לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה ליחד שם הוי"ה ב"ה הנני מתחיל לכתוב לנפשי דברי יראת שמים ותוכחת מוסר על סדר פרשיות התורה יהי רצון מלפני הבורא ב"ה שנזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ביראה ובאהבה ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים וישראל וימלא כבודו את כל הארץ במהרה בימינו אמן:
בראשית תרגום ירושלמי בחוכמא וכו'. הפי' בזה נקדים הפ' בתהלים ק"ד מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך. בהקדים דברי חכמים במס' אבות פרק ו' חמשה קנינים קנה לו הקב"ה בעולמו. תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד. כבר הרעישו המפרשים במשנה זו מה הכוונה בקנינים הללו הלא כבר ניתנה לנו התורה ומה מודיע לנו המשנה אם הוא קנין או חזקה וכן בשאר הדברים. ועוד מה שדקדקו בס' מדרש שמואל מה שאמר בכל אחד ואחד קנין אחד כיון שהתחיל חמשה קנינים הם הול"ל תורה קנין אחד שמים וארץ קנין שני וכו' כמ"ש במעשה בראשית ויהי ערב ויהי בקר יום אחד כו' ויהי ערב ויהי בקר יום שני וכו'. ועוד כיון דקחשיב כל קנין לאחד א"כ הוא סתיר' קניני' להדדי דבכל מקום שנזכר אחד לא לענין המספר הוא שכוונתו הוא אחד ולא שנים כמ"ש המפרשים על ה' אלהינו ה' אחד שהוא אחד האחדות ולא אחד המנין וכיון שנזכר התורה קנין אחד א"כ אין לך עוד קנין דוגמתו. ואיך אמר מיד שמים וארץ קנין אחד והוא סותר להקודם וכן בכולם קשה כזאת. וגם מה תועלת מגיע לנו ממשנה הזאת לקבל ממנה הנהגה לעבודת השם:
וי"ל שהמשנה הזאת מלמדת אותנו דרכי השם וחסדיו וטובו שבחסד ברא את העולם ברצונו הטוב. ולזה המשנה הזאת היא סיום למס' אבות שמס' הזאת כולו שער להנהגת האדם להיוח לו חלק לעוה"ב וכמו שהתחיל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב וגם סמיכת המשנה שלאחרי' ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה כו'. דהנה ידוע מפי הספרים הקדושים שעיקר בריאת העולם היה להטיב לברואיו להיות להם חיים וקיום לעולם הבא וזהו ע"י תורה ומצות. והנה היה גלוי וידוע לפני הבורא ב"ה שכמעט בעוה"ז אינו במציאות שיהיו כל ישראל מלאים בתורה ומצות כמו התנאים והאמוראים ומה יעשו אזובי קיר שאחד יש לו הבנה ללמוד אך אין בידו לקיים המצות בצדקה וגמ"ח ואחד יש בידיו לקיים מצות צדקה ואין לו פנאי ללמוד או שאין לו הבנה כלל ללמוד כמו שאנו רואים כמה בנ"א שאין ביכולתם להבין שום דברי תורה. ואחד שאין בידו יכולת ללמוד ולא לתת צדקה. וא"כ נאמר על מה שוא בראת בני אדם. ומה נעשה בבני אדם כאלו. ע"ז באה המשנה הזאת לנעץ סופו בתחלתו שהתחיל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ואם ישאלך וכי הקב"ה וותרן הוא שיתן להם עוה"ב בחנם. לזה אמר חמשה קנינים הם דהיינו שעל ידם יכול לזכות לעוה"ב. ולזה פרט התנא שבחמשה קנינים הללו דהיינו אפילו באחד מקנינים הללו יכול לזכות לו עולמו. וזה שהתחיל תורה קנין אחד היינו שבתורה לחוד אם אין בידו לקיים מצות צדקה רק בלימודו לבדו יכול להיות לו קנין ביחודו של עולם. וזה כוונתו קנין אחד קנין באחדותו ית"ש ויש לו חלק בעוה"ב וממילא אם האדם לקח לו לקב"ה לחלקו ולקנינו אזי ממילא הקב"ה לוקח לו להאדם ג"כ לקנינו וכמ"ש יעקב חבל נחלתו. שמים וארץ קנין אחד. בזה נקדים דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות יסודי התורה וז"ל האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבה וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ונאמר את ה' אלהיך תירא. והאיך הוא הדרך לאהבתו וליראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו ובברואיו הנפלאים והגדולים ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ ומיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמ"ש דהמע"ה צמאה נפשי לאלהים לאל חי. וכשמחשב הדברים האלה עצמן הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קלה מועטת לפני תמים דעות כמ"ש דוד המלך ע"ה כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו וכו' שמתוך כך מכיר את מי שאמר והיה העולם עכ"ל הזהב. וז"פ שמים וארץ קנין אחד היינו אם האדם אינו יודע ללמוד רק הוא הולך במחשבה זאת מלוך על כל העולם כולו בכבודך וכל חפצו שיהיה מלא כל העולם כולו כבודו ית"ש גם עי"ז קונה האחדות שיהיה אחדותו ית"ש שורה עליו. אברהם קנין אחד. שמצינו אברהם מגייר את האנשים שרצה לזכות את כל העולם כולו שיהיו עובדי השי"ת וכדי שיזכו לחיי עוה"ב (וההולך בדרך זה ללמד ליושבי תבל לדעת את ה' ולקרבם לעבודתו ישיג קנין באחדותו ית"ש ג"כ) והחילוק שבין שמים וארץ קנין אחד לבין אברהם קנין אחד הוא שקנין שמים וארץ היינו שאינו חושש רק על כבוד הבורא ב"ה. וקנין אברהם היה לכוונת שניהם לאהבת הבורא שיתענג בעבודתם ואהבת העולם ג"כ שיקבלו שכר טוב בעולם. ישראל קנין אחד היינו אפילו לא יהיה בידו רק אהבת ישראל לבדו כמ"ש הלל להגר ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור. בזה יש לו ג"כ קנין באחדותו ית"ש. בית המקדש קנין אחד. היינו אדם שאין בידו כל הנ"ל רק מה שמתאבל על חורבן ביהמ"ק ומצטער בצרת ישראל ג"כ הוא קנין אחד והם האבילי ציון וירושלים. וזה י"ל פי' הכ' שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה מאי קמל"ן פשיטא שבבנין בהמ"ק יהיו ששים ושמחים כל המתאבלים עליה. רק הפי' הוא אפי' אין בידו תורה ומצות רק מה שהוא מתאבל על חורבן ביהמ"ק ג"כ יש לו קנין באחדותו ית"ש. וז"ש כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה פי' רואה עתה תיכף בנחמתה (עיין במדרש פ' חיי שרה פ' ס"ג):
וזה שמסיים המשנה כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו כו'. וניקח משל ממלכות בו"ד שלמטה שיש לו כמה משרתים לאלפים ולרבבות ומה שזה עושה אינו יכול זה לעשות שהאחד הוא שר המשקים ואחד שר האופים ואחד ממונה על הדירות ואחד על המלבושים ואחד על נימוסי המדינה ואחד על המלחמות. האם נאמר שזה שהולך למלחמות בשביל המלך לא יהיה חשוב בעיני המלך על שאינו נותן לפניו לאכול כמו הממונה שעל המאכלים. שהמלך צריך לכל ואדם אחד אינו יכול לעשות הכל רק בהצטרפות כל בנ"י נעשה רצון המלך. וז"ש כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו וכל מי שעושה רצונו יורש עוה"ז ועוה"ב. ואומר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך. שלא תאמר מה בכוחו של בו"ד לעשות שהוא למטה ואיך יעבוד להש"י שהוא רחוק ממנו כמ"ש כי כגבוה שמים מעל הארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ע"ז אמר כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך בחר לך אחת מחמשה קנינים הללו וגם כאן בארץ יכולים בנ"א לקנות להם השראת הקדושה להיות השכינה שורה עליהם בכל מקום ובכל זמן. וק"ל. וזה סמיכת דברי ר"ח בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תו"מ כדי שיהיה לכאו"א מבנ"י חלק וקנין באחדות הבורא ית"ש ע"י הקנינים הנ"ל ע"י התורה או המצוה:
א"י בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. במ"ר ובפרש"י ז"ל מתחלה עלה במחשבה לבראתו במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדה"ר ושתפו למדה"ד שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. נקדים מ"ש בפ' יתרו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות. הנ"ל עפ"י ענין ההמתקת הדינין בשרשם כי שורש הדינין הם לנסות הצדיקים. שהרשעים נופלים תחת הדינים ונדבקים בהם ומזה באים לתאוות עולם הזה אבל הצדיקים מכניעים הדינים תחתיהם. וז"פ הכתוב כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. דהיינו כי הצדיקים ילכו ממדריגה למדריגה מהלכים בין העומדים. וזה שאמרו ישראל אל משה דבר אתה עמנו. דבר לשון הנהגה כמ"ש ידבר עמים תחתינו. דבר אחד לדור. ואל ידבר עמנו אלהים (שלא תהא ההנהגה עפ"י מדה"ד שהוא שם אלהים שמצידו בא היצה"ר לכן לא נזכר שם הוי' רק שם אלהים. ופי' פן נמות היינו נפילה מהקדושה נקרא מיתה. רשעי' בחייהם קרוים מתים) וזה כוונת המדרש מתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדה"ד שהוא הטבע אלהים גימט' הטבע. ראה שאין העולם מתקיים שיתף הקב"ה מדה"ר היינו היצר טוב שבא משם הוי' ב"ה ולזה נאמר אח"כ ה' אלהים. וז"ש בגמ' סוכה דף נ"ב ע"ב אלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו כי היה ח"ו נפילה בלא תקומה. וזה שהשיב להם משה כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים שאתם רוצים להיות בלי יצה"ר א"כ יבטל כוונת הבריאה שהוא לנסות בנ"א כמ"ש והאלהים נסה את אברהם נכתב ג"כ שם אלהים. ובזה י"ל בתהלים ס"ח כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים וישישו בשמחה. דהיינו שהרשעים אינם יכולים להתגבר נגד היצה"ר שהוא אש כמ"ש לא זכו אש אוכלתם. אבל הצדיקים שמחים ביצה"ר שכל הכבוד שלהם בעוה"ב ועיקר נ"ר להקב"ה שעושים הוא עבור היצה"ר שבלעדו לא היו עושים שום נ"ר. וזה המבואר בזוה"ק ובמד"ר על פסוק וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד זה יצה"ר:
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך כו' ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. הנ"ל דהנה כשעלה ברצונו לברא את העולמות כולם כדי להטיב לברואיו. הנה בתתלה כביכול צמצם וסילק המאורות למעלה להיות מקום פנוי להעולמות ואח"כ המשיך למטה בסדר בחי' קו יושר ועיגולים כיל"ח. וכאשר בחי' זה הצמצום וסילוק האורות למעלה הוא שהיה הסיבה לכל העולמות והעמדם ומצבם כמו שהם. הנה כך הוא המדה מאז עד עתה גם אחר התיקון הנה כל עיקר המשכת העולמות והאורות והשפעות החיות מעולמות העליונים אל שלמטה מהם הוא ע"י ביטול והסתלקות תחלה בחי' החיות שלמטה למעלה. אח"כ יומשך עי"כ האורות העליונים למטה אל המקבל בדרך הנכון להם כנ"ל וזהו הוא בחי' העדר הקודם להוי'. פי' שבחי' הסתלקות והעדר הקודם בכל העולמות לסלק אל שלמעלה הימנו הוא הסיבה להוי' של אח"כ בבחי' החיות רצוא ושוב:
והנה זה הענין הוא מבו' בכל בחי' העולמות כסדרן ממטה למעלה. כי בחי' המלכות. קודם שתעלה אל בחי' ז"א פב"פ הנה תשוב לבחי' נקודה קטנה אחת ומזה תעלה אח"כ ביתר שאת כו'. וכן בבחי' ז"א הנה הסתלקות אורות נה"י דאימא למעלה בסוד וראיתם על האבנים וזהו סיבת קיומו בסוד אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כיל"ח. וכן הוא בבחי' הסתלקות מוחין דזו"נ עי"כ חדשים לבקרים רבה אמונתך במעלה רבה יותר. וזהו וישא יעקב רגליו בחי' רגלין נה"י נשא ונסתלק למעלה עי"כ וילך ארצה בני קדם ונשפע למטה מאורות עולמות הקדם כנ"ל. וכן הוא הדרך בבחי' הזאת בכל העולמות גבוה מעל גבוה עד בחי' או"א ואריך ועתיק וא"ק עד א"ס ב"ה. והנה זהו הענין להעלאת מ"נ מעוה"ז למעלה והנה הוא ע"י מס"נ שהוא ע"ד הנהוג למעלה. שע"י ביטול שלמטה והסתלקות החיות למעלה יהיה סיבת קיומו והמשכת אורו שלאח"כ וזהו כל הימים כמו שנת' כן הוא בעוה"ז בהעלאת מ"נ שע"י ביטול שלמטה במס"נ והסתלקות החיות והנר"נ שלו מכל וכל הנה זהו סיבת קיומו של העוה"ז להמשכת אור השפע העליונה למטה. כמו שהיה זה אצל עשרה הרוגי מלכות שהיו אז העולמות נפולים מאד והיה ח"ו חוזר לתהו ובהו אך הצדיקים האלו במס"נ וכוונתם הגדולה העלו מ"נ עד מעלה מעלה ועי"כ המשיכו אורות מ"ד הגדולים והטובים לקיום העולמות כולם מאז ועד עתה. האמנם כי כפי ערך העלאת מ"נ וביטול שלמטה והסתלקות החיות למעלה כן הוא שוב בחי' השפעות מ"ד מלמעלה. והנה לכך הקדושים האלו. הנה רב חילם בגודל מעלתם כאשר הם מסרו נפשם וכל חיותם למעלה ונתבטלו מכל וכל בעוה"ז במיתתן באותן היסורים ר"ל לכך הנה זכו להעלות מ"נ כ"כ ולקרב היחוד ולהשפיע חיות לעולם לקיום כל העולמות כל הימים. וזה הוא שנאמר כי עליך הורגנו כל היום פי' במס"נ על קידוש השם. נחשבנו כצאן טבחה עורה למה תישן אדנ"י הוא מ"נ למלכות הקיצה כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטנינו. ר"ל נתבטל נפשנו וחיותינו עד מאד בעוה"ז לכך קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך להשפיע לנו אורות וחסדים הטובים וכה"א אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני אפפוני חבלי מות פי' במס"נ כנ"ל עי"כ בשם ה' אקרא להמשיך אור העליון למטה חנון ה' וצדיק ואלהינו מרחם יותר:
והנה ענין הזה של מס"נ בביטול והסתלקות והעלאת מ"נ הגבוהים מאד הוא שמצינו בגמ' אצל ר"ע ע"ה. דהנה אמרו חכז"ל בגמ' ברכות ס"א ע"ב וז"ל שם בשעה שהוציאו את ר"ע להריגה זמן ק"ש היה והיו סורקין את בשרו וכו' והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן. אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו הי' מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה זו תורה וזו שכרה. ממתים ידך ה' ונו' אמר להם חלקם בחיים יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העוה"ב ע"כ. ובגמ' מנחות כ"ט ע"ב אמרו שם כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה וכו' ע"ש עוד כשראה במיתת ר"ע אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני ע"כ ע"ש. הנה צריך להבין דבריהם ז"ל ולדייק קצת בלשון הגמ' במה שאמר בשעה שהוציאו להריגה זמן ק"ש היה מה רצה להשמיענו בזה וכי בלא זה לא היה המס"נ כראוי ומה ענין שהיה מאריך באחד עד שיצאה נשמתו. גם יש להבין שאלת תלמידיו רבינו עד כאן מה היו מתמיהין עליו וכי מה היה לו לעשות הלא בע"כ היה נמסר בידם. גם צריך להבין שינוי לשונות של הבת קול שמקודם יצאה הב"ק אשריך ר"ע שיצאה כו' ואח"כ יצאה הב"ק אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי עוה"ב. גם שינוי לשון תשובת הקב"ה מה שהשיב למשה ממה שהשיב למלאכי השרת:
אמנם הנה חכז"ל הורו לנו בזה גודל מעלת ר"ע במסירת נפשו לאלהים בהשתוקקת העצום וגודל דביקות הנפלא שאין בזולתו. דר"ע ע"ה היה ענינו שכל ימיו היה מחכה ומצפה באמת למסור את נפשו להריגה מתי יבא לידו השעה שיוכל לקיים זה בפועל ממש ליהרג על קדושת שמו ית"ש כי מגודל האהבה והתלהבות לא היה יכול לנוח ולשקוט כל ימיו עד שיצא מחשבתו לפועל משא"כ שאר בני אדם אם כי מחויב לקבל עליו מס"נ על ק"ה ולהיות מוכן לזה בכל עת. אך לצפות ולבקש ע"ז הוא מעלה גדולה מאד. אבל ר"ע היה אומר כל ימי הייתי מצפה ומצטער על פסוק זה מתי יבא לידי כי כל יום ויום שלא בא לידו המס"נ בפועל להוציא מחשבתו הנה היה מצטער ודואג על זה. ועוד זאת היתה מסירת נפשו יתירה במעלה דהנה בשעה שהוציאו זמן ק"ש היה וכבר ידוע בסה"ק כי בכח הק"ש יכול להכרית כל החיצוני' שזהו חרב פיפיות בידם וכמבואר במג"ע כה תאמרו לאדוני לעשו רמז כ"ה הוא ק"ש בפסוק שמע ישראל הוא כ"ה אתווין וזה תאמרו לה' שהוא אדנ"י ויכרית את עשו הרשע. כן הנה כשהוציאוהו להריגה והיו סורקין את בשרו הוא היה יכול להציל א"ע באמירת ק"ש והיה יכול להכרית האויב ולהכניעו ולהפילו והוא ע"ה לא רצה בכ"ז רק ליהרג ולמות בפועל ממש כי ע"ז היה משתוקק כל ימיו כמ"ש:
וזהו שאמרו חכז"ל כשהוציאו את ר"ע להריגה זמן ק"ש הי'. פי' אך אותה השעה שהוציאוהו את ר"ע להריגה הוא שהי' זמן הק"ש כי הוא במיתתו במסירת נפשו כנ"ל פעל ותיקן את הק"ש לנכון. כי כל ענין ק"ש הוא למס"נ ולהעלות מ"נ מעלה מעלה להמשכת המוחין והחיות להעולמות. וזהו שפעל ר' עקיבא ע"ה כמ"ש. לכך רק אז היה תיקון של ק"ש ופעולתה וזה זמנה האמיתי כמ"ש עתה הגיע זמנו של פלוני. כך רק אז מצאה הק"ש כח להוציא פעולתה ע"י ר"ע וזה זמן ק"ש היה כנ"ל. וזהו שאמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן. פי' דתלמידיו הקדושים ידעו כי בכח ר"ע ע"ה להכרית כל שונאיו באמירת ק"ש (עיין בכסא מלך דף י"ד בתיקונים אות א') כמ"ש לכך היו מתמיהים עליו עד כאן תסבול יסורים ולא תעשה כלה בהשונאים האלה. הלא תוכל להושיע עצמך אבל הוא אמר להם כל ימי הייתי מצטער ע"ז ומשתוקק לקיים בפועל ממש עכשיו שבא לידי לא אקיימנו. וזהו שאמר ר"ע שם בברייתא ובכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך מהו הלשון הוא נוטל הול"ל אפי' נוטלין את נפשך שהרי אחרים ממיתין אותו. אך הפי' הוא כדברינו שהיה נאה דורש ונאה מקיים שהרי הוא בכוונה וברצון רצה ליהרג כי הלא היה יכול להציל א"ע כנ"ל ולא רצה רק בכוונה וברצון מסר את נפשו לקב"ה כאדם המוסר דבר לחבירו ברצון טוב והוא ית' נוטל את נפשו ממנו להעלותו למעלה למעלה וזהו לשון מסירת נפש כי נפשו היה בכפו לעשות בה מה שירצה ומוסרה לקב"ה בכוונה וברצון טוב ובמעלה הגדולה כנ"ל:
וזהו שהשיב הקב"ה למשרע"ה כך עלה במחשבה לפני. דהנה אמרו חכז"ל מחשבה טובה מצרפה הקב"ה למעשה. פי' כי המחשבה טובה הקב"ה מצרפה ומסייע לה להביאה אח"כ לידי מעשה להוציא המחשבה לפועל. ועי"כ אם תתקיים אח"כ במעשה הנה יצרף גם המחשבה עם המעשה שלאחרי' והיא חזיא לאצטרופי כאלו כבר נתקיימה כנ"ל. וכמו שמצינו זה בענין העקידה אעפ"י שכבר היה גלוי וידוע לפני הקב"ה גודל קדושת מחשבתו ומס"נ של א"א ע"ה כי יעמוד בנסיון הזה של העקידה ולא ישוב מפני כל. בכל זה רצה הקב"ה להוציא מחשבתו הטובה לפועל ממש והאלהי' נסה את אברהם והמתין לו בכל מעשה הנסיון לגמרי ולהוציאו לפועל ממש עד רגע האחרונה כששלח ידו לשחוט את בנו אז אמר לו אל תשלח ידך אל הנער וזה הי' כדי לצרף מחשבתו הקדומה אל מעשה שלאחריה כאלו כבר עשאוהו כל הימים ולתת לו שכר על המחשבה כמעשה:
ולכך כששאל משרע"ה זו תורה וזו שכרה השיב לו הקב"ה כך עלה במחשבה לפני ר"ל באמת זו שכרה כי הלא כך עלה הוא במחשבה לפני כי אני היודע ועד שכל ימיו היה מחכה ומצפה על זה לקיים המס"נ בפועל ממש. וצריך עתה זה לקיימה כי עי"כ יצרף גם מחשבתו הקדומה של כל ימיו למעשה ותחשב לו לצדקה כאלו כבר קיים מס"נ הזה בפועל בכל יום ויום ולתת לו שכר בעמלו על כל ימיו ותהיה עתה עליה ותיקון להמחשבה הקדושה שלו של כל ימי חייו סוף המעשה במחשבה תחלה. שעי"כ יהיה בכוחו להעלות מ"נ שלו מכל ימי חייו מעלה מעלה עד רום המחשבה העליונה להפיק רצון וטוב על ישראל וזהו כך עלה במחשבה והבן. וזהו שכתוב כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה פי' כי עליך הורגנו כל יום ויום במס"נ. וכי תאמר איך אפשר זה. הלא הוא כי נחשבנו כצאן טבחה כי המחשבה שלנו הוא תמיד במס"נ בכל יום ויום וכמו בענין ר"ע שנחשב לו כאלו מסר כל ימיו נפשו כנ"ל. וזהו שאמרו רז"ל שהיה מאריך באחד ר"ל שע"י מסירת נפשו העלה נשמתו מ"נ עם בחי' או"א מעלה מעלה וגרם היחוד פנימי לעולמות העליונים והיה ממשיך מבחי' אריך אנפין באחד בהיחוד כמבו' בסוד ק"ש בכוונות. וזהו שיצתה נשמתו באחד שהי' נכלל בהיחוד בבחי' נשמה לנשמה כיל"ח. וזהו כשאמרו המלאכי השרת ממתים ידך ה' אמר להם הקב"ה חלקם בחיים. חלקם לחלק חיות ושפע לכל העולמות כי חלקם בהיחוד בחיי"ם "חי "יסוד"מלכות וזהו שיצתה ב"ק שנית אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי עוה"ב פי' עוה"ב היא בינ"ה מבחי' בינה או"א מזמן וממשיך חיות לזו"נ להשפיע לעוה"ז לזה הוא מזומן תמיד גם עתה בכח מס"נ של הרוגי מלכות אנו מעלים מ"נ וניה"ק כמבו' בכוונת א"ל נקמות ה' לי"ח וזהו עוה"ב שבא בכל יום תמיד שפע ע"י כנ"ל:
נחזור לעניננו הנה בהיות ר"ע ע"ה בבחי' מס"נ במעלה ומדריג' הגדולה הזאת הנה הוא שהי' בבחי' הביטול והסתלקות מעוה"ז יותר וכתותי מכתת שיעורי' לכך זכה להמשיך האור העליון יותר וכאשר אמרו חכז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית א"ע עליה וזהו היה ר"ע כמו שבארנו. לכך זכה הוא להמשיך כל התורה שבע"פ על ידו כמו שאמרו רז"ל וכלהו סתימאי אליבא דר"ע. ומה שהיה מחכה כל ימיו תמיד על מס"נ יותר הנה המשיך עי"ז אור התורה יותר לעוה"ז. וזהו מה אשיב לה' ר"ל בחי' מה שהוא ענוה מה אני שהוא בחי' ביטול ע"י מס"נ לה' ואנכי עפר ואפר זהו בחי' הענווה האמיתית שיחשוב בעצמו כאלו נשרף על ק"ה וזה בחי' מה אשיב לה'. אז עי"כ כל תגמולוהי עלי להמשיך מאור העליון למטה. וזהו עקיבא בן יוסף שבחי' יוסף השפיע לשם ב"ן. הנה עד"ז הוא שפתח הכתוב בבראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ הנה זהו היה הדרך מיד והארץ היתה תהו ובהו שבתחלה יהיה בבחי' תהו ובהו וחשך ע"פ תהו"ם אותיות המו"ת שהוא מס"נ כנ"ל ורוח אלהים מרחפ"ת מ"ת רפ"ח הוא על פני המים עפ"י התורה יוכל להעלות הרפ"ח ניה"ק. אז כשיעבור כל הבחי' האלו ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור יוכל להמשיך אור התורה ושפע וחיים לישראל כל הימים אמן:
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו כו' ויאמר אלהים יהי אור כו'. הנ"ל לרמז כי בראשית מוסב על האדם שיש בו בחי' גוף ונשמה. וב' דברים אלו היו ראשית הבריאה וזהו את השמים היא הנשמה ואת הארץ הוא הגוף כנודע ואמה"כ כי סדר התיקון של אדם וקיום בריאותו בהעולם להתקיים כל העולמות על ידו. הוא והארץ היתה תהו ובהו פי' היינו להיות הארץ שלו הוא הגוף תחלה תהו ובהו כאין ואפס לבטלו מכל וכל במס"נ כתותי מכתת שיעורי' כי כן הוא העדר קודם להוי' וכמו שהיה אז בתחלת מעשי בראשית כן צריך תמיד האדם המקיים כל העולמות להיות תחלה בבחי' תהו ובהו וחשך כו' כי ורוח אלהים מרחפ"ת מ"ת רפ"ח היינו שצריך להעלות הרפ"ח ניצוצין שנפלו בקליפה אחר חטא אדה"ר וזה הוא ע"י מס"נ והעלאת מ"נ בת"ת ותפלה. אזי אח"כ ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. אח"כ יוכל להמשיך אור העליון למטה ויהי אור. וז"ש כי ביום אכלך ממנו מות תמות פי' ביום אכלך מעה"ד ותבא בבחי' המדריגה שלמטה ותוריד ג"כ כל העולמות עמך. אזי אח"כ תצטרך למות תמות שני בחי' מיתה היינו שני מיני מס"נ כמבו' בפע"ח שצריך שני בחי' מס"נ אחד בק"ש וא' בנפילת אפים. וזהו של נפילת אפים הוא למסור נפשו למות ולירד אל עמקי הקליפות להוציא הני"ק שנפלו מאז ולהעלות מ"נ מברורי הרפ"ח ניה"ק כנ"ל. וזהו שמצינו בתיקון שלשה משמורות אחר שאמר הקב"ה בטילו מנייהו אות ברית קודש. אמר אברהם אבינו ע"ה ימחו על קדושת שמך. דיש להבין מה ראה לומר כן אך הפי' הוא אחרי כי כן הוא הנה צריכין הם בחי' מס"נ על קדוש שמך וזהו יהיה תיקונם וזהו שאמר ימחו במס"נ על קדוש שמך וכמו שאמר אברהם אבינו ע"ה על עצמו ואנכי עפר ואפר כפרש"י עפר ע"י המלאכים ואפר ע"י נמרוד. וזהו ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. פי' אחרי שגרש את האדם (בהחטא) אבל וישכן מקדם פי' מעולמות הקדם המשיך לג"ע שלמטה ע"י שלהט התרב המתהפכת פי' שהוא בבחי' מס"נ תמיד חרב פיפיות בידם נפשו בכפו תמיד עי"כ יזכה לשמור את דרך עץ החיים לאור באור החיים עד העולם. אמן:
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וכו'. הנ"ל ברמז הכתוב כי זה מורה על מדריגות העבדות של ישראל אשר בעבורו נברא העולם בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ואמר הכתוב ברא אלהים את השמים ואת הארץ הם הגוף והנשמה נשמה מן השמים והגוף מן הארץ. ואמה"כ והארץ היתה תהו ובהו וחשך כי אם יתהלך האדם אחרי הנאת הגוף בארץ הנה בחשך יהלך כי הוא תהו ובהו. אך זה כל עניניו ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ורמז של מרחפ"ת הוא מ"ת רפ"ח כי הנה צריך להעלות הרפ"ח ניצוצין שנפלו מאז ממאנין תבירין. והעלאה הזאת הוא ע"י מס"נ שמעלה מ"נ לשכינה כמו ר"ע וחבריו עשרה הרוגי מלכות שלכך נקראים הרוגי מלכות עבור השכינה. וזהו מרחפ"ת מ"ת רפ"ח כי צריך למות במס"נ להעלות הרפ"ח ניה"ק וזהו צדיק כתמר יפר"ח הצדיק מעלה הרפ"ח ני"ק להיו"ד וזהו יפר"ח וזהו ורוח אלהים מרחפ"ת שע"י המס"נ נתעלה נפשו ונעשה בבחי' רוח אלהים כמ"ש איש אשר רוח אלהים בו נשמת כל חי ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו שהיא בחי' נשמה ורוח למעלה מבחי' הנפש. ואמה"כ אח"כ כאשר הוא מוסר את נפשו לשמים עי"כ יוכל להמשיך האור העליון למטה. ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. כי אמנם זה הוא העבדות להמשיך מאורות העליונים למטה למלאות שפע בכל העולמות וע"י מס"נ למעלה יוכל להמשיך אור העליון למטה והוא כמו חליפין כמ"ש וקווי ה' יחליפו כח. והוא שכתוב וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל ר"ל זאת לפנים בישראל שיהיה היחוד של זאת לפנים בחי' פב"פ זו"נ וזהו על הגאולה ועל התמורה ע"י המס"נ בחינת תמורת תליפין ממשיך מ"ד מלמעלה וזהו לקיים כל דבר בחי' כ"ל יסו"ד ובחי' דבר היא השכינה לקיים היחוד שלף איש נעלו בחי' הגופניות שהוא נקרא נעל שהוא מס"נ ונתן לרעהו הקב"ה ריע. אביך וזאת התעודה בישראל:
בראשית אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם. הנראה לבאר בכוונת המאמר הזה כי מה טעם א"ר יצחק שהיה ראוי להתחיל את התורה בהחודש הזה לכם ולא בהמצות שקדמו לו כמו גיד הנשה וכדומה משבע מצות של בני נח. אך הנה בא לרמז לנו בזה ע"ד המובא בשם הרב הקדוש האלקי בעל ס' נועם אלימלך זצ"ל כי מענין המתקת הדינין הוא על ידי חדושי תורה של הצדיק כאשר הצדיק מחדש חדושין דאורייתא הנה מזה נעשה שמים חדשים כמבואר בזוה"ק והנה שם לא חלים כלל מכל הדינין אשר היו מקדם ומכניס את ישראל בהתחדשות עולם שכולו רחמים גמורים ע"כ ושפתים יישק. האמנם כי הוא זה מבואר כאשר בהתורה נברא העולם וכל קיום העולם הוא ע"י התורה לכך הנה ע"י התחדשות התורה נתחדש העולם והוא שכתב ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ואין טוב אלא תורה כי בכל יום יהיו בעיניך כחדשים ובהם מחדש כל יום מע"ב. נמצא כי התחדשות העולם הוא על ידי הצדיק המחדש חדושי תורה לכך יפה אמרו חז"ל כי ע"י התורה נעשה שותף לקב"ה במע"ב כי על ידו נעשה חידוש העולם ומתקיים. וכמו שמצינו אלה תולדות השמים וארץ בהברא"ם באברהם כי ע"י אברהם מתחדש העולם בתולדתו וכן לכל צדיק וצדיק הבאים אחריו כהיום הזה. וזה שאנו פותחים בקריאת התורה בבראשית אחרי ר"ה והימים טובים שעברו כי בר"ה הוא התחדשות בריאת העולם לטובה בכל שנה ושנה וזהו ע"י התחדשות התורה בכל שנה ושנה נמצא כאשר כל קיום העולם הוא ע"י חדושי התורה של הצדיק לכך כל הנהגות העולם בידו והוא המושל בקרב תבל לבטל כל הדינין מעל ישראל. וזהו שאמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה ר"ל שיהיה התחלת הלימוד (בכל יום) אלא מהחדש הזה לכם שיהיה התחדשות העולמות הזה לכם לטובתכם להוריד השפעות טובות לבנ"י. וזה שפתח בבראשית כי כח מעשיו הגיד לעמו מסר להם זה הכח שירד ע"י לימודים התחדשות רחמים וחסדים על ישראל. אמן:
בראשית וכו' במד"ר בשביל משה שנקרא ראשית שנאמר וירא ראשית לו. להבין דברי המד"ר נקדים פסוק בפ' זו ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל וגו'. ויש לדקדק למה לא נכתב כמו בכל התורה שמצינו דכתיב וידבר ה' אל משה דבר אל בנ"י ולמה שינה כאן לשונו דכתיב על האדם. וי"ל דהא דיבורו של הקב"ה אי אפשר שיהיה בטל כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו ואיך אפשר לבטל דיבורו של הקב"ה הלא אמרו רז"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה ומכ"ש הקב"ה והוא צוה מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טו"ר לא תאכל ואיך היה באפשרי שיעבור אדם הראשון על רצון הש"י לבטל דיבורו ולבא לידי חטא. אלא בוודאי דהקב"ה הי' מצוה על נשמתו של משרע"ה שכל הנשמות היו תלוים באדה"ר והיה מדבר אל חלק נשמתו של משרע"ה לכן אף שכל הנשמות נפגמו מעץ הדעת אך חלק נשמתו של מרע"ה לא נהנה מעץ הדעת כמ"ש כי שם חלקת מחוקק ספון מחוקק זה משה ספון שהיה נחבא אז בעת אשר אכל אדם הראשון מעץ הדעת והוא לא הי' נהנה כלל לכן כתיב ותרא אותו כי טוב הוא שהיה כולו טוב ולא פגם כלל. לזה כתיב הכא ויצו כו' על האדם זה משה שנאמר עניו מכל אדם ואצל משה רבינו לא נתבטל דיבורו של הש"י. ולפ"ז שפיר דברי המדרש בראשית בשביל משה שנקרא ראשית שנאמר וירא ראשית לו. שכל העולם נברא בשביל ישראל שנקראו ראשית. ומשה היה כולל מנשמת ישראל. והנה בהדבור הזה מכל עץ הגן אכול תאכל ומעה"ד לא תאכל נכללו כל המ"ע ומצות ל"ת כמו באנכי ולא יהיה לך כנודע כי בהמצות עשה ול"ת האלו כוללים כל המ"ע ול"ת של כל התורה והנה כי כן מאז מראשון צוה את כל התורה למשרע"ה וזהו הפי' וירא ראשית שהוא התורה לו למשרע"ה כי שם חלקת מחוקק ספון בארה"ר שלא נהנה מעץ הדעת וזהו צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל:
בראשית א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו. דהנה פרשנו איזהו ת"ח כל שתורתו אומנתו היינו שידוע שהתורה היתה אומנתו של הקב"ה שהסתכל בהתורה וברא העולם. הכוונה בזה שבכל דבר בעולם יש ניצוצות הקדושה מהתורה ללמוד ממנו יראת שמים. ע"ד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך. למדנו צניעות מחתול. לך אל נמלה עצל וכה"ג טובא. עוד היתה הכוונה שהצדיקים העוסקים בתורה לשמה נותנת לו מלכות וממשלה כל מה שרוצים שיהיה בעולם יכולים לעשות בהתורה ע"ד יודע היה בצלאל לצרף אוחיות שנבראו בהם שמים וארץ. והתנאים היו יכולים להוציא עגלא תלתא ומשה רבינו אמר אם בריאה יברא היינו מכח התורה. וזה אדוני צוה בה' היינו שמשה צוה בה' לעשות מה שהוא חפץ. ובזה פרשתי טובים מאורות שברא אלהינו וכו' המאורות היינו הצדיקים. כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל להיות עושים ולהפך לפי מה שהם רוצים היינו תורתו אומנתו כמו האומן שעושה מה שהוא חפץ עם כלי אומנתו כמו כן התורה הוא אומנתו. בי מלכים ימלוכו מאן מלכי רבנן. שעושים עם התורה מה שרוצים ורואי' שהוא לטובת העולם להוריד טל ומטר וכה"ג. וזה הפי' וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה היינו שיהיה יכול לפעול ישועות בקרב הארץ עם התורה סופה בטלה משום שלומד שלא לשמה ולזה קרח ועדתו שהיו חושדים למשה שעושה הכל שלא לשמה שנותן לאהרן כהונה גדולה משום שהיה אחיו. ולזה אמר אם בריאה יברא. וזה אי אפשר רק אם אדם לומד תורה לשמה. ולזה התחילה התורה במעשה בראשית שכל מע"ב נברא בשביל התורה. שביל הוא דרך התורה. וא"כ ממילא מי שלומד תורה לשמה הוא שולט במע"ב וזהו כח מעשיו הגיד לעמו. לשון המשכה לתת להם נחלת גוים. וק"ל:
וכבר פרשתי במאמר הגמ' הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות כו' כי על ידי ההלכות שמתחדשים בכל יום עי"ז כל הליכות עולם ההתנהגות והשפעות טובות הבאים בכל יום הוא ע"י התחדשות התורה שבכל יום כמ"ש בטובו מחדש בכ"י תמיד מע"ב ע"י התורה שנקראת טוב וכו'. וז"ש כל השונה הלכות בכל יום מובטת לו שהוא בן עוה"ב פי' שהוא בונה עולם חדש ע"י התחדשות התורה. הבא גם עכשיו ע"י התחדשות התורה כנ"ל:
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחושך. כו' ורוח אלהים מרתפת על פני המים ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור כו'. הנ"ל לרמז בזה על ענין התשובה כי התשובה קדמה לכל. דהנה שמים וארץ הם בבחי' גוף ונשמה כמבואר בסה"ק. והנה אם האדם חוטא ח"ו הנה ידוע שהנשמה מסתלקת ממנו עם כל חיות הקדושה שבישראל כמבואר בסה"ק אשר ע"ז אמרו חכז"ל הרשעים בתייהם קרויים מתים ר"ל שהנשמהוחיות הקדושה מסתלקים ממנו ואינו חי רק בבחי' חיות מצומצם מאד והוא כמו בהמה כנ"ל. והנה זהו שאה"כ והארץ היתה תהו ובהו היינו הגוף בבחי' תהו ובהו וחשך על ידי החטא והסתלקות אור הנשמה ממנו כנ"ל. והודיע לנו הכ' בזה כי אעפ"כ עולם חסד יבנה ובחסדי הש"י ב"ה לבל ידח ממנו נדח הנה גם אחרי החטא השאיר לו ברכה בקרב הארץ לשוב בתשובה. ומהיכן נמשך להחוטא שיעשה תשובה:
ע"ז אמר הכ' ורוח אלהים מרחפת על פני המים. והוא ע"ד המובא בע"ח שער העקודים פ"ו וז"ל בעת ירידת האורות של העשר ספירות שבו למטה היה האור נמשך להם מן המאציל בבחי' אור ישר. ואח"כ בחזירתן לעלות למעלה הנה נמשך להם האור בבחי' אור חוזר. וגם זולת אור חוזר הנ"ל הוא כי לעולם אפי' כשמסתלקין האורות למעלה אינם מסתלקין לגמרי בכל בחינותיהן. אמנם מניחין מכחם ומבחי' עצמן קצת הארה למטה במקום אשר עמדו שם בראשונה וזו ההארה אינה נעקרת משם לעולם ועד גם אח"כ והארה הזאת נקראת רשימו עכ"ל ע"ש באורך. הנה ע"ז הדרך הוא ג"כ בבחי' אור הנשמה שבהאדם אעפ"י שתסתלק למעלה כנ"ל הנה תמיד נשאר ממנה הארה ורשימו במקום אשר היה שם בראשונה והוא כמו בחי' ההוא רוחא דשדי בנווה שאינה נפרדת לעולם כנ"ל. והנה בחי' ההוא רוחא ורשימו הנשאר באדם מההוא דשביק בה מתחלת ביאה הראשונה של הקדושה בקרבו שעי"כ נעשה כלי היא העומדת בקרב איש ולב עמוק וסוער ומקשקש בקרבו תמיד לעשות תשובה ומ"נ להעלות למעלה להתדבק באור החיים והוא שכתוב (ירמיה ג') שובו בנים שובבים כי אנכי בעלתי בכם כו' ע"ש. והנה זהו בחי' מה שנאמר בפ' פנחס איש אשר רוח בו שבחי' הקדושה דהוא רוחא הוא בו בתוקפא ומעלה מ"נ ויחוד כנ"ל. וז"ש וארא אל האבות באל שדי שהוא בחי' ההוא רוחא דשדי בגווה והוא מבחי' היסוד בחי' אל שדי. וז"ש ביוסף הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו שבחי' ההוא רוחא הוא בו בשרשו כידוע לי"ח. וזהו אחרי הודיע אלהי' אותך את כל זאת זו"נ הוא מבחי' אין נבון וחכם כמוך כח"ב כמוך לבחי' יסוד כנ"ל:
נחזור לעניננו הנה בחי' ההוא רוחא שהוא בחי' ביאה ראשונה והקדושה להאדם. ע"י כן יוכל לעלות מעלה מעלה וקדושה לע"ל כל הימים וזהו בחי' החלום של יע"א ע"ה שנאמר בו ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שכן ענין החלום הוא ג"כ בחי' סוד רשימו דגדלות הנשאר בתוך הקטנות וזהו תחלה בחלו' בבחי' רשימו הנשאר. ועי"כ יעלה אח"כ יותר ויותר. וז"ש על בחי' זאת שהוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. וכמו שאה"כ אח"כ אם יהיה אלהים עמדי ושמרני כו' שהוא מעלה יותר והיה ה' לי לאלהים ושבתי בשלום אל בית אבי מעלה מעלה עד א"ס ב"ה. והנה זהו סדר הכתובים בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ שהם בחי' נשמה וגוף. והארץ היתה תהו ובהו שהגוף הוא עלול לחטא תמיד והכלי אינו יכול לסבול גודל האור ונפל ונשבר לכך הנה תחלה מיד ראה לו הש"י ב"ה להשאיר לו דרך לתשובה בזה שרוח אלהים מרחפת על פני המים שבחי' ההוא רוחא מביאה ראשונה מרחפת על פניו תמיד ואינו נפרד ממנו לעולם ומעוררו תמיד לעשות תשובה ואח"כ בביאה שניה של הקדושה אז ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור כי אז יאיר ה' פניו אליך באור הגדול שלמעלה ועי"כ ויבדל בין האור ובין החושך יעשה נבדל מהסט"א וכל דינין מתעברין מיני' וירא אלהים את האור כי טוב כנ"ל:
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור ויבדל אלהים בין האור ובין החשך כו'. הנ"ל לרמז על ענין האדם בזה כי שמים וארץ רומז לגוף ונשמה כנודע. והנה כך כל סדרי בראשית נשתנים עליו בכל יום כמ"ש המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשי בראשית. וכ"ז הוא בבחי' האדם וע"ז רמוז הכ' בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ הם הנשמה והגוף והארץ היתה תהו ובהו שהנשמה מסתלקת ממנו בהשינה ונשאר בהגוף רק חיות מעט. וזה שאה"כ שנשאר חשך על פני תהו"ם אותיות המו"ת כי השינה היא אחת מששים במיתה רק בחי' רוח אלהים חיות מעט המרחפת על פני המים על פי התורה שלמד לזה אמר הכ' כי אח"כ יצא מהחושך לאור שיתגבר כארי לקום לעבודת הבורא ויתעורר מהשינה מבחי' מיתה ע"י התורה שהיא עץ חיים והוא האור וע"י לימוד התורה לשמה הקב"ה יושב ושונה כנגדו כמבואר בתד"א. אזי ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. וזכה לאור באור ה' ועי"כ ויבדל אלהים בין האור ובין החשך שנעשה מובדל מהס"א שנק' חושך ומכל בחי' החיצונים שהיו משתמשין בערבוביא עד עתה ע"ד שפרשתי ע"ש. וזהו בחי' הערבוביא האור והחושך ע"ד הנ"ל שזהו מרמז על האדם שיש בו ערבוביא כנ"ל פעם כפעם מהאור והחושך כנ"ל אך ע"י הלימוד תורה לשמה בכל בקר יעשה מובדל מכל בחי' החושך ויהיה הולך ואור עד נכון היום. אמן:
את השמים ואת הארץ. ר"ת אהו"ה גימט' טו"ב כמבואר בזוה"ק. א"ת השמים וא"ת הארץ היינו השני אותות. השמים נקרא דכר והארץ היא הנוקבא. היינו עיקר הבריאה היה לשמירת הברית הנקרא או"ת. וזה ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים. שכל המצות יכולים האומ"ה ג"כ לעשות כמונו אבל שמירת הברית בזה מובדלים ישראל. וזה ושמרו בנ"י את השבת היינו שמירת הברית שנקרא שבת כידוע מזוה"ק לעשות את השבת לדורותם היינו שיהיה זיווגם בכוונתם שיהיו נמשכים זרע קודש ונשמות בישראל בעולם וזהו לדורותם וכו' ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. ועד ממהר מבלעם הרשע שהיה לו ידיעת הבורא שנכתב עליו ויודע דעת עליון. ופרץ בזנות. ולזה אמר הכ' ושמרתם כו' והייתם לי סגולה מכל העמים כנ"ל:
וכבר פרשנו בפ' כי תצא. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. פי' לשלח ממנו תאוות הזיווג להנאת הגופנית רק להעמיד בנים זרע קודש בבנ"י ולזה הר"ת "את "האם "ואת "הבנים. אותיות אהו"ה גימט' טוב כנ"ל:
מכי"ק
ויאמר אלהים יקוו המים מתתת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. אי' בספר שערי הקדוש' לר"ח וויטל ז"ל. דע שכל המדות הרעות נצמחות מארבע יסודות ארמ"ע וכו' ויסוד המים ממנו נצמח התאוות והתענוגים כי כן המים מצמיחים כל מיני תענוג. ותולדותי' ב'. החמדה לממון חבירו וכל אשר לו להתענג בהם. והקנאה. כי יקנא בחבירו להתענג כמוהו עכ"ל. וידוע כי המים הם החסדים כמ"ש איש אשר יקח אחותו חסד הוא כמבואר בספרי תלמידי הבעש"ט ז"ל שמדת החסד שרשו אהבה לאהבה לקב"ה ולדבקה בו. ובני אדם משתמשין במדת האהבה לאהוב תאוות העוה"ז. ולזה אמר הכתוב יקוו המים לשון תקוה קוה אל ה'. שכל החמדות והתענוגים לא יתאוו בנ"א רק לשמים אל מקום אחד. ברוך המקום ברוך הוא. אחד לאחדות הבורא ב"ה. ותראה היבשה ביאת הגאולה כמבואר בז"ח עד יבש"ת המים אותיות תשב"י היינו הגאולה במהרה בימינו:
עי"ל על הוצאות ז"ל ר"ל. המים הזדונים אשר הגאולה תליא בזה כמבואר בסה"ק. יקוו המים הוא תפאר"ת. תחת השמים. הוא יסו"ד כמבואר בזוה"ק על פסוק ותחת השמים כמעשה לבנת הספיר. אל מקום אחד היינו יסוד הנוקבא. וכן הוא מבואר בתיקונים תיקון מ"ב:
ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל. ופרש"י אף בזה אנו צריכין לדברי אגדה ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים ולפי פשוטו כך פרשהו ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשין בערבוביא וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה. להבין דברי המד"ר גם פרש"י לכאורה אין להבין כי איד יתכן שיהיו האור והחשך בערבוביא שני הפכים בנושא אחד. אולם הנה נתבאר אצלינו בפי' מ"ש גנזו לצדיקים לע"ל היינו להצדיקים העתידי' לבא בכל דור ודור כי עליהם נגה אור ה' ברוח קדשם וז"ש אור זרוע לצדיק וההארה ההוא מגיע להם בשבת להאיר נשמתם באור ה'. וזה מאמרם גנזו לצדיקים לע"ל פי' לשבתות השנה כי שבת נקרא צדיק בחי' יסוד כנודע. והנה אמרו רז"ל במד"ר כי האור הראשון שמש בו ל"ו שעות י"ב של ערב שבת וי"ב של ליל שבת וי"ב של יום השבת כיון ששקעה החמה במוצ"ש התחיל החשך ממשמש ובא וכו' זמן לו שני רעפים והקישן זה בזה ויצא מהן אור וברך עליה כו' ע"ש. כי באמת בשבת הוא הארת כל העולמות וכל האורות העליונים מתגלין ובהעלאת פנימיות העולמות מתגלים ויורדים נשמות קדושות בליל ש"ק כמ"ש למעבד נשמתין ונמשך אור נשמה יתירה כנודע. וזהו אור הראשון בשבת המבואר במד"ר כי כן בכל שבת ושבת נתגלה האור ההוא. מעתה צריך לבאר ענין הראיה שכתוב בכל מעשי בראשית וירא אלהים כי טוב. ולהבין זה. הנה צריך לדעת כי הש"י ברוב רחמיו כאשר ברא עוה"ז הנה כל כוונת הבריאה היתה להטיב לברואיו השפלים להכיר כח מלכותו כי כל הגלגלים והמלאכים העליוני' לא נבראו רק בשביל צדיקים כמו שאמרו בשביל ישראל שנקראו ראשית ברא אלהים. והנה האציל והמשיך ממדת אורו אל הכלים להיות נשמה להם להחיותם וממנו אל התחתונים כי בכל דבר נברא שבעולם נמשך ההארה מחיות האלהות והוא המהוה אותו שלא יתבטל כמ"ש ואתה מחיה את כולם והוא הנק' בחי' ראי' אשר מתנוצץ האור האלקי בכל נברא כמ"ש ראה ויספרה. דרך הספירות ומעלות העליונות אשר בחי' היחוד וההשגחה נאמר בהם לצורך התתתונים. והנה בזמן שישראל עושים רצונו של מקום הנה תופיע עליהם הראי' וההשגחה האלהות בשפע ונעשה היחוד האמיתי כמ"ש וירא אלהים את כל אשר עשה וכו' וכן כתיב וירא אלהים את בנ"י וידע אלהים בחי' הדעת והיחוד האמיתי משוך חסדך ליודעיך ונחל עדניך תשקם כי כל המדריגות מראש ועד סוף הם בחי' ההשקה מזו לזו והשם נחל הוא ר"ת "נוצר "חסד "לאלפים מי"ג תקוני דיקנא כמ"ש במ"א לרב תרבו נחלתו ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גימ' לרב הם השמות של ד' עולמות אבי"ע תרבה נחלתו משם נחל וערבי נחל בחי' ערבה משם נחל ערבי בחי' ערבה להמתיק הדינין לשון ערבית לכן בתחלה ערבי ואח"כ ערבה בחי' הה':
נחזור לענינינו כשכנ"י עושים רצונו וטובים לפני הש"י בחי' הראיה בהם נכונה ונעשה היחוד בכל העולמות וזהו שכתוב שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך פי' פב"פ. פי' כאשר תעשה תשובה ונחזה בך כנ"ל. ולהיפך כתיב לא ראה עמל. ואנכי הסתר אסתיר פני כו' (בחי' אב"א) וזהו שכ' וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד כי האור ההוא המשיך כביכול בכל אשר עשה והנה טוב מאד מבחי' אורו כי נסמך לו מיד ויכולו בקדושת שבת בא הארה לכל ששת ימי המעשה וכל הנבראים תלוים בו בקיום קדושת שבת. וזהו שהתחלנו בביאור הכתוב יהי אור ויהי אור וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל גנזו לצדיקים לע"ל הם המאירים לע"ל בכל שבתות השנה ע"י התורה והעבודה וזה שרמז רש"י ראהו כי אין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשין בערבוביא ר"ל ערב בתערובות רע בטוב חלילה לא יתכן האור הזה כי זה ממשיך החשך בעולם חלילה. ע"כ קבע לזה תחומו ביום כאו"א לפי מדריגתו להאיר כל העולם בכבוד ה' יאר ה' פניו אלינו עד העולם. אמן:
והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ כו'. קאי על הצדיקים כי הצדיק נקרא אור כמו יהי אור זהו אורו של משיח. והצדיק מפריד בין שני האותיות מ"ת לבל יתקרבו חלילה ולכך מאור"ת תיבת אור בין שני אותיות מ"ת והם הצדיקי' נקראו מאורת ובאמת נשמות הצדיקים גבוהים מכל מערכת השמים. ובהם אנו מהללים להש"י כי כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל להוריד השפעות טובות וממקום אצילתם על פני תבל. וז"ש כאן הכתוב והיו למאורת ברקיע השמים פי' הצדיקי' המזהירים כזוהר הרקיע השמים. להאיר על הארץ כוונתו למשוך ההארה וברכה על הארץ:
ויעש אלהים את שני המאורת הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה כו'. כי הנה יש ב' מיני הצדיקים הנקראים מאורות הגדולים כל אחד גדול בדורו. כאשר אמנם בדורות שלפנינו היו צדיקים גדולי' אשר האירו תבל בצדקתם כמו הצדיקים והנביאים הראשונים אשר מעולם היו. הנה להם ניתנה הממשלה והכח בשמים ובארץ לגזור אומר ויקם להם ועל כל דרכיהם נגה אור. אכן עתה בדורות הללו אף שהצדיקים אינם כמו הראשונים מ"מ אל יתיאש האדם לאמור אנחנו נגשש כעור באפילה חלילה. אך ידע כי הם ג"כ נקראים מאורות בזמנם כי עתה בעקבות דמשיחא אינם יכולים להיות במעלות כמו הראשונים. ועתה על פיהם ישק כל דבר להם לבדם ניתנה הארץ. וצריך האדם להתאבק בעפר רגליו של הצדיק אשר הוא בדורו פן יאבד חלילה. יפתח בדורו כשמואל בדורו. וכן אמרו ז"ל שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם. לכאורה קשה הלשון קלי עולם. אמנם הנה הצדיקים הראשונים בהיותם במעלה הגבוה מאד מאד הנה היו מחמירים על דורם כי הרע להם על דורם אשר אינם מתנהגי' כשורה כנודע אצל הנביאים והדורות שלאחריהם. אמנם הצדיקים אשר אינם במדריגה גבוה ההוא המה מקילים על בני דורם להמליץ טוב בעדם למחול על עונותם לכל חטאותם כי מתנצלים לפני הש"י על כובד הגלות וגודל העניות. וגם זה יקר מאד לפני הש"י כי בזו חפץ הקב"ה ללמד זכות על בני ישראל ולהתפלל עליהם תמיד. וז"ש הכתוב ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים רמז לב' מיני הצדיקים הראשונים והאחרונים את המאור הגדול לממשלת היום שהיו בדורות הראשונים והי' בכחם לבטל מבנ"י כל גזירות קשות ואת המאור הקטן הוא הצדיק שבדור הזה לממשלת הלילה בגלות המר הדומה ללילה. וגם לו הכח להתפלל כי בשנים קדמוניות על הראשונים והאחרונים דבר טוב כי הליכות עולם לו מן השמים להתראות בקרב הארץ:
וז"ש בגמ' שבת דף ק"ד אמרו ליה רבנן לר"י בן לוי אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפי' בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותיהו וכו' ופירשו הראשונים שהיה יום המעונן ולא באו הגדולים לבהמ"ד ובאו הם ואמרו דבריהם. הרמז בזה כי בזמן הגלות הוא כיום המעונן מחשכות הגלות התורה נתמעט. ואנו חשובים כדרדקי נגד הראשונים ואפ"ה יהיו אמרינו לרצון למעלה לשמוע בקול תפלתנו להרים קרן לעמו ישראל בב"א:
נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. ידוע כח כוונת כל מצוה ומצוה אשר כל צדיק וצדיק מחדש ודורש כוונות חדשות עצמו מספר. אף אמנם כי איננו באפשרי להיות פנאי בזמן קצר כזה בעת עשיית המצוה להיות מכוון בפועל כל הכוונות הרמוזים בספרים הקדושים הנמצאים ועוד אשר יתגלו עד סוף כל הדורות למשל בפסוק דכתיב באברהם ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. אשר רבו כמו רבו המפרשים הפסוק הזה עפ"י סודות עמוקים וכאו"א דורש לעצמו ואלו ואלו דברי אלהים חיים. ואיך אפשר אשר בזמן קצר כזה הי' א"א ע"ה מכוון כל הכוונות הללו כולם. וגם כמה ספרים הקדושים אשר כתבו סודות עמוקים במגלת רות וכבר נשמע מהרב הקדוש ממעזיבוז ז"ל שאמר שאינו באפשר שזה היתה כוונת רות בעת הזאת ענינים עמוקים כאלו. אך הנה שרש הדבר כי מדת האמת הוא הכולל הכל ראש תוך וסוף. אם האדם עושה המצוה בשלימו' באמת בכל לבבו אזי ממילא נעשים כל הכוונו' לנכון. וז"פ הכ' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך.פי' כי עיקר ושרש הדבר מכל המצות ליחד קב"ה ושכינתיה שיהיה השם שלם. וז"פ ואהבת כו' פי' שתביא אהבה ושלימות בשם הוי' ב"ה שיהיו האותיות השם מצורפים יחד בלי פירוד ח"ו. ואיך האדם זוכה לזה. אם הוא עושה המצוה בכל לבבך בדחילו ורחימו ובלב שלם אזי ממילא נעשים כל הכוונות והיחודים על מכונם. וז"ש במשנה בפרקי אבות לתת שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם כו' עשרה דורות מנח עד אברהם כו' עד שבא א"א ע"ה וקבל שכר כולם. פי' אף אם יבא עתה צדיק בדור הזה וידרוש כוונת אברהם אבינו בשעה שלקח המאכלת גם זה הוא האמת להרבות שכרו בג"ע מחדש כי אם לא ישולם לו לפי הכוונות אשר רמוזים עתה הלא יחסר שכרו. וז"פ וקבל שכר כנגד כולם פי' לפי כל הכוונות הרמוזים בו אשר יתחדש עד סוף כל הדורות כולם על כל יקבל שכרו. וז"ש כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. פי' מה שאנו דורשים בכוונת א"א וכדומה ומגיע לו שכרו ג"כ כנגד הכוונה זו וכאשר מעורר זכותו של אאע"ה מעורר עתה להביא חסדים טובים וזהו הגאולה לעולם בהשפעות טובות. ואת זה לעומת זה גם להיפך כל מה שחכם דורש בכוונת לבן הרשע ובפרעה ובלעם הרשע וכדומה הכל נכלל ברשעתם לשלם להם כפעלם הרע. וז"פ כדי להפרע מן הרשעים כו' כנגד כל כוונתם להרע לישראל:
ונחזור לענינינו. נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כי עיקר כוונת הבריאה הנה. לתכלית כוונת הבורא ב"ה ית"ש אין קץ וסוף ובאמת הכל בכלל כמ"ש הכל נסקרין בסקירה אחת. ובזה הכח ברא ג"כ את האדם ישר בארץ כאשר יעשה המצוה בשלימות ובאמת ובלב שלם שיהיה כל הכוונות ויחודים אשר הוא בכלל באותו המצוה על כולם יקבל שכרו משלם כאלו היה בדעתו וכוונתו לזה. וז"ש בצלמנו כדמותנו כביכול כמו הבורא ב"ה אין סוף כן יהי' שכר העושה המצוה בכוונה הראויה להרבות שכרו כנ"ל:
נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ. יל"ד מה זה החשיבות והמעלה אשר נתן אלהים לבני אדם להיות להם ממשלה על הדגים ועוף והבהמה וכי זה יהי' תכלית בריאת האדם אשר בעבורו נברא. אך הנה כתיב וידגו לרב בקרב הארץ. והנה אמנם זה שרש ועיקר תכלית בריאת האדם בתחתונים הוא להעלות מ"נ לעילא ולהוריד השפע מעולמות העליונים למטה על הארץ הזאת דרך מעבר כל השמות הקדושים אשר בכל בחי' ומדריגה בעולמות העליונים כיל"ח. והוא שכתוב בעבור שמך הגדול ובעבור אבותינו כו' כי השפע היורדת ביושר הוא דרך מעבר השמות הוי' ודרך מעבר אבהן לעילא כמבואר בזוה"ק ובהאר"י ז"ל. והנה ע"ז הוא שברך אותם יעקב אבינו ע"ה שיהיה בהם כח להריק הברכה מעליונים בדרך הישר לבל תלך עקלקלות לסט"א חלילה וכמו שמבואר בכוונת האר"י ז"ל אבל אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם כי אנתנו נשמותינו מיסוד ז"א בהקדושה לא כן העובדי כוכבים הקדמונים הם היו מסט"א וז"ש כי אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם. והנה זהו שאמר יעקב אבינו ע"ה ויקרא בהם שמי ושם אבותי וכו' וידגו לרב בקרב הארץ. פי' וידגו הוא לשון המשכה כמו ואגידה לכם וזהו לשון אגדה שמושכת את הלב. והוא פי' וידגו שיהיה בם כח להמשיך השפע דרך הד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם גימ' לר"ב וימשיכו השפע דרך האבהן והשמות שבכל עולם ועולם להשפיע בקרב הארץ הזאת מלכות דעשי'. והנה זהו שאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו בעליונים והוא ימשוך השפע למטה וזהו וירדו בדגת הים ר"ל ירדו בהמשכת השפע שזהו לשון בדגת לשון אגדה והמשכה ירדו בהמשכת השפע עד הי"ם ר"ת יסוד מלכות וזהו ובעוף השמים עו"ף זה יוסף גימט' קנ"ו וזהו ובעוף השמים שמים הוא ת"ת רמז ליסוד ז"א ובבהמה ובכל הארץ בהמ"ה גימ' ב"ן להמשיך השפע לשם ב"ן מיסוד ז"א ומשם תתפשט ותרד השפע בכל הארץ הזאת לבנ"י. והבן:
מכי"ק
בדמות אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם ויקרא שמם אדם ביום הבראם. וכתב כאן ג' לשונות. דמות אלהים. זכר ונקבה. ואדם. אך אין האדם נקרא אדם עד שבא אל התכלי' העבודת הבורא כמ"ש אתם קרוים אדם ולכתחלה הוא זכר ונקבה כשאר ברואים. והנה בזה הוא דומה ליוצרו ית"ש אשר עיקר שלימותו הוא נובע ממנו ית"ש בעצמו ואין שלימות תלוי בזולתו כן האדם השלימות תלוי עד אשר ישכיל וייטב אזי הוא כאלו ברא בעצמו בחי' שם אדם וז"פ בדמות אלהים ברא אותו כאשר השלימות אלהים נובע מעצמותו כן שלימות האדם תלוי בעצמותו. וזה ויקרא את שמם אדם ביום הבראם. היינו עת תיקונם להשלמת האדם שזה נקרא שאדם ברא את עצמו. ודו"ק:
וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. פי' גם בעולם העשי' ראה כי גם הוא טוב כאשר האדם עושה בו רצונו ית"ש. וז"פ טוב מא"ד אותיות אדם שהוא בעולם העשי' ועושה רצונו ית"ש:
עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון. פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. הנ"ל עפ"י מה שיש לדקדק בברכת הקידוש בליל שבת. ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית וכו' ומסיים ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו. שהוא כפילת הדברים ולבאר לפ"מ שכבר בארנו מפני מה לא נכתב ביום שבת ויהי ערב ויהי בקר כמו בכל ששת הימים. כי האור של זי"ב אשר נגנז לעתיד לבא. ביום השבת נתעורר האור ההוא לכן הוא כולו אור אין בו ערב כלל כי בליל שבת שמשה אותו האור הגנוז. וז"ש ולכל בנ"י היה אור במושבות"ם אותיות שבת. וז"ש אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד היו נגאלים. פי' לעורר הקדושה מהאור שקודם הבריאה ומה שיהיה לעתיד ב"ב יום שכולו שבת. וזה מקרא הנדרש לפניו ולאחריו. וז"פ מעין עוה"ב יום שבת מנוחה. כמ"ש עולמך תראה בחייך כי השבת הוא מעין עוה"ב. פי' ע"י המשכת הקדושה עתה בזמן הגלות נראה לו תיכף ההתעוררת הקדושה לעתיד. וז"פ ותשחק ליום אחרון שיש לו שמחה מהגאולה העתידה דכתיב ישמח ה' במעשיו. ביום ההוא יהיה כו'. וזה הנקרא יום האחרון ועי"ז פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה לעורר גם עתה החסדים. ולזה כפילת הדברים כי הוא ב' ענינים ע"י קדושת השבת מתעורר יום שכולו שבת קודם בריאת העולם ומה שיהיה לע"ל. וז"פ ושבת קדשו כו' זכרון למעשה בראשית הוא השבת הקדום לברי"ע. ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו. הוא השבת העתיד יום שכולו שבת. לעורר הקדושה העתידה לבא ונראה לו עתה עין בעין מה שיהיה לעתיד לבא:
ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות. דהנה אנו אומרים מעין עולם הבא יום שבת מנוחה. היינו שבכל שבת בא לאדם הישר התעוררת קדושה ממה שיהיה לע"ל ב"ב שהוא עוה"ב יום שכולו שבת וכמבואר כן בסה"ק. וזה הענין של שמור וזכור בדבור אחד השמיענו אל המיוחד ה' אחד ושמו אחד כי מי שמכוון בכל יום היחוד של זכור ושמור בכוונת ק"ש במס"נ כראוי ליחוד שמו זו"נ באחד הנה עי"כ בשבת שהוא שעת היחוד השמיענו אל המיוחד גודל הקדושה לע"ל שיהיה ה' אחד ושמו אחד כנ"ל. וזהו המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדושתו ביום שבת קודש שמך ה' אלהינו יתקדש ר"ל שמנחיל מנוחה שלימה לישראל ממה שיהיה לע"ל ביום ש"ק אשר שמך ה' אלהינו יתקדש ויתגדל לעד ולעולמי עולמים וזה מנוחה אמיתית כמבואר בזוה"ק ביום הניח ה' מעצבך ומרוגזך מנוחת השקט ובטח וכמבואר בתפלת שמ"ע של אתה אחד וכו'. וזה ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו לכאורה הלא כבר אמר ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו אך ושבת קדש"ך הוא רמז קודש כ' הוא כת"ר שלעתיד הקדושה הזאת הנחלתנו גם עתה כנ"ל וזהו ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו פי' שעשה הברכה ליום השביעי גם בהגלות להמשיך לו קדושה בלב שלם לישראל ממה שיהיה לעתיד בסוף כל הימים כי בו שבת מכל מלאכתו שיתבטל הכל רק ונשגב ה' לבדו ביום ההוא והוא יום שכולו שבת ומנוחה לחי עולמים וזהו ויקדש אותו גם עתה מהקדושה אשר בו שבת מכל מלאכתו ביום שכולו שבת מכל אשר ברא אלהים לעשות:
וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך כו' ויתחבא האדם ואשתו בתוך עץ הגן ויקרא לו ויאמר איכה וכו' ואירא כי עירום אנכי ואחבא. ויאמר מי הגיד לך כי עירום אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת. ההרגש בפסוקים הללו מבואר בראשונים. והנראה בפירוש הענין ע"ד מאמרם ז"ל שקראו לאדה"ר גנב שגנב מעץ הדעת לכך ויתחבא כי כאשר הבין האדם בעצמו שחטא מאד כי ראה הנחש כרוך אחריו ורע עליו המעשה כמ"ש וידעו כי עירומים הם ערומים מכל מצוה ומכל טובה לכך ויתחבא בתוך עץ הגן הוא התורה ע"ש ג"ן פרשיות לתורה כמבואר בזוה"ק והתחבא בתורה להמלט מזוהמת הנחש. ויקרא לו ה' איכה. ר"ל איכה תמצא ידך ורגליך אחרי עשות המעשה כזה והשיב את קולך שמעתי ואירא כי עירום אנכי מכל טובה. ואמר לו הקב"ה מי הגיד לך כי עירום אתה כי זה דרך הסט"א וכל הדבקים בה להתנשאות ולגבהות לאמר כי חף אנכי מפשע כמו שאנו רואים כל הרשעים אומרים לנפשם צדיקים אנחנו ולא חטאנו וכמו זה אמה"כ הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי. כי כן דרך היצה"ר מסמא את עיני אדם לאמור כי בכל אשר הוא עושה עדיין לא חטא כלל ועודנו לא נתרחק כלל מהש"י ואדרבא הוא מתאמר בנפשו עוד לאמור כי מצוה הוא עושה כל הימים כמו שהשיא לחוה לאמר והייתם כאלהים לכן ההתחלת העבדות שיהיה האדם מכיר בעצמו כי חטא לה'. וצריך להיות תמיד פלס ומאזני משפט לפלס דרכיו אם יכונו באמת לה' ולא יעשה בנפשו שקר כמ"ש דוד המלך ע"ה ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. ר"ל ה' לי בעוזרי עי"כ אוכל לראות ולהכיר בשונאי לידע מי הוא האוהב אותי ומי הוא השונא המפתה אותי לדרך רעה כי היצה"ט ויצה"ר שניהם מפת' לדרך מצוה אך זה חלקו בחיים וזה אחריתו דרכי מות. לכן הודיעני דרך זו אלך. הורני ה' דרכיך. תעיתי כשה אובד בקש עבדך. ואל יהיה דבר זה קטן בעיני האדם לשום עינא פקיחא על נפשו בכל עניניו כי מצינו כן בצדיקים הגדולים שלא הכירו במעשיהם וחשבו למצוה והיה בהיפך כמו ענין מכירת יוסף כי עברו כ"ב שנים ולא ידעו כי עשו עולה עד שראו תפיסת אחיהם ואת בנימין. אז אמרו אבל אשמים אנחנו וכתיב מיד אחריו כי המליץ בינותם ע"י שהכירו שחטאו נעשה מליץ טוב עליהם. וכן היה רדיפת שאול לדוד כי סבור היה כי הוא מצוה להורגו. מעתה ק"ו ב"ב של ק"ו לאנשים פחותי ערך כמונו עורי לב שכלו ימיהם בהבל צריך להבין ולהשכיל בפתוי היצה"ר להנצל ממצודתו ודבריו הטובי' ולדעת כי איש חוטא הוא. וכזה המליצו חכז"ל יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו. ר"ל שאומרים לנפשם כי טוב הוא ואינם יודעים בעצמם שום חטא כי הוא דומה בעיניו לצדיק וטוב לנפשו מאד. וז"ש ג"כ כאן מי הגיד לך כי עירום אתה המן העץ אכלת ועודך מכיר שחטאת מאין בא לך זאת והשיב כי האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי ומבואר במד"ר כי הוא שוגג ולכך בשוגג כתיב או הודע אליו חטאתו כי עודנו זוכה להתוודע אליו חטאתו אבל במזיד אינו יודע כלל שחטא כי הכל טוב בעיניו וכשר לפניו. וד"ל:
את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי ואחבא. הנ"ל עפ"י דברי הזוה"ק כד בר נש קם בחצות לילה אורייתא מודעת ליה חוביה ע"ש. וז"פ את קולך שמעתי בג"ן רמז ג"ן פרשיות שבתורה כי השכינה מתלבשת בתורה הקדושה. וזה את קולך שמעתי בג"ן היא התורה. ואירא לשון ראי' והבטה. כי ע"י הלימוד נודע לי כי חטאתי. כמ"ש בזוה"ק ע"פ כאיש אשר אמו תנחמנו. אם לבינה תקרא ע"י לימוד בחצות לילה. ואחבא ע"י התורה. והנה ע"ז מה שהודה שחטא זכה תיכף לתיקון ע"י כתנות עור וילבישם ובתורתו של ר"מ כתנות אור באל"ף. אך במה שהתנצל דבריו באמרו לא חטאתי זה הי' חסרון לתיקון בשלימות. וזה שהשיב לו הש"י כי שמעת לקול אשתך וכו'. להראות לו כי מחמת שלא הודה בפי' לומר חטאתי בלי שום תירוץ לכן לא נתקן לגמרי וז"ש סלחתי כדברך. פי' כמו שאומר האדם חטאתי בלי שום תירוץ עי"ז הש"י הוא מוחל וסולח לגמרי כפי הבחינה ההחרטה והעזיבה בלב נשבר:
א"י ואירא כי עירום אנכי ואחבא. עפ"י מ"ש בגמ' בשבת דף ל' ע"ב אצל דוד המלך ע"ה כשנאמר לו כי ביום השבת תמות היה לומד כל היום כי התורה מגינה ומציל. וזה ג"כ באדה"ר שנגזר עליו ביום אכלך ממנו מות תמות היה סבור כי באותו יום ממש. לכן היה לומד כל היום וזה ואחבא בתוך התורה לכן נהפך עליו לטובה יומו של הש"י אלף שנים. ובזה מיושב קושי' האלשי"ך איך שייך להחביא את עצמו נגד הקב"ת אם יסתר איש במסתרים כו' אך לפי הנ"ל אתי שפיר. והבן:
ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. הנ"ל לרמז בזה מעלת הצי"ע אשר הוא המשפיע כ"ט והוא שומר ההשפעות לבל יבוזו זרים. וזה סוד תפלת נעילה בחי' נעל חותם בתוך חותם נע"ל י"ה כמבואר במ"א. וז"ש הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה ואתה את בריתי תשמור. פי' תשמור ההשפעות לבל ילכו חוצה. וז"פ ויגרש את האדם. הקב"ה גרש את האדם. וישכן מקדם לגן עדן. קאי על אדה"ר כאשר ראה אדה"ר שהקב"ה גרשו מג"ע. בחר לעצמו עבדות כזה וישכן מקדם. פי' השכין לשון השראה. מקדם. פי' מרצון הקדום כמ"ש קדם ידעתי מעדותיך שהם עולמות הקדם הנסתר ונעלם מכל חי והוא כולו חסד ורחמים. והמשיך מימי קדם הכרובים רמז ליחוד למעלה. לשמור את דרך עץ החיים. שיהי' שמירה מעולה מן החיצוני' לבל יהי' להם שום יניקה משפע החסדי'. וז"ש ג"כ בא"א ע"ה את בריתי תשמור. כי א"א הי' בחי' החסד. ודרך החסד להתפשט לזה הי' צריך ג"כ בחי' הגבורה וצמצום לבל יבוזו זרים כנ"ל:
א"י ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. הנ"ל ברמז הכ' שהוא מדבר על מעלת האדם וגודל כח הצדיקים בעוה"ז שיש להם כח לפעול בעולמות העליונים היחוד כרצונם ולהמשיך עי"ז השפעות טובות בעוה"ז. כי הנה ענין גן הוא סוד עלמא תתאה בחי' מלכות ובחי' עדן הוא עלמא עילאה בינה ונהר יוצא מעדן להשקות שהוא נקרא רחובות הנהר כיל"ח. והנה למעלה אמה"כ ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. ר"ל שהש"י ב"ה נטע שפע טוב לבחי' גן מלכות להמשיך בעדן בכח אימא עילאה להשפיע למלכות כמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וכ"ז הוא כי וישם שם את האדם אשר יצר כי בכח האדם הוא כ"ז להמשיך השפעה מעין הבריכה העליונה אל המלכות על ידי פעולת היחוד יוכל להמשיך לבחי' גן בעדן מקדם מעולמות הקיים גבוה מעל גבוה. כי כן כתיב ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה במ"ע ובמל"ת לעבוד ה' ולשמר ה' כנ"ל. ולכך אמה"כ בזה ויגרש את האדם לאחר הגירושין אף בהגלות בעוה"ר אעפ"י שגרשו מ"מ וישכן מקדם לג"ע הנה יוכל להמשיך הארה ולהשכין מקדם מעולמות הקדם לג"ע למטה כו' כי אף בהגלות יכול לעשות היחוד וזה את הכרובים פי' כרובים הוא זו"נ כמבואר בזוה"ק כי פעל היחוד גם בהגלות כמו לשעבר. גם פעל ואת להט החרב המתהפכת שיהי' כח באדם להיות לו להט החרב לנצח את החיצונים כמ"ש וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים לבל תלך ההשפעה לחיצונים כמ"ש יתו"ם ואלמנ"ה יעודד יתום ואלמנה הוא יסוד מלכות הם יעודד בהיחוד והשפעה. ודרך רשעים יעות לבל תלך השפע אליהם חלילה. וזהו לשמור את דרך עץ החיים כמ"ש ושמרו דרך ה' לבל ינקו החיצונים מהקדושה כנ"ל:
א"י וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים. כי שכינת כבודו ית"ש יורד מקדם מעולם הקדום לג"ע על הצדיקים הם הממשיכים את השכינה למטה והם נקראים כרובים כידוע מזוה"ק ותיקונים וכמ"ש והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה הם הצדיקים הפורשי' כנפיהם בתפלה למעלה על יחוד קב"ה ופניהם איש אל אחיו להתפלל כאו"א על ישראל חבירו. וז"ש משרתיו שואלים זה לזה פי' שואלים ומבקשים זה על זה להמשיך להם כל טוב. כי איה מקום כבודו כו'. אם ח"ו הם מדולדלים איה כבוד הש"י ואיפה כבוד המלך אם בניו ועבדיו הם לבז ולמשיסה בין העמים. לכן ממקומו הוא יפן ברחמים לעמו להושיעם ויתגדל ויתקדש כבוד שמו יתברך בעולם ויחון עם המיחדים שמו כנ"ל:
ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. הנה ועתה היא תשובה שהקב"ה פתח לו פתח לתשובה ואמר האמנם כי תחלת הבריאה הי' להיות רק טוב לבד. אבל אחר הפגם עוד ישוב אל התורה וגם עתה פן ואולי יאבה ולקח גם מעץ החיים הנה בזה יהי' תקנתו בעה"ח של התורה וחי לעולם כמ"ש כי היא חייך ואורך ימיך. וזה וחי לעולם יעשה היחוד שהוא בחי' ח"י ועול"ם. יסו"ד ומלכו"ת כנ"ל:
זה ספר תולדות אדם ביום ברא אלהים אדם כו'. הנה ידוע כי כל העבדות של בנ"א הוא לתקן הפגם של אדה"ר בכל שיעור קומת גופו מכל וכל כאשר כל הנשמות היו תלוים בו מאז כדאי' במד"ר וצריכין תיקון להחזירם. ולזה אחר שכתוב ויגרש את האדם כתיב אדם כי יקריב מכם. אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כו'. רמוז לזה להביא החיות ולקרב ולהחזיר תיקון קומת האדם. וזה ג"כ ונמצא חן כו' בעיני אלהים ואדם. ותפארת לו מן האדם רמוז על הנ"ל. וז"ש וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ולכאו' י"ל הקב"ה ידע מראש מה שיהי' לבסוף וגלוי לפניו כי האדם עמד לחטוא לפניו ומה זה שהוטב בעיניו ית"ש. אך הכתוב רמז לזה וירא אלהים את כל אשר עשה דרך כלל והנה טוב מאד זה האדם כמבואר במד"ר. גם אד"ם אותיות מא"ד. והש"י ידע כי באורך הימים ישוב הכל לאיתנו ויתוקן קומת האדם לכן הוטב בעיניו ית"ש. ולזה סמוך לזה והנה טוב מאד ויכולו וכו' כי בליל שבת הוא עליית כל העולמות כמו קודם הקלקול והנה טוב מאד זהו האדם סמוך ויכולו. וכן זה יהי' ביום שכולו שבת כי יתוקן הכל. וז"ש ויהי האדם לנפש חיה ותרגום אונקלוס לרוח ממללא כי יש בחי' נ"ר נח"י ואדם הצדיק הזוכה לבחי' חיה עד לעתיד יהי' בבחי' יחיד'. וזה שתרגום לרוח ממללא כמו שבאר הרמב"ן ז"ל תכלית בריאת העולם הוא להודות ולהלל לשמו הגדול ית"ש לומר בריותיך אנחנו כו' וזה רוח ממללא לומר שירות ותשבתות. וזה ג"כ הרמז בפסוק שהתחלנו. זה ספר תולדות אדם. ר"ל להגות בתורת ה' בזה תהי' תולדות תיקון האדם כנ"ל. והוסיף לומר ביום ברא אלהים את האדם. ר"ל תחזירו אותו למעמדו הראשון שהי' בעת הבריאה שהי' האדם ישר קודם הקלקול הזה. ובזה פרשנו פי' הפ' כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם דהנה ידוע כי כוונת האכילה הוא לברר הניצוצין לתקן פגם עה"ד כמובא באורך בספרים. אמנם הצדיקים היודעים לכוון היחוד העליון לתקן הפירוד אשר נעשה בקלקול אדה"ר ויודעים להמתיק הדינין והגבורות שנעשו ע"י הפגם הנ"ל. הנה בזה מורידים כל השפעות טובות ומתקנים הפגם מחטא אדה"ר. וז"ש הכ' כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם בתיקון האכילה לברר הני"ק יהי' התיקון. כי על כל מוצא פי' ה' יחי' האדם. פי' הצדיק המוציא השפעות טובות עי"ז יחי' האדם לתקן קומת אדה"ר. והבן:
זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו וכו'. הנ"ל עפ"י דברי הזוה"ק כי התורה ומצוה שנעשים בלי דו"ר לא פרחית לעילא רק נשארים למטה. רק ע"י הצדיק יכול להיות להם עלי' ג"כ וזהו בחינת עולי הרגל. שגם המצות שהם בחי' רגלים למטה יהי' להם עלי'. וכזה ג"כ הוא כח הצדיק לכל הנלוים אליו להעלות כל התו"מ שלהם כמ"ש בזוה"ק יראה כל זכורך את פני האדון זה רשב"י ע"ש. וזה ג"כ הרמז בפ' הנ"ל זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו. כאשר גם נח הוא הי' בבחי' צי"ע בדור ההוא והי' בידו להעלות תו"מ מן הדור ההוא אשר נעשו בעצבות בלא דחילו ורחימו. כמ"ש צדיק תמים בדורותיו. ואם היו אנשי הדור ההוא מסכימים עמו הי' להם תיקון על ידו להחזירם בתשובה. אך מפני כי נתפרדו ממנו פועלי און לא הי' להם תקומ' עד שהביא עליהם מי המבול. וזה ענין הערבה בכל ז' ימי החג שהיא אגודה יחד עם הלולב גם היא בכלל ד' מינים תחשב אף כי אין בה טעם וריח המצות נעשה גם על ידה כמו ע"י האתרוג. אך ביום הושענא רבא לוקחים הערבה לבדה. לכן חביט חביט ולא בריך. רמז לאנשים הללו הפחותים שאין בהם טעם וריח אם נפרדו מן הצדיק אז אינם ראוים לברכה: