רבנן גאולת עולם מה תלמוד לומר, לפי שנאמר מספר שני תבואות ימכר לך יכול אף זה כן, תלמוד לומר גאולת עולם, ולפי שנאמר והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' יכול אף זה כן, תלמוד לומר גאולת עולם תהיה ללוים ולפי שנאמר וגם הבית וגו' [יכול אף זה כן], תלמוד לומר גאולת עולם תהיה ללוים. בשלמא אינך תרתי לחיי, אלא בתי ערי חומה ללוים מי אית להו והתניא ערים הללו אין עושין אותן אל טירי קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינוניות, אמר רב כהנא לא קשיא כאן שהוקף ולבסוף ישב כאן שישב ולבסוף הוקף. וכי האי גוונא מי הואי [חומה], והתניא ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף. יכול אפילו הקיפו ישראל, נאמר כאן חומה ונאמר להלן חומה מה להלן נכרים אף כאן נכרים. יכול אפילו הקיפוה נכרים לאחר מכאן, נאמר כאן חומה ונאמר להלן חומה מה להלן קודם לכן אף כאן קודם לכן, תרגמה רב יוסף בריה דרב סלא חסידא קמיה דרב פפא כגון שנפלו להן הן ומגרשיהן. הן ומגרשיהן למיסתר קיימי, אמר רב אשי איצטריך סלקא דעתך אמינא דמסתרי מסתרי אי מזדבנן ליחלטו קמשמע לן, ואלו הן בתי חצרים שתי חצרות של שני בתים אף על פי שמוקפין חומה מימות יהושע ב"נ הרי אלו כחצרים. ממשמע שנאמר בתי [החצרים] איני יודע שאין להם חומה ומה תלמוד לומר אשר אין להם חוה אף על פי שיש להם חומה כמו שאין להם חומה וכמה הן שני חצרים של שני בתים. ואימא בית וחצר בית וחצר, אם כן ליכתוב קרא חצרים וכ"ת אי כתב רחמנא חצרים חצר בלא בית משמע, ההוא קרפף מיקרי. ישראל שירש אבי אמו לוי אינו גואל כסדר הזה, ובן לוי שירש אבי אמו ישראל אינו גואל כסדר הזה שנאמר כי בי ערי הלוים גו' עד שיהא לוי ובערי הלוים דברי רבי. וחכמים אומרים אין דברים הללו אמורים אלא בערי הלוים. אלא כמאן כבן לוי, הדר תני עד שיהא בן לוי וערי הלוים אימא אינו גואל אלא כסדר הזה עד שיהא לוי וערי הלוים דברי רבי. בשלמא ערי הלוים דכתיב כי בתי ערי הלוים אלא לוי מנלן, דכתיב ואשר יגאל מן הלוים ותניא ואשר יגאל מן הלוים מן תלמוד לומר, יכול לוי מישראל יגאל שזה יפה כחו וזה הורע כחו אבל לוי מלוי שזה יפה כחו וזה יפה כחו לא יגאל תלמוד לומר ואשר יגאל ומה תלמוד לומר מן הלוים ולא כל הלוים פרט לבן לוי נתין ובן לוי ממזר. וחכמים אומרים אין הדברים האלו אמורים אלא בערי הלוים אבל עד שיהא לוי לא אמרינן, אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה מגרש עיר ולא עיר מגרש. דכולי עלמא מיהא בלוים לא משנינן מנא הני מילי, אמר ר' אלעזר אמר קרא ושדה מגרש עריהם וגו', מאי לא ימכר אילימא לא ימכר כלל הא מדכתב גאולת עולם תהיה ללוים מכלל דמזבן, אלא מאי לא ימכר לא ישנה:

6 ו

ויצא ממכר בית וגו' המקבל שדה מחברו לשנים מועטות לא יורענה פשתן ואין לו בקורת שקמה. אמר אביי בקורת שקמה אין לו, בשבח שקמה יש לו, ורבא אמר אפילו בשבח שקמה אין לו. מיתיבי המוכר שדה לחברו והגיע זמנו לצאת שמין לו, מאי לאו שמין לו בשבח שקמה, לא שמין לו ירקא וסילקא ירקא וסילקא ביובל הפקרא הוא, אלא לאו שבח. תרגמה אביי אליבוא דרבא שאני התם דאמר קרא ויצא ממכר בית ממכר חוזר שבח אינו חוזר. וליגמר מינה התם זבינא מעליא היא, ויובל אפקעתא דמלכא הוא. כי אחוזת עולם הוא להם המחרים עבדו ושפחתו העבריה ושדה מקנתו אינן מוחרמין שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו. הכהנים והלוים אינן מחרימין דברי רבי יהודה. ר' שמעון אומר הכהנים אינם החרימין שהחרם שלהן. ורק יהודה בשלמא כהנים אין מחרימין שהחרם שלאן. אלא לוים בשלמא מקרקעי לא מחרימין דכתיב כי אחוזת עולם הוא להם אלא מטלטלין ליחרמו, אמר קרא מכל אשר לו וגו' ומשדה אחוזתו איתקש מטלטלין לקרקעות. ור"ש בשלמא כהנים כדאמרון אלא לוים בשלמא מטלטלין ליחרמו דלא מקיש אלא מקרקעות אמאי הא כתיב כי אחוזת עולם הוא להם. מאי מחרימין נמי דקאמר אמטלטלי. והא מדקתני סיפא אמר ר' נראין דברי רבי יהודה בקרקעות ודברי רבי שמעון במטלטלין מכלל דר"ש מקרקעי נמי אמר הכי קאמר אמר ר' נראין דברי ר' יהודה לר' שמעון בקרקעות שאף ר' שמעון לא נחלק עליו אלא במלטלי מכלל דר"ש מקרקעי נמי אמר. הכי קאמר אמר ר' נראין דברי ר' יהודה לר' שמעון בקרקעות שאף ר' שמעון לא נחלק עליו אלא במטלטלי אבל במקרקעי מודי ליה. לא ימכר, לא ימכר מכר גזבר. או לא ימכר מכר לעולם תלמוד לומר (כי אחוזת עולם הוא להם) הא מה אני מקיים לא ימכר מכר גזבר, כי אחוזת עולם הוא להם להגיד מה גרם:

7 ז

וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו. כתיב אשרי משכיר אל דל אמר ר' יונה אשרי נותן אל דל אין כתיב כאן אלא אשרי משכיל אל דל הוי מסתכל בו היאך לזכות עמו. ר' יונה כך היה עושה בשעה שהיה רואה עני ובן טובים ובן גדולים שירד מנכסיו והוא מתבייש ליקח היה הולך אצלו ואמר לו בשביל ששמעי שנפל לך ירושה במדינת הים הא לך חפץ זה וכיו שאת מרויח את נותנו לי ובשעה שהיה נותן לו היה אומר לו במתנה נתתים לך. ר' לוי בשים רבי חמא ברבי חנינא אמר עשרים ושנים פעמים כתיב אשרי ומכולן לא נטל איפוכין אלא זה בלבד. ביום רעה ימלטהו ה' אין יום רעה אלא יום דינה של גיהנם לפיכך משה מזהיר את ישראל והחזקת בו.

8 ח

דבר אחר כי ימוך הדא הוא דכתיב מלוה ה' חונן דל כתיב נותן לחם לכל בשר ובא זה וחטף את המצוה אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם לו גמולו הדא הוא דכתיב וגמולו ישלם לו. דרכו של עולם ליעשות הלוה עבד למלוה דכתיב עבד לוה לאיש מלוה. כל מי שהוא נותן פרוטה לעני הקדוש ברוך הוא נותן לו (פרוטה אחרת) [פרוטות] וכי פרוטה הוא נותן לו והלא לא נתן לו אלא נפשו הא כיצד היה כבר בעשר פרוטות והעני עומד ליקח ואין לו אלא תשע ובא אחד ונתן לו פרוטה ונטל הככר ואכלה ושבה נפשו אליו, א"ל הקדוש ברוך הוא אף אתה כשנפשך מצפצפת לצאת מגופך הרי אני משיבה לך לתוך גופך לפיכך מזהיר את ישראל ואומר להן כי ימוך אחיך. גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי זה שהגיע לו שמחה ואינו מדבק את קרוביו עמו משום עניות. אמר ר' (אייבו) [נחמן] נתון תתן לו וגו', כי בגלל הדבר הזה מתגלגל הוא ועובר על הכל לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להן כי ימוך וגו'. רש ואיש תככים נפגשו רש זה שהוא רש מן הנכסים ואיש תככים זה שהוא בינוני מן הנכסים, אמר רש לאיש תככים תן לי מצוה ונתן לו מאיר עיני שניהם ה'. זה קנה חיי שעה וזה קנה חיי עולם הבא. עשיר ורש נפגשו עשיר זה שהוא עשיר בנכסים ורש זה שהוא רש בנכסים, אמר רש לאותו עשיר תן לי מצוה ולא נתן לו עושה כולם ה' מי שעשה את זה עשיר יכול לעשותו עני וי שעשה את זה עני יכול לעשותו עשיר, א"ל עשיר לאותו עני למה לית את לעי ונגיס המי שקין חמי כרעין חמי ערפין חמי קפדון, א"ל הקדוש ברוך הוא לא דייך שלא נתת לו משלך אלא במה שנתתי לו אתה מכניס בו עין הרע לפיכך והוליד בן ואי בידו מאומה מכל מה דהוה ליה הדא הוא דכתיב ואבד העושר ההוא בענין רע בעונה רעה, לפיכך משה מזהיר את ישראל וכו'. ביום טובה היה בטוב אמר ר' תנחום בר חייא ביום טובתו של חברך היה עמו בטובה ואל תכניס בו עין הרע. וביום רעה ראה אם באה רעה לחברך הוי מסתכל בו היאך לזכות בו. ר' תנחום כך היה עושה בשעה שהיתה אמו לוקחה לו אגודה אחת ירק מן השוק היתה לוקחת שתים אחת לו ואחת לעניים על שם גם את זה לעומת זה עשה האלקים, עניים ועשירים כדי שיהו זוכים אלו עם אלו ומתכפרים אלו עם אלו לפיכך משה מזהיר וכו'. שמונה שמות נקראו לו, עני, אביון, מסכן, רש, דל, דך, מך, והלך. עני כמשמעו. אביון שהוא מתאוה לכל. מסכן שהוא בזוי פני הכל כמה דאת אמר וחכמת מסכן בזויה. רש שהוא רש מן הנכסים. [דל מדולדל], דך שהוא מדוכדך רואה דבר ואינו אוכל רואה דבר ואינו שותה. מך שהוא מך לכל שהוא עשוי כאסקופה התחתונה. הלך שכל נכסיו הלכו לו לפיכך משה מזהיר וכו'. רבי זעירא אמר אפילו שיחתן של בני ארץ ישראל תורה היא כיצד אדם אומר לחברו זכי בי זכי גרמך בי. [א"ד] זכי בי סכי בי מה הוינא ואסתכל בי מה אנא. ר' סימון אמר בשם ר' אלעזר מי שהוא עושה חסד וכו' (לעל בפסוק והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו). תני בשם רבי יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית, שכן רות אמרה לנעמי שם האיש אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי עמו בשביל פרוסה שנתן לה, למדתך תורה דרך ארץ שכשאדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שלם ושמח שאילו היה ראובן יודע מה כתבו אחריו שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם היה טוענו להוליכו אצל אביו על כתפו. אלו היה אהרן יודע שהקדוש ברוך הוא כותב עליו וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. אילו היה יודע בועז שהקדוש ברוך הוא כותב עליו ויצבט לה קלי, עגלים פטומת היה מביא ומאכיל, לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביאים כותבין אותה עכשיו שאין נביאים מי כותב אותה אליהו ומלך המשיח והקדוש ברוך הוא חותם על ידיהן דכתיב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע וגו' כתיב יען וביען הוא יען הוא עני. אמר ר' שילא העני הזה עומד על פתך הקדוש ברוך הוא עומד על ימינו דכתיב כי יעמוד לימין אביון אם נתת לו דע שמי שעומד על ימינך עתיד לשלם לך שכרך. ואם אין אתה נותן דע שמי שעומד על ימינך הוא עתיד ליפרע מאותו האיש דכתיב להושיע משופטי נפשו. כי בגלל הדבר הזה הדין עלמא דמי להדיון גלגלין ואנטילון דמלא מתרוקן דמתרוקן מתמלי. תני בשם רבי אליעזר נקמתן של ישראל ביד ענייהן ונקמתו של אדום ביד הקדוש ברוך הוא על ידי ישראל שנאמר ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל. נקמתן של ישראל ביד ענייהן שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. אמר ר' אבהו בשם ר' אליעזר צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שאילולא הרמאין שבהן כיון שהיה אחד מהם תובע בידי אדם והא מחזירו ריקם מיד היה נענש למיתה שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא וכתיב הנפש החוטאת היא תמות. ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש נחתין למסחי בהדין דימוסיא דטבריא ופגע בהון חד מסכן אמר להון זכון בי, אמרין ליה כד מחזרין אנן זכיין בך, כד חזרין אשכחן דמית, אמרון הואיל ולא אטפלינן ביה בחיים ניטפל ביה במותיה, כד מסחין ליה אשכחון ביה כיס דחמש מאה דינרין תלוי בצואריה אמרי ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין. רבי יהודה בר סימון בשם רבי יהושע בן לוי לעולם לא תהא מצות עני קלה בעיניך שהפסדה כ"ד קללות ומתן שכרה כ"ד ברכות הפסדה כ"ד קללות מנין דכתיב הפקד עליון רשע וכל ענינא דמזמור, כל כך למה יען אשר לא זכר עשות חסד. מתן שכרה כ"ד ברכות מנין, דכתיב הלא פרוס לרעב לחמך וגו' אז תתענג על ה' וגו' הלא פרוס הלא תפרוס אין כתיב כאן אלא הלא פרוס כבר היא פרוסה שמראש השנה נגזר על האדם מה שהוא משתכר ומה שהוא מתחסר. ר' שמעון בן יוחאי כד דמך ליה בלילי ריש שתא וחמא בחלמיה דבנוי דאחתיה מתבעיין מן מלכותא שית מאה דינרין אנסינון ואוקים יתהון פרנסין אמרין ליה מן דמא מפקתא אמר לון יהון מפקין וכתבין ובסופא דשתא אנן מחשבין ואנן משלים לכון, בסופא דשתא עבדון כן, איתמר עליהון לישנא בישא, דהון יהבין ונסבין בהדין מיטכסא, אתא חד גבר סב מן מלכותא אמר להון או דאתון עבדין פורפירא דמלכא או דאתון מזדמיין שית מאה דינרין נסבינון וחבש יתהון בסילקי, כיון דשמע ר' שמעון בן יוחאי אזל לגביהון אמר לון כמה אפקתון אמרין ליה הא כתבא, שרי קרא כתבא ואשכח דאפקון שית מאה דינרין חסר שית דינר אמר לון הבון לי שית דינר ואנא מפיק לכון אמרי אתון חמון להדין סבא מיתבע מן גבן שית מאה דינרי והוא אמר הבו לי שיתא דינר ואנא מפיק לכון. אמר לון הבו לי שיתא דינרי ולא איכפת לכון אתון נסבין שיתא דינר ויהבון לגו קומציה, אזל יהבון שוחדא לההוא סבא דלא לדבר מלכא מילא ואפיך אפוי ונפק ליה, מדנפק אמרין ליה דילמא דהוית ידע דאנן מזדמיין אמר לון חייכון מן לילי ריש שתא הוינא ידע דאתון מזדמיין שית מאה דינרין אמרין ליה ואלו אמרת לן הוינן יהבין אף אלין שיתא דינרין בגו מצוותא אמר לון אילון אמרית לכון לא הויתון מהימנו יתי. ותפק לרעב (להמך) [נפשך] אם זכיתם לרעבו של יעקב ואם לאו לשבעו של עשו. ועניים מרודים תביא בית, אלו הן עניים מרודים מנעוריהן. אמר ר' יצחק בהדין סיממא דצווחין ליה סגי נהורא. ועניים מרודים אלו בעלי בתים שירדו מנכסיהן מי גרם שיענו על ידי שלא פשטו ידיהן במצות ועל ידי שלא עשו רצון אביהם שבשמים.

9 ט

דבר אחר אלו תלמידי חכמים שנכנסין לבתי עם הארץ ומרוין אותן מדברי תורה.

10 י

דבר אחר שהן מורין את ישראל בין טומאה לטהרה בין איסור להיתר מלמדין אותן לעשות רצון אביהן שבשמים. ר' אבין אמר כל המארח תלמיד חכם בוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב בכורים אנמר כאן תביא ונאמר להלן ראשית בכורי אדמתך תביא מה תביא האמור להלן בכורים אף תביא האמור כאן בכורים. כי תראה ערום וכסיתו ר' אבא בר זבדא ור' יוחנן חד מאמר מדקדקין בכסות ואין מדקדקין בחיי נפש. וחכמים אומרים אף בכסות אין מדקדקין מפני בריתו של אברהם אבינו. ומבשרך לא תתעלם הוי רואה בשרו כבשרך. דתני בר קפרא אין לך אדם שאינו בא למדה זו אם לא בא הוא בא בו אם לא בא בנו בא בן בנו. ד"א ומבשרך לא תתעלם זו גרושתו. ר' יוסי הגלילי הוה ליה איתתא בישא והוות מבזיא ליה קמי תלמדוי. א"ל תלמידוי שבקא דלית היא עבדא לקרך אמר לון פורנא רב עלי ולית לי משבק לה. חד זמן הוה פשיט הוא ור"א בן עזריה כיון דחסלון מן פשיטיהון א"ל משגח ר' ואנן סליק לביתא א"ל אין, כיון דעיילון נפקת לה צפה בההוא קידרא יהיבת על תפייה אמר אית בהא קידרא כלום אמרה ליה היא פרפריין. גליא ואשכח מלייא פרגיילן, ידע ר"א בן עזריה דלא יתיבוא דעתאה עם בעלה, מדיתיב א"ל ר' לא אמרה אלא פרפריין והא אשכחנא לה מליא פרגיין א"ל ר' מעשה נסים הן. כיון דחסלון מיכלן ומשתיין א"ל רבי שבוק הדא איתתא מינך דלית היא דיקרך. א"ל פורנא רב עלי ולית לי מישבק לה א"ל ואנו פסקין פורנא. ושבקה ואסבוניה לחדא איתתא טב מינה. גרמין חובייא דההיא אינתתא דשבק ואזלת ואתנסיבת לסנטרא דקרתא בתר יומין נפלין עלוי יסורין ואתעביד סגי נהורא והוות איתתא נגידא ליה בכל שכוניה דקרתא ובשכונתיה דר' יוסי הגלילי לא הות מובלא ליה. ההוא גברא מן דחכים קרתא אמר לה למה לית את מובלת לי לשכונתיה דר' יוסי הגלילי דאנא שמע דעביד מצוון סגיאן א"ל משבקתיה אנא ולת לי מחמי סבר אפוי. חד זמן מטון לההוא שכונתא שרי חבט עלה והוון מתבזון בשוקא אודיק ר' יוסי הגלילי וחמתהון ויהבינון בחד בית מן דידיה והיה זיין להון כל יומיא דהוה חיין על שום דכתיב ומבשרך לא תתעלם. ביומי דרבי תנחומא הוו צריכין ישראל למיטרא אתון לגביה אמרין ליה לר' גזור תעניתא דליחות מיטרא גזר תעניתא דיתי מיטרא פעם ראושנה ושניה ולא אתה מיטר. פעם שלישית על ודרש כל עמא יפלגון מצוה. חד גבר נסב מן דה"ל גו ביתיה ונפק למיפלג גו שוקא פגע ביה משבקתיה אמרה ליה זכי בי דמן ההוא יומא דנפקת ההיא איתתא מן ביתך לא חמית טב. כיון שראה אוה ערומה ובצרה גדולה נתמלא עליה רחמים ונתן לה על שום ומבשרך לא תתעלם, וצפה בהן חד גברא אזל א"ל לרבי תנחומא א"ל חמית גבר פלן מישתעי עם משבקיה ויהב לה פריטין אלולי דהוה חשיד עמה לא הוה משתעי לה ויהיב לה פריטין, שלח ר' תנחומא ואייתיה א"ל לית את ידע דעלמא קאים בצערא בני אנשא קיימין בצערא ואשתעית למשבקתך, ולא עוד יהיבת לה פריטין לית את ידע דהא לא אריך. אמר ליה ולא את דרשת כל עמא יפקון ויפלגון מצוה נסיבית מן מה דהוה גו ביתי ונפקית למיפלג מצוה גו שוקא ופגעת בי משבקתי א"ל זכי בי דמן ההוא יומא דנפקת ההיא איתתא מן ביתך לא חמית טב, כיון שראיתי אותה בצרה גדולה נתמלאתי עליה רחמים ונתתי לה על שום ומבשרך לא תתעלם. באותה שעה הגביה [ר' תנחומא] פניו לשמים ואמר אם בשר ודם אכזרי שאין לה עליו מזונות כיון שראה אותה ערומה ובצרה גדולה תמלא עליה רחמים ונתן לה אנו שאנו בניך בני בחוניך בני אברהם יצחק ויעקב ומזונותינו עליך על אחת כמה וכמה, באותה שעה ירדו גשמים ונתרווה העולם. אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח אפילו אותה שכתוב בה והארכת ימים [מהרה תצמיח] והלך לפניך צדקך כל מה דאת לעי עם גרמך את לעי לפיכך וכבוד ה' יאספך וכל ענינא. ותפק לרעב נפשך אם אין לך ליתן לו נחמו בדברים א"ל תצא נפשי עליך שאין לי מה ליתן לך וכו'. ובנו ממך חרבות עולם, רבי טרפון יהיב ליה לרבי עקיבא שיתא קינטרא דכסף אמר ליה זבון לי חדא אוסיא דנהוי מתפרנסין מינה ולעין באורייתא תרוינן נסבהון ופלגון לספריא ולמתנייא ולאלין דלעין באורייתא, בתר יומין קם עמיה רבי טרפון א"ל זבינתיה ההיא אוסיא א"ל אין, אמר ליה ולית אם מחמי יתה לי נקטיה וחמתיה לספריא ולמתנייא ולאלין דלעין באורייתא ודסגלין באורייתא. אמר ליה איתא בר נש דלעי מגן, אפוכיה (הן) היא גבי דודו מלכא דכתיב פזר נתן לאביונים. אז תתענג על ה' הרי ארבע עשרה ואלו עשרי אחרנייתא הן אינון גבי יעקב דכתיב ביה והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו' ויתן לך האלקים יעבדוך עמים וגו':

11 יא

וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך אל תניחהו שירד למה דוא דמה למשוי שעל גבי חמור עודהו במקומו אחר אוחז בו ומעמידו נפל לארץ חמשה אין מגביהין אותן. מנין אם החזקת ארבעה וחמשה פעמים חזור וחזק שנארמ והחזקת בו. יכול אפילו אתה מפסידו לתרבו רעה תלמוד לומר עמך. גר זה גר צדק. תושב זה גר אוכל נבלות. וחי אחיך עמך חייך קודמין לחייו. תניא רבי אומר גר צדק האמור לענין מכירה איני יודע מה הוא דכתיב כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך, ולא לך אלא לגר שנאמר וכי תשיג יד גר זה גר צדקוכו'. למימרא דגר קני עבד עברי ורמינהו אין הגר נקנה בעבד עברי ואין אשה וגר קונין עבד עברי. גר לא מיקני בעבד עברי ושב אל משפחתו אמר רחמנא יצא גר שאין לו משפחה. יאין אשה וגר קונין עבד עברי. אשה דלאו אורח ארעה. גר גמירי דמיקני קני דלא מיקני לא קני. אמר רב נחמן ב"י אינו קונה ודינו כישראל אבל קונה הוא ודינו כנכרי. דתניא הנרצע והנמכר לנכרי הרי זה אינו עובד לא את הבן ולא את הבת. אמר מר אין אשה [וגר] קונה עבד עברי נימא דלא כרבן שמעון בן גמליאל דתניא אשה קונה שפחות ואין אשה קונה עבדים. רשב"ג אומר אף קונה עבדים. אפילו תיא רשב"ג לא קשיא כאן בעבד עברי כאן בעבד כנעני עבד עברי צניע לה עבד כנעני פריץ לה. אלא הא דתני רב יוסף ארמלתא לא תרבי כלבוא ולא תשרי בר בי רב באושפיזא, בשלמא בר בי רב צניע לה אלא כלבוא כיון דקא מיסריך בה כעבד כנעני דמי, כיון דכי שדי ליה אומצא מיסריך סריך אמרי אינשי משום אומצא דשדיא ליה:

12 יב

אל תקח מאתו נשך ותרבית הניח להן אביהן מעות של רבית אף על פי שיודעין שהן של רבית אינן חייבין להחזיר דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית לדידה קא מזהר ליה רחמנא בריה לא קא מזהר ליה רחמנא. ואלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים, וחכי אם אף הסופר, עובדרים על לא תן לו ועל בל תקח ממנו ועל לא תהיה לו כנושה ועל לא תשימון עליו נשך ועל פנ עור לא תתן מכשול. אמר ביי מלוה עובר בכולן ולוה עובר משום לא תשיך לאחיך ולאחיך לא תשיך ולפני עור לא תתן מכשול. ערב סופר ועדים אינן עוברין אלא משום לא תשימון עליו נשך וכו' (כדכתוב ברמז ש"נ). תנו רבנן אל תקח מאתו נשך ותרבי, אבל אתה נעשה לו ערב כנגד הנכרי. כיון דנכרי דיניה הוא דאזיל בתר ערבא הוא ניהו דקא שקיל מיניה רביתא. כגון שקבל עליו לזו ולא קבל עליו לזו. תניא רבי אומר גר תושב האמור לענין רבית איני יודע מהו דכתיב וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך אל תקח מאתו נשך ותרבית. ורמינהו לוין מהן ומלוין אותן ברבית וכן בגר תושב. אמר רב נחמן בר יצחק מי כתיב אל תקח מאתם מאתו כתיב מישראל. אמר רבי אלעזר רבית קצוצה יוצאה בדיינים. ורבי יוחנן אמר אפילו רבית קצוצה אינה יוצאה בדיינין. מאי טעמא דרבי יוחנ דכתיב בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה, למיתא ניתן ולא להשבון. רב אדא בר אהבה אמר א"ק ויראת מאלקיך למורא ניתן ולא להשבון רבא אמר מגופיה דקרא נפקא מות יומת דמיו בו הוקשו מלוי ברבית לשופכי דמים מה שופכי דמים לא ניתנו להשבו אף מלוי ברבית לא ניתנו להשבון. מאי טעמא דרבי אלעזר, אמר קרא וחי אחיך עמך אהדר ליה דניחי בהדך. ורבי יוחנן האי וחי אחיך עמך מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא שנים שמהלכין בדרך וביד אחד קיתון של מים אם ישתו שניהן ימותו אם ישתה אחד מהן יגיע לישוב דרש בן פטורא מוטב שימותו שניהן ולא יראה אחד במיתתו של חבר, עד שבא רבי עקיבא ולמד וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חברך. ויראת מאלקיך תניא אמר ר' יוסי בוא וראה כמה סמיות עיניהן של מלוי ברבית אדם קורא לחברו רשע יורד עמו לחייו והן מביאן מגלה עדים ולבלר וקולמוס ודיו וכותבין וחותמים פלוני כפר באלקי ישראל. אל תקח מאתו נשך ותרבית, איזהו נשך ואיזהו תרבית, [נשך מלוה סלע בה' דינרין וסאתים חטין בג' מפני שנושך, איזהו תרבית] המרבה בפירות, כיצד לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור וכן השער, עמדו חטים בשלשים דינרים א"ל תן לי חטי שאני מוכרן ולוקח אני בהן יין א"ל הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרין הרי לך אצלי בהן יין וייין אין לו. הא אם יש לו חייב ליתן לו. כספך ולא כסף אחרים, אכלך ולא אוכל אחרים. או כספך ולא כסף מעשר אכלך ולא אוכל בהמה, כשהוא אומר נשך כסף לרבות כסף מעשר, נשך אוכל לרבות אוכל בהמה: