Remez 212רי״ב
1 א

תניא רבי אליעזר אומר מנין לערל שאינו אוכל בתרומה. נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה. מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו. רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר איש איש לרבות הערל. אמר מר רבי אליעזר אומר נאמר תושב ושכיר מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך מה לפסח שכן חייב עליו משום פגול נותר וטמא. מאי אפנויי מופנה אי מופנה דתרומה מצריך צריכי. דתניא תושב זה קנוי קנין עולם. שכיר זה קנוי קנין שנים. ויאמר תושב ואל יאמר שכיר ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל קנוי קנין שנים לא כל שכן. אילו כן הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם אוכל. בא שכיר ולמד על תושב שאף על פי שקנוי קנין עולם אינו אוכל. אלא דפסח מופנה. האי תושב ושכיר דכתב רחמנא בפסח מאי ניהו אילימא תושב ושכיר ממש. משום דהוה ליה תושב ושכיר איפטר ליה מפסח. והא קיימא לן גבי תרומה דלא אכיל אלמא לא קני ליה רביה וכו'. אלא לאו מופנה. ואכתי מופנה מצד אחד הוא ושמעינן ליה לרבי אליעזר דלמדין ומשיבין כיון דלגופיה לא צריך שדי חד אלמד וחד אמלמד והוה ליה גזירה שוה מופנה משני צדדין. אי מה פסח אונן אסור אף תרומה אונן אסור. אמר קרא זר וכל זר זרות אמרתי לך ולא אנינות. אימא ולא ערלות הא כתיב תושב ושכיר. ומה ראית [מסתברא] ערלות הוה ליה לרבויי שכן מחוסר מעשה ומעשה בגופו וענוש כרת וישנו לפני הדיבור ומילת זכריו ועבדיו מעכבת אותו. אדרבא אנינות הוה ליה לרבויי שכן ישנו בכל שעה ונוהגת באנשים ובנשים ואין בידו לתקן עצמו. הנך נפישן. רבא אמר בלא הנך נפישן נמי לא מצית אמרת. שבקינן ערלות דכתב בגופיה וילפינן אנינות מפסח דפסח גופיה ממעשר גמר. אי מה פסח מילת זכריו ועבדיו מעכבת אף תרומה מילת זכריו ועבדיו מעכבת. אמר קרא ומלתה אותו אז יאכל בו מילת זכריו ועבדיו מעכבת [מלאכול פסח] ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת אותו בתרומה אי הכי אימא ערל לא יאכל בו בו אינו אוכל אבל אוכל בתרומה הא כתיב תושב ושכיר. ומה ראית מסתברא ערלות הוה ליה לרבויי שכן מעשה בגופו וענוש כרת. אדרבא מילת זכריו ועבדיו הוה ליה לרבויי שכן ישנו בכל שעה. הנך נפישן. רבא אמר בלא הנך נפישן לא מצית אמרת מי איכא מידי דערלות דגופיה לא מעכבא וערלות דאחריני מעכבא. ורבי עקיבא האי תושב ושכיר מאי עביד ליה לאתויי גר שמל ולא טבל וקטן שנולד כשהוא מהול. וקסבר צריך להטיף ממנו דם ברית. ורבי אליעזר האי איש איש מאי עביד ליה דברה תורה כלשון בני אדם. השתא דאמרת בו לדרשא כל ערל לא יאכל בו וכל בן נכר לא יאכל בו למה לי. בו משמדות פוסלת ואין משמדות פוסלת במעשר. כל ערל לא יאכל בו בו אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור. אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשיה ועבדיו בשעת אכילה מנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה תלמוד לומר אז אז לגזירה שוה:

2 ב

בבית אחד יאכל בחבורה אחת הכתוב מדבר. או אינו בבית אחד כמשמעו כשהוא אומר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם הא למדנו שהוא נאכל בבתים הרבה. הא מה תלמוד לומר בבית אחד יאכל בחבורה אחת הכתוב מדבר. מכאן אמרו הפסח נאכל בשני מקומות ואין הפסח נאכל בשתי חבורות. רבי שמעון בן יוחאי אומר בשני מקומות כיצד. היו בתוך הבית ובקעה עליהם הקורה יוצאין לחצר. היו בחצר וירדו עליהם גשמים ונכנסין בבית נמצא אוכלין אותו בשני מקומות. לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה חוץ לחבורה הא אם הוציא עבר על המצוה. שומע אני יהא כשר והדין נותן הואיל ושלמים קדשים קלים ופסח קדשים קלים אם למדת על שלמים שאם (קכז) הוציאן לחוץ פסלן אף הפסח (קכח) אם הוציאו לחוץ פסלו. הא מה תלמוד לומר לא תוציא חוץ לחבורה. לא תוציא מן הבית בבשר הכתוב מדבר. אתה אומר בבשר או אינו אחד בשר ואחד עצם פסל תלמוד לומר לא תוציא מן הבית מן הבשר בבשר הכתוב מדבר (כתוב ברמז תרמ"א וברמז תמ"ג). ועצם לא תשברו בו למה נאמר והלא כבר נאמר ואכלו את הבשר הבשר שחוץ לעצם או [אינו] בשר שבתוך העצם ומה אני מקיים ועצם לא תשברו בו עצם שאין בו בשר (או עצם שיש בו בשר) תלמוד לומר ועצם לא תשברו בו בין שיש בו בשר בין שאין בו בשר. בו ולא בשאר כל הקדשים. שהיה בדין ומה אם פסח הקל הרי הוא עובר עליו משום בל תשבור. קדשים חמורים אינו דין שיעבור עליו הא מה תלמוד לומר בו בו ולא בשאר קדשים. השובר את העצם בפסח טהור סופג את הארבעים אכל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו עובר מנלן אמר קרא ועצם לא תשברו בו בו בכשר ולא בפסול. מותיר בטהור מנלן דתניא ולא תותירו ממנו עד בוקר בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה וכו'. תנו רבנן ועצם לא תשברו בו אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח. ומה אני מקיים ואכלו את הבשר בבשר שעל גבי העצם. או אינו אלא בבשר שבתוך העצם ומה אני מקיים ועצם לא תשברו בו בעצמות שאין בהן מוח אבל בעצמות שיש בהן מוח שובר ואוכל. (קלא) ואל תתמה שהרי יבוא עשה וידחה את לא תעשה. רבא אמר אין עשה דוחה את לא תעשה שבמקדש כשהוא אומר ועצם לא תשברו בו בפסח שני שאין תלמוד לומר שהרי כבר נאמר ככל חקת הפסח יעשו אותו הוי אומר אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח. לא תוציא מן הבית אין לי אלא מבית לבית. מחבורה לחבורה מנין. תלמוד לומר מן הבשר חוצה חוצה לאכילתו. אמר רב אמי המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיניח הוצאה כתיב ביה כשבת. תניא על הבתים אשר יאכלו אותו בהן מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות. יכול שהאוכל אוכל בשני מקומות תלמוד לומר בבית אחד יאכל מכאן אמרו השמש שאכל כזית (בשר הנותר) [בצד התנור] רצו בני חבורה לעשות עמו טובה באין ויושבין בצדו דברי רבי יהודה. רבי ישמעאל אומר בתים אשר יאכלו אותו בהן מלמד שהאוכלו אוכל בשני מקומות. יכול יהא נאכל בשתי חבורות תלמוד לומר בבית אחד יאכל. מר סבר יש אם למקרא ומר סבר יש אם למסורת. יכול יהא עיקרו של פסח נאכל בשתי חבורות תלמוד לומר בבית אחד יאכל. כל עדת ישראל יעשו אותו למה נאמר. לפי שהוא אומר משכו וקחו לכם צאן. כשם שפסח מצרים אינו כשר אלא למשפחות כך פסח דורות לא יהא כשר אלא למשפחה תלמוד לומר כל עדת ישראל יעשו אותו מגיד שפסח נאכל בערבוביא. וכי יגור אתך גר ועשה פסח שומע אני כיון שנתגייר יעשה פסח מיד תלמוד לומר והיה כאזרח הארץ. מה אזרח בארבעה עשר אף הגר בארבעה עשר. רבי שמעון בן אלעזר אומר הרי שנתגייר בין שני פסחים שומע אני יעשה פסח שני. תלמוד לומר והיה כאזרח הארץ. (קלב) מה אזרח הארץ שלא עשה את הראשון יעשה את השני וכו'. המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו מגיד שמילת זכריו מעכבתו מלאכול בפסח. אין לי אלא מילת זכריו מילת עבדיו מנין. הרי אתה דן נאמר כאן אז ונאמר להלן אז מה להלן מילת עבדיו אף כאן מילת עבדיו. ומה (כאן) [להלן] (קלג) מילת זכריו אף כאן מילת זכריו. (קלד) דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר אין מילת זכריו מעכבתו מלאכול בפסח ומה תלמוד לומר המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו. אלא שאם היו לפניו שתי מצוות מצות פסח ומצות מילה איני יודע איזה יקדים כשהוא אומר המול לו כל זכר הקדים מצות מילה למצות הפסח. (קלה) ר' נתן אומר אין תלמוד לומר המול לו כל זכר אלא להביא את העבד שטבל לפני רבו שיצא בן חורין. מעשה בבלוריא שטבלו מקצת שפחותיה לפניה ומקצת לאחריה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו את שטבלו לפניה בנות חורין ולאחריה משועבדות. אף על פי כן היו משמשות אותה עד יום מותה. תנא דבי אליהו פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני זקן אחד אמר לי יש אומות העולם לימות המשיח אמרתי לו בני כל גוי וכל ממלכה שענו את ישראל ולחצו אותם רואין בטובתן של ישראל וחוזרין ושבין לעפרן ושוב אינן חיים לעולם שנאמר רשע יראה וכעס וגו' וכל גוי וכל ממלכה שלא ענו את ישראל ולא לחצו אותם באין לימות המשיח שנאמר ועמדו זרים וגו' ואתם כהני ה' תקראו. ואומר ולעבדיו יקרא שם אחר אלו הכשרים שבאומות. אמר לי רבי תאמר הואיל והן באין לימות המשיח וכו'. וכל ערל לא יאכל בו יכול יפסול בני חבורה הבאים עמו. ודין הוא הואיל וטומאה פוסלת וערלה פוסלת. מה טומאה לא עשה בה מקצת טומאה ככל טומאה. אף ערלה לא עשה בו מקצת ערלה ככל ערלה. או כלך לדרך זו הואיל וערלה פוסלת וזמן פוסל מה זמן עשה בו מקצת זמן ככל זמן אף ערלה עשה בו מקצת ערלה ככל ערלה. נראה למי דומה דנין דבר שאינו נוהג בכל הזבחים וכו'. או כלך לדרך זו. או דנין דבר שלא הותר מכללו מדבר שלא הותר מכללו ואל יוכיח טומאה שהותרה מכללה תלמוד לומר וכל ערל איכא כולה ערלה פסולה מקצתה לא פסולה. וכי תימא לזריקה דכולה ערלה פסלה אבל בזריקה לא דקא סבר רבה שחטו למולין שיתכפרו בו ערלים כשר דאין מחשבת ערלים בזריקה. וכי תימא מאי קילא בזריקה דאין מחשבת אוכלין בזריקתה. ורב חסדא אדרבא לאידך גיסא תלמוד לומר כל ערל דאי איכא כולה ערלות פסלה מקצתה לא פסלה. וכי תימא הוא הדין לזריקה תלמוד לומר זאת בשחיטה אבל בזריקה אפילו מקצתה נמי פסלה. וכי תימא מאי חומרא דלא מיקבע בפגול אלא בזריקה:

3 ג

תורה אחת יהיה לאזרח למה נאמר והרי כבר נאמר והיה כאזרח הארץ מה תלמוד לומר תורה אחת יהיה לאזרח. לפי שהוא אומר וכי יגור אתך גר אין לי אלא פסח שהשוה בו את הגר לאזרח. שאר כל המצוות שבתורה מנין תלמוד לומר תורה אחת בא הכתוב והשוה את הגר לאזרח לכל המצוות האמורות בתורה: